וְהָיָה֙ כִּֽי־יֹאמְר֣וּ אֵלֶ֔יךָ עַל־מָ֖ה אַתָּ֣ה נֶאֱנָ֑ח וְאָמַרְתָּ֡ אֶל־שְׁמוּעָ֣ה כִֽי־בָאָ֡ה וְנָמֵ֣ס כָּל־לֵב֩ וְרָפ֨וּ כָל־יָדַ֜יִם וְכִהֲתָ֣ה כָל־ר֗וּחַ וְכָל־בִּרְכַּ֙יִם֙ תֵּלַ֣כְנָה מַּ֔יִם הִנֵּ֤ה בָאָה֙ וְנִֽהְיָ֔תָה נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (פ)
תורה תמימה
היתה למס. רבנן אמרי, מהי למס – למסא דלבא [כמו שנאמר (יחזקאל כ"א) אל שמועה כי באה ונמס כל לב]לא)דריש למס משרש מסס והוא שנמוג ונמס לבבם מרב הצרות. ועיין מש"כ לעיל אות כ"ט בכלל באור דרשה זו. [שם].
רש"י
תמוג. תמס, כן פתר מנחם (שמות ט״ו:ט״ו) נמוגו כל יושבי כנען, וכן למוג לב (יחזקאל כ״א:כ׳), אבל דונש פתר אותם לשון הנעה וכן (שמואל א י״ד:ט״ז) ההמון נמוג וילך והלום וכן כלם:
רש"י
ימאסו. לעצמם שיהיו נמאסים בעיניהם מדאגה וכמו במים יתהלכו דוגמתו (יחזקאל כ״א:י״ב) כל ברכים תלכנה מים מדמעות (סא"א):