עַוָּ֥ה עַוָּ֖ה עַוָּ֣ה אֲשִׂימֶ֑נָּה גַּם־זֹאת֙ לֹ֣א הָיָ֔ה עַד־בֹּ֛א אֲשֶׁר־ל֥וֹ הַמִּשְׁפָּ֖ט וּנְתַתִּֽיו׃ (פ)
רמב"ן
ואם זבח שלמים קרבנו וגו' אם זכר אם נקבה הטעם בעולה שיהיה זכר ובשלמים שיהיו אם זכר אם נקבה ובחטאת שתהיה נקבה דבר ברור הוא כי העולה כשמה והשלמים מלשון וכל חפצי ישלים (ישעיהו מד כח) אבנים שלימות (דברים כז ו) והחטאת לכפר פניו במנחה ההולכת לפניו וכבר כתבתי זה (בראשית מו א) והאשם זכר בעבור כי החטאת בחייבי כריתות שתשוב הנפש אל האלהים אשר נתנה והאשם לא יבא על חיוב כרת וכאלו הוא לריח ניחוח כעולה ושעיר הנשיא בעבור כי הוא המולך אשר לו המשפט והלוחם מלחמות השם ועל חרבו יחיה כדרך שעירי עבודה זרה:
הטור הארוך
לכבוד ולתפארת. פי' הרמב"ן שיהיה נכבד ומפואר בלבושים נכבדים ומפוארים כי כל אלו הבגדים הם לבוש מלכות כי כן ילבשו המלכים בזמן התורה כתנת כמו שמצינו בכתונת הפסים שעשה יעקב ליוסף והלבישו כעין מלכי קדם ומעיל כי כן תלבשנה בנות המלכים מעילים ומצנפת ידועה גם היום לשרים ולמלכים ולכן אמר הכתוב בנפול המלכות הסר המצנפת והרם העטרה וכן יקראם הכתוב פארי מגבעוח שהם פאר ושבח למכתירים בהם וכן האפוד והחשן לבוש מלכות כענין שנאמר והמניכא די דהבא על צואריו והציץ נזר המלכים הוא והם מזהב ותכלת וארגמן כענין שנאמר כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה ותכלת גם הוא לא ילבשוהו רק המלכים. אי נמי לכבוד ולתפארת שיעשו בגד כהונה לאהרן אחיך לשרת בהם לכבוד השם השוכן בתוכם לתפארת עוזם כדכתיב כי תפארת עוזמו אתה:
שד"ל
וקרא זה אל זה, הרימו קולם יחד בשוה, כלשון תהום אל תהום קורא לקול צנוריך (תהלים מ"ב מ') שענינו התהומות משמיעים קולם יחדיו, ופירוש זה אל זה, זה כנגד זה, וכן תהום אל תהום ענינו תהום כנגד תהום; ופירוש וקרא לשון הרמת קול, לא קריאה. והקדמונים פירשו ענין זירוז או נתינת רשות, אחד לחברו; ואם כן ואמרו היה לו לומר, לא ואמר; אבל לפירושי הרי הוא כאלו כתוב וקרא זה אל זה ואמר זה אל זה, כלומר זה כנגד זה. והנה השרפים היו רבים, כי למטה (פסוק ו') כתוב אחד מן השרפים, ואין אומרים אחד מן אם אין שם אלא שנים בלבד קדוש קדוש קדוש, השלוש להפלגת הקדושה, על דרך עוה עוה עוה אשימנה ויחזקאל כ"א ל"ב).