פרשנות מצטטת על יחזקאל כב:ט

וְקָרוֹב לָזֶה פֵּרַשׁ מַהֲרִי״א, וְהִנְנִי מוֹסִיף עַל דְּבָרָיו לְפָרֵשׁ כָּל הַפְּרָטִים וְהַקּוֹרוֹת, כִּי עֲלִילָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל ״מְרַגְּלִים אַתֶּם״ לְמָרֵק הֶעָוֹן שֶׁחָשְׁבוּ אֶת יוֹסֵף לִמְרַגֵּל וְרָכִיל לִרְאוֹת עֶרְוַת אֲחֵיהֶם, כִּי בְּבוֹאוֹ אֲלֵיהֶם דֹּתָיְנָה כְּתִיב ״וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם״ וְגוֹ׳ (בראשית לז:יח), כִּי הֵמָּה חָשְׁבוּ שֶׁרְצוֹנוֹ לְהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם וּלְרַגֵּל מָה יַעֲשׂוּ אֶחָיו כְּדֵי לַחֲזוֹר וּלְהָבִיא אֵיזוֹ דִּבָּה לַאֲבִיהֶם עֲלֵיהֶם, וְכָל רָכִיל גּוֹרֵם לִשְׁפִיכַת דָּמִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל כב ט) ״אַנְשֵׁי רָכִיל הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם״, לְפִיכָךְ ״בְּטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם״ לַהֲרוֹג אוֹתָם יִתְנַכְּלוּ הֵמָּה לַהֲמִיתוֹ, כִּי חָשְׁבוּ שֶׁהַבָּא לְהָרְגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ בְּטֶרֶם יִקְרַב הוּא אֵלֶיךָ. וּלְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיִּזְכֹּר אֶת הַחֲלֹמוֹת״ (בראשית מב:ט) קֹדֶם שֶׁאָמַר אֲלֵיהֶם ״מְרַגְּלִים אַתֶּם״. לְפִי שֶׁנִּזְכַּר שֶׁחָלַם לוֹ ״וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם״ (בראשית לז:ז), וְלֹא פֵרֵשׁ מַהוּ הַסִּבּוּב, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁסּוֹפָם לִהְיוֹת בַּעֲלִילוֹת מְרַגְּלִים, כִּי כָּל מְרַגֵּל הוֹלֵךְ וּמְסַבֵּב אֶת כָּל הָעִיר לִרְאוֹת מֵהֵיכָן הִיא נוֹחָה לְהִכָּבֵשׁ, וּרְאָיָה מִמָּה שֶׁנִּכְנְסוּ בַּעֲשָׂרָה שַׁעֲרֵי הָעִיר סְחוֹר סְחוֹר, וְעַל יְדֵי סִבּוּב זֶה יִשְׁתַּחֲווּ לַאֲלֻמָּתוֹ שֶׁל יוֹסֵף, כִּי יָבֹאוּ בַּעֲלִילַת ״מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם״ (בראשית מב:ט). וּבָזֶה נִתְמָרֵק הֶעָוֹן שֶׁחָשְׁבוּ אֶת יוֹסֵף לִמְרַגֵּל הַבָּא לִרְאוֹת עֶרְוַת מַעֲשֵׂיהֶם. וּכְנֶגֶד מָה שֶׁהִשְׁלִיכוּ אֶת יוֹסֵף לַבּוֹר, ״וַיֶּאֱסֹף אוֹתָם אֶל־מִשְׁמָר״ (בראשית מב:יז), פֵּרַשׁ רַשִׁ״י בֵּית הָאֲסוּרִים, דְּהַיְנוּ בּוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּיוֹסֵף ״וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר״ (בראשית לט:כ), וְיוֹסֵף אָמַר ״כִּי שָׂמוּ אוֹתִי בַבּוֹר״ (בראשית מא:יד), וְהֻכְרַח רַשִׁ״י לְפָרֵשׁ כֵּן, שֶׁאִם הָיָה בֵּית הַמִּשְׁמָר בְּאֵיזוֹ חֶדֶר לֹא הָיָה מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. לְפִיכָךְ ״וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן״ (בראשית מב:כד), כִּי הוּא הִשְׁלִיכוֹ לַבּוֹר.

לא תעשו עול במשפט. שלא יהא רך לזה וקשה לזה אחד עומד ואחד יושב וכל הדומים לאלה. ואחר כך אמר החלק הנופל בין השופטים ובין ראשי העם והוא השנאה והרכילות למלך כענין דואג וחביריו שהלשינו דוד לשאול וממנו ימשך לעמוד על דמו ולהנקם ולנטור כמו שהעיד הנביא באמרו אנשי רכיל היו בך למען שפך דם והורה כלל גדול על אלה באמרו:

לא תלך רכיל בעמך. כי אז לא תעמד על דם רעך, אבל אם תלך רכיל או תעמד, ואילו כתב ולא תעמד, היה משמע שהיא מצוה לבדה ועל כרחך מצוה אחת היא: לא תלך רכיל כדי שלא תעמד על דם רעך, כי כשתאמר איש פלוני מוציא עליך שם רע, קשה עליו והורגו. ויחזקאל פי': אנשי רכיל היו בך למען שפך דם, אלמא שהרכלי' מביאין לידי שפיכות דמים (מ"צ וב"ר). וכן אמרו רבותינו: לישן תליתאי קטיל תליתאי (ע"א):