הַרְבֵּ֤ה הָעֵצִים֙ הַדְלֵ֣ק הָאֵ֔שׁ הָתֵ֖ם הַבָּשָׂ֑ר וְהַרְקַח֙ הַמֶּרְקָחָ֔ה וְהָעֲצָמ֖וֹת יֵחָֽרוּ׃
רש"י
ויחר לקין מאד ויפלו פניו נעשו כאור. נעשו פניו כאורים כמה דתימא נחר מפוח (ירמיה ו) וכתיב והעצמות יחרו (יחזקאל כ"ד):
שפתי חכמים
הן עצמות בלשון ארמי. י"ל דלכך צריך לפרש מתחילה בלשון ארמי משום שר"ל חרטמי הם ב' תיבות חר מלשון נחורים טומי מלשון טימי. ויש לפרשו בלשון נחירים של אף שהיו נותנין העצם של מת בנחירים של אף והיה מדבר. וגם לפרשו שהוא לשון חום מלשון והעצמות יחרו (יחזקאל כד י) שהיו נותנים העצמות תחת בית השחי ומחממין אותו והיה מדבר על ידי כישוף: