שֵׁשׁ־בְּרִקְמָ֤ה מִמִּצְרַ֙יִם֙ הָיָ֣ה מִפְרָשֵׂ֔ךְ לִהְי֥וֹת לָ֖ךְ לְנֵ֑ס תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן מֵאִיֵּ֥י אֱלִישָׁ֖ה הָיָ֥ה מְכַסֵּֽךְ׃
אם למקרא
תולעת שני. רב"ע במס' נגעים וכלאים פירש צמר צבוע בגוון קרימיז, וכן פי' רש"י, וכן רמב"ם בפירוש המשניות, רק בס' היד הל' פרה אדומה פ״ג הוסיף, והתולעת היא הגרגרים האדומים ביותר, הדומים לגרעיני החרובים, והם כמו האוג, ותולעת כמו יתוש שככל אחד מהם, ובפירוש הר״ש פ״ו משנה, ג' דמסכת כלים אוג הוא פרי אדום כדתנן פ״ק דמעשרות, האוג והתותים משיאדימו, אילן העולה מאליו ביער הוא ופריו דומה לשני תולעת, והוא כמין זרע קנבוס. — והנראה מדברי רמב"ם שתולעת שני הרא הקושיניליא. — ור״ס גאון הזכירו ראב״ע פי' גם הוא קרימיז, והבגד עצמו פירש ראב"ע ולא הוציאו ממש מפשט הכתוב, כי תולעת שני פירושו לדעתו שצבע הקרימיזי בלעז. — ואונקלוס (שמות כ״ה ודברים י״ז) תרגם צבע זהורי, ועדיין לא שמענו מהו זהורי, רק ביומא ד' מצינו קשר לשון של זהורית בראש שעיר וכו', ופי' רב״ע צמר צבוע אדום ולא ידענו עדיין אם זהורית שם הצמר והגוון מכללא אתמר, או זהורית הוא הצבע והצמר מכללא אתמר, ואם נפשך לומר ששניהם (הצמר והגוון אדום) רמוזים כשם זהורית, תמיה על עצמך שהרי אנקלוס תרגם וצבע זהורי, ואם הכל בכלל זהורי או זהורית לא היל״ל וצבע זהורי רק זהורי סתם, גם לומר שאנקלוס רצה בזהורי הצמר קשה לשמוע, שא״כ מה הלשון אומרה וצבע הצמר. — והנראה לרעת רש״י שאין לשון שני יורה על צמר כדעת רב"ע שהרי פי' בספר ישעיה א' אם יהיו חטאיכם כשנים, כתומים לפני כאודם שנים אלבישם כשלג, ואם אין שני אלא לשון צמר, היכן הרמז לאדמימות? וההתנגדות בין שני לשלג חלף הלך. — ואם בויקרא י"ד פירש לשון של צמר צבוע זהורית לא שיהיה ענין הצמר רמוז בלשון שני התולעת, רק פירש רש"י שהיה עשוי מצמר. — ובספרי זוטא תולעת, השני שבתולעת, רבי שמעון אמר משונה שבתולעת, הרי לדעתם שאין תולעת שני אלא התולעת עצמו, ולדעתי בין שיאמר תולעת שני או שני תולעת, או שני בלבד, או תולע בלבד, ירמוז לצמר צבוע בגוון אדום קרימיז, ומתחלה לא היה שם זה מורה כי אם על התולעת שממנו צובעים וחזר להורות על הבגד שהיה באותו גוון, וכן מצינו בשם תכלת ובשם ארגמן שאין שניהם מורים רק מין ממיני הצבעים, וחזרו להורות גם על הדבר שהיו נוהגים לצבוע באותו הצבע, וכן מפורש בס' יחזקאל שש ברקמה ממצרים היה מפרשך תכלת וארגמן מאיי אלישה היה מכסך, ואין לשון מכסך כופל על הצבע, ומהמנהג לצבוע הבגדים נקראו על שם הגוון עצמו תכלת וארגמן ותולעת שני, והוצרכנו לקבלת רבותינו לדעת מאיזה בגד יהיו עשויים.
אבן עזרא
ושש. הוא הבד מין ממיני פשתים ימצא במצרים לבדו, רק הוא לבן ואינו צבוע, שש ורקמה ממצרים (יחז' כז ז) והגאון תרגמו בלשון ערבי עושר, וידוע הוא עד היום:
אבן עזרא
תחשים. מן חיה היתה ידוע בימים ההם, כי כן כתוב ואנעלך תחש (יחז' טז י), והנה כבר היה נודע:
רש"י
איטליא של יון - כרך גדול שגדל בשביל עון מנשה שבשעה שהכניס צלם בהיכל ירד גבריאל ונעץ קנה בים וגדל עליו חלקה גדולה ונבנה לשם איטליא של יון מאיי אלישה (יחזקאל כ״ז:ז׳) מתרגמינן מנגוות איטליא: