תָּמִ֤ים אַתָּה֙ בִּדְרָכֶ֔יךָ מִיּ֖וֹם הִבָּֽרְאָ֑ךְ עַד־נִמְצָ֥א עַוְלָ֖תָה בָּֽךְ׃
מלבי"ם
בדיבור השלישי העביר את כל מעשיו תחת שבט הביקורת, ויוכח בראיות כי לא נמצא לו עוון אשר חטא בכל מיני המעשים והפעולות, וכי תמים היה בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו, ושהוא נגוע מוכה אלהים ומעונה על לא חמס בכפו ולא עוולה בפיו.
מלבי"ם
ובאשר בצד אחד ידע התם ההוא בנפשו כי נקי הוא מכל חטא ואשמה ושבאו עליו המכאובים שלא כמשפט על לא חמס בכפו, ובצד אחר עודנו מחזיק בתומתו להאמין אמונת אומן שא"א ליחס להשם ב"ה השלם בתכלית השלימות איזה עול או חסרון ידיעה, יכולת או רצון, ע״כ הכריע בדעתו כי לא ע״י השגחת ה׳ נעשה הדבר הרע הזה, כי ה׳ בלתי משגיח על מעשי בני אדם הפרטיים ולא על גמולם וענשם טובם ורעתם, כי מסר כל זה אל ההנהגה הכללית הסדורה מששת ימי בראשית שהיא הנהגת המערכת, ובכ"ז צדיק וישר ה' ולא נמצא עולתה בו מצד זה, באשר כל מעשי בני אדם הן לצדק הן לרשע המה מוכרחים וקצובים מן המערכת ואינו חפשי במעשיו, וע"כ אין מגיע לו לא שכר ולא עונש על מעשיו הבחיריים, כאשר לא ישלמו שכר או עונש להרחיים המתגלגלים ע״י הנעת המים אם יטחנו קמח או ירוצצו ראש איש הקרב אליהם. עפ"ז יצא אל המערכה ויכונן חציו על יתר לירות נגד אמונת ההשגחה והשכר והעונש בין גופני בין נפשי, ונגד חפשיית הבחירה, בטענות פילוסופיות אדירות ובצורות מכוננות על אדני המחקר והעיון.
רמב"ן
אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה יַזְכִּיר הַכָּתוּב שֶׁהָיָה זַכַּאי וְשָׁלֵם בְּצִדְקוֹ, לְהוֹדִיעַ שֶׁרָאוּי לְהִנָּצֵל מִן הַמַּבּוּל, שֶׁאֵין לוֹ עֹנֶשׁ כְּלָל כִּי הוּא תָּמִים בְּצֶדֶק, כִּי הַצַּדִּיק הוּא הַזַּכַּאי בַּדִּין, הֶפֶךְ הָרָשָׁע, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע" (דברים כה א), וְכֵן "וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵינוּ כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ" (נחמיה ט לג), וְכֵן "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט טו). אֲבָל בְּאַבְרָהָם שֶׁאָמַר (בראשית י"ח:י"ט) "לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט", שִׁבַּח אוֹתוֹ בְּצֶדֶק שֶׁהוּא הַמִּשְׁפָּט וּבְרַחֲמִים שֶׁהִיא הַצְּדָקָה. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ו':ט') צַדִּיק בְּמַעֲשָׂיו תָּמִים בְּלִבּוֹ, וּכְתִיב (יחזקאל כח טו) "תָּמִים אַתָּה בִּדְרָכֶיךָ", וְאַחַר שֶׁאָמַר שֶׁהוּא אִישׁ צַדִּיק, כִּי אֵינֶנּוּ אִישׁ חָמָס וּמַשְׁחִית דַּרְכּוֹ כִּבְנֵי דּוֹרוֹ הַחַיָּבִים, אָמַר שֶׁהָיָה מִתְהַלֵּךְ אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד לְיִרְאָה אוֹתוֹ לְבַדּוֹ, אֵינֶנּוּ נִפְתֶּה אַחֲרֵי הוֹבְרֵי שָׁמַיִם וּמְנַחֵשׁ וְעוֹנֵן, וְכָל שֶׁכֵּן אַחֲרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְאֵינֶנּוּ שׁוֹמֵעַ לָהֶם כְּלָל, רַק בַּשֵּׁם לְבַדּוֹ הוּא דָּבֵק תָּמִיד וְהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּחַר הַשֵּׁם אוֹ אֲשֶׁר יוֹרֶה אוֹתוֹ, כִּי נָבִיא הָיָה, וְזֶה כְּטַעַם "אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ וְאֹתוֹ תִירָאוּ" (דברים יג ה) הַנֶּאֱמָר בְּהַרְחָקַת הַמִּתְנַבֵּא לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה וְנוֹתֵן אוֹת וּמוֹפֵת, כַּאֲשֶׁר אֲפָרֵשׁ, וְעוֹד אַזְכִּיר זֶה בְּפָסוּק "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (בראשית י"ז:א') אִם יִהְיֶה תְּמִים דֵּעוֹת עִמִּי. וְהִנֵּה אַחַר שֶׁהָיָה נֹחַ צַדִּיק וְאֵינֶנּוּ רָאוּי לֵעָנֵשׁ, גַּם בָּנָיו וּבֵיתוֹ רְאוּיִים לְהִנָּצֵל בִּזְכוּתוֹ, כִּי הָיָה עֹנֶשׁ עָלָיו אִם יִכָּרֵת זַרְעוֹ. אוֹ יֹאמַר כִּי הוּא צַדִּיק שָׁלֵם וְגַם בָּנָיו וּבֵיתוֹ צַדִּיקִים כִּי הוּא לִמְּדָם, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (בראשית י"ח:י"ט) "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ":