פרשנות מצטטת על יחזקאל כח:יד

[*הרי את. אין תימה על שלא נשנה אתה הנהוג לומר לזכר בלשון הקדש. שהנה מצאתי ראיתי להרמב"ן בפרשת בהעלותך שכתב שמנהג הלשון גם בזכר. את כרוב ממשח (יחזקאל כ״ח:י״ד) וכן פירש על מ"ש שם ואם ככה את עושה לי. וכן ואת תדבר אלינו שבפרשת ואתחנן אע"פ ששם לא הזכיר לזה]:

וְהֻכַן הַסֹּכֵךְ. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״יְבַנּוּן מַגְדְּלַיָּא״. וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ ״וְהֻכַן הַסֹּכֵךְ״ – וְהַמֶּלֶךְ נִזְדַּיֵּן בִּכְלֵי זֵינוֹ, כְּמוֹ ״מִמְשַׁח הַסּוֹכֵךְ״, לְשׁוֹן ׳מוֹשֵׁל׳.

מִמְשַׁק חָרוּל. הַשְׁמָעַת קוֹל, כְּמוֹ ״מַשַּׁק גֵּבִים״ (ישעיהו לג:ד). וְאַף מֵ״ם הָרִאשׁוֹנָה יְסוֹד הִיא בַּתֵּבָה, כְּמוֹ ״מִמְשַׁח הַסּוֹכֵךְ״ (יחזקאל כח:יד). ״מִמְשַׁק חָרוּל״ – הַשְׁמָעַת קוֹל חֲרוּלִים הַגְּדֵלִים שָׁם מֵאֵין עוֹבֵר, וְהֵן נוֹקְשִׁין זוֹ עַל זוֹ וּמַשְׁמִיעוֹת קוֹל.

זרועו יבוש תיבש. לעתיד לבא ונתתי נקמתי וגומר (יחזקאל כח) והפותרי' פותרי' אותו בצדקיהו על שם (ירמיה כב) ואת עיני צדקיהו עור ואי אפשר לכוון הנני מקים רעה בארץ בצדקיהו שכבר עבר לו שבעים שנה: