וְנָתַתִּ֣י אֶת־אֶרֶץ֩ מִצְרַ֨יִם שְׁמָמָ֜ה בְּת֣וֹךְ ׀ אֲרָצ֣וֹת נְשַׁמּ֗וֹת וְעָרֶ֙יהָ֙ בְּת֨וֹךְ עָרִ֤ים מָֽחֳרָבוֹת֙ תִּֽהְיֶ֣יןָ שְׁמָמָ֔ה אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה וַהֲפִצֹתִ֤י אֶת־מִצְרַ֙יִם֙ בַּגּוֹיִ֔ם וְֽזֵרִיתִ֖ים בָּאֲרָצֽוֹת׃ (פ)
רש"י
קרוהו. משקל חזק כמו מן קרה דוגמת המקרה במים עליותיו (תהילים ק״ד:ג׳) וקו"ף של קרוהו אינה נהוגה לינקד בחיר"ק בענין זה מפני רי"ש של אחריה כמו ברך (שם י') חרף עשהו (משלי י״ז:ה׳) וברכתיה והיתה לגוים (ראשית י"ז) וזריתים בארצות (יחזקאל כ"ט):
מנחת שי
תהיין. י"ס בנו"ן ה"א בסוף תיבה וטעות הוא שזהו א' מן הכתובים בנו"ן ארוכה והמסורה תבא עליהם ה' כתובים כן וסי' ביחזק' כ"ט:
פענח רזא
שבע פרות הטובות שבע שנים וגו', נכתב הענין ג' פעמים ללמוד מכאן כי באמת היו נגזרים מ"ב שנים של רעב כנגד ג"פ שבע פרות רעות ושבע שבלים דקות רק שלרגלי יעקב באה הברכה שלא היו כ"א ב' שני רעבון שעברו אז וחסרו מ' שנים ואותן שילם הש"י למצרים בימי נבוכדנצר כדכתיב ביחזקאל תהיינה שממה מ' שנה וגו' כפירש"י שם: