וַיַּמְרוּ־בִ֗י וְלֹ֤א אָבוּ֙ לִּשְׁמֹ֣עַ אֵלַ֔י אִ֣ישׁ אֶת־שִׁקּוּצֵ֤י עֵֽינֵיהֶם֙ לֹ֣א הִשְׁלִ֔יכוּ וְאֶת־גִּלּוּלֵ֥י מִצְרַ֖יִם לֹ֣א עָזָ֑בוּ וָאֹמַ֞ר לִשְׁפֹּ֧ךְ חֲמָתִ֣י עֲלֵיהֶ֗ם לְכַלּ֤וֹת אַפִּי֙ בָּהֶ֔ם בְּת֖וֹךְ אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
עץ יוסף
שחורה אני במצרים כו'. השתא מפרש שחורה אני ונאוה שפעמים אני שחורה ופעמים אני נאוה, והיינו כדרך אשה יפה ששזפתה השמש שאז היא שחורה ושוב תחזור לנויה. והנמשל יהיה שבזמן אחד היו ישראל בלתי כשרים ובזמן אחד תיקנו את אשר עוותו, והיינו דקאמר שחורה אני במצרים כו' שחטאתם במצרים שעבדו לטלה כמו שכתוב (יחזקאל כ, ח) איש שקוצי עיניו לא השליכו, ובטלו את המילה כדאיתא בשמות רבה פרשה י"ט (סימן ה), ובדם פסח תיקנו עון עבודה זרה שהפסח היה בזיון תועבת מצרים, ובדם מילה תיקנו ענין המילה. והכוונה בזה שמשבח ישראל לשב בתשובה היותה באותו פרק באותה אשה באותו מקום כדאיתא בפרק יום הכיפורים [יומא פו, ב] (יפה תואר):
פירוש מהרז״ו
ועמדו והכעיסו. במצרים כמפורש באריכות ביחזקאל כ' פסוק ח' ט' וכמ"ש לעיל סוף פ"א ובקש לכלותם כמ"ש שם ואומר לכלות אפי בם בתוך ארץ מצרים ואעש למען שמי וגו' אשר המה בתוכם היינו פרעה ועמו. הוי וכעס אויל על הש"י כבד וכמ"ש לעיל פ"ט ריש סי"ח כבד לב פרעה כועס הוא ולקמן פר' זו סי"ג כי אני הכבדתי את לבו שיהיה כועס שבשביל כעס אויל עשיתי יותר ממה שעשיתי בשביל כובד אבן ונטל החול ע"פ מדה י"ז:
רש"י
ובהמרותם. כמו וימרו בי (יחזקאל כ׳:ח׳) ממרים הייתם (דברים ט׳:ז׳) ל' בהקנטתכם:
רש"י
נתתי כפרך מצרים. והם היו לך לפדיון שבכוריהם מתו ואתה בני בכורי נצלת והייתם חייבים כליה כמו שנאמר (ביחזקאל כ׳:ח׳) ואומר לשפוך חמתי עליהם בארץ מצרים: