וָאֲבִיאֵם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לָתֵ֥ת אוֹתָ֖הּ לָהֶ֑ם וַיִּרְאוּ֩ כָל־גִּבְעָ֨ה רָמָ֜ה וְכָל־עֵ֣ץ עָבֹ֗ת וַיִּזְבְּחוּ־שָׁ֤ם אֶת־זִבְחֵיהֶם֙ וַיִּתְּנוּ־שָׁם֙ כַּ֣עַס קָרְבָּנָ֔ם וַיָּשִׂ֣ימוּ שָׁ֗ם רֵ֚יחַ נִיח֣וֹחֵיהֶ֔ם וַיַּסִּ֥יכוּ שָׁ֖ם אֶת־נִסְכֵּיהֶֽם׃
משנת ארץ ישראל
המונח "נסך" נזכר במקרא עשרות פעמים. בסדרי הקרבנות הוא קשור, כמובן, לניסוך היין עם הקרבן, אך המונח מופיע לעתים קרובות בהקשרים של עבודה זרה157ירמ' מד יח-יט; ישעיהו נז ו; יחזקאל כ כח; תהילים טז ד; יחזקאל לט ועוד מקומות רבים. . לא ברור מה ניסכו במקומות אלו – יין, מים או שמן158כך בבראשית כח יח; לה יד. . לאור המקבילות נראה כי לפחות בחלק מפולחנות קדם מקובל היה לנסך גם מים לאל או לה'. ברם בכל המקבילות הללו, היהודיות והנכריות, הניסוך הוא תוספת לקרבן, ואילו מעמד ניסוך המים הוא מעשה הקרבה, או מעין הקרבה, כשלעצמו.
רש"י
והנם שולחים את הזמורה אל אפם. והנה שולחי' אל חוטמם את ריח רע של זמורה זו שהם מזמרים ברוח היוצא מפי טבעת כלומר בושתם זה אל פניהם ישוב, ומנחם פי' והנם שולחים את הזמורה אל אפם ענין דופי וקלון הוא לפירושו השוה ריח מקטרתם וכעס קרבנם וניחוחים למלאכת דופי נקבים ואחוריהם אל היכל ה' יורה על הענין: