פרשנות מצטטת על יחזקאל לא:ד

וחשך על פני תהום, והיה חשך על פני התהום, ותהום נקרא מקום רבוי המים ועמקם. והיה האויר אשר על פני המים חשך, כי לא היה עדיין אור העליון מציץ באויר כי לא היה ראוי לקבלו ובמקום שאין אור הוא חשך כאמת. תהום, מה שהיה על פני תהום והוא האויר היה חשך וכל שכן התהום בעצמו. ומה שלא ברא הארץ כתחילה בתכונה בשלימותה שהיתה עתידה להיות כה, להורות לבני שכל שיהיו נמצאים בה המאמינים בחדוש העולם והם רוב בני אדם כי מי שברא הטכעים על תכונתם הוא משנה אותם כרצונו והכל היא ככוונה מאתו יתברך, והוית האור ברקיע והעשות הרקיע והראות היבשה מאתו היה מאחר שלא היה בתחלת הבריאה, ואותם שאינם מאמינים בחדוש העולם הם מעט מן המעט, והראות היבשה הוא טענה גדולה עליה לא ינצלו ממנה אלא כטענה חלושה, כי לפי הטבע ראוי שיהיו המים מכסים הארץ מכל צד כי הארץ כבדה מכולם לפי טבעה ששם בה האל יתברך והיא קרה ויבשה, לפיכך היא נדבקת עומדת ולא תזוז ממקומה כמו שאמר (איוב ל״ח) ״בצקת עפר למוצק ורגבים ידבקו" פירוש, כשהוצק העפר כשפל המקומות להיותו מוצק כלומר נקודה לעגולה, וזה הוא בהדבק הרגביס, כי מפני הקרירות יגבר היובש והיא מקבץ ומדבק החלקים ומנגד [מנגב, המו״ל] הלחות ומפני שהיא שוקטת רץ עליה הגלגל כמו שכתבנו. ועליה המים שהם קלים ולחים והם קלים מהארץ שהרי הם עליה והם נגרים, ועל המים האויר שהוא חם ולח סוכך אותם מכל צד והוא קל מהמים ונגר, לפיכך אינו נתפש ביד; הוא שאמר בעל ספר יצירה ״ועשה עמודים גדולים מאויר שאינו נתפש.״ ועל האויר האש היסודי שהוא קל מהאויר והוא חם ויבש סובב אותו מכל צד. והושמו על הסדר הזה בחכמת האל יתברך להיות שלום ביניהם כדי שיצאו היצורים מהם כמו שכתב בעל ספר היצירה ״שלש אמות אמ״ש" ר״ל ״אש מים שלום״) כלומר שהאויר שלום בין האש והמים שהם הפוכים כשתי איכייתיהם ולא יתכן להעשות יצור מהם אם לא היה האויר ביניהם שעושה השלום שהוא דוחה לכל אחד מהם באיכיותם, כמו שכתבנו. וכל אחד עומד כמקומו לא ישיג גבול חבירו, הוא שאמר בעל ספר יצירה ״הציבן כמין חומה״ ואע״פ שישתנה קצת זה לזה, כל אחד עומד במקומו, והאל בחכמתו שנה הויתם ראשונה לצורך העולם ולא תקנם מתחלה כן בשלמותם לטעם שזכרנו, ועוד לטעם אחר, להורות שהנמצאים אשר בעולם השפל ימצאם שנוי להתחלפות (והתחלפות ? המו״ל) כמו שהיו בתחלת בריאותם.

בנים גדלתי ורוממתי, כמו לא גדלתי בחורים רוממתי בתולות (ישעיה כ"ג ד'), מים גדלוהו תהום רוממתהו (יחזקאל ל"א ד'). ענין הזנת הילד או הנטע באופן שיגדל ויגבה בקומה; והכוונה כאן על כלל האומה, כטעם הוא עשך ויכוננך (דברים ל"ב ו'), שענינו עשך גוי אחד בארץ, אף כאן בנים גדלתי ורוממתי, השגחתי על צרכיהם, משעת יציאתם ממצרים, שהיו אז בבחינת הילד היוצא לאור. ועשיתי אותם מעט מעט ממלכה תקיפה בארץ, עד שהיו בבחינת איש שלם בכחו.

תהום. לשון זכר ונקבה וכן תהום רוממתהו (יחז' לא ד), ולא הזכיר הנחלים כי מהמעינות יצאו, וכאשר נבקעו עלו המים, ונפתהו חלונות האוצרות בשמים, וירדו המים ונתבלבלה הארץ, ואין מבדיל בין יום ובין לילה והעד שאמר "יום ולילה לא ישבותו" (בראשית ח כב) וכאשר נפסקו מימי השמים אז ידע נח כי עברו ארבעים יום וארבעים לילה כי השם גילה לו זה הסוד:

תתעלפנה. תפרח רוחם כמו ויתעלף (יונה ד) וכן עצי השדה עולפו (יחזקאל ל״א:ד׳-ה׳) וכן בלשון משנה יתעלפה פשמיי"ר בלע"ז:

ואמנע נהרותיה. שהיו הולכין סביבות מטעה: