פרשנות מצטטת על יחזקאל לא:ה

והנה ארבעה אותיות ראוים להיות אותיות המשך, ובעבור כי האל"ף כמו האחד, על כן נמצא נעלם עם כל תנועה, והנה עם חולם ראש, ועם קמ"ץ גדול רָאשִׁים, ועם חיר"ק ראשון, ועם קמ"ץ קטן רֵאשִׁית, ועם שורק מסעף פֻארָה (ישעי' י, לג) ועם פתח גדול לְחַטַּאת ולנדה (זכרי' יג א), ועם פתח קטן עושה פֶלֶא (למטה טו יא), בעבור היותו ראש שמוהו סימן המדבר זכר גם נקבה, ובעבור שלא ימצא נראה באחרונה, על כן איננו סימן רק פעם יתחלף בה"א קראן לי מרא (רות א כ) גבהא קומתו (יחז' לא ה) וימצא נוסף בסוף כמו "ואתיקיהא" (שם מא טו) ההלכוא אתו (יהושע י כד) גם נראה בראשונה, והוא נוסף אתמול (ש"ב ה ב) אזרועך (איוב לא כב) ובאמצע והאזניחו נהרות (ישעי' יט ו), ויכתב בסוף ולא יבוטא בו כמו חטא (דבר' כג כב), ופעם יהיה חסר כמו "על כס יה" (למטה יז טז), ויתחלף בה"א האמון (ירמי' נב טו) ההמון (ש"ב יח כט) גם ביו"ד תתימרו (ישעי' סא ו) יתאמרו (תה' צד ד), גם בוי"ו במבטא, ולעמשה תמרו (ש"ב יט יד):

בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֶּן חֵן, וְהוּא לְשׁוֹן אֲרַמִּי (ב"מ קיט), אַפִּרְיוֹן נִמְטְיֵהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן. "בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן", חִנּוֹ נָטוּי עַל הָעַיִן הָרוֹאָה אוֹתוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ"ט:כ"ב). וְרָחוֹק הוּא מְאֹד לְסָמְכוֹ אֶל הַלָּשׁוֹן הַהוּא, שֶׁלְּשׁוֹנוֹת כָּאֵלֶּה בַּתַּלְמוּד יְוָנִי אוֹ פַּרְסִי וּשְׁאָר לְשׁוֹנוֹת, אֵין לָהֶם חָבֵר בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וְעוֹד כִּי לְפִי הַנִּמְצָא מִמֶּנּוּ אֵינֶנּוּ רַק לְשׁוֹן בְּרָכָה וְשֶׁבַח, וְהַנּוּ"ן בּוֹ שֹׁרֶשׁ, וְכֵן בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ס':י"ג), "וַיְבָרֲכוּ אֶת רִבְקָה", דְּוֻיִין וּשְׁפוּפִין, וְלֹא הָיוּ מְפַרְנִין אֶלָּא בַּפֶּה. וְדוֹמֶה לִי שֶׁהוּא מִמָּה שֶׁאָמְרוּ (כתובות נד), פֻּרְנָא לְיַתְמֵי, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ הַשֶּׁבַח שֶׁהִשְׁבִּיחוּ הוּא לַיְּתוֹמִים, וְקָרְאוּ עוֹד הַכְּתֻבָּה "פֻּרְנָא", אִשָּׁה גּוֹבָה פֻּרְנָא מֵהֶם (שם סז), הַכְּתֻבָּה שֶׁהִיא שְׁבָח בֵּית אָבִיהָ, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ב"ר פ ז), "מֹהַר" – פְּרָאנוּן. אֲבָל "בֵּן פּוֹרָת", אוֹ כְּדַעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ"ט:כ"ב) מִלְּשׁוֹן פֹּרִיָּה וַעֲנֵפָה, אוֹ כְּדִבְרֵי בַּעֲלֵי הַדִּקְדּוּק (עיין ספר השרשים שורש בנה) שֶׁעָשׂוּ פּוֹרָת מִלְּשׁוֹן "וַתֶּאֱרַכְנָה פֹארֹתָיו" (יחזקאל לא ה), וְהֵם אָמְרוּ כִּי "בֵּן" – כְּמוֹ נֶטַע, וְהֵבִיאוּ לוֹ דּוֹמֶה "וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ וְעַל בֵּן אִמַּצְתָּה לָּךְ" (תהלים פ טז). וְהָעִנְיָן, כְּאִלּוּ אָמַר נֶטַע שֶׁבּוֹ פֹּארוֹת רַבּוֹת יוֹסֵף. וְעַל דַּעְתִּי "בֵּן" כְּמַשְׁמָעוֹ, יֹאמַר כִּי יוֹסֵף הוּא בֵּן שֶׁהוּא כְּמוֹ פֹּארוֹת אִילָן שָׁתוּל עַל הַמַּעְיָן אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו, וְעָשְׂתָה בָּנוֹת צָעֲדָה אוֹתָן עַל הַחוֹמוֹת הַגְּבוֹהוֹת בַּשָּׁמַיִם, וְכִנָּה הַבַּדִּים אֲשֶׁר תֵּצֶאנָה מִן הַפֹּארָה בְּבָנוֹת כִּי הֵן בָּנוֹת לַפֹּארוֹת הַגְּדוֹלוֹת, וְהוּא דֶּרֶךְ צַחוּת לְבֵן פּוֹרָת. וְלֹא נִסְמַךְ בֵּן אֶל פּוֹרָת, אֲבָל הוּא כְּמוֹ "אַשּׁוּר אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן" (יחזקאל לא ג), "נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלוּחָה" (בראשית מ"ט:כ"א), "בִּנְיָמִין זְאֵב" (בראשית מ"ט:כ"ז), וּלְפִיכָךְ נָקוּד בְּצֵירֵי, כִּי אִלּוּ הָיָה פֵּרוּשׁוֹ נֶטַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ פֹּארוֹת, מִשְׁפָּטוֹ בְּסֶגוֹל. וְאָמַר "בֵּן" דֶּרֶךְ חִבּוּב, כְּמוֹ "מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ". וְעַל הַכְּלָל רָאוּי שֶׁנְּפָרֵשׁ בְּבִרְכַּת יוֹסֵף שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ זֵכֶר לִשְׁנֵי הַשְּׁבָטִים הַיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ, וְהוּא לְשׁוֹן "פּוֹרָת" וּ"בָנוֹת", אֲבָל מִפְּנֵי שֶׁהִזְכִּיר לֵוִי, וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֵינָם אֶלָּא שְׁנֵים עָשָׂר, לֹא יַעֲשֶׂה מִמֶּנּוּ כֵן בְּבִרְכָתוֹ שְׁנַיִם שְׁבָטִים חֲלוּקִים, אֲבָל יִרְמֹז לָהֶם. וְכֵן בְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ בְּבִרְכָתוֹ דִּמָּה אוֹתוֹ לְשׁוֹר וְלִרְאֵם (דברים לג יז), וְהִזְכִּיר בּוֹ הַקַּרְנַיִם, כִּי כָל אֶחָד מֵהֶם גּוּף אֶחָד שֶׁמִּמֶּנּוּ יִתְחַלְּקוּ קַרְנַיִם, וּבַעֲבוּר שֶׁשָּׁם לֹא הִזְכִּיר שִׁמְעוֹן אָמַר בְּפֵרוּשׁ "וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה" (שם):

פארה. גם הוא ענין ענף כמו ותארכנה פארותיו (יחזקאל לא) ועם כי אמר מסעף אמר גם פארה לתוספת באור וכן רתקו בזקים (נחום ג):

במערצה. במשור המקצץ הענפים אין פארה זו לשון גת שהרי לא נכתב בוי"ו כמו פורה דרכתי (לקמן ס"ג) וכמו לחשוף חמשים פורה (חגי ב׳:ט״ז) אלא באל"ף כמו ותארכנה פאורותיו (יחזקאל ל״א:ה׳) ומסעף הוא לשון מקצץ ענפים אישברנקיי"ר בלע"ז כמו וכלה סעיפיה (לקמן כז) וכן בסעיפיה פוריה (לקמן יז):