בֶּן־אָדָ֗ם שָׂ֤א קִינָה֙ עַל־פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֔יו כְּפִ֥יר גּוֹיִ֖ם נִדְמֵ֑יתָ וְאַתָּה֙ כַּתַּנִּ֣ים בַּיַּמִּ֔ים וַתָּ֣גַח בְּנַהֲרוֹתֶ֗יךָ וַתִּדְלַח־מַ֙יִם֙ בְּרַגְלֶ֔יךָ וַתִּרְפֹּ֖ס נַהֲרוֹתָֽם׃
אוהב גר
דּלח ידוע כי לשון יראה ופחד מתורגם דחל אבל בכתובים נמצא במקומות הרבה דלח, אמנם בל' סורי יש חלוק בין שני השרשים האלה, דחל ענינו יראה ופחד, אבל דלח ענינו עכירה וטירוף (ומזה ביחזקאל ותדלח מים ברגליך, ולא תדלחם רגל אדם עוד, לשון עכירה) והושאל על חרדת הנפש והבהלה, שהיא טירוף הנפש, ובחרונו יבהלמו, תרגום סורי וַבחֶמתֵה נדַלַח אֶנוּן. על כן אומר אני כי נכון הוא שיהיה דחל תרגום של יראה, כי לכך נוצר השרש ההוא מתחלתו, ושיהיה דלח תרגום של פחד, כי כן אמתת הוראת לשון פחד על חרדת הנפש והתרגשותה הנה והנה, מבלי שתדע בבירור מה הוא הרע אשר תירא ממנו, כאשר הוכחתי כל זה בב"הע לשנת תקפ"ו. והנה בפסוק ה' אורי וישעי ממי אירא ה' מעוז חיי ממי אפחד. הא' אדחל והב' אדלח. כן הוא בדפוסים הראשונים (משנת רע"ו ורע"ח), וכן גירסת המתרגמן, וכן נכון.
רד"ק
כי אתה גחי מבטן מבטיחי על שדי אמי: גחי מוציאי, כמו ותגח בנהרתיך (יחזקאל לב ב). אמר: איך לא תושיענו ואנחנו מודים אליך ויודעים ומכירים כי הכח מאתך ואתה העוזר והמוליד והמבטיח התנוק על שדי האם שאין מחיתו אלא על ידי אחרים, ואתה מבטיחו שיגדל מעט מעט ויוסיף בו כח והרגל עד שיבקש מחיתו מעצמו. וגדול האדם בחכמה נפלאה משדי האם עד שיגדל; והכל בכונת ה מ כ ו ן והנהגת המנהיג, ולא כדברי האומרים כי הכל בטבע ובמקרה בלא כונת מ כ ו ן והנהגת מנהיג: ואנחנו העם המודים בך.