וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֔ם צֹפֶ֥ה נְתַתִּ֖יךָ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְשָׁמַעְתָּ֤ מִפִּי֙ דָּבָ֔ר וְהִזְהַרְתָּ֥ אֹתָ֖ם מִמֶּֽנִּי׃
חידושי הרד״ל
(ב) נביאי ישראל מזהירין את העובדי כוכבים מן העבירות שנאמר צופה נתתיך כ"ה בתנחומא ואין זה במקרא וצ"ל נביא נתתיך (ירמיה א') וכאן נראה שאין מביא מקרא דיחזקאל רק גדר הצופה להזהיר הבריות. ועיקר הראיה על האומות צריך לגרום קרא דירמיה הנ"ל (ובילקוט הגי' מורכבת ע"ש):
חתם סופר
ויהי איש א' מן הרמתיי' צופי' מהר אפרי' אית' פ"ק דמגלה משתי רמות הצופו' זו את זו ולחד מ"ד ממאתי' צופי' שעמדו ממשפחתו נ"ל ר"ל שהי' ממרע"ה עד אלקנה מאתי' צופי' במשפחתו אבל המה הי' צופות זא"ז ולא הוכיחו ישראל ולא הי' צופי' לישראל כדכתי' ביחזקאל צופה נתתיך לעם והם לא הי' כך אלא צפו אלו הנביאי' את אלו הנביאי' ועל ישראל לא השגיחו עד שבא אלקנה והדריך ישראל לעלות לרגל כמבואר במדרש וזכה להעמיד שמואל שהי' החוזה הראשון שהדריך ישראל והוכיחם: