בֶּן־אָדָ֕ם הִנָּבֵ֖א עַל־רוֹעֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל הִנָּבֵ֣א וְאָמַרְתָּ֩ אֲלֵיהֶ֨ם לָרֹעִ֜ים כֹּ֥ה אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה ה֤וֹי רֹעֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֤ר הָיוּ֙ רֹעִ֣ים אוֹתָ֔ם הֲל֣וֹא הַצֹּ֔אן יִרְע֖וּ הָרֹעִֽים׃
כלי יקר
וְרַשִׁ״י פֵּרֵשׁ, שֶׁיּוֹסֵף הִגִּיד אֵיךְ שֶׁאָכְלוּ אֵבֶר מִן הַחַי, וְהָיוּ חֲשׁוּדִין עַל הָעֲרָיוֹת, וְהָיוּ מְזַלְזְלִין בִּבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת. וְנִרְאֶה לִתֵּן קְצָת סֶמֶךְ לִדְבָרָיו, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן״ (בראשית לז:ב). לָמָּה לִי? וְכִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ שֶׁהָיָה רוֹעֶה עוֹפוֹת אוֹ דָּגִים? אֶלָּא לְפִי שֶׁמָּצִינוּ לְשׁוֹן ״רוֹעֶה״ בְּאַרְבָּעָה עִנְיָנִים: א׳ סְתָם רְעִיַּת צֹאן, ב׳ בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כט ג) ״וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן״, ג׳ לְשׁוֹן ״רוֹעֶה״ שַׁיָּךְ בְּבַעֲלֵי הַשְּׂרָרָה וְהַנְהָגַת הָעָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים פ ב) ״רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה״, ד׳ שַׁיָּךְ לְשׁוֹן ״רוֹעֶה״ בְּהוֹלֵךְ לִרְעוֹת אֶת עַצְמוֹ וְאוֹכֵל מִן הַצֹּאן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יחזקאל לד ב) ״הֲלֹא הַצֹּאן יִרְעוּ הָרֹעִים״, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י נָקוּד עַל ״אֶת״. וּמִדְּקָאָמַר שֶׁיּוֹסֵף הָיָה רוֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן, מַשְׁמָע שֶׁאֶחָיו הָיוּ רוֹעִים בְּכָל אַרְבָּעָה דְּבָרִים שֶׁשַּׁיָּךְ בָּהֶם לְשׁוֹן ״רוֹעֶה״, אֲבָל הוּא לֹא הָיָה בְּהַסְכָּמָתָם כִּי אִם בַּצֹּאן לְבַד, דְּאִי לָאו הָכֵי, לְעָרְבִינְהוּ וְלִיתְנִינְהוּ ״יוֹסֵף וְאֶחָיו הָיוּ רוֹעִים בַּצֹּאן״. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁלְּשׁוֹן ״אֶת״ מְשַׁמֵּשׁ לְשׁוֹן ״עִם״, וּלְכָךְ הוֹצִיא אֶת יוֹסֵף מִן הַכְּלָל לוֹמַר לְךָ שֶׁהוּא לֹא הִסְכִּים עִמָּהֶם כִּי אִם עַל רְעִיַּת הַצֹּאן בִּלְבַד, אֲבָל אֶחָיו רָעוּ בְּכוּלָּם, כִּי הֵי מִינַּיְיהוּ מַפַּקְת לְמַעֵט, כִּי לֹא בָּא הַכָּתוּב לִסְתּוֹם אֶלָּא לְפָרֵשׁ.