פרשנות מצטטת על יחזקאל לד:טז

אֶת־הָאֹבֶ֤דֶת אֲבַקֵּשׁ֙ וְאֶת־הַנִּדַּ֣חַת אָשִׁ֔יב וְלַנִּשְׁבֶּ֣רֶת אֶחֱבֹ֔שׁ וְאֶת־הַחוֹלָ֖ה אֲחַזֵּ֑ק וְאֶת־הַשְּׁמֵנָ֧ה וְאֶת־הַחֲזָקָ֛ה אַשְׁמִ֖יד אֶרְעֶ֥נָּה בְמִשְׁפָּֽט׃

מצודת ציון

ומחבש. ענין קשירת המטלית על המכה כמו ולנשברת תחבש (יחזקאל ל״ד):
שאל רבBookmarkShareCopy

תורה תמימה

ארמי אבד אבי. מלמד שלא ירד יעקב לארם אלא להאבד, ומעלה על לבן הארמי כאלו אבדו כזלא נתבאר הענין שלא ירד אלא להאבד, איך יתכן שירד לכתחלה להאבד ח"ו, ונראה הכונה עפ"י המבואר לפנינו בפ' עקב בפ' ואבדתם מהרה דהפעל אבד מורה לא רק על אבידה ממש אך גם על טרדה וגלות ממקומו, וכמו ובאו האובדים בארץ אשור (ישעיהו כ״ז:י״ג), וכן את האובדות אבקש ואת הנדחות אשיב (יחזקאל ל״ד:ט״ז), וכן דרשו בתו"כ פ' בחקתי בפסוק ואבדתם בגוים אלו עשרת השבטים שגלו ממקומם, אחרים אומרים אין אבדן אלא גולה, יעו"ש, וה"נ הפי' מלמד שלא ירד יעקב לארם אלא להאבד, כלומר לגלות ולטלטול וטרדת הגוף כנודע שברח אז מפני עשו וכמו שאמרה רבקה ברח לך, וכל הבורח הוא מטולטל ונטרד, ומעלה הכתוב על לבן כאלו אבדו מפני שטרדו בזמנו ומצבו, כנודע. –
והנה יש כמה פירושים באגדה זו ומהם בפירוש הגדה ש"פ, ובכולם לא מצאתי באור נכון וטעם מספיק מה שייכות הזכרה זו דיעקב ולבן לענין הבאת בכורים, וקצת י"ל דזה בא לתאר חסדי ה' מנתינת הארץ לישראל, יען כי עפ"י הטבע ועפ"י הנהוג שבעולם לא היה היכולת לישראל לעולם לכבוש ולרשת את הארץ, יען כי לכבוש ולהוריש גוים ולרשת ארץ צריך להיות במצב איתן, שקט ושאנן במנוחה ושלוה, ומצייר בזה שישראל מאז היותם לגוי היו חסירים כל אלה, שלא הי מצבם איתן והיו טרודים נעים ונדים ומטולטלים, ובכ"ז בחסדי ה' כבשו והורישו ונחלו ונתיישבו בארץ זו שהיא זבת חלב ודבש ומתחיל מסבות יעקב [שהוא יותר קרוב בזמן לישראל משארי אבות] ומתקופות ימי חייו וההרפתקאות שעברו עליו מאז יצא מבית אביו אל בית לבן ואחרי כן כל מה שעבר עליו מירידתו למצרים ואח"כ מסבות ישראל במצרים וכו', שבכל אלה הזמנים היה הוא ובניו טרודים ומטולטלים ובכ"ז ויביאנו אל המקום הזה, היפך ההנהגה הטבעית, ודו"ק.
[ספרי].
שאל רבBookmarkShareCopy

רש"י

עֵת לְבַקֵּשׁ. כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר, אֶת־הָאֹבֶדֶת אֲבַקֵּשׁ. לְעִנְיַן נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל:
שאל רבBookmarkShareCopy