פרשנות מצטטת על יחזקאל לד:יב

כְּבַקָּרַת֩ רֹעֶ֨ה עֶדְר֜וֹ בְּיוֹם־הֱיוֹת֤וֹ בְתוֹךְ־צֹאנוֹ֙ נִפְרָשׁ֔וֹת כֵּ֖ן אֲבַקֵּ֣ר אֶת־צֹאנִ֑י וְהִצַּלְתִּ֣י אֶתְהֶ֗ם מִכָּל־הַמְּקוֹמֹת֙ אֲשֶׁ֣ר נָפֹ֣צוּ שָׁ֔ם בְּי֥וֹם עָנָ֖ן וַעֲרָפֶֽל׃

ביאור

אבל הדבר ברור אצלי למעלה מכל ספק דכוונת הבה"ג וסייעתו ז"ל בזה לפי שיטתם. שהם חלקו את המצות לארבעה מינים חלוקים. א) מאתים עשין המוטלות על היחידים. ב) מאתים שבעים ושבעה לאוין המוטלים על היחידים. ג) שבעים ואחד העונשין. ד)ששים וחמש פרשיות המוטלות על הצבור. ולפי הנודע דרך כלל מצות התורה הן רמ"ח עשין ושס"ה לאוין. ונמצא שלפי המסורת שביד הגאונים ז"ל לחלק את המצות ע"פ גדרים הללו שכתבנו. אחר שנמנו מאתים העשין שעל היחידים עדיין חסרים ארבעים ושמונה עשין לתשלום רמ"ח עשין. ובלאוין אחר שנמנו מאתים שבעים ושבעה לאוין שעל היחידים. ושבעים ואחד העונשין שבמיתה. שעולים ג"כ בחשבון הלאוין. שהם בסה"כ שלש מאות וארבעים ושמונה לאוין. עדיין חסרים שבעה עשר לאוין. למלאות שס"ה לאוין. והן הן ששים וחמש הפרשיות שארבעים ושמונה מהן הן עשין. והשבע עשרה הנותרות הן לאוין. המשלימות את הלאוין והעשין שחסרו עדיין אחר שלשת מיני המצות הקודמים שנמנו ע"פ גדרן. עשין בפ"ע. ולאוין בפ"ע. אבל ששים וחמש מצות אלו שנמנו בפ"ע ע"פ גדרן שהן מצות המוטלות חובה על הצבור. הן תערובות לאוין ועשין יחד. ואין נכללין בדרך כלל לא בשם לאוין ולא בשם עשין. ולכן קרא אותן בשם פרשיות. מלשון פרשת דרכים. כלומר שקצתן הן משלימות מנין הלאוין. וקצתן משלימות מנין העשין. וכבר מצינו לשון זה על ענין זה גם בלשון המשנה (פרק תפלת השחר כ"ח ע"ב) דתנן ר"י אומר ההולך במקום סכנה מתפלל וכו' בכל פרשת העבור וכו'. ושם בגמרא אמרו מאי פרשת העבור. אפי' בשעה שהם עוברים על ד"ת וכו' עיי"ש. ופירש"י ולשון פרשת העבור שהן פורשין לעבירה עיי"ש. ובספרי (דברים. פיסקא כ') אין לך דרך שאין בה פרשות עיי"ש. ופי' בז"ר שהוא כמו פרשת דרכים עיי"ש. וכן בספרי (עקב. פיסקא נ"א) פרשת אשקלון עיי"ש. ופירשו הרמב"ן והר"ן ז"ל (ריש גיטין) דהיינו פרשת דרכים של אשקלון עיי"ש. וראיתי במחברת הערוך להר"ש פרחון ז"ל שכתב (בערך פרש) וז"ל בתוך צאנו נפרשות (יחזקאל ל״ד:י״ב) פי' מפוזרות. וכצפעוני יפריש. פי' יפריד אבריו. ואמרו רבותינו מה הפרש בין זו לזו. ומזה לכל רוח יפרשו (יחזקאל י״ז:כ״א) אע"פ שנקרא בסמך. פי' יתפרדו. וכן ופרשו כאשר בסיר (מיכה ג׳:ג׳). פי' יחלקוהו כבשר התבשיל. (וכן תרגם המתרגם ומפלגין יתהון כמא דפלגין איבריא לגו דודא). וכן פרשתי אתכם (זכריה ב׳:י׳) עכ"ל עיי"ש. וכן פרשיות התורה הוראתן היא כן. שנקראו פרשיות על שם שהפרישו והבדילו ע"י סימני הפסק בין הענינים. כל ענין בפ"ע. וכל אחד בפ"ע נקרא בשם פרשה וכן אשכחן בפרק אלו טריפות (חולין מ"ה ע"ב) דאמרינן עד היכן הוא חוט השדרה. אר"י א"ש עד בין הפרשות. ופירש"י שם וז"ל עד מקום. שהוא מתפרש ומתפצל פצולין כנגד הירכים הוא מתחיל ליפצל ויוצא ראש האחד לירך זה ואחד לזה וכו' עכ"ל עיי"ש. ותו אמרינן התם פי פרשה מהו. פרשה עצמה מהו עיי"ש. ובה"ג (הלכות טרפות) כתב וז"ל ואמאי קרו לה בין הפרשות דאתי ממוקרא דרישא ושפיך לחוט השדרה עד בין הפרשות ופריש לתלת דוכתא. חד לעטמא מהאי גיסא. וחד לעטמא מהאי גיסא. וחד לגומא דאליתא עכ"ל עיי"ש. וכן נראה לפרש ג"כ לשון הכתוב פרשת הכסף. לפי שנתן סכום רב של כסף שיתחלק להרבה ענינים מצרכי המלכות. וכן פרשת גדולת מרדכי. לפי שהיה שר השרים. שהיה ממונה על כל השרים שכל אחד מהם ממונה על ענין מיוחד בפ"ע מעניני המלכות. ולכן נקרא פרשת על שם שמתפרש ומתפצל לענינים וצדדים שונים:
שאל רבBookmarkShareCopy

מצודת ציון

יבקר. יחפש כמו אבקר את צאני (יחזקאל ל״ד:י״ב):
שאל רבBookmarkShareCopy

מצודת ציון

יפוצו. ענין פזור כמו נפצו צאנו (לעיל לד):
שאל רבBookmarkShareCopy

מחוקקי יהודה; יהל אור

זמין למנויי פרימיום בלבד