כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה יַ֣עַן אָמַ֧ר הָאוֹיֵ֛ב עֲלֵיכֶ֖ם הֶאָ֑ח וּבָמ֣וֹת עוֹלָ֔ם לְמֽוֹרָשָׁ֖ה הָ֥יְתָה לָּֽנוּ׃
הכתב והקבלה
מורשה. לא אמר ירושה, כמ"ש רנ"ו, שבאמת אין התורה ירושה, כמאמר התנא, התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך, כי אין התורה מוכנת לבנ"י שיירשנה כמו ירושה שאין עלי' עוררין שאין ליורש רק ליטול אותה, אבל צריך אדם להלחם עם שונא חזק שהוא יצר הלב הנלחם עמו יום יום, ואם לא יתחזק ויתאמץ כנגדו לא ינחל את התורה, וכדתנן במ"ח דברים התורה נקנית במיעוט שיחה ושינה במיעוט סחורה ושחוק במיעוט תענוג ודרך ארץ וכיוצא באלה, אבל התורה היא מורשה לקהלת יעקב, וענינו כמו ונתתי אותה לכם מורשה (שמות ו׳:ח׳ ) והיינו שתהיה לכם עדי עד, וכמו יען אמר האויב וגו' ובמות עולם למורשה היתה לנו (יחזקאל ל״ו:ב׳) פי' שהתאמרו לאמר הארץ שכבשנו מידכם מורשת עולם היא לנו, וכן לנו נתנה הארץ למורשה (שם ל"ג) כלומר לעד תהיה לנו, וכן מתפרש מלת מורשה בכל המקומות, וכן כאן מורשה קהלת יעקב ר"ל התורה העליונה הזאת שצוה משה עפ"י השם לנו היא ולבנינו, ומורשה היא לעד לקהלת יעקב, ואין לאחרים שלא נכנסו בברית אברהם חלק ונחלה בתורה זו, ועד עולם תהיה לבד לתורת ישראל, והנסיון מעיד שעד היום לא היתה אומה ולשון שבחרה תורתנו לקבל עלי' עול מצותי' זולת קהלת יעקב, להם היא מורשה לעולם, ובכל זאת איננה ירושה כי אין התורה באה בלב אלא למי שמתקן עצמו ומכין לבו אלי'. עמ"ש וארא ונתתי אותם לכם מורשה:
תורה תמימה
כאויב וגו׳. כאויב זה פרעה שנאמר בו אמר אויב, דבר אחר זה עשו שנאמר בו (יחזקאל ל״ו:ב׳) יען אמר האויב, נצב ימינו כצר, זה המן שנאמר בו איש צרכו)הכונה י"ל שנהג בענין החורבן מן הקל אל החמור, בתחלה בדרך הקל וכמו פרעה שלא רצה לאבד רק הזכרים הקטנים ואח"כ כמו עשו שרצה להרוג את יעקב ולבסוף כהמן שביקש לאבד את הכל. [מ"ר].
רקנאטי
וימח את כל היקום וגומר. דרשו רבותינו זכרונם לברכה וימחו מן הארץ לעולם הבא. רמזו לארץ החיים כד"א ושרשך מארץ חיים סלה (תהלים נב ז). חלקי בארץ החיים (תהלים קמב ו'). ומארצו יצאו (יחזקאל לו ב). זהו ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ (ישעיה ס כא). ומה שאמרו רבותינו ז"ל בקידושין מטיבין לו ומאריכין ימיו ונוחל את הארץ: