לָכֵן֩ הִנָּבֵ֨א וְאָמַרְתָּ֜ אֲלֵיהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ הִנֵּה֩ אֲנִ֨י פֹתֵ֜חַ אֶת־קִבְרֽוֹתֵיכֶ֗ם וְהַעֲלֵיתִ֥י אֶתְכֶ֛ם מִקִּבְרוֹתֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל׃ (ס)
מלבי"ם
הלעולם, הלא בהכרח יתבטל כעסך עלינו בעת מן העתים, ויש הבדל בין אף ובין אנף, שאף מורה שהכעס מתגלה ע"י עונש, ואנף מורה שמכלה את האף ע"י העונש, העונש הבא ע"י אף יצוייר שיהיה עונש חלקי, למשל אם התחייב מאה מכות יכהו אחת ויניח המותר לימים הבאים, והעונש הבא ע"י אינוף הוא עונש כללי עד שאין אחריו אף ועונש כלל, ויש הבדל בין לעולם ובין לדור ודור, שלעולם יאמר על הזמן הנצחי הבלתי מתחלק, ולדור ודור יאמר על הזמן המתחלק לפי הדורות, ור"ל אם תאנף ותכלה החרון אף ע"י שתגמור לכלות בנו בפעם א' כל העונש, וכי לעולם תאנף בנו, וכי יהיה עונש של כליה עד שנהיה כלים לעולם, ואם תמשוך אפך, אם לא תענוש אותנו בפעם אחד, רק תמשוך את האף לימים רבים להעניש מעט מעט, ותחלקנו לשני דורות להעניש דור אחר דור, וכי תמשך אפך לדור ודור, הלא בהכרח יכלה בדור אחד ולא ימשך עד סוף כל הדורות, ומפרש שא"א שלעולם תאנף בנו, כי הלא אתה תשוב תחיינו, וא"כ א"א שתעשזה בנו כליה עולמית, שאף אם נדמה את הגוף הכללי של האומה הישראלית בגלותה כעצמות היבשות פגרים מתים, הלא אתה תשוב תחיה את הגוף הכללי הזה, כמ"ש הנה אני פותח את קברותיכם עמי (יחזקאל ל״ז:י״ב), וכן א"א שתמשוך אפך לדור ודור, כי הלא אז עמך ישמחו בך, כי תשוב לשוש עליהם לטוב, וא"כ אבקש הראנו ה' חסדך, שתהיה התשועה הנצחיית עתה בימינו בדור הזה, ולנו תתן ישעך, ושלא תהיה גאולת עראי לפי שעה ע"י התפעלות הרחמים רק שתהיה ע"י חסדך, כי מתנאי החסד שלא יתום לעולם, כי הרחמים ושאר כל המדות הם תלוים לפי המרוחם או המחונן, לפי ענינו או לפי מעשיו, לא כן החסד שהוא מצד האל ולא לפי המקבל, שעז"א בחסד עולם רחמתיך, וגם ישעך תתן לנו, שלא תהיה הישע לפי מעשינו או השתדלותנו רק שלך מצד חסדך:
מגלה עמוקות
אל תירא מרדה מצרימה אנכי אעלך גם עלה. בדרך הפשט משל הדיוט לטובה נשברה רגל פרתי אל תחשוב שיהיה לך ירידה במצרים כי אדרבה לגוי גדול אתה שם ויהיה לך עלי' אחר עלי' ז"ש גם עלה בתכלית הגובה שהם עולים עולים עד לרקיע יי"ן יש"ן בגי' ת"ל תיקנו במצרים אותן ת"ל היין ישן מן (דברים לב) אשכלות מרורות למו וז"ס כוס של ברכה על כוס יין מל"א נוטריקן א"שכלות מ"רורות ל"מו לתקן זה. תכלית ירידה למצרים כתכלית ירידת הצדיק לגיהנם להעלות משם ניצוצות הנידחות כד"א (שמואל א ב) מוריד שאול ויעל ומעלה עמו נשמות רשעים הנידחים וז"ס לקיטת הכסף שליקט יוסף במצרים ע"ס ניצוצית נשמות טהורות שהיה במצרים מן המאנין תבירין וז"ס וירא יעקב כי יש שבר במצרים על שברי כלים ס' רבוא שברים יש בכלי והוצרכו לצאת ס' רבוא להשלים הנפשות והניצוצות לכן הי' בני יעקב ע' נפש ללקט מן ע' של כתנות עור שהי' בא' אור נשמות שכל שבעים נפש ז"ש (בראשית כד) וכל טו"ב אדוניו בידו דאי' גבי ע"בד אברהם שהוא מטט"רון ממונה על נפש שכן ב"את ב"ש נפש ט"וב וז"ש וכל טו"ב מצרים לכם הוא וכדרז"ל יי"ן יש"ן בגי' נפ"ש בדרך רמז על אינון ניצוצות המשומרת בענ"בים מששת ימי בראשית שקודם חטא של אד"הר היו הנשמות תלוין בענבי' כאשכול ומשבאה חוהוסחטה ענבים והביאה לו (שם ג) ותתן גם לאשה אז קלקלה העיסה ונטמאה ופרסה נדה וגרמה אשכלות מרורות למו ז"ס יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו כי זה (קהלת ב) חלקם מכל עמלם לתקן נפש ז"ש דע"ת זקנים (משלי יט) גם בלא דע"ת נפש לא טוב (קהלת ז) ויתרון דעת החכמה תחיה את בעליה ז"ש אנכי אעלך לא די שאתה תעלה גם עלה שיעלו משם כל ע' אומות שמפוזרין ניצוצות טהורות ביניהם או רמז על (בראשית טו) גם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול על נשמות טהורות או רמז על (שמות יב וגם ערב רב עלה אתם שהוא גם כן על רפ"ח ניצוצו' שהעלו ממצרים מנין ר"ב כי ירדו לשבור ב"ר ז"ש ערב ר"ב מנין רב עלה אתם ויוסף ישית ידו על עיניך כי יוסף הורד למצרים לשבור ב"ר שהוא (משלי יג) צדיק אוכל לשובע נפשו לתקן הנפשות גם עלה ג"ם ערב רב עלה וממי באין אלו הניצוצות ויוסף וגו'. גם רמז שירידתם למצרים לתקן העיסה שקלקלה חוה כמ"ש ותתן ג"ם לאישה בראשית ד) והבל הביא ג"ם הוא שהוא שיעור עיסה ג"ם ביצים וע"ז במסורה ו' פסוקים שיש בכל א' ה' תיבות סמוכים זה לזה כל א' ב' אותיות כי ב' עיסות הן טמא וטהור קין מסטרא דעיסת כלבים שפטורה מן החלה והבל הביא ג"ם הוא מנתה שלו עשרון חייבת בחלה. (בראשית ו) נח את שם את חם הקב"ה חלק האדם על ב' סטרין שתרווייהו יהי' נוחין למעלה ולמטה הן סטרא דקדושה את ש"ם הן ס"א את חם כי כל מעשה אלקים הם בתכלית היופי עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע ז"ש כי גם זה לך בן שגם הקליפה לצורך העולם נבראת שתהי' שומרת לפרי כמ"ש קין (שם ד) השומר אחי אנכי שנבראתי להיות שומר שלו שהוא בפנים ואני בחוץ ומשבא סמאל והושיב ידו (איוב לט) כעת במרום תמריא שהמריד כל בני עולם אתמר עליו ונתקנא באדם וחוה ובא לרכוב על גמל ואמר גם לי גם לך לא יהיה (נחמיה ב) אין זה כ"א רע לב לכן נשבע הקב"ה (שמות יז) כי יד על כס יה שמואל א כ) על כן לא בא אל שולחן המלך ודחוהו חוץ לשלש מחיצות ז"ש ואנכי אעלך ממצרים לתקן העיסה ז"ש גם עלה לכן מיד נצטוו לאכול מצות שהוא סוד שיעור מצה כשיעור עשירית האיפה ג"ם בצים לתקן רזא דמהמנותא. ומי יתקן ג"ם שיעור חלה ויוסף ישית ידו כי משי"ח ב"ן אפרי"ם בגי' של"ש סאי"ם שהוא סוד איפה שמשלים ממנה עשירית איפה ובזוהר שהי' יעקב מתיירא אם ירד למצרים מה יעשה עם בניו ואם יקבר שם להגן בעדם הלא יקבר בין בשר חמורים והקב"ה השיב אל תירא על בניך כי לא יהיה להם ירידה רק לגוי גדול אשימך שם שלא מת יעקב עד שראה ס' רבוא מבניו וא"ת מה יעשו ישראל מפני הזאבים לז"א אנכי ארד עמך והקב"ה יהיה הגואל והשומר ומה שהיית מתיירא שהנשמה שלך יהיה באדמה טמאה ז"ש אנכי אעלך שתהי' קבור בין אבותיך וא"ת מה מועיל שיבא אחר המיתה לא"י הלא ארז"ל עליהם אומר (ירמיה ב) ותבואו ותטמאו את ארצי לז"א גם עלה ר"ל גם נשמה שלך אעלה אני בעצמי לעלות מעלה מעלה שלא תטמא מגוש ארץ עמים. וא"ת מי יהיה להם מוציא ומביא למטה לז"א ויוסף ישית ידו על עיניך ר"ל על אותו עין שאתה מעיין ומתבונן איך לעשות עם ישראל השרוים בצרה שיהיה להם למטה שומר הלא יוסף קבור בשביל זה בנילוס שיגין על ישראל ולא יכלו ישראל להעלות משם עד שלקחו ארונו של יוסף. ובזוהר פ' שמות שבשעה שהיתה ירידה להם גם שכינה יש לה ירידה ז"ש אנכי ארד עמך מצרימה וכן כשיש ליעקב עליה גם השכינה יש לה עליה ז"ש ואנכי אעלך אז גם עלה ר"ל השכינה עם כל חיילותי' עולים עמהם כמ"ש (שמות י) והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל. או כדברי ר' יהודה תרין נדרין נדר קב"ה ליעקב חד דייחות עמו לגלותא וחד דמסקיני' מקברי' למיתי בחדוותי' דסייעתי' קדישא לדיירי עם בנוהי הה"ד אנכי ארד בגלותא ואנכי אעלך גם עלה כד"א (יחזקאל לז) והעליתי אתכם מקברותיכם וכתיב (תהלים קכב) ששם עלו שבטים. וא' שגילה לו סוד נוגה מלך ארמית ז"ש אנכי ארד ע"מך ע"בד מ"לך כ"ושי ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם יג"ר סהדותא כי שם נתקנה באונקלוס הגר ונתהפך כ"נען מ"לך ע"רד שיש (הושע יב) בידו מאזני מרמה לעשוק אהב לעשוק (קהלת ד) דמעת העשוקים אשר אין להם מנחם ז"ש ויוסף ישית ידו על עיניך כי (משלי ד) ואור"ח צדיקים כאו"ר נו"גה ז"ס ב'ן זק"נים ה"וא לו בגי' או"ר נו"גה כי יוסף הוא צדיק (איוב כב) ותגזר אמר ויקם לך ועל דרכיך נג"ה או"ר ולכן ס"ת ב"ן זקני"ם הו"א נוטריקן נו"גה מ"לך א"רמית שהוא סוד (צפניה ג) נ"וגי מ"מועד א"ספתי את שלומי שע"ז אמ' ההוא רשע (במדבר כג) ה"ן ע"ם כלבי"א יקו"ם בגי' יוס"ף והוא סוד אמ"ן מנ"א בידו הימנית איל ובידו השמאלית שעיר לנקום נקמת אילו של יצחק ושעיר של יוסף עד שבא משה וחטף מידו איל בקרבן פסח ועל השעיר ניתנו י' הרוגי מלכות תמורתן (קהלת יב) ביום שיזועו שומרי הבית והתעותו אנשי חיל (דברי' לב) בנים לא אמון בם הסוד ונתתם חמשית לפרעה שהיו מן הראוי להיות ת"ל שנה בגלות וקושי השעבוד כמנין נפש של אד"הר וראה הקב"ה לדלג (שיר ב) על ההרים ולא היו רק חמישית היינו פ"ו שנה משנולד מרים וזהו ה לכם זרע. ואלו הד' חלקים הניח לגליות ארבע מלכיות שהי' מן הראוי להיות בעינוי וצער גדול כמו גלות מצרים ד"פ פ"ו עולה שמ"ד וזהו מ"ש (דברים ד) השמד תשמדון עד השמדך והקב"ה הקדים ב' שנה וגם האריך הגליות שלא יקוים ח"ו השמד תשמדון שאילולי היו בכל גליות רק פ"ו שנים והי' קושי השעבוד לא היו יכולים לעמוד בהםשהרי במצרים (בראשית יג) וחמשים עלו בני ישראל א' מחמשה וכ"ש בגלות אחרון וכשם שפ"ו שנים של גלות מצרים מלאו ימי הגירות והעינוי למהר הקץ כן בהיפך הגליות אחרות אריכות הגלות מצרף הפ"ו של הקושי השעבוד וזהו הסוד שהיו בגלות בבל פ"ח שנים כמ"ש שבעים שנים לפקידה וי"ח שנים אח"ז ואלו הפ"ח לא נחשבו רק פ"ו כי הקדים ב' שנים לונושנתם וע"כ מכח אלו הב' שנים נא נתקיים בהם השמד וזהו הצדקה שהקדים ב' שנים ודוק: וזה שנאמר רק אדמת הכהנים לא קנה בסוד שלא היו שבט לוי משועבדים במצרים ויוסף ישית ידו על עיניך ישי"ת עולה תש"ך צירופי בראשית כי יוסף הוא (משלי י) צדיק יסוד עולם וישת עליו תבל ותיבת בראשית עם תש"ך צירופיו הוא סוד לכל העולמות.