וְשׁ֣וֹבַבְתִּ֔יךָ וְנָתַתִּ֥י חַחִ֖ים בִּלְחָיֶ֑יךָ וְהוֹצֵאתִי֩ אוֹתְךָ֨ וְאֶת־כָּל־חֵילֶ֜ךָ סוּסִ֣ים וּפָרָשִׁ֗ים לְבֻשֵׁ֤י מִכְלוֹל֙ כֻּלָּ֔ם קָהָ֥ל רָב֙ צִנָּ֣ה וּמָגֵ֔ן תֹּפְשֵׂ֥י חֲרָב֖וֹת כֻּלָּֽם׃
מצודת ציון
בחחים. הם הטבעות שמשימים בלחיי החיה למושכה ע״י וכן ונתתי חחים בלחייך (לקמן לח):
ביאור הגר"א
חויא דרהיט בש"ע דילוגין: הוא התנין נחש כידוע וכמו שהתנין העליון חוורא דרישא מתפשט ממנו ש"ע רבוא עלמין אורכא דאנפין כמ"ש באדרא רבא דף קכ"ח ע"ב וכמש"ל כן הוא התחתון רהיט ש"ע דילוגין. והן ע"ס דמסאבותא שלש ראשונות בסוד מאות וז' האחרונות בסוד עשיריות כנ"ל (נ"ה ע"ד) דליג על טורין מקפץ על גבעתא דכתיב מדלג כו' כמ"ש בפרשת א"מ דף ס' ע"ב כד נחית חויא אתעביד מקפץ כו' ע"ש. והענין כמ"ש על ההרים בזכות אבות על הגבעות בזכות אמהות כן זה לעומת זה בס"א דכורין ונוקבין כמ"ש בתז"ח דף ע"ח ע"ב ובעלה בשבע טורין כו' ע"ש וזהו שמביא ראיה מן הכתוב ור"ל כמו בקדושה: זנביה בפומיה - כנ"ל (בפ"א י"ח ע"ב) שמתעגל עכנא שזנביה בפומיה ור"ל זנביה הוא יותרת הכבד שהיא זנביה כידוע והיא בפומיה נפת תטפנ' שפתי זרה (משלי ה') וע"י מקטרג: ואמר בשנוי - ר"ל שע"י נושך את האדם כמ"ש (דברים ל"ב) עם חמת זחלי עפר ושן בהמות כו' וכידוע שהיא חרביה דמ"ה. וכמ"ש (ב"ב ט"ז א') יורד ומסטין הוא זנבי"ה שע"י מפתה. בפומי"ה הוא עולה ומקטרג. בשנו"י הוא יורד ונוטל נשמה. וכמ"ש על ג' הנ"ל הוא יצ"ה הוא שטן הוא מ"ה נקיב בתרין גיסין - כמ"ש (יחזקאל ל"ח) ונתתי חחים בלחייך בתרין לחיים וכמ"ש (תהלים ע"ד) שברת ראשי תנינים וכנ"ל (בפ"א י"ט ע"ד): כד אתעביד גיסטרא נטיל לתלת רוחין - כמ"ש בפרשת משפטים בסבא (צ"ה א') שארי בחיבורא וסיים בפירודא וזהו אתעבי"ד גיסטרא בפרוח רשעים כמו עשב. והן ג' דרגין דס"א אף ומשחית וחימה כמ"ש בהת"ז אין דורשין בעריות בשלשה שלא יהא להם חיבור ע"ש והן תלת רוחין שכוללין כל הס"א כמ"ש למעלה (פ"ג מ"ד) ע"ש. ואמר זה כאן לפי שהוא תחת חיותא הנ"ל כמ"ש בתז"ח שם חד חויא קאים כו' תחות לרגלוי כו' קיימא רגליה על רישיה כו':
רמב"ן
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם הָעֲלִילָה הַזֹּאת יִצְטָרֵךְ לִהְיוֹת בָּהּ טַעַם אוֹ אֲמַתְלָא, כִּי מָה עָשׂוּ לִהְיוֹת אוֹמֵר לָהֶם כָּכָה, וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ אֵלָיו וְהֵם בְּתוֹךְ הַבָּאִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים כִּי הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן". וְאוּלַי רָאָה אוֹתָם אַנְשֵׁי תֹּאַר וְנִכְבָּדִים לְבוּשֵׁי מִכְלוֹל כֻּלָּם, וְאָמַר לָהֶם, אֵין דֶּרֶךְ אֲנָשִׁים נִכְבָּדִים כָּכֶם לָבֹא לִשְׁבֹּר אֹכֶל, כִּי עֲבָדִים רַבִּים לָכֶם. וְיִתָּכֵן שֶׁהָיוּ בִּתְחִלַּת הַבָּאִים מֵאֶרֶץ כְּנַעַן, וְהוּא טַעַם "וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים כִּי הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן", כִּי עַתָּה בָּאוּ מִשָּׁם הָרִאשׁוֹנִים, "וַיֹּאמֶר לָהֶם יוֹסֵף מְרַגְּלִים אַתֶּם", כִּי מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לֹא בָּא אֵלַי אָדָם לִשְׁבֹּר אֹכֶל. וְזֶה טַעַם "מֵאַיִן בָּאתֶם" שֶׁאָמַר לָהֶם בַּתְּחִלָּה: