מִיָּמִ֣ים רַבִּים֮ תִּפָּקֵד֒ בְּאַחֲרִ֨ית הַשָּׁנִ֜ים תָּב֣וֹא ׀ אֶל־אֶ֣רֶץ ׀ מְשׁוֹבֶ֣בֶת מֵחֶ֗רֶב מְקֻבֶּ֙צֶת֙ מֵעַמִּ֣ים רַבִּ֔ים עַ֚ל הָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־הָי֥וּ לְחָרְבָּ֖ה תָּמִ֑יד וְהִיא֙ מֵעַמִּ֣ים הוּצָ֔אָה וְיָשְׁב֥וּ לָבֶ֖טַח כֻּלָּֽם׃
אבן עזרא
ויראו. זה הפסוק דבק בפסוקים הבאים אחריו, כי ראו נפשם בצרה בעבור שאמר להם פרעה לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו, ופגעו משה ואהרן והתרעמו עליהם, ומלת "אותם" כמו נפשם ועצמם וכמוהו "וירעו הרועים אותם" (יחז' לח ח), "ויקבור אותו בגיא" (דבר' לד ו), ור' יהודה בן בלעם אמר כי כמוהו "יביא אותו אל פתח אוהל מועד" (במד' ו יג) ולפי דעתי שהכהן יצוה להביאו:
אבן עזרא
ואספו אספה [אסיר]. כאסיר, כאשר יובא המון האסירים אל בור לסגור עליהם ויעזבום ימים רבים, וכן 'יפקדו' לתת להם מחיה, והטעם כי תמשך זאת הרעה, ויתכן היותו כמו ומימים רבים תפקד (יחזקאל ל"ח ח'), וזאת הפקידה לרעה: