לִשְׁלֹ֥ל שָׁלָ֖ל וְלָבֹ֣ז בַּ֑ז לְהָשִׁ֨יב יָדְךָ֜ עַל־חֳרָב֣וֹת נוֹשָׁבֹ֗ת וְאֶל־עַם֙ מְאֻסָּ֣ף מִגּוֹיִ֔ם עֹשֶׂה֙ מִקְנֶ֣ה וְקִנְיָ֔ן יֹשְׁבֵ֖י עַל־טַבּ֥וּר הָאָֽרֶץ׃
מעשי למלך
א') אבן היתה בקד"ק במערבה וכו'. וכתב הכ"מ שכן איתא בברייתא דמלאכת המשכן וראיתי בכוזרי מאמר ג' כתב דבר חדש שהעמידו במקום הארון תכונה שתלוי לפני הפרוכת בעבור שידעו כי הארון גנוז שם והביא ראי' שיש כח לחכמים ולנביאים לשנות ממה שהי' בימות מרע"ה ובקול יהודה הביא דברי הרלב"ג וז"ל ראוי שתדע כי בבית שני לא הי' שם ארון כי כבר גנזו יאשיהו ועכ"ז הי' שם קדק"ד והי' שם צורת הכרובים להורות על מציאות הצורות הנבדלות אשר בעבורו הי' קדהק"ד אעפ"י שאין שם ארון ופרוכת ולהעיר על שאין ארון וכפורת מעכבים זאת העבודה אמר אחר בזאת יבוא אהרן אל הקודש והביא מבית לפרוכת והביא את דמו על מבית לפרוכת ר"ל אף שאין שם ארון וכפורת ולזה עשו זה בבית שני שהי' שם כמה נביאים והנה אחשוב שהי' הכפורת בבית שני עם הכרובים כי כבר הקפידה תורה בהזאת דם הפר ושעיר של יוהכ"פ שתהי' על פני הכפורת ולפני הכפורת עכ"ל והנה גם בח"ס יור"ד תמה איך עשו בבית שני ביהמ"ק בלא ארון אמנם אני תמה שנעלם מהם דברי הגמ' מנחות דף כ"ח דדריש להדיא כן מקרא דלא בעינן ארון מדכתיב וכפר את מקדש הקודש מקום המקודש לקודש והחכם רלב"ג רצה ללמד דדרשא זו מקרא ומבית לפרוכת וז"א דמקרא זה לא נשמע דכיון דכתיב והזה על פני הכפורת א"כ בעינן ארון וכפורת וכדפריך במנחות אי על הכפורת דוקא ורק מקרא דוכפר את מקדש הקודש שמעינן שפיר:
והנה בתויו"ט ביומא הקשה דבמגילה מוכח דאבן באמצע קדה"ק הי' עומד והביא תוס' דסברי דהי' במזרחו והנה אי נאמר כן מתורץ מה דקשיא לי בדף נ"א מסיק דהי' מניח כבין ב' הבדים ובמשנה דף נ"ג סתם דמניח על האבן והרי האבן הי' במערבו או באמצע וא"כ איך קאמר דהי' מניח בין הבדים שהיו במזרחו ונמצא לרבינו דברי המשנה סותרין רישא לסיפא ולכאורה י"ל דרבינו סובר דמשנה דמניח בין ב' הבדים בבית שני רק אתיא כמ"ד במקומו נגנוז כמש"כ בשלג"ב הביא בשי"צ ביומא דבמשנה דשקלים איתא דבלשכת העצים נגנז הארון היינו שם הפתח של המערה אבל הוא יורד במחילות תחת בית קדהק"ק נגד המקום שעמד הארון ולכן מניח כבין ב' הבדים אבל למ"ד שגלה לבבל הי' מניח על אבן שתי' אבל א"א לומר כן לדעת רבינו שכ' בפ"ד מעיוהכ"פ בבי"ר בין הבדים בב"ש על האבן שתי' וכאן כתב כמ"ד דהארון נגנז וע"כ לומר דרבינו דסובר דמשנה זו דמניחה בין הבדים כפשטי' בבית ראשון אף דמסקנת הגמ' מוקי גם בב"ש וכבין הבדים היינו לומר דאפשר לפרש כן אבל לעולם בבי"ר אייריא כפשטי' ולכן כ' בה' עיוהכ"פ בב"ר מניח בין הבדים ובב"ש על האבן והא דיקשה א"כ המשנה דקתני דהי' פרוכת והרי בבית ראשון לא הי' פרוכת י"ל דהא רבינו ס"ל ביומא דהי' פרוכת גם בבי"ר כמו שיבואר להלן אך הנה יש לדחות דהא רבינו סובר דפרוכת אחת הי' בבי"ר ובמשנה קתני ב' פרוכת הי' ע"כ דבבי"ש אייריא וכן בה' עיוהכ"פ ג"כ לא העתיק רק פרוכת אחד מצא פרופה והיינו בבית ראשון לכן נראה לישב דהנה על כבין הבדים פירש"י דהי' מגיע עד הפרוכת והיינו דלא הי' צריך לילך לצד מערב למקום הבדים אבל במאירי ביומא כ' וז"ל ומשם היפך פניו למערב אצל הארון ומניח מתחת הגחלים בין ב' הבדים עכ"ל ובזה א"ש אי אבן באמצע הי' א"כ כבין הבדים ועל האבן אחת דקאמרי היינו הכל חד וא"כ גם לרבינו דסובר דהי' במערבה י"ל ג"כ דזה שאמר כבין הבדים היינו הך דכבין הבדים שהי' בין הארון לכותל מערב ששם אבן שתי' וא"ש:
ואמנם נראה לי בזה דבר חדש דהנה אמרו במנחות מקום הארון אינה מן המדה ועמד באמצע ובכל זאת מכל צדדים הי' י' אמות א"כ לפי"ז כשהי' נכנס לקדהק"ד יש ממנו ולארון י' אמות א"כ נמצא שהי' הארון במערבו דהיינו מחצי בית קדק"ק ולפנים דקדק"ד כ' אמות וגם כשהי' הולך תחת הארון הי' שם ג"כ עשרה אמות והי' נראה שארון במזרחו עומד כלפי חוץ וכן על מקום זה עצמו עמד אבן שתי' שהוא יסוד העולם אבל לעולם עמד באמצע אלא דהי' נראה למערב כיון שמקום עמידתו לא הי' מן המנין ובזה א"ש הא דקתני דמניחה כבין הבדים וכן הא דקתני ועל האבן הכל מקום אחד הי' לפמש"כ המאירי שלא הי' מניח אצל הפרוכת אלא אצל הארון באמצע א"כ כשנגנז ארון ג"כ הי' מניח שם על האבן באמצע קדק"ד והנה אחרי כתבי ראיתי בקול יהודה על הכוזרי שהקשה זאת על המשנה איך משכחת תרווייהו דכבין הבדים הי' במזרח ועל האבן שהוא במערב וכ' יען דהאבן הי' במקום קרוב כאלו היתה נתונה כבין ב' הבדים והוא דוחק ולפמש"כ א"ש ונכון מאוד:
הנה ביומא פ' הוציאו לו איתא האבן היה שם מימות נביאים הראשונים ושתי' היתה נקראת שממנה הושתת העולם תנן כמ"ד עולם מאמציעתו נברא ר"י אומר מצד דין נברא ר"צ אמר אבן ירה הקב"ה בים וממנה הושתת העולם וחכ"א מציון נברא שנאמר מזמור לאסף אל אלקים דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו ואומר מציון מכלל יופי אלקים הופיע ממנו מכלל יפיו של עולם ובספר ערכי הכינויים מערכת ט' הקשה בשם רש"ל פ' כי תצא דנראה דחכמים דאמרי מציון נברא העולם ס"ל דאבן שתי' שממנה הושתת העולם והיינו ביהמ"ק והרי אמרו סנהדרין יושבת בתבור העולם פירש"י היינו ביהמ"ק א"כ קשה קראי אהדדי בלא פירש"י לק"מ די"ל סנהדרין יושבת בטבור אין הכונה באמצע של עולם אלא פירושו בגלוי ובפרהסיא לפי שא"י גבוה מכל הארצות וביהמ"ק גבוה מא"י והיינו ראש ההר וכן ביחזקאל ל"ח יושבין על טבור הארץ שפירושו בגלוי ופרסום אבל לפירש"י טבור ביהמ"ק צ"ע ותי' ואולי י"ל במש"כ מציון נברא העולם ס"ל ג"כ בציון הוא באמצע העולם וחולקים על ר"א דאמר מאמציעותיו נברא העולם משום דס"ל כל מילי מאמציעתו מיתצר דאין חשיבות לאמצע אלא מצד חשיבות מקום ציון לכן משם נברא העולם א"כ י"ל דהתחלת בריאת האדם ג"כ מאבר החשוב דהיינו מראשו ועיין שם במהרש"א שהקשה כך וכ' דדוחק לומר הא דאמרינן בפ"ר כל מידי מאמצועתיו מיתצר לא אתי כחכמים אלא כר"א ואין סברא לחלק בין בריאת תולדות הארץ וכן בריאת כל דבר אחר ותי' דחכמים לא פליגי אדר"א בהא דמאמציעותו נברא אלא שבאו לפרש דהיינו מאמציעותו אבן שתי' שבציון ובצקת עפר למוצק דאייתיא ר"א היינו אבן שתי':
ובספר כפתור ופרח פ"ו כ' וז"ל בפרקי דר"א פ' כ"ח איתא אין זה כי בית אלקים מכאן אתה למד שכל המתפלל בירושלים כאלו מתפלל לפני הקב"ה ולפני כסא כבודו ושער השמים הוא שם וישב יעקב ללקוט את האבנים ומצאו כולם אבן אחת ושם אותה מצבה בתוך המקום וירד לו שמן מן השמים ויצק עלי' ונקראת אבן שתי' ששם טבור הארץ ומשם נצמחה כל הארץ ושם היכל ד' עומד שנאמר והאבן הזאת תהי' מצבה וז"ל התשב"ץ ח"ג כ' המשכן רמז לעולם גדול ולעולם קטן בג' חלוקות ולזה נעשה ע"י בצלאל שהי' חכם בחכמה ובתבונה ובדעת שבשלשה אלה נברא העולם ד' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו וכו' החצר הוא מקום המזבח רמז לעולם השפל שהוא מקום ההוי וההפסד וכן הוא הכבד באדם מושך ומחזיק ומעכל ודוחה בית המקדש רמז לעולם האמצעי שבו י"ב מזלות וז' כוכבי לכת וכן יש בו השלחן בשתים מערכות שש המערכות כנגד י"ב מזלות שש צפוניים וששה דרומי' ויש בו מנורה בז' נרותי' ונר מערבי כנגד השמש הי' האמצעו אם היתה המנורה מונחת צפון ודרום או השני אם היתה מונחת מזרח ומערב ודומה למחלוקת הזה נחלקו חכמי התכונה השמש אם הוא האמצעי לשבעה כוכבי לכת או הוא השני בין כוכב ולבנה ובאדם הוא הלב אשר בתנועתו חיי האדם כתנועת הגלגלים ולפני ולפנים ששם הארון והכרובים סוככים בכנפיהם רמז לעולם המלאכים ומקרא מלא הוא בד"ה ולתבנית המרכבה הכרובים וכו' ובאדם הוא המוח שהוא מרכבת הנשמה המושכלות את"ד:
ב') אבן היתה שם במערבו שעלי' הי' הארון מונח. והנה בתויו"ט יומא פ"ה תמה מש"ס מגילה דף י' דתניא ארון שעשה משה יש לו עשר אמות לכל רוח אלמא דבאמצע בית קדהק"ד הוה ולא במערבו ואולם הרשב"ם ב"ב דף צ"ט כתב לפרש וז"ל ארון שעשה משה כשניתן בבית קדהק"ד שעשה שלמה שהוא כ' על כ' יש לו עשר אמות ריוח לכל רוח ורוח לימינו ולשמאלו הרי כ' בלא ארון ולפניו כ' עד הדביר הרי דהרשב"ם כתב לפרש הך דיש לו עשר אמות לכל רוח רק לימינו ולשמאלו א"כ אין כאן קו' על רבינו שרבינו מפרש פירוש הרשב"ם אולם קשה דבירושלמי ב"ב פ"ה איתא להדיא דבאמצע הי' עומד ובמראה הפנים כתב לישב דלאו דוקא שהי' עומד על האבן במערבו אלא שהי' מקצתו עומד גם על האבן יעו"ש (ועיין ב"ב דף כ"ה אהא דתנן ר"ע אומר לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה דשכינה במערב ורבנן דפליג אר"ע סברי דשכינה בכל מקום וכתבו בתוס' דמבית המקדש שהיתה שם שכינה במערב אין ללמוד דאע"ג דשכינה בכ"מ אי אפשר להשים ארון וכפורת אלא בצד אחד וריצב"א אומר דמשם אין ללמוד דנהי דבית קדק"ד במערב המקדש מ"מ הארון שהשכינה שם כדכתיב ונועדתי לך שם הי' במזרח בית קדק"ק א"כ נשמע מזה שיטה אחרת דהארון לא הי' באמצע רק לצד מזרח) ועיין מדרש ילקוט תורה ציוה לנו משה זה איני אלא לנו בעבורינו וכה"א ואבנה בית לשם ד' אלקי ישראל בית זה למה ואכניס שם מקום לארון הוי צווי זה איני אלא בעבורינו הכונה לפמש"כ בפ"א דאל תאמר שעיקר בנין בית עולמים הוא משום הבאת הקרבנות לזה אמר שאין אלא להשרות שם השכינה ע"י הארון שתהי' שרוי בין הכרובים וכדכתיב ונועדתי לך שם מעל הכפורת מבין שני הכרובים דאין בנין בית משום קרבנות:
ג') אבן היתה בקדה"ד במערבו שעלי' הי' הארון מונח. וכ' עליו הרב מהרימ"ט וז"ל וקשיא לי דבפ' המוכר פירות תניא ארון שעשה משה במדבר יש לו עשר אמה לכל רוח כשהי' בבית קדהק"ד הי' לו עשר אמות לכל רוח ובנס הי' עומד לפי שרחבו הי' עשרים על עשרים נמצא עומד באמצע הבית וכן הקשה התויו"ט פ"ה דיומא ובס' ת"ה תירץ דרבינו מפרש דהאי שיש לו עשר אמות לכל רוח היינו לרוח צפון ורוח דרום לחודייהו ולא לרוח מזרח ומערב דהא אמר לה התם מקרא והדביר עשרים אמה אורך וכתיב כנף הכרוב וכו' והכרובים צפון ודרום קיימי ואלו לגבי מזרח ומערב לא מדכר ולא מידי וא"כ האי לכל רוח ורוח דרום וצפון לחודי' קאי וכ"כ הרשב"ם בפ' המוכר פירות ואי איתא כשהי' באמצע בית הקד"ק איך אפשר שהי' מן הארון ולדביר עשרים אמה דליכא כי אם עשרה שכל בית הקדק"ד הי' עשרים על עשרים וראיתי בספר ברכת הזבח שכ' כך אמנם ממש"כ תוס' במנחות משמע בפי' דס"ל שארון בבית קדש הקדשים באמצע הי' עומד ולא אצל הכותל של מערב ונמצא דפליגי רשב"ם ורבינו על התוס' והתויו"ט כתב שמדברי תוס' בב' משמע דהארון הי' נתון במזרח ממש ז"ל שם אהא דקאמר ריב"ל בואו ונחזיק טובה לאבותינו שהודיענו מקום תפילה דכ' וצבא השמים משתחוים לך והקשו תוס' אמאי לא נדע מקום התפילה מבית המקדש שהיתה שם שכינה במערב ותי' ריצב"א דמשם אין ללמוד ששכינה במערב דנהי דבית קדק"ד הי' במערב המקדש אבל מקום הארון ששכינה שם כדכ' ונועדתי לך שם הי' במזרח בית קד"ק ואחר המחילה אין להוכיח מדברי התוס' דס"ל דשכינה במזרח אלא שכונתם לומר דלא מצינן למילף דשכינה במערב כיון שהארון הי' באמצע אפשר ששכינה במזרח ובכל הצדדים בשוה:
והנה בהא שאמרו בגמ' דב"ב דף צ"ט דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מקום הארון אינו מן המדה וגוף הכרובים אינו מן המדה ראיתי בספר מחולת המחניים שכתב לפרש הדבר על נכון דהנה נודע לחכמי התכונה שקראו את נקודה האמצעית נקודת מקום המחשביי' וגם בלשון אשכנז נקרא (דער מאטעמאטישע פונקט) והוא כי נקודת קו האמצעי ממש איננה בגדר שם מקום כלל שהרי אם תעשה קו או נקודה באמצע קטנה כאגוז הלא עדיין יכול אתה לעשות בנקודה הזאת נקודה קטנה ממנה כעדשה ובתוך אותה נקודה יכול אתה לעשות נקודה קטנה ממנה כחרדל וכך תמיד כל זמן שעינו שולט יכול לעשות נקודה בתוך הנקודה ולא הגעת לסוף שיעור אמצעי ממש עד שתדמה לפניך הנקודה דקה מן הדקה שלא ישלט בו עין זולת במחשבה לבד תדמה לומר שאלו יחלק זה הדבר כאן יהי' מחצה על מחצה וזה נקרא נקודת מקום המחשביי' ועדיין לא יספיק כי גם במחשבה תוכל לדמות לפניך דקה בתוך הדקה עד שתאמר נקודת אין סוף מקום דלית מחשבה תפוסה בו ולכן נקרא דער מאטעמאטישע פונקט כלומר הנקודה של חכמי המדידה (ועל זה רמז רבינו בפי' המשנה פרה פ"ב ה' רבי יודא אומר אפי' כוס אחד וכ' רבינו וכוס הוא עגול מן הגשם יש בה כלל מן השיעור בשטח אחד עכ"ל) ומעתה תבחון אם נאמר שהקב"ה שוכן במקדש ואשאלך באיזה מקום ותאמר באמצע ממש כבר הגעת להשיב נכונה בלי טעות כי הלא מקום אינו בגדר מקום כלל שאפי' מחשבה אינה נתפסת בו לכן המשיב לנו אשר שכונתו יתעלה הוא באמצע הוא מוצל מזה הטעות כי נדע דעתו שהקב"ה אינו בגדר מקום ומשיב נכונה ולסבר האוזן יאמר שהקב"ה כאן ואמנם יבין אשר רק כבודו יתעלה הוא כאן כאמור ונקדש בכבודי וזה מבואר במקראות ברוב מקומות שהזכיר השראת שכינה רמז על קו האמצעי ותמיד נאמר תיבת מתוך או מבין שני הכרובים ולזה רמזו חכז"ל מקום הארון אינו מן המדה כלומר שנעשה שמקום הארץ לא כייל שום מקום בקודש הקדשים שכולו רחבו רק עשר אמות בלבד ובכל צדי הארון הי' מקום פנוי חמש מכאן וחמש מכאן ומקום הארון והכרובים לא כיילו מקום בקדש הקדשים ולמה נעשה נס זה הלא למען נדע כי השראת שכינתו אשר לזה רומז הארון איננה מן המדה דהיינו שאינה בגדר מקום כלל יען הכל מכוין אל נקודת האמצע דלית בי' תפיסת מחשבה כלל וכתב לפרש בזה מקראי קודש בן אדם הגד בית ישראל את צורת הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את תכנית ואם נכלמו על כל אשר עשו צורת הבית ומיצאיו ומובאיו (וכ"כ לעיל בפ"א לפרש פסוקים האלו) והכונה כי כל צורתיו ומוצאיו ומבואיו הכל מיוסד לרמז על קו האמצעי ולכן אמר הכתוב ביחזקאל תוכחה לישראל שהיו עובדים ומגשמים בתמונת הגד להם צורת הבית ויכלמו מעונותיהם כאשר ימדדו את תכנית פירושו קו האמצע וזה כונת תכנית כלומר את התוך שהוא האמצע שימדדו התכנית ושוב לא יחטאו כי ימצאו במדדם בצורת הבית את התכנית שהכל מכוין אל האמצע ויבינו שהקב"ה אינו שוכן בגדר מקום כלל יען הכל מכוין אל נקודת האמצע דלית מחשבה תפיסה בי' כלל ובזה מוצלין מהטעות וממחשבות שמגשמים בתמונת ולכך אמר שיכלמו מעונותיהם כאשר ימדדו את תכנית כאשר יבינו צורת הבית שהוא מכוין אל תכנית כלומר אל קו' האמצע והתוך וזהו ג"כ תשובת ויכוח כנסת ישראל הנקראת בשיר השירים שולמית ומבקשים מהם אומת העולם שובי ונחזה בך שהם מבקשים לראות אצליני איזה תמונה ואנחנו משיבים להם מה תחזו בשולמית כמחולת המחניים כלומר מה תחזו בנו אין אצל אומה זו דבר לראות אבל כל הדברים אשר אתם רואים תגון מקדש ארון וכרובים ומנורה המרמזים על השראת השכינה הכל הולך סביב כמחולת המחניים כאדם ההולך במחול ומחוגה סביב סביב והכל כונס האמצע למקום שאין מחשבה נתפסת בו וכ"ש אין כח הראות שולט בו ומעתה מה תחזו בשולמית הזאת תראו אשר מקיפין הבימה העומדת באמצע ביהכ"נ בס"ת בשמחת תורה ומקיפין עם הלולב לנקודת האמצע ומעתה מה תחזו בנו זולת מחול ולכן אמר כמחולת המחנים שגם מחנות ישראל היו כך במדבר והמשכן באמצע לכן אמר כמחולת המחניים שגם מחנים ומחולת להזכיר המחול של מחנים שהוא הכלל חניות של כל ישראל סביב למשכן שהוא יסוד של מצות קו האמצעי מפורש בתורה במקראות במחנה ישראל ומעתה מה תחזו בנו אין אצל אומה ישראלית רק נקודת האמצע בלבד יעוש"ה שהאריך בנתינת טעם שלכן הבימה צריכה לעמוד באמצע ביהכנ"ס שכן נמי הביהמ"ק עומד בירושלים שהוא באמצע העולם כמבואר בכמה מקומות אשר ירושלים באמצע העולם ואעפ"י שהארץ היא כדורית ואין אתה יכול להגביל בה מקום וכל מקום שנרצה נוכל לומר שהוא אמצעה כי אין בה ראש וסוף אך הענין יען שהקב"ה ברא העולם ברא מתחילה רק נקודה קטנה בלבד וצוה שתתרחב ותעשה גדולה ותתפשט סביב עד שאמר לעולמי די והרמב"ן בפי' התורה הרחיב הדברים בזה בפי' הפסוק והארץ היתה תוהו ובוהו ומקובל אצלינו אשר מקום המקדש הוא אבן שתי' שממנו הושתת כל העולם כולו כלומר שהוא אותו המקום של הנקודה הראשונה הזאת והיא נקודת ביהמ"ק ולכן נקרא ממילא מקום המקדש מקום האמצע וכו' כי נקודת ביהמ"ק היתה תחילת הבריאה של כדור הארץ כמו גרעון של הפרי את"ד ועיין רמב"ן בראשית על הכתוב דעץ החיים בתוך הגן דהיינו אמצע כ' דאמצע הגן כבר אמרו שאין אדם יודע בו אמיתת הנקודה כי אם השם לבד (ועיין בשו"ת מהרי"ט אה"ע ס"ב ח' היכיא דתני חוץ אי הוה משמעותו אמצע):
וראיתי בציון ירושלים על ירושלמי תרומת דף י"ב שתמה דהא הגן הקב"ה הוא נטע ושוב הוה אמצע הדק ממש דהקב"ה נטע באמצע הדק ממש של הגן ולפי"ז בלשון חכמז"ל במעשי ידי אדם ל"ה בתוכו ממש אמצע הדק רק אמצע רחב וא"כ גם בתוכו אינו מקום מסויים ואמצע הדק אין אדם ידע לכן פליגי רבנן פ"ג דתרומות ואמרו דלא קרא שם דס"ל דאמצע הרחב לא מיקרי מקום מסויים והביא דברי הב"י או"ח סי' תע"ח בשם הריטב"א דכל שמניח הקטון בתוך הגדול אמצעי קרי לי' משמע דתוך לאו אמצע הוא:
ד') ובזה יתבארו דברי רבינו שכ' שבבית קדהק"ד האבן שתי' ועלי' הארון עומד דהיינו שמקום זה הוא הנקודה שממנה הושתת העולם ועל כן הארון עומד עליו דהיינו שאיני מן המדה כנקודת האמצע שאינה מן המדה כנקודת אין סוף מקום דלית מחשבה תפיסה בי' והבן כי נכון:
הנה בסוכה דף ה' איתא ארון תשעה וכפורת טפח הרי עשרה גובה הארון ומינה קיליף רב ור"ח דשיעור גובה הסוכה הוה עשרה ואמר ר' יוסי אין השכינה יורדת למטה מעשרה מוכח דהוה רשות בפ"ע ואח"כ פריך מנ"ל יליף מבית עולמים דהי' גובה שלשים דכתיב ושלושים אמה קומתו וכיון דכרובים בשליש הבית הוה קיימיא גם במשכן הוה עומדים בשליש גובהן דהיינו עשרים טפחים וכתיב בכנפיהם סוככין למעלה דלארון וכפורת ע"ט נשאר מכפי הכרובים עד הארון עשרה טפחים ופריך הניחא לר"מ דאמות הכלים באמה בת ו"ט אבל לר"י דבאמת הכלים באמה בת ה"ט א"כ תמניא ופלגא הוה א"כ מסככן עד הארון י"א ומחצה א"כ ליבעי י"א ומחצה טפחים לאויר סוכה ומסיק דלר"י הלכתא גמירי לה ובהפלאה פ' תרומה תמה לפי מה דאיתא ביומא דף ע"ב דג' ארונות עשה בצלאל והאמצעי הוה גובה ט' טפחים ועם הארון החיצון והכפורת הא הוה יותר מי"ט וכך איתא בברייתא להדיא ביומא דהוה י"א טפחים א"כ איך רצה לילף מבית עולמים שיעור י"ט דהא לר"מ ל"ה אלא ט' טפחים עד הארון וכן מ"פ לר"י שמונה ומחצה הוה הא לר"י הוה ט' ומחצה וכן הקשה במנחת חינוך מצוה צ"ה:
ולי נראה לישב דהנה קשיא לי מ"פ לר"י תמניא ופלגא הוה עדיפא היה לי' להקשות לר"י דסובר דאמות הכלים באמה בת ה' ואמות הבנין באמה בת ו' א"כ אי גבוה משכן ששים טפחים וגובה ארון וכרובים כ"ט לא יגיע לשליש איך קיליף דבשליש הוה קיימא דבוודאי דוחק לומר דלא הי' באמת שווים במנין העשרים טפחים לפי שליש קומתן רק עשו כ"ג טפחים עם הכרובים דבגמ' משמע דקאי אדלעיל דכרובים ג"כ רק כשאר כלי מקדש א"כ לא הי' מגיע לשליש גובהן ונראה לישב דהנה ב"ב דף צ"ב פריך קרא אהדדי כתיב והבית אשר בנה שלמה לד' שישים אמה ארכו ועשרים רחבו ול' אמה קומתו וכתיב ולפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב וכ' אמה קומתו אמר להו כי קא חשב משפת כרובים ולמעלה וא"כ לפי"ז פשיטא לי' מקרא דע"כ כרובים בשליש גובהן קיימא ולכן אף דהכרובים כלים נינהו מדידת גובהן הי' לפי אמות הבנין ולכן רק פריך לר"י דתמניא ומחצה הוה ומסיק דהלכתא הוא:
אמנם למסקנא דמסיק הלכתא באמת י"ל דהדר מזה דהוה קאי בשליש גובה כמו שיבואר ולפי"ז י"ל דתנא דברייתא ביומא דקחשיב ארון וכפורת דהוה י"א טפחים ס"ל דילפינן סוכה מבית עולמים וסבירא לי' דהוה עומד בשליש קומתן ורק ס"ל דלר"י דאמות הכלים באמות בת ה"ט א"כ תיקשי קו' הגמ' דתמני ומחצה הוה וע"כ דבאמת ארון וכפורת הוה י"א טפחים וגם משהו זר א"כ מגובה סככן של הכרובים עד הארון וכפורת לא נשאר רק י' טפחים ושפיר ילפינן מבית עולמים דאויר סוכה י"ט ובזה יש לישב שיטת רש"י בב"ב שפי' הכתובים דלא יקשה אהדדי דהא דכ' ולפני הדביר עשרים אמה קומתו דק"ק לא הי' גובה רק עשרים ותוס' תמהו שהוא כנגד הגמ' דסוכה דכרובים בשליש הבית ולהנ"ל ניחא דרש"י הוכיח כפירושו מגמ' דסוכה הנ"ל דהא כיון דבסוגין איתא דארון וכפורת רק י"ט גובהן וא"כ קשיא ק"ו הגמ' לרי"ו תמניא ומחצה הוה ולכן ס"ל לרש"י דמאחר דמסקינן דלר"י סוכה הלכתא גמירי לה א"כ באמת הדר ממה דקאמר דבשליש גובהן קיימו כרובים דהא לא הגיעו לשליש גובהן של היכל וקדק"ד כיון דאמות דידהו לא שווין לאמות ההיכל א"כ לפי"ז לא מצינן לפרש הא דכתיב ועשרים אמה קומתן דמשפת כרובים ולמעלה קחשוב דהא הוה כ"א אמות ומחצה מן הכרובים עד גובהן של היכל א"כ ע"כ הא דכתיב ועשרים אמה קומתן היינו דק"ק לא הי' שוה עם גובה ההיכל דלא הי' רק עשרים אמה גובה ול"צ לאמר דמשפת קומתן קחשוב והא דאמרינן דבב"ב דמשפת קומתן קחשוב היינו משום דסובר כברייתא דיומא דבאמת ארון וכפורת י"א טפחים ועם משהו זר הוה יותר מי"א טפחים דאז שפיר מצינן לפרש דבשליש גובהן קיימו כדאמרינן בסוכה ואפ"ה לא יקשה תמניא ומחצה הוה משום דבאמת ארון וכפורת הוה יותר מי"א טפחים ונמצא מגובה ארון של הכרובים עד הכפורת הוה י"ט ושפיר ילפינן מיני' לאויר סוכה (ועיין ירושלמי דיליף לה די"ט הוה דברשות בפ"ע מעגלות ועיין ירושלמי סוטה דף ל"ד ודו"ק:
והנה שם ב"ב איתא במשנה רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו ראי' לדבר רשב"ג אומר כבנין היכל ומפרש בגמ' דת"ק קאמר ראי' לדבר מבנין היכל ורשב"ג אתמוהי קמתמה אטו כ"ע כבנין היכל עבדי וקשה לי דהנה בעירובין קתני מבוי שהיא גובה למעלה מכ' ימעט ומפרש רב דיליף מפתחו של היכל פריך בגמ' בין לרבנן בין לר"י נילף מפתח שער החצר ופירש"י ותוס' דארחבן פריך אמאי קתני דרחב מעשר ימעט דהא פתח היכל ועזרה דגובהן עשרים ורחבן כ' ואמאי ימעט ולהנ"ל מ"פ בשלמא גובהו שפיר ילפינן דאפי' היכל דחשוב ולא מצינו גובה יותר מכ' אבל דנילף דברחב מעשרה ג"כ מיקרי פתח שפיר יש לדחות אטו כ"ע כבנין היכל דבודאי בנין חשוב כהיכל עבדי פתח רוחב כ' אבל בשאר בנינים דלא חשובי כ"כ לא מיקרי פתח ביותר מעשר):
והנה בפ"ו משקלים איתא ר"ח סגן הכהנים אמר היו משתחוים י"ד והיכן היתה יתירה כנגד דיר העצים שכן מסורת בידם מאבותיהם ששם נגנז הארון ומייתיא לה ביומא פרק הוציאו לו דאיתא פלוגתא התם דאיכא מאן דאמר ארון גלה לבבל דכתיב כל כלי חמדת בית אלקים זה הארון ולשכה זו עשאוהו ששם כהנים מתליעין העצים שכל עץ שנמצא תולעת פסול ע"ג מזבח ועיין ירושלמי פ"ח דסוטה דדריש הא דכתיב תנו את הארון הקודש בבית אשר בנה שלמה אין לכם משא בכתף והנה בשירי קרבן כתב דמכאן הביאו ראי' לשיטת הרמב"ן בסהמ"צ שהשיג על רבינו דס"ל שנשתנה מצוות נשיאות הארון בכתף מהלוים לכהנים וכתב שלעולם לא נשתנות מדמשתעי קרא בלוים כי הם ישאו את הארון לגונזו ואם יהא גולה לבבל ולא יהא בידם להחזירו למקומו ש"מ שעל הלוים הוטל לשאת אותו אם הי' אפשר בחזרה:
ה') ולפניו צנצנת המן וכו'. עיין במהרי"א במלכים שהאריך לבאר אי הי' בארון או לפני הארון ועמש"כ תויו"ט פ"ה דיומא שכן הוא בברייתא דמלאכת המשכן ומש"כ רבינו משנגנז הארץ נגנז צנצנת המן ושמן המשחה עיין ירושלמי סוטה דף ל"ד ועיין תוס' נזיר דף מ"ז:
ו') ואף אורים ותומים הי' שם. ועיין השגת הראב"ד דזה שחסר בבית שם אורים ותומים ל"ה מחוסר בגדים וביאר בכ"מ דכונתו על שם המפורש דלא הי' בב"ש וקראו לחושן אורים ותומים בדרך השאלה ומה שהשיג הראב"ד א"כ ליכא ה' דברים דאורים ותומים ורוה"ק חדא נינהו הנה בתוס' יומא דף כ"א מבואר כדברי רבינו דמחב"ג וע"כ כונתן אחושן אולם מפרש"י משמע כראב"ד והנה ביומא דף ע"ג מסיק דסיוע הוה מסייע בהדייהו ופירש"י אם ראוי לרוה"ק אותיות מצטרפת ובולטת א"כ לפי"ז אין ראוי שיחשב אורים בפ"ע ולכן פירש"י דקאי אשם הקודש אבל רבינו בפי' מכהמ"ק מוכח דמפרש דע"י רוה"ק הי' יודע להצטרף האותיות א"כ שפיר חשיב אורים בפ"ע לכן אף דס"ל דהא דחסרו אורים ותומים היינו הרוה"ק שפיר חשבוהו לתרתי כיון דזה עיקר הגדת האורים ע"י רוה"ק ונראה הבדל בהגדת נבואה בלא האורים דנבואה חוזרת והגדת האורים אינה חוזרת ואינה בטילה לעולם כדאיתא ביומא דף ע"ב ולכן שפיר מינהו בשתיים ואזיל בזה לשיטתו דפי' שכ' דלפני היינו פני הנשאל כלפי הארון ורש"י פי' כלפי לבו משום דרש"י בזה לשיטתו שהי' שם הקודש על לבו בתוך החושן אבל לדעת רבינו ל"ה שם הקודש על לבו לכן מפרש דפניו כלפי שכינה היינו כנגד הארון וראי' נראה לדעת רבינו מירושלמי פ"ק דסנהדרין דקאמר במשכן הי' משה נביא ואהרן אורים ותומים ופריך נביא יש כאן אורים ותומים ל"ל ומשני צריך אורים ותומים א"כ מוכח דאורים ותומים ג"כ ע"י נביא (ועתוס' שבועות דף י"ד שהקשו ל"ל אורים במשכן ולדעתי זה בעצמו קו' ירושלמי) ובזה יש לישב קו' ראב"ד למה מנו דחסרו ה' דברים רוח הקודש ואורים כיון שאורים רק עפ"י רוח הקודש דהרי חזינן במשכן הי' צריכין תרווייהו לכן גם כשחסרו מנו אותם בב' דברים:
והנה ראיתי בראב"ע פ' אחרי שכ' דהי' בב"ש מחב"ג לפי שאין אורים וכ' שם הטעם וז"ל ואולם הקדים השם רפואה למכה באמרו כתונת בד קודש ילבש ולא הזכיר האיפוד והחושן והמעיל כי כבר הזכיר ונשמע קולו בבואו אל הקודש ומזה הכתוב למדו בבית שני ששמשו בלא אורים ותומים גם נביאים היו שם וכן העלה המושקטי בקול יהודה א"כ מזה נראה שהבינו דבאמת גוף הבגד לא חזר בבית שני והי' מחוסר בגדים והוא פלאי:
ז') ואף אורים ותומים הי' שם. והנה לכאורה קשה דרבינו לקמן בפ"ו הי"ד כתב וזה שעשה עזרא שתי תודות לזכרון וכו' שלא הי' שם לא מלך ולא אורים ותומים וצריך לומר דהכונה שלא הי' נשאלין עפ"י אורים אולם לפי"ז קשה דמשמע בבי"ר הי' נשאלין באורים ותומים וקשה כיון דהי' עושין ע"י נביא כדאיתא התם למה הי' נשאלין באורים ותומים שוב ראיתי כי בירושל' פ"ק דסנהדרין הקשה כן ומשני דאפ"ה הי' צריכין לשאול באורים ותומים ג"כ וע"ש במראה הפנים (ועיין ירושלמי מכות דף ד'):
והנה בתויו"ט ביומא הקשה דבמגילה מוכח דאבן באמצע קדה"ק הי' עומד והביא תוס' דסברי דהי' במזרחו והנה אי נאמר כן מתורץ מה דקשיא לי בדף נ"א מסיק דהי' מניח כבין ב' הבדים ובמשנה דף נ"ג סתם דמניח על האבן והרי האבן הי' במערבו או באמצע וא"כ איך קאמר דהי' מניח בין הבדים שהיו במזרחו ונמצא לרבינו דברי המשנה סותרין רישא לסיפא ולכאורה י"ל דרבינו סובר דמשנה דמניח בין ב' הבדים בבית שני רק אתיא כמ"ד במקומו נגנוז כמש"כ בשלג"ב הביא בשי"צ ביומא דבמשנה דשקלים איתא דבלשכת העצים נגנז הארון היינו שם הפתח של המערה אבל הוא יורד במחילות תחת בית קדהק"ק נגד המקום שעמד הארון ולכן מניח כבין ב' הבדים אבל למ"ד שגלה לבבל הי' מניח על אבן שתי' אבל א"א לומר כן לדעת רבינו שכ' בפ"ד מעיוהכ"פ בבי"ר בין הבדים בב"ש על האבן שתי' וכאן כתב כמ"ד דהארון נגנז וע"כ לומר דרבינו דסובר דמשנה זו דמניחה בין הבדים כפשטי' בבית ראשון אף דמסקנת הגמ' מוקי גם בב"ש וכבין הבדים היינו לומר דאפשר לפרש כן אבל לעולם בבי"ר אייריא כפשטי' ולכן כ' בה' עיוהכ"פ בב"ר מניח בין הבדים ובב"ש על האבן והא דיקשה א"כ המשנה דקתני דהי' פרוכת והרי בבית ראשון לא הי' פרוכת י"ל דהא רבינו ס"ל ביומא דהי' פרוכת גם בבי"ר כמו שיבואר להלן אך הנה יש לדחות דהא רבינו סובר דפרוכת אחת הי' בבי"ר ובמשנה קתני ב' פרוכת הי' ע"כ דבבי"ש אייריא וכן בה' עיוהכ"פ ג"כ לא העתיק רק פרוכת אחד מצא פרופה והיינו בבית ראשון לכן נראה לישב דהנה על כבין הבדים פירש"י דהי' מגיע עד הפרוכת והיינו דלא הי' צריך לילך לצד מערב למקום הבדים אבל במאירי ביומא כ' וז"ל ומשם היפך פניו למערב אצל הארון ומניח מתחת הגחלים בין ב' הבדים עכ"ל ובזה א"ש אי אבן באמצע הי' א"כ כבין הבדים ועל האבן אחת דקאמרי היינו הכל חד וא"כ גם לרבינו דסובר דהי' במערבה י"ל ג"כ דזה שאמר כבין הבדים היינו הך דכבין הבדים שהי' בין הארון לכותל מערב ששם אבן שתי' וא"ש:
ואמנם נראה לי בזה דבר חדש דהנה אמרו במנחות מקום הארון אינה מן המדה ועמד באמצע ובכל זאת מכל צדדים הי' י' אמות א"כ לפי"ז כשהי' נכנס לקדהק"ד יש ממנו ולארון י' אמות א"כ נמצא שהי' הארון במערבו דהיינו מחצי בית קדק"ק ולפנים דקדק"ד כ' אמות וגם כשהי' הולך תחת הארון הי' שם ג"כ עשרה אמות והי' נראה שארון במזרחו עומד כלפי חוץ וכן על מקום זה עצמו עמד אבן שתי' שהוא יסוד העולם אבל לעולם עמד באמצע אלא דהי' נראה למערב כיון שמקום עמידתו לא הי' מן המנין ובזה א"ש הא דקתני דמניחה כבין הבדים וכן הא דקתני ועל האבן הכל מקום אחד הי' לפמש"כ המאירי שלא הי' מניח אצל הפרוכת אלא אצל הארון באמצע א"כ כשנגנז ארון ג"כ הי' מניח שם על האבן באמצע קדק"ד והנה אחרי כתבי ראיתי בקול יהודה על הכוזרי שהקשה זאת על המשנה איך משכחת תרווייהו דכבין הבדים הי' במזרח ועל האבן שהוא במערב וכ' יען דהאבן הי' במקום קרוב כאלו היתה נתונה כבין ב' הבדים והוא דוחק ולפמש"כ א"ש ונכון מאוד:
הנה ביומא פ' הוציאו לו איתא האבן היה שם מימות נביאים הראשונים ושתי' היתה נקראת שממנה הושתת העולם תנן כמ"ד עולם מאמציעתו נברא ר"י אומר מצד דין נברא ר"צ אמר אבן ירה הקב"ה בים וממנה הושתת העולם וחכ"א מציון נברא שנאמר מזמור לאסף אל אלקים דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו ואומר מציון מכלל יופי אלקים הופיע ממנו מכלל יפיו של עולם ובספר ערכי הכינויים מערכת ט' הקשה בשם רש"ל פ' כי תצא דנראה דחכמים דאמרי מציון נברא העולם ס"ל דאבן שתי' שממנה הושתת העולם והיינו ביהמ"ק והרי אמרו סנהדרין יושבת בתבור העולם פירש"י היינו ביהמ"ק א"כ קשה קראי אהדדי בלא פירש"י לק"מ די"ל סנהדרין יושבת בטבור אין הכונה באמצע של עולם אלא פירושו בגלוי ובפרהסיא לפי שא"י גבוה מכל הארצות וביהמ"ק גבוה מא"י והיינו ראש ההר וכן ביחזקאל ל"ח יושבין על טבור הארץ שפירושו בגלוי ופרסום אבל לפירש"י טבור ביהמ"ק צ"ע ותי' ואולי י"ל במש"כ מציון נברא העולם ס"ל ג"כ בציון הוא באמצע העולם וחולקים על ר"א דאמר מאמציעותיו נברא העולם משום דס"ל כל מילי מאמציעתו מיתצר דאין חשיבות לאמצע אלא מצד חשיבות מקום ציון לכן משם נברא העולם א"כ י"ל דהתחלת בריאת האדם ג"כ מאבר החשוב דהיינו מראשו ועיין שם במהרש"א שהקשה כך וכ' דדוחק לומר הא דאמרינן בפ"ר כל מידי מאמצועתיו מיתצר לא אתי כחכמים אלא כר"א ואין סברא לחלק בין בריאת תולדות הארץ וכן בריאת כל דבר אחר ותי' דחכמים לא פליגי אדר"א בהא דמאמציעותו נברא אלא שבאו לפרש דהיינו מאמציעותו אבן שתי' שבציון ובצקת עפר למוצק דאייתיא ר"א היינו אבן שתי':
ובספר כפתור ופרח פ"ו כ' וז"ל בפרקי דר"א פ' כ"ח איתא אין זה כי בית אלקים מכאן אתה למד שכל המתפלל בירושלים כאלו מתפלל לפני הקב"ה ולפני כסא כבודו ושער השמים הוא שם וישב יעקב ללקוט את האבנים ומצאו כולם אבן אחת ושם אותה מצבה בתוך המקום וירד לו שמן מן השמים ויצק עלי' ונקראת אבן שתי' ששם טבור הארץ ומשם נצמחה כל הארץ ושם היכל ד' עומד שנאמר והאבן הזאת תהי' מצבה וז"ל התשב"ץ ח"ג כ' המשכן רמז לעולם גדול ולעולם קטן בג' חלוקות ולזה נעשה ע"י בצלאל שהי' חכם בחכמה ובתבונה ובדעת שבשלשה אלה נברא העולם ד' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו וכו' החצר הוא מקום המזבח רמז לעולם השפל שהוא מקום ההוי וההפסד וכן הוא הכבד באדם מושך ומחזיק ומעכל ודוחה בית המקדש רמז לעולם האמצעי שבו י"ב מזלות וז' כוכבי לכת וכן יש בו השלחן בשתים מערכות שש המערכות כנגד י"ב מזלות שש צפוניים וששה דרומי' ויש בו מנורה בז' נרותי' ונר מערבי כנגד השמש הי' האמצעו אם היתה המנורה מונחת צפון ודרום או השני אם היתה מונחת מזרח ומערב ודומה למחלוקת הזה נחלקו חכמי התכונה השמש אם הוא האמצעי לשבעה כוכבי לכת או הוא השני בין כוכב ולבנה ובאדם הוא הלב אשר בתנועתו חיי האדם כתנועת הגלגלים ולפני ולפנים ששם הארון והכרובים סוככים בכנפיהם רמז לעולם המלאכים ומקרא מלא הוא בד"ה ולתבנית המרכבה הכרובים וכו' ובאדם הוא המוח שהוא מרכבת הנשמה המושכלות את"ד:
ב') אבן היתה שם במערבו שעלי' הי' הארון מונח. והנה בתויו"ט יומא פ"ה תמה מש"ס מגילה דף י' דתניא ארון שעשה משה יש לו עשר אמות לכל רוח אלמא דבאמצע בית קדהק"ד הוה ולא במערבו ואולם הרשב"ם ב"ב דף צ"ט כתב לפרש וז"ל ארון שעשה משה כשניתן בבית קדהק"ד שעשה שלמה שהוא כ' על כ' יש לו עשר אמות ריוח לכל רוח ורוח לימינו ולשמאלו הרי כ' בלא ארון ולפניו כ' עד הדביר הרי דהרשב"ם כתב לפרש הך דיש לו עשר אמות לכל רוח רק לימינו ולשמאלו א"כ אין כאן קו' על רבינו שרבינו מפרש פירוש הרשב"ם אולם קשה דבירושלמי ב"ב פ"ה איתא להדיא דבאמצע הי' עומד ובמראה הפנים כתב לישב דלאו דוקא שהי' עומד על האבן במערבו אלא שהי' מקצתו עומד גם על האבן יעו"ש (ועיין ב"ב דף כ"ה אהא דתנן ר"ע אומר לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה דשכינה במערב ורבנן דפליג אר"ע סברי דשכינה בכל מקום וכתבו בתוס' דמבית המקדש שהיתה שם שכינה במערב אין ללמוד דאע"ג דשכינה בכ"מ אי אפשר להשים ארון וכפורת אלא בצד אחד וריצב"א אומר דמשם אין ללמוד דנהי דבית קדק"ד במערב המקדש מ"מ הארון שהשכינה שם כדכתיב ונועדתי לך שם הי' במזרח בית קדק"ק א"כ נשמע מזה שיטה אחרת דהארון לא הי' באמצע רק לצד מזרח) ועיין מדרש ילקוט תורה ציוה לנו משה זה איני אלא לנו בעבורינו וכה"א ואבנה בית לשם ד' אלקי ישראל בית זה למה ואכניס שם מקום לארון הוי צווי זה איני אלא בעבורינו הכונה לפמש"כ בפ"א דאל תאמר שעיקר בנין בית עולמים הוא משום הבאת הקרבנות לזה אמר שאין אלא להשרות שם השכינה ע"י הארון שתהי' שרוי בין הכרובים וכדכתיב ונועדתי לך שם מעל הכפורת מבין שני הכרובים דאין בנין בית משום קרבנות:
ג') אבן היתה בקדה"ד במערבו שעלי' הי' הארון מונח. וכ' עליו הרב מהרימ"ט וז"ל וקשיא לי דבפ' המוכר פירות תניא ארון שעשה משה במדבר יש לו עשר אמה לכל רוח כשהי' בבית קדהק"ד הי' לו עשר אמות לכל רוח ובנס הי' עומד לפי שרחבו הי' עשרים על עשרים נמצא עומד באמצע הבית וכן הקשה התויו"ט פ"ה דיומא ובס' ת"ה תירץ דרבינו מפרש דהאי שיש לו עשר אמות לכל רוח היינו לרוח צפון ורוח דרום לחודייהו ולא לרוח מזרח ומערב דהא אמר לה התם מקרא והדביר עשרים אמה אורך וכתיב כנף הכרוב וכו' והכרובים צפון ודרום קיימי ואלו לגבי מזרח ומערב לא מדכר ולא מידי וא"כ האי לכל רוח ורוח דרום וצפון לחודי' קאי וכ"כ הרשב"ם בפ' המוכר פירות ואי איתא כשהי' באמצע בית הקד"ק איך אפשר שהי' מן הארון ולדביר עשרים אמה דליכא כי אם עשרה שכל בית הקדק"ד הי' עשרים על עשרים וראיתי בספר ברכת הזבח שכ' כך אמנם ממש"כ תוס' במנחות משמע בפי' דס"ל שארון בבית קדש הקדשים באמצע הי' עומד ולא אצל הכותל של מערב ונמצא דפליגי רשב"ם ורבינו על התוס' והתויו"ט כתב שמדברי תוס' בב' משמע דהארון הי' נתון במזרח ממש ז"ל שם אהא דקאמר ריב"ל בואו ונחזיק טובה לאבותינו שהודיענו מקום תפילה דכ' וצבא השמים משתחוים לך והקשו תוס' אמאי לא נדע מקום התפילה מבית המקדש שהיתה שם שכינה במערב ותי' ריצב"א דמשם אין ללמוד ששכינה במערב דנהי דבית קדק"ד הי' במערב המקדש אבל מקום הארון ששכינה שם כדכ' ונועדתי לך שם הי' במזרח בית קד"ק ואחר המחילה אין להוכיח מדברי התוס' דס"ל דשכינה במזרח אלא שכונתם לומר דלא מצינן למילף דשכינה במערב כיון שהארון הי' באמצע אפשר ששכינה במזרח ובכל הצדדים בשוה:
והנה בהא שאמרו בגמ' דב"ב דף צ"ט דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מקום הארון אינו מן המדה וגוף הכרובים אינו מן המדה ראיתי בספר מחולת המחניים שכתב לפרש הדבר על נכון דהנה נודע לחכמי התכונה שקראו את נקודה האמצעית נקודת מקום המחשביי' וגם בלשון אשכנז נקרא (דער מאטעמאטישע פונקט) והוא כי נקודת קו האמצעי ממש איננה בגדר שם מקום כלל שהרי אם תעשה קו או נקודה באמצע קטנה כאגוז הלא עדיין יכול אתה לעשות בנקודה הזאת נקודה קטנה ממנה כעדשה ובתוך אותה נקודה יכול אתה לעשות נקודה קטנה ממנה כחרדל וכך תמיד כל זמן שעינו שולט יכול לעשות נקודה בתוך הנקודה ולא הגעת לסוף שיעור אמצעי ממש עד שתדמה לפניך הנקודה דקה מן הדקה שלא ישלט בו עין זולת במחשבה לבד תדמה לומר שאלו יחלק זה הדבר כאן יהי' מחצה על מחצה וזה נקרא נקודת מקום המחשביי' ועדיין לא יספיק כי גם במחשבה תוכל לדמות לפניך דקה בתוך הדקה עד שתאמר נקודת אין סוף מקום דלית מחשבה תפוסה בו ולכן נקרא דער מאטעמאטישע פונקט כלומר הנקודה של חכמי המדידה (ועל זה רמז רבינו בפי' המשנה פרה פ"ב ה' רבי יודא אומר אפי' כוס אחד וכ' רבינו וכוס הוא עגול מן הגשם יש בה כלל מן השיעור בשטח אחד עכ"ל) ומעתה תבחון אם נאמר שהקב"ה שוכן במקדש ואשאלך באיזה מקום ותאמר באמצע ממש כבר הגעת להשיב נכונה בלי טעות כי הלא מקום אינו בגדר מקום כלל שאפי' מחשבה אינה נתפסת בו לכן המשיב לנו אשר שכונתו יתעלה הוא באמצע הוא מוצל מזה הטעות כי נדע דעתו שהקב"ה אינו בגדר מקום ומשיב נכונה ולסבר האוזן יאמר שהקב"ה כאן ואמנם יבין אשר רק כבודו יתעלה הוא כאן כאמור ונקדש בכבודי וזה מבואר במקראות ברוב מקומות שהזכיר השראת שכינה רמז על קו האמצעי ותמיד נאמר תיבת מתוך או מבין שני הכרובים ולזה רמזו חכז"ל מקום הארון אינו מן המדה כלומר שנעשה שמקום הארץ לא כייל שום מקום בקודש הקדשים שכולו רחבו רק עשר אמות בלבד ובכל צדי הארון הי' מקום פנוי חמש מכאן וחמש מכאן ומקום הארון והכרובים לא כיילו מקום בקדש הקדשים ולמה נעשה נס זה הלא למען נדע כי השראת שכינתו אשר לזה רומז הארון איננה מן המדה דהיינו שאינה בגדר מקום כלל יען הכל מכוין אל נקודת האמצע דלית בי' תפיסת מחשבה כלל וכתב לפרש בזה מקראי קודש בן אדם הגד בית ישראל את צורת הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את תכנית ואם נכלמו על כל אשר עשו צורת הבית ומיצאיו ומובאיו (וכ"כ לעיל בפ"א לפרש פסוקים האלו) והכונה כי כל צורתיו ומוצאיו ומבואיו הכל מיוסד לרמז על קו האמצעי ולכן אמר הכתוב ביחזקאל תוכחה לישראל שהיו עובדים ומגשמים בתמונת הגד להם צורת הבית ויכלמו מעונותיהם כאשר ימדדו את תכנית פירושו קו האמצע וזה כונת תכנית כלומר את התוך שהוא האמצע שימדדו התכנית ושוב לא יחטאו כי ימצאו במדדם בצורת הבית את התכנית שהכל מכוין אל האמצע ויבינו שהקב"ה אינו שוכן בגדר מקום כלל יען הכל מכוין אל נקודת האמצע דלית מחשבה תפיסה בי' כלל ובזה מוצלין מהטעות וממחשבות שמגשמים בתמונת ולכך אמר שיכלמו מעונותיהם כאשר ימדדו את תכנית כאשר יבינו צורת הבית שהוא מכוין אל תכנית כלומר אל קו' האמצע והתוך וזהו ג"כ תשובת ויכוח כנסת ישראל הנקראת בשיר השירים שולמית ומבקשים מהם אומת העולם שובי ונחזה בך שהם מבקשים לראות אצליני איזה תמונה ואנחנו משיבים להם מה תחזו בשולמית כמחולת המחניים כלומר מה תחזו בנו אין אצל אומה זו דבר לראות אבל כל הדברים אשר אתם רואים תגון מקדש ארון וכרובים ומנורה המרמזים על השראת השכינה הכל הולך סביב כמחולת המחניים כאדם ההולך במחול ומחוגה סביב סביב והכל כונס האמצע למקום שאין מחשבה נתפסת בו וכ"ש אין כח הראות שולט בו ומעתה מה תחזו בשולמית הזאת תראו אשר מקיפין הבימה העומדת באמצע ביהכ"נ בס"ת בשמחת תורה ומקיפין עם הלולב לנקודת האמצע ומעתה מה תחזו בנו זולת מחול ולכן אמר כמחולת המחנים שגם מחנות ישראל היו כך במדבר והמשכן באמצע לכן אמר כמחולת המחניים שגם מחנים ומחולת להזכיר המחול של מחנים שהוא הכלל חניות של כל ישראל סביב למשכן שהוא יסוד של מצות קו האמצעי מפורש בתורה במקראות במחנה ישראל ומעתה מה תחזו בנו אין אצל אומה ישראלית רק נקודת האמצע בלבד יעוש"ה שהאריך בנתינת טעם שלכן הבימה צריכה לעמוד באמצע ביהכנ"ס שכן נמי הביהמ"ק עומד בירושלים שהוא באמצע העולם כמבואר בכמה מקומות אשר ירושלים באמצע העולם ואעפ"י שהארץ היא כדורית ואין אתה יכול להגביל בה מקום וכל מקום שנרצה נוכל לומר שהוא אמצעה כי אין בה ראש וסוף אך הענין יען שהקב"ה ברא העולם ברא מתחילה רק נקודה קטנה בלבד וצוה שתתרחב ותעשה גדולה ותתפשט סביב עד שאמר לעולמי די והרמב"ן בפי' התורה הרחיב הדברים בזה בפי' הפסוק והארץ היתה תוהו ובוהו ומקובל אצלינו אשר מקום המקדש הוא אבן שתי' שממנו הושתת כל העולם כולו כלומר שהוא אותו המקום של הנקודה הראשונה הזאת והיא נקודת ביהמ"ק ולכן נקרא ממילא מקום המקדש מקום האמצע וכו' כי נקודת ביהמ"ק היתה תחילת הבריאה של כדור הארץ כמו גרעון של הפרי את"ד ועיין רמב"ן בראשית על הכתוב דעץ החיים בתוך הגן דהיינו אמצע כ' דאמצע הגן כבר אמרו שאין אדם יודע בו אמיתת הנקודה כי אם השם לבד (ועיין בשו"ת מהרי"ט אה"ע ס"ב ח' היכיא דתני חוץ אי הוה משמעותו אמצע):
וראיתי בציון ירושלים על ירושלמי תרומת דף י"ב שתמה דהא הגן הקב"ה הוא נטע ושוב הוה אמצע הדק ממש דהקב"ה נטע באמצע הדק ממש של הגן ולפי"ז בלשון חכמז"ל במעשי ידי אדם ל"ה בתוכו ממש אמצע הדק רק אמצע רחב וא"כ גם בתוכו אינו מקום מסויים ואמצע הדק אין אדם ידע לכן פליגי רבנן פ"ג דתרומות ואמרו דלא קרא שם דס"ל דאמצע הרחב לא מיקרי מקום מסויים והביא דברי הב"י או"ח סי' תע"ח בשם הריטב"א דכל שמניח הקטון בתוך הגדול אמצעי קרי לי' משמע דתוך לאו אמצע הוא:
ד') ובזה יתבארו דברי רבינו שכ' שבבית קדהק"ד האבן שתי' ועלי' הארון עומד דהיינו שמקום זה הוא הנקודה שממנה הושתת העולם ועל כן הארון עומד עליו דהיינו שאיני מן המדה כנקודת האמצע שאינה מן המדה כנקודת אין סוף מקום דלית מחשבה תפיסה בי' והבן כי נכון:
הנה בסוכה דף ה' איתא ארון תשעה וכפורת טפח הרי עשרה גובה הארון ומינה קיליף רב ור"ח דשיעור גובה הסוכה הוה עשרה ואמר ר' יוסי אין השכינה יורדת למטה מעשרה מוכח דהוה רשות בפ"ע ואח"כ פריך מנ"ל יליף מבית עולמים דהי' גובה שלשים דכתיב ושלושים אמה קומתו וכיון דכרובים בשליש הבית הוה קיימיא גם במשכן הוה עומדים בשליש גובהן דהיינו עשרים טפחים וכתיב בכנפיהם סוככין למעלה דלארון וכפורת ע"ט נשאר מכפי הכרובים עד הארון עשרה טפחים ופריך הניחא לר"מ דאמות הכלים באמה בת ו"ט אבל לר"י דבאמת הכלים באמה בת ה"ט א"כ תמניא ופלגא הוה א"כ מסככן עד הארון י"א ומחצה א"כ ליבעי י"א ומחצה טפחים לאויר סוכה ומסיק דלר"י הלכתא גמירי לה ובהפלאה פ' תרומה תמה לפי מה דאיתא ביומא דף ע"ב דג' ארונות עשה בצלאל והאמצעי הוה גובה ט' טפחים ועם הארון החיצון והכפורת הא הוה יותר מי"ט וכך איתא בברייתא להדיא ביומא דהוה י"א טפחים א"כ איך רצה לילף מבית עולמים שיעור י"ט דהא לר"מ ל"ה אלא ט' טפחים עד הארון וכן מ"פ לר"י שמונה ומחצה הוה הא לר"י הוה ט' ומחצה וכן הקשה במנחת חינוך מצוה צ"ה:
ולי נראה לישב דהנה קשיא לי מ"פ לר"י תמניא ופלגא הוה עדיפא היה לי' להקשות לר"י דסובר דאמות הכלים באמה בת ה' ואמות הבנין באמה בת ו' א"כ אי גבוה משכן ששים טפחים וגובה ארון וכרובים כ"ט לא יגיע לשליש איך קיליף דבשליש הוה קיימא דבוודאי דוחק לומר דלא הי' באמת שווים במנין העשרים טפחים לפי שליש קומתן רק עשו כ"ג טפחים עם הכרובים דבגמ' משמע דקאי אדלעיל דכרובים ג"כ רק כשאר כלי מקדש א"כ לא הי' מגיע לשליש גובהן ונראה לישב דהנה ב"ב דף צ"ב פריך קרא אהדדי כתיב והבית אשר בנה שלמה לד' שישים אמה ארכו ועשרים רחבו ול' אמה קומתו וכתיב ולפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב וכ' אמה קומתו אמר להו כי קא חשב משפת כרובים ולמעלה וא"כ לפי"ז פשיטא לי' מקרא דע"כ כרובים בשליש גובהן קיימא ולכן אף דהכרובים כלים נינהו מדידת גובהן הי' לפי אמות הבנין ולכן רק פריך לר"י דתמניא ומחצה הוה ומסיק דהלכתא הוא:
אמנם למסקנא דמסיק הלכתא באמת י"ל דהדר מזה דהוה קאי בשליש גובה כמו שיבואר ולפי"ז י"ל דתנא דברייתא ביומא דקחשיב ארון וכפורת דהוה י"א טפחים ס"ל דילפינן סוכה מבית עולמים וסבירא לי' דהוה עומד בשליש קומתן ורק ס"ל דלר"י דאמות הכלים באמות בת ה"ט א"כ תיקשי קו' הגמ' דתמני ומחצה הוה וע"כ דבאמת ארון וכפורת הוה י"א טפחים וגם משהו זר א"כ מגובה סככן של הכרובים עד הארון וכפורת לא נשאר רק י' טפחים ושפיר ילפינן מבית עולמים דאויר סוכה י"ט ובזה יש לישב שיטת רש"י בב"ב שפי' הכתובים דלא יקשה אהדדי דהא דכ' ולפני הדביר עשרים אמה קומתו דק"ק לא הי' גובה רק עשרים ותוס' תמהו שהוא כנגד הגמ' דסוכה דכרובים בשליש הבית ולהנ"ל ניחא דרש"י הוכיח כפירושו מגמ' דסוכה הנ"ל דהא כיון דבסוגין איתא דארון וכפורת רק י"ט גובהן וא"כ קשיא ק"ו הגמ' לרי"ו תמניא ומחצה הוה ולכן ס"ל לרש"י דמאחר דמסקינן דלר"י סוכה הלכתא גמירי לה א"כ באמת הדר ממה דקאמר דבשליש גובהן קיימו כרובים דהא לא הגיעו לשליש גובהן של היכל וקדק"ד כיון דאמות דידהו לא שווין לאמות ההיכל א"כ לפי"ז לא מצינן לפרש הא דכתיב ועשרים אמה קומתן דמשפת כרובים ולמעלה קחשוב דהא הוה כ"א אמות ומחצה מן הכרובים עד גובהן של היכל א"כ ע"כ הא דכתיב ועשרים אמה קומתן היינו דק"ק לא הי' שוה עם גובה ההיכל דלא הי' רק עשרים אמה גובה ול"צ לאמר דמשפת קומתן קחשוב והא דאמרינן דבב"ב דמשפת קומתן קחשוב היינו משום דסובר כברייתא דיומא דבאמת ארון וכפורת י"א טפחים ועם משהו זר הוה יותר מי"א טפחים דאז שפיר מצינן לפרש דבשליש גובהן קיימו כדאמרינן בסוכה ואפ"ה לא יקשה תמניא ומחצה הוה משום דבאמת ארון וכפורת הוה יותר מי"א טפחים ונמצא מגובה ארון של הכרובים עד הכפורת הוה י"ט ושפיר ילפינן מיני' לאויר סוכה (ועיין ירושלמי דיליף לה די"ט הוה דברשות בפ"ע מעגלות ועיין ירושלמי סוטה דף ל"ד ודו"ק:
והנה שם ב"ב איתא במשנה רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו ראי' לדבר רשב"ג אומר כבנין היכל ומפרש בגמ' דת"ק קאמר ראי' לדבר מבנין היכל ורשב"ג אתמוהי קמתמה אטו כ"ע כבנין היכל עבדי וקשה לי דהנה בעירובין קתני מבוי שהיא גובה למעלה מכ' ימעט ומפרש רב דיליף מפתחו של היכל פריך בגמ' בין לרבנן בין לר"י נילף מפתח שער החצר ופירש"י ותוס' דארחבן פריך אמאי קתני דרחב מעשר ימעט דהא פתח היכל ועזרה דגובהן עשרים ורחבן כ' ואמאי ימעט ולהנ"ל מ"פ בשלמא גובהו שפיר ילפינן דאפי' היכל דחשוב ולא מצינו גובה יותר מכ' אבל דנילף דברחב מעשרה ג"כ מיקרי פתח שפיר יש לדחות אטו כ"ע כבנין היכל דבודאי בנין חשוב כהיכל עבדי פתח רוחב כ' אבל בשאר בנינים דלא חשובי כ"כ לא מיקרי פתח ביותר מעשר):
והנה בפ"ו משקלים איתא ר"ח סגן הכהנים אמר היו משתחוים י"ד והיכן היתה יתירה כנגד דיר העצים שכן מסורת בידם מאבותיהם ששם נגנז הארון ומייתיא לה ביומא פרק הוציאו לו דאיתא פלוגתא התם דאיכא מאן דאמר ארון גלה לבבל דכתיב כל כלי חמדת בית אלקים זה הארון ולשכה זו עשאוהו ששם כהנים מתליעין העצים שכל עץ שנמצא תולעת פסול ע"ג מזבח ועיין ירושלמי פ"ח דסוטה דדריש הא דכתיב תנו את הארון הקודש בבית אשר בנה שלמה אין לכם משא בכתף והנה בשירי קרבן כתב דמכאן הביאו ראי' לשיטת הרמב"ן בסהמ"צ שהשיג על רבינו דס"ל שנשתנה מצוות נשיאות הארון בכתף מהלוים לכהנים וכתב שלעולם לא נשתנות מדמשתעי קרא בלוים כי הם ישאו את הארון לגונזו ואם יהא גולה לבבל ולא יהא בידם להחזירו למקומו ש"מ שעל הלוים הוטל לשאת אותו אם הי' אפשר בחזרה:
ה') ולפניו צנצנת המן וכו'. עיין במהרי"א במלכים שהאריך לבאר אי הי' בארון או לפני הארון ועמש"כ תויו"ט פ"ה דיומא שכן הוא בברייתא דמלאכת המשכן ומש"כ רבינו משנגנז הארץ נגנז צנצנת המן ושמן המשחה עיין ירושלמי סוטה דף ל"ד ועיין תוס' נזיר דף מ"ז:
ו') ואף אורים ותומים הי' שם. ועיין השגת הראב"ד דזה שחסר בבית שם אורים ותומים ל"ה מחוסר בגדים וביאר בכ"מ דכונתו על שם המפורש דלא הי' בב"ש וקראו לחושן אורים ותומים בדרך השאלה ומה שהשיג הראב"ד א"כ ליכא ה' דברים דאורים ותומים ורוה"ק חדא נינהו הנה בתוס' יומא דף כ"א מבואר כדברי רבינו דמחב"ג וע"כ כונתן אחושן אולם מפרש"י משמע כראב"ד והנה ביומא דף ע"ג מסיק דסיוע הוה מסייע בהדייהו ופירש"י אם ראוי לרוה"ק אותיות מצטרפת ובולטת א"כ לפי"ז אין ראוי שיחשב אורים בפ"ע ולכן פירש"י דקאי אשם הקודש אבל רבינו בפי' מכהמ"ק מוכח דמפרש דע"י רוה"ק הי' יודע להצטרף האותיות א"כ שפיר חשיב אורים בפ"ע לכן אף דס"ל דהא דחסרו אורים ותומים היינו הרוה"ק שפיר חשבוהו לתרתי כיון דזה עיקר הגדת האורים ע"י רוה"ק ונראה הבדל בהגדת נבואה בלא האורים דנבואה חוזרת והגדת האורים אינה חוזרת ואינה בטילה לעולם כדאיתא ביומא דף ע"ב ולכן שפיר מינהו בשתיים ואזיל בזה לשיטתו דפי' שכ' דלפני היינו פני הנשאל כלפי הארון ורש"י פי' כלפי לבו משום דרש"י בזה לשיטתו שהי' שם הקודש על לבו בתוך החושן אבל לדעת רבינו ל"ה שם הקודש על לבו לכן מפרש דפניו כלפי שכינה היינו כנגד הארון וראי' נראה לדעת רבינו מירושלמי פ"ק דסנהדרין דקאמר במשכן הי' משה נביא ואהרן אורים ותומים ופריך נביא יש כאן אורים ותומים ל"ל ומשני צריך אורים ותומים א"כ מוכח דאורים ותומים ג"כ ע"י נביא (ועתוס' שבועות דף י"ד שהקשו ל"ל אורים במשכן ולדעתי זה בעצמו קו' ירושלמי) ובזה יש לישב קו' ראב"ד למה מנו דחסרו ה' דברים רוח הקודש ואורים כיון שאורים רק עפ"י רוח הקודש דהרי חזינן במשכן הי' צריכין תרווייהו לכן גם כשחסרו מנו אותם בב' דברים:
והנה ראיתי בראב"ע פ' אחרי שכ' דהי' בב"ש מחב"ג לפי שאין אורים וכ' שם הטעם וז"ל ואולם הקדים השם רפואה למכה באמרו כתונת בד קודש ילבש ולא הזכיר האיפוד והחושן והמעיל כי כבר הזכיר ונשמע קולו בבואו אל הקודש ומזה הכתוב למדו בבית שני ששמשו בלא אורים ותומים גם נביאים היו שם וכן העלה המושקטי בקול יהודה א"כ מזה נראה שהבינו דבאמת גוף הבגד לא חזר בבית שני והי' מחוסר בגדים והוא פלאי:
ז') ואף אורים ותומים הי' שם. והנה לכאורה קשה דרבינו לקמן בפ"ו הי"ד כתב וזה שעשה עזרא שתי תודות לזכרון וכו' שלא הי' שם לא מלך ולא אורים ותומים וצריך לומר דהכונה שלא הי' נשאלין עפ"י אורים אולם לפי"ז קשה דמשמע בבי"ר הי' נשאלין באורים ותומים וקשה כיון דהי' עושין ע"י נביא כדאיתא התם למה הי' נשאלין באורים ותומים שוב ראיתי כי בירושל' פ"ק דסנהדרין הקשה כן ומשני דאפ"ה הי' צריכין לשאול באורים ותומים ג"כ וע"ש במראה הפנים (ועיין ירושלמי מכות דף ד'):
רד"ק
נכבדות מדובר. ביושבים בך או פירושו מעלות נכבדות מדובר בך שאת מעולה על כל הארצות בהרבה דברים כי בישוב נחלק לשבעה חלקים ובחלק האמצעי היא ירושלי' והיא באמצע היישוב לפיכך אוירה טוב וממוסך מכל האוירים לבריאות הגוף ולחכמה כמו שאמר במזמור מ"ח יפה נוף משוש כל הארץ:
רשב"ם
היכא דנשקי ארעא ורקיעא - מקום גבוה היה שם שנושקין יחד זה לזה ולאו היינו סוף העולם דהא מהלך חמש מאות שנים הוי וא"י אמצעיתו של עולם היא כדכתיב (יחזקאל ל״ח:י״ב) יושבי על טבור הארץ והיינו מקומו של רבה בר בר חנה: