פרשנות מצטטת על יחזקאל לח:כב

4. אבני אלגביש במורד בית חורון. נס ירידת האבנים במלחמת יהושע עם מלכי הכנעני בבית חורון מתואר בספר יהושע (י יא), ברם אין בתיאור המקראי כל זכר לאבני אלגביש. אבני אלגביש מופיעות בספר יחזקאל: "אמֹר אל טָחֵי תָפֵל ויִפֹל, היה גשם שוטף ואַתֵנָה אבני אלגביש תִפֹלנה ורוח סערות תבַקֵעַ" (יג יא)¹²השוו שם יג יג. , וכן: "ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר אִתו" (שם לח כב).

במקורות התנאיים מסבים את הנס הרמוז ביחזקאל לעתיד לבוא, או ליציאת מצרים: "כך כשעלה האחרון שבישראל מן הים, ירד האחרון שבמצרים לתוך הים. התחילו מלאכי השרת לזרוק בהם חצים, ואבני אלגביש, אש וגפרית, כענין שנאמר 'ונשפטתי אתו בדבר ובדם' וגו' 'אמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר אתו' "¹³מכילתא, ויהי בשלח ו, עמ' 111; מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, יד כז, עמ' 67. ; "ואומר 'ונשפטתי אתו בדבר ובדם ובגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית' וגו' ואח"כ 'והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה' ' "¹⁴מכילתא דרבי ישמעאל, ויהי בשלח פרשה א, עמ' 85. . שתי הפרשנויות מאוחדות במדרש האמוראי לאחת: "מה מצרים ברד, אף אדום כן, וגשם שוטף ואבני אלגביש וגו' – מה מצרים ארבה, אף אדום כן"¹⁵פסיקתא דרב כהנא, פרשה ז יא, עמ' 133. . אבני האלגביש הוטלו בעבר בגאולת מצרים, ויוטלו גם בגאולה לעתיד לבוא. התיאור כאילו הוטלו אבני האלגביש בבית חורון הוא פיתוח בבלי (בבלי, נד ע"ב), ואין לו אח ורע מחוץ לתלמוד הבבלי.

שפוך עליהם זעמך וגו'. ביחזקאל ל"ח וט"ל מצינו במפלת גוג שלש פורעניות. אחת מהם עצמם. חרב איש באחיו. והב' ע"י יתברך. ונשפטתי אתו בדבר ובדם. וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית וגו' והג' ושלחתי אש במגוג ונו' על הראשונה אמר שפוך עליהם זעמך. שהזעם שלך תשפוך אותו עליהם שיהיו זועמים זע"ז והורגים זא"ז ועל השנית שע"י ית' אמר וחרון אפך ישיגם. שיש בה חרי האף הגדול שילקו בכמה מיני מכות. ועל השלישית אמר הרדוף באף ותשמידם וגו' שאף הפליטים הבורחים מהמכות למלט נפשם שדרך אנשי המלחמה לרדוף קצתם אחרי הבורחים על דלותם. ירדפם האף שלך להשמידם דהיינו שתצא אש כנז' בפורענות שלישית לרדוף אחריהם עד אשר לא נותר מהם איש תחת השמים:

אש לפניו תלך. במלחמת גוג ומגוג דכתיב במלחמתו (שם לח) ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית:

ואכבדה בפרעה. כְּשֶׁהַקָּבָּ"ה מִתְנַקֵּם בָּרְשָׁעִים שְׁמוֹ מִתְגַּדֵּל וּמִתְכַּבֵּד, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ וְגוֹ'" וְאַחַר כָּךְ "וְהִתְגַדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי וְגוֹ'" (יחזקאל ל"ח), וְאוֹמֵר "שָׁמָּה שִׁבַּר רִשְׁפֵי קָשֶׁת", וְאַחַר כָּךְ "נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים" (תהלים ע"ו), וְאוֹמֵר "נוֹדַע ה' מִשְׁפָּט עָשָׂה" (שם ט'):

כשמע. השומעים כשיצא שמע צור כי גם מכותיה של צור יהיו דוגמת אותן מכות, דם ואש (יואל ג׳:ג׳) דוגמת מכת דם, קול שאון מעיר (לקמן סו) זו קרקור הצפרדעים, ונהפכו נחליה לזפת וכו':