פרשנות מצטטת על יחזקאל מא:ח

א') בנו גובה ששה אמות אטום וכו'. והנה בפי' המשנה כתב רבינו אוטם הוא בניין אטום שבונין יסוד בגוף הקרקע ועליו מעמידין הכתלים ובתויו"ט פ"ד דמידות תמה ע"ז איך סליק בחושבנא ברום מאה אמה מאי דהוה בארעא שאיני נראה לעין דהא משמע שכן הוא ברומו של עולם נראה לעינים לא עם מה שהוא בארץ מתחת ואולם ראיתי בפי' הרא"ש למס' מידות שהרגיש בזה וז"ל אוטם יסוד ולא נהירא דלשון אוטם לא משמע הכי ועוד למה מנה ביסוד תחת הקרקע שאיני נראה בכלל הבנין גובה הבית ועוד דא"א דבנין גדול כזה לא הי' לו יסוד אלא ו' אמות ולכך פירש הוא וז"ל ונראה דיסוד לא קחשיב אלא לאחר שעלה הבנין מהארץ הי' אוטם בלא חלול ו' אמות וזהו הרצפה גובה עד העלי' י' אמות עכ"ל ולדעתי ט"ס וצ"ל ו' אמות וכן הוא בפי' הר"ש דלקמן שכ' וז"ל האוטם שש אמות המפתן גבוה מהארץ ו' אמות בבנין אטום חומה סתומה וצ"ל מעלות הי' באולם שמהם עולים על המפתן ויורדת בהיכל לירד בהן מהמפתן והנה בכ"מ כתב שדעת רבינו בחיבורו ג"כ כפי' הר"ש שלא הי' מובלע בקרקע שהרי כתב כמו יסוד לו ולא יסוד ממש ובתויו"ט תמה עליו שהרי רבינו כתב להלן המקדש כולו לא הי' במישור וכו' ומסיים שהאולם וההיכל כולו בשוה א"כ מוכח דלא מפרש כהר"ש ולדעתי נראה שדעת רבינו שמפרש ג"כ בנין אוטם למעלה אבל לא שכל בנינים הי' אטומים אלא שהכותל הי' אטום (והיינו שרבינו לשיטתו דמפרש שהכותל היכל וכותל תא וכל דחשיב בפ"ד הי' כולם בנינים חלולים וע"ז כתב דגבוה ו' הי' אוטם כמו יסוד לבנות עליו שאר הכותל בנין חלול וא"כ הוה באמת מלמעלה מן הקרקע לא יסוד בקרקע) וא"כ הוי שפיר האולם וההיכל בשוה ורק התאים הי' גבוהים ו' אמה בניין אטום ודברי רבינו מבוארים:
והנה בתויו"ט פי' דברי רבינו ג"כ כהר"ש אלא דהר"ש ס"ל שהאוטם הי' רק בהיכל ורבינו סובר שזהו גם באולם והיינו הי"ב מעלות שמעזרות ישראל רום מעלה חצי אמה נמצא כל גובה ו' הוא האוטם והי' צריך עכ"פ לבנין כמו חומה סביב ההר לבל ימוט והיינו דדייק בחיבורו ליכתוב כמו יסוד לפי שבאמת אין יסוד ממש שהרי לצד חוץ נראה כולו ע"פ הארץ וזהו כונתו גם בפי' המשנה דהא לצד אולם והיכל הי' בנוי' בגוף הקרקע עכ"ד ולדעתי לשונו משמע יותר כפירוש הרא"ש שמפרש וזה הרצפה גובה ו' ר"ל שרצפת אולם והיכל גובה ו' מעזרת ישראל והנה אמת נכון הדבר שדברי רבינו לפי פירוש תויו"ט מתאימים לדברי הרא"ש אולם הרא"ש שהביא דברי רבינו אוטם יסוד והשיג עליו הנה הבין דברי רבינו כפשטי' והיינו יען שפירושו במשנה משמע יסוד ממש אבל פירושו שבס' יד החזקה מתאים שפיר לפירוש הרא"ש:
והנה הכתוב ביחזקאל מוכיח לפירוש הלזה דכ' בסי' מ"א וראיתי לבית גובה סביב סביב מוסדות הצלעות מלא הקנה שש אמות אצילה ונראה שרבינו הי' מפרש שהי' לו יסוד ו' אמות ומכאן הוציא רבינו פירושו ורש"י פי' שם דקאי ארוחב הקרקע אבל רבינו מפרש שבעומק לא הי' רק ו' ובזה אזלה השגת הרא"ש כי איך אפשר לבנין כזה שלא הי' לו יסוד רק ו' אמות דהנה בפירוש מראה יחזקאל להר"ם מלבי"ם כתב וז"ל ידוע שהמקדש עמד בראש ההר וכל שהתקרב אל המקדש התרומם היסוד שש אמות שהושיו אותם אחר שכבר הי' היסוד בנוי ועשו אותם מישור עד הצלעות וע"י כן נראה מבחוץ היסוד על הצלעות שהי' בולט בקרקע עכ"ד ובתבנית הבית באות נ"ג כ' אחר שהמקדש נבנה בגובה ההר ראה הנביא אחר שנבנה המקדש והתאים שסביבו חפרו אצל כותלי התאים והושיו את ההר ועי"כ נתגלה יסוד כותל התאים שש אמות ויצא היסוד שהי' רוחב מיתר הקיר כי הי' רוחב שש ונראה בגובה שש וזה שאמר מוסדות הצלעות מלא הקנה עמוק הרבה אבל לא נראה מבחוץ שחפרו והשוו הקרקע רק יסוד ו' אמה וא"ש הכל:
ב') ורום הכיור שבתקרה אמה וכו'. והראב"ד השיג דכיור לא הי' בתקרה ובכ"מ כתב שהמנהג בארץ תורגמה בבנין בית השרים לעשות גג מנסרים מצויירים בציורים והוא הנקרא טבאן ולמעלה הימנו תקרה העיקרית וכ"כ רבינו בפי' המשנה הי' נהוג אצלם בבנינים לעשות לבית שני קירוים עכ"ל ולדעתי כן נשמע מלשון הכתוב במלכים סימן ו' דכ' ויספון הבית גבים ושדרות בארזים ופירש"י ובארבנאל ומצד שהי' שתי תקראות אחת לנוי למטה ואחת של לוחי ארזים ממעלה וגבים הן מנסרים ארוגים נאים וכבר כתב רבינו בפ"א שבית שני הי' מעין בנין ראשון ומעין בנין העתיד להבנות וא"כ דברי רבינו יש להם סמך מן הכתוב ואולם לדעת הראב"ד יש לומר שמפרש מקרא זה כמו הרד"ק שהכל אחד גבים וצלעות ולא הי' רק תקרה אחת שוב ראיתי במלבי"ם שמפרש הכתוב עפ"י דברי הכ"מ כנ"ל:
ג') בנו גובה ו' אמות אטום סתום כמו יסוד לו. וכ' עליו מרן ז"ל יש לדון בדבריו לומר שסובר שלא הי' האוטם הזה מובלע בקרקע וכדברי הר"ש וכתב ע"ז בתויו"ט וז"ל ואני תמה שא"א שדעת רבינו כדברי הר"ש שהרי בפ"ו כ' המקדש כולו לא הי' במישור ומונה והולך המעלות שממקום למקום במעלה ההר ומסיים שהאולם וההיכל כולו בשוה וכ' בס' ח"נ ולא ידעתי מאי קמתמה דקושטא הוא שהקרקע האולם וההיכל כולו בשוה אלא שהמפתן הזה הי' מפסיק ביניהן כמו מחיצה והראי' שצריכין מעלות באולם לעלות בהן למפתן ומורדות בהיכל לירד בהן מהמפתן אלמא שהקרקע האולם וההיכל הי' בשוה וכו' וכ' עוד בס' הנ"ל ול"נ דלעולם זה האוטם הוא יסוד טמון בגוף הקרקע כמש"כ בפירושו למשנה ששם סביבות ההיכל חפרו עומק ו' ובנו שם יסוד אלא כיון שהאולם הי' מקיף לו מבחוץ שהי' שוה לו והי' נראה אל העבר מזה על פני הארץ לכן כ' רבינו כמו יסוד לו וכ' עוד נ"ל לפרש דהאוטם לא הי' יסוד טמון בגוף הקרקע ולא הי' ג"כ מפתן גבוה בבנין אטום חומה סתומה וצריכין לו מעלות ומורדות כמש"כ הר"ש אלא הי' מכלל כותל ההיכל וכינו זה השיעור של גובה ו' אמות הכותל בשם אוטם מפני שהי' עביו שבע אמות אבל למעלה ממנו לא הי' אלא ו' אמות שאותה אמה היתה מגרעת ראשונה לתאים ולכן נקרא אוטם ולפ"ז הי' גובה התא שש אמות ואע"ג שבבנין שלמה כתב חמש אמות קומתו בבנין של בית שני הי' שש אמות וכן הוא דעת הראב"ד בפ"ד דין ט' ע"ש:
בענין צורת התא יש שני דיעות דעת הר"ש הוא שהתאים כולו היו בשורה א' זו אצל זו ה' תאים ועל גביהן ה' אחרות אמצעיות ועל גביהן ה' אחרות עליונות היו לצד צפון ולצד מערב היו סדורין מצפון לדרום באותו מקום הנקרא תא ג' תאים זו אצל זו ועליהן ג' אחרות אמצעיות ועליהן שתיים אחרות עליונות והא דתנן התחתונה חמשה ורובד ששה וכו' קאי אתאים שזכר ולעולם הכתלים דהיינו כותל מסיבה וכותל התא וכותל ההיכל היו סתומים ואטומים וכן פירש"י ביחזקאל סי' מ"א שכ' ואומר אני שהתאים שבצפון ושבדרום סודרן שכל אחד וא' ארכו י"ב אמה וכן הוא דעת התוס' שם בפ' הוציאו לו דף כ"ב אבל רבינו והרע"ב יש להם דעת אחרת בצורת אלו התאים ודעתם ז"ל הוא שהכותלים שהיו לצד צפון ולצד דרום התאים ואורך הכתלים הן הן אורך התאים ולצד מערב כולן היו חלולים ואותן חללים הן הן התאים והרי ארכן שוין הן אבל ברחבן אינן שווין וסדרן כן כי הה' תאים שבצד צפון ארכן הן ממזרח למערב שוין בארכן אבל ברחבן אינן שווין ורחבן הן מצפון לדרום סדורים זו אצל זו ועל גביהן חמש אמצעיות ועל גביהן ה' עליונות וכן לצד דרום ולצד מערב היו ג' תאים ארכן מצפון לדרום שווין הן בארכן אבל לא ברחבן ורחבן ממערב למזבח סדורים זו אצל זו ועל גביהן ג' אמצעיות ועל גביהן ב' עליונות ולשיטה זו בהכרח צריך לפרש הא דתנן התחתונה חמש ורובד שש דלא קאי אתאים דאי קאי אתאים הוה משמע דכל התאים של דיוטא תחתונה היו שוין ברחבן כל אחת מהן חמש וכן של הדיוטא אמצעיות שווין ברחבן כל אחת מהן שש וכן של הדיוטא עליונה שווין ברחבן שבע שבע וזה אינו שהרי התא שבחלל כותל המסיבה כל חללו עם כותליו לא היו אלא חמש ותא המסיבה שלש ותא שבחלל כותל ההיכל עם כותליו שש ונמצא שאין שווין ברחבן ויש בהן תא המכונה בשם תא שש וכן בדיוטא השני' ובדיוטא השלישית ע"כ הוכרח לפרש הא דתנן התחתונה חמש ורובד שש לא קאי אתאים אלא מילתא באנפי נפשה היא וקאי אגזוזטראות המקיפות כל ההיכל מבחוץ לכותל המסיבה והן הן היציעים דקאמר קרא:
ד') כלה עורב. וכתב בדרך הקודש בשם מהרימ"ט שכ' הערוך דבבית ראשון מרוב קדושתו לא הי' צריך לכלה עורב ובתוספת פ' רע"ק כ' דליתא שבפ"ק דמוק"ט מוכח שהי' במקדש ראשון כלה עורב ואישתמיטתי' להרב מ"ש התוס' פ' הרי עלי עשרון שתירצו שתחילה עשו כלה עורב שלא היו יודעין אח"כ כשראו קדושתו שמטן יע"ש מדברי רש"י משמע שמחפין כלל הגג ולא ע"ג גג המעקה בלבד ואין נראה כן מדברי רבינו:

(ביאור משנה י וי"א): בארו איכות הקריאה שקראו תמיד בשמו שני פעמים "משה משה" ושהוא השיב תמיד "הנני". ולמדו זה ממה שכתוב במראה הסנה "ויקרא אליו אלקים..ויאמר משה משה ויאמר הנני" – רוצה לומר, כי זה מבואר שלא תהיה תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה, לספר דברים אין תועלת במו; ואם קריאה זו ותשובתו "הנני" היה רק במראה זאת למה יספר זאת? ומה יסכון עלמו משכיל אם אמר "משה משה" אם לא? או אם יאמר "הנני"? ואם להודיע שמשה השיב "הנני" בענוה (כפי דברי רש"י וירא כב א, וישב לז יג) – ידענו זה כי "משה ענו מאד מכל האדם"; ועל כרחך שבא ללמד שבכל עת שקראו קראו כן – "משה משה" – והוא השיב תמיד "הנני". וז"ש (במשנה י) ומה ת"ל "ויאמר" רוצה לומר למה ספר ויאמר משה משה? ובמשנה יא ומה ת"ל "ויאמר הנני" רוצה לומר למה ספר זה? ^(א)הרא"ם והק"א ויתר מפ' נלחצו בזה והאריכו ללא צורך, וכן תראה מבואר בל"ב מדות דר"א בן ריה"ג מדה ח' כמ"ש, וראיתי במד' (סוף נשא) ששם הועתק כל פרשה הזאת מספרא, גריס, שאין ת"ל ויאמר אלא ויען הנני, ובהגהות הראב"ד הגי' כן בהתו"כ, ואין זה נכון, שלא מצאנו ויען הנני בכל התנ"ך, והוא זר למבין גדר המענה וחקיה. ואיזה תלמיד הגיה כן במד', לתקן הבנת הספרא ללא הועיל. ושוב ראיתי בשו"ת הרדב"ז ח' ג' ס' תתט"ו נשאל על זה ופי' כמ"ש: (ביאור משנה יב) עתה באו ליתן טעמים (א) על הכפלת השם בד' אלה: אברהם, יעקב, משה, שמואל. (ב) על השינוי שנמצא בין שם משה לשמות שלשה אלה; שבשלשה אלה יש פסיק (|) בין שם הראשון להשני, ולא כן במשה, ששם הראשון בא בטפחא. משיב על הכפלת השם שהוא לשון חבה לשון זירוז – רוצה לומר, קריאת השם הוא לשון חבה שזה דרך חבה לקראו בשמו; וכפל הקריאה מורה על הזירוז, שדרך הלשון להכפיל הקריאה לציין הזירוז כנודע. ^(ב)במ"ש סרה קושי' הרא"ם והמפ' על רש"י שפי' קריאה לשון חבה, והלא לפי הספרא רק הכפל מורה חבה, ולמ"ש הקריאה מורה חבה והכפל מורה זירוז: ועל מה שבא שם "משה" בלא פסיק טעמא, שזה יוצא מגדר הלשון, שכבר כתב הקדמון ר' אהרן בן אשר במסורותיו בביאור הפסוק וז"ל הפסוק יהיה לחמשה דברים כאשר תקנו החוזים וכו', שנים שתי תיבות זו לעומת זו כתובות כגון: ה'|ה' (שמות לד, ו), אל|אלקים|ה' (יהושע כב, כב), יום|יום (תהלים סח, כ), האח|האח (תהלים לה, כא), סביב|סביב (יחזקאל מא, ח) (יחזקאל לז, ב), אמן|אמן (במדבר ה, כב) (נחמיה ח, ו), הבוגד|בוגד (יחזקאל לז, ב), עד כאן לשונו. משיב ר"א משה משה (ר"ל מה שאין בו פסיק) הוא משה עד שלא נדבר עמו וכולי והוא כמו שמובא במדרש רבה (שמות פ"ב) אתה מוצא באברהם אברהם יש בו פסיק, וכן יעקב יעקב, שמואל שמואל; אבל משה משה אין בו הפסק...ויש אומרים עם כל הנביאים הפסיק מלדבר עמהם אבל ממשה לא הפסיק כל ימיו. ויותר מפורש תראה במכלתא דרשב"י (סוף וירא) "ויקרא מלאך ה'..." פסיק טעמא בגוייהו דלאו אברהם בתראה כקדמאה, בתראה שלים, קדמאה לא שלים..אבל משה משה לא פסיק בגין דמיומא דאתיליד לא אעדי מיניה שכינתא. וכן אומר עוד (באדרא דנשא דף קלח ובפר' בלק דף קפו). – רצונם שכל הנביאים היו צריכים להפשיט חומרם בעת הדיבור והיה הקריאה הראשונה אל החומר להפשיט המסך המבדיל ואז חזר וקרא אל בתי הנפש והלחשים. לא כן במשה שהיה מוכן לנבואה בכל עת ולא היה מסך מבדיל בין שני חלקיו והיה מוכן קודם הדיבור כמו אחריו. ^(ג)והגם שבתוספתא (סוף פ"א דברכות) אומר כן על אברהם אברהם ואינך, הן קודם שדבר עמם וכו', שם לא נחית על ההבדל ביניהם מצד הפסיק, ויסבור כתי' הא' במד' שמות (ס"ב) שנתן טעם אחר על שבמשה אין בו פסיק טעמא:

ורחבה ונסבה למעלה למעלה לצלעות, עתה באר באיזה אופן עלה על היציע התיכונה והעליונה, שבבנין של שלמה עלו ע"י בלולים, ובבנין העתיד יהיה זה באופן אחר, שהכותל יתרחב בבנין בחוץ כעין כבש ומעלה, שאבני הכותל יהיו בולטים כשתים או שלש אמות לחוץ ונגבהים כן למעלה למעלה ככבש ומסבה שעליו יעלו במעלה עד הצלע העליונה, וז"ש ורחבה היינו שנתרחבה הקיר וזיז יוצא ממנה לחוץ, ונסבה למעלה שכן תגבה המעלה והמסבה הזאת עד למעלה שיכנס בו לצלעות כי מוסב הבית למעלה, ר"ל שלא לבד אל הצלעות היו עולים במסבה כזאת שהתרחבה מן הכותל, כי גם לכל גובה הבית מסביב כשרצו לעלות עד גג הבית או לעליות שבו, היו עולים במסבה כזאת, שכבש כזה היה מסב סביב סביב לבית בחומה שסביב הבית בחוץ היו אבנים מתרחבים מן הכותל ונגבהים למעלה, ככבש ומדרגות עד גג הבית, וכבר אמרו חז"ל (זבחים דף ס"ג) שכל כבשי כבשים שהיו במקדש היו ג' אמות לאמה, ולפ"ז לעלות לגובה של מאה אמה היה הכבש סובב באורך שלש מאות אמה, ואחר שאמר (בפסוק ח') שראה לבית גובה סביב סביב שמשמע שיגבה הרבה יותר מבתים הקודמים, אם יגבה מאתים אמה יהיה צריך להקיף שש מאות אמה עד שיגיע לגובה הגג, והיה א"כ מוסב הבית שעלה למעלה למעלה עד ראש הגג סביב סביב לבית שהיה מסבב את הבית כמה פעמים, כשהגיע על המסבה לסוף רוח דרומית למזרח הקיף משם למזרח ואח"כ לצפון ולמערב וחזר לדרום, ועז"א סביב סביב, על כן רוחב לבית למעלה ר"ל לכן לא היה אפשר להגיע לשם ע"י בלולים כמו במקדש ראשון כי היה גבוה מאד מאד, רק ע"י שהיה רוחב לבית היינו שנתרחב הכותל נמצא ממנה רוחב להיות סולם וכבש ומדרגות עי"כ היה אפשר לעלות על ידו למעלה, וכן התחתונה יעלה על העליונה לתיכונה, עתה באר באיזה צלע מן הצלעות העליונות היה הפתח שבו יכנס דרך המסבה מבחוץ אל הצלע, אמר כשעלה מן הצלע התחתונה על הצלע העליונה נכנס דרך פתח שנקבע בצלע התיכונה של העליונות ר"ל בצלע השלישית של החמש צלעות שהיו באורך, ופי' הכתוב כשיעלה מן התחתונה על העליונה יגיע לפתח שיש בצלע התיכונה מן הצלעות העליונות):

ויחזו את האלהים. הָיוּ מִסְתַּכְּלִין בּוֹ בְּלֵב גַּס מִתּוֹךְ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כָּךְ מִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא, וְאֻנְקְלוֹס לֹא תִרְגֵּם כֵּן.

אצילי. לְשׁוֹן גְּדוֹלִים, כְּמוֹ וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ (ישעיהו מ"א), וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ (במדבר י"א), שֵׁשׁ אַמּוֹת אַצִּילָה (יחזקאל מ"א):