וּמָדַ֣ד אֶת־הַבַּ֔יִת אֹ֖רֶךְ מֵאָ֣ה אַמָּ֑ה וְהַגִּזְרָ֤ה וְהַבִּנְיָה֙ וְקִ֣ירוֹתֶ֔יהָ אֹ֖רֶךְ מֵאָ֥ה אַמָּֽה׃
הערות ותיקונים
שנאמר וההיכל מאה אמה. כ"ה גם בתנחומא, אולם אין זה לשון הכתוב, וביחזקאל מ"א י"ג נאמר אורך מאה אמה, וראיתי בעץ יוסף שהביא וז"ל: נאמר וההיכל מאה אמה כ"ז צריכין למחוק שאין זה פסוק כלל, אלא גמירי גמר לן שבהיכל בית שני היה מאה אמה, ובתנחומא עקב אות ז'. בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל ונאמר וההיכל מאה אמה, וע"ש גם כן בעץ יוסף, והביא שם את דברי הילקוט, (תהלים רמז תתפ"ח) תבנית היכל כמה היה תבנית היכל מאה אמה והוא לקוח מת"כ בחוקותי סוף פרק ב' על ואולך אתם קוממיות, וכן איתא בגמרא סנהדרין ק' ע"א ר"י אומר ק' אמה כנגד היכל וכותליו כו', וע"ש בפירש"י שמבאר שכך היה ארוך כל ההיכל עם הכותלים:
רשב"ם
הללויה - תיבה אחת היא כמו הילול כגון תחתיה הגזרה והבניה (יחזקאל מ״א:י״ג) וכמו כן כסיה:
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ז] מעתה חתר הח' ז"ל למצאו עיקר שרש זה בהוראותיו. ומצא שעיקרו על גזרת דבר, כריתתו מדבר אחר, ועשות לו גבולים בגזרה זו (ושם גזרה הוא מלשון "לגוזר ים סוף לגזרים" (תה' קל"ו י"ג) גזרו את הילד (מ"א ג' כ"ה) ומלשון "הגזרה והבניה" (יחזקאל מ"א י"ג) והביא הפעל "ובראת לך" (יהושע י"ז ט"ו) "וברא אותהן" (יחזקאל כ"ג מ"ז) ודימה ברא בבנין הקל, להוראתו בבנין הכבד, ואמר לפי זה "וטעמו לגזור ולשום גבול נגזר והמשכיל יבין", והנה רבים חשבו ועמהם רוב מפרשיו שלא עמדו על סוף ועיקר דעתו ברובא דרובא של שטתו להוכיח מזה המקום שהח' ז"ל היה מאמין בקדמות העולם בהחלט ' או עכ"פ במציאות חומר קדום, ואין הדבר כן (רנ"ק), ומפורש אמר בספרו "ערוגת החכמה ופרדס המזמה" שהעולם מחודש, והביא ראיות ע"ז, וכתב "עתה ידעתי כי העולם נוצר, ובזאת החכמה מצאתי מרגוע לנפשי ואנוח והמבקש בלעדה יבקש הבל ורעות רוח, ובס' יצירה כתב "כי כיון שיש שם בורא היתה בריאה, והיתה לה עת שהותחלה בו, ודעת תורתנו וקבלתינו כן, אבל בעת שרצה ד לא על דרך חיוב", ובפרק הראשון מחבורו שער השמים, שהוא הקדמה לפירושו במע"ב כתב וז"ל "והאומר הפך זה, הופך והורס יסודי התורה וקוצץ בנטיעות, ועוקר עיקרי אמונתינו, וגורם ספיקות בחדוש העולם, וחושב על הבוי"ת תועה, "כי גלוי וידוע אצל מאמיני תורתינו, כי העולם בכללו בדבור אחד נברא", וכו', ועוד שם, "וכוונת הפרק לבאר, כי כל אלה הענינים, הנראה מפשוטן שהם סותרים אפילו אבן אחת מזה היסוד, ר"ל חדוש העולם, שנברא בחפץ פשוט שאנו צריכין להוציאם מפשוטן, ולהאמין שהם משל, ויש להם סוד נעלם, והוא גלוי למתבונן ומעיין בהם עיון דק", ובסוף הפרק ההוא יאמר, "והוצרכנו לבאר זה מאוד להיות לאות ולעד על מה שאנו עתידין לבאר במ"ב, ולחזק סברתינו, כי בדבור אחד נברא הכל בלא טורח, ושלא יעלה על לב איש שיהי' שם דבר נברא קודם העולם, שהמציאות הוא ממנו, זולתי העצם הקדמון שברא, וית' שמו שברא יש לא מיש, ולא מדבר שקדם", וכתב הרנ"ק "וזה החכם איננו נודע למחניף בדבריו, הגם שהוא מסתיר ענין לפעמים מן האינו ראוי לו, ובכדי שלא ישוב דבורו מטרה לחצי פה סכל אורב מיד בתחלת הראות, גם אין לחשדו וודאי שדבריו יהיו סותרין זה את זה, "ושהניח דבר למשפט, ולא השיג המוכח, ויוצא בהיקש ממנו עד תכליתו, והאמת כי שטתו בזה ובהכל אחת. ואחוזה בחוליותיה כשלשלת תכופה, וגם בענין הבריאה, קרובה לעיקר דעתם של המקובלים הראשונים, שגם הם מודים בבריאת יש מאין":