בְּתִתָּ֨ם סִפָּ֜ם אֶת־סִפִּ֗י וּמְזֽוּזָתָם֙ אֵ֣צֶל מְזוּזָתִ֔י וְהַקִּ֖יר בֵּינִ֣י וּבֵֽינֵיהֶ֑ם וְטִמְּא֣וּ ׀ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֗י בְּתֽוֹעֲבוֹתָם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֔וּ וָאֲכַ֥ל אֹתָ֖ם בְּאַפִּֽי׃
בועז
ול"מ היה נ"ל דלעולם רבנן. רק תנא דמתניתין בא"י קאי (כשבת ע"ג ב') ולהכי הך דקאמר א"י מקודשת מכל הארצות לא קחשיב לה. רק הוא כמו הקדמה. כדי לאשמעינן במאי איירי. ומסיק שפיר בתר הכי דבא"י עצמה שהיא קדושה יש יו"ד מדריגות בקדושתה (וכן נראה דעת הרמב"ם בחירה פ"ז הל' י"ג וע"ש) א"נ נ"ל דהא דקאמר י' קדושות הן ר"ל י' מקומות הן ששוין לענין קדושה מלטמאותן ואעפ"כ יש בקדושתן מדריגות מדריגות. אבל בשאר א"י לא מצינו בה קדושה לענין טומאה טפי מבחו"ל. דהא דבחו"ל אוירה ועפרה טמא גזירה מאוחרת היה (כשבת ט"ו ב') והא דמצינו (בעמוס ז' י"ז) שנקראת חו"ל אדמה טמאה. וכ"כ (ביהושע כ"ב י"ט) אם טמאה ארץ אחוזתכם. לאו היינו טומאה ממש. אלא לשון תיעוב ושנאוי. וכדאשכחן כי טמא את דינה (בראשית ל"ד ה') ונסתרה והיא נטמאה (במדבר ה' י"ג) בכור בהמה טמאה (במדבר י"ח ט"ו). טמאת השם (יחזקאל כ"ב פ"ה) וטימאו את שם קדשי (יחזקאל מ"ג ח') וכדומה הרבה. שכולן אין משמעותן טומאה ממש. רק לשון שנאה ותועבה הוא. וה"נ נקראת חו"ל ארץ טמאה. ר"ל ארץ שנואה שאינה חביבה לפני הקב"ה כא"י. דכתיב בה ארץ אשר עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה [אב"י ועי' לרמב"ם במ"נ ח"ג פמ"ז הנה התבאר שמלת טומאה נאמרת בשיתוף וכו']:
תורה תמימה
ולקחו מן הדם. יכול ביד, ת"ל (פ׳ כ"ב) וטבלתם בדם אשר בסף, ואין סף אלא כלי, שנאמר (מ"א ז׳) והספות והמזמרות והמזרקות והכפות נגבא להוציא שלא נפרש סף מלשון אסקופה כמו (ישעיה ו') וינועו אמות הספים, וכן (יחזקאל מ"ג) בתתם ספם את ספי, והיינו שהיו שוחטין את הפסח באסקופה ושם היה הדם שותת. ונראה דהא דנראה לו לפרש מלשון כלי משום דכן מצינו שנהגו ליתן דם בכלי ולזרוק ממנו, וכמש"כ (פ' משפטים) ויקח משה חצי הדם וישם באגנות, וע"ע לקמן בפסוק כ"ב. .
(מכילתא)
(מכילתא)
פני משה
בתתם סיפם וגו'. פסוק הוא ביחזקאל ודריש ליה לטובה שבני אדם גדולים היו וכו' והיו מקרבים ביתם לבית המקדש שהיו יכולין לשמוע הכל. והנביא אמר להם זה בתוכחה ואפי' כן היה הקב"ה מעלה וכו' ויתורא דהקיר וגו' מדייק. ובילקוט מלכים מביא בשם מדרש קהלת הגירסא יותר נכונה וכך כתוב שם בקירות בית המקדש נשא עיניו דכתיב בתתם סיפם את סיפי והקיר ביני וביניהם אמר לפניו רבש"ע אבותי בני אדם גדולים היו ולא היו יכולין להתפלל בכל שעה בבית המקדש אלא היו עומדים בתוך בתיהם ומתפללין והקיר בינם ובין המקדש ואני אין קיר ביני ובין המקדש כשאני מתפלל על אחת כמה וכמה שתנתן לי נפשי מיד ויהי דבר ה' אל ישעיה וכו' ע"כ. וגירסא זו נוחה היא לפי הענין השייך לתפילת יחזקיה: