אַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם הַגֵּ֤ד אֶת־בֵּֽית־יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־הַבַּ֔יִת וְיִכָּלְמ֖וּ מֵעֲוֺנֽוֹתֵיהֶ֑ם וּמָדְד֖וּ אֶת־תָּכְנִֽית׃
מעשי למלך
א') אבן היתה בקד"ק במערבה וכו'. וכתב הכ"מ שכן איתא בברייתא דמלאכת המשכן וראיתי בכוזרי מאמר ג' כתב דבר חדש שהעמידו במקום הארון תכונה שתלוי לפני הפרוכת בעבור שידעו כי הארון גנוז שם והביא ראי' שיש כח לחכמים ולנביאים לשנות ממה שהי' בימות מרע"ה ובקול יהודה הביא דברי הרלב"ג וז"ל ראוי שתדע כי בבית שני לא הי' שם ארון כי כבר גנזו יאשיהו ועכ"ז הי' שם קדק"ד והי' שם צורת הכרובים להורות על מציאות הצורות הנבדלות אשר בעבורו הי' קדהק"ד אעפ"י שאין שם ארון ופרוכת ולהעיר על שאין ארון וכפורת מעכבים זאת העבודה אמר אחר בזאת יבוא אהרן אל הקודש והביא מבית לפרוכת והביא את דמו על מבית לפרוכת ר"ל אף שאין שם ארון וכפורת ולזה עשו זה בבית שני שהי' שם כמה נביאים והנה אחשוב שהי' הכפורת בבית שני עם הכרובים כי כבר הקפידה תורה בהזאת דם הפר ושעיר של יוהכ"פ שתהי' על פני הכפורת ולפני הכפורת עכ"ל והנה גם בח"ס יור"ד תמה איך עשו בבית שני ביהמ"ק בלא ארון אמנם אני תמה שנעלם מהם דברי הגמ' מנחות דף כ"ח דדריש להדיא כן מקרא דלא בעינן ארון מדכתיב וכפר את מקדש הקודש מקום המקודש לקודש והחכם רלב"ג רצה ללמד דדרשא זו מקרא ומבית לפרוכת וז"א דמקרא זה לא נשמע דכיון דכתיב והזה על פני הכפורת א"כ בעינן ארון וכפורת וכדפריך במנחות אי על הכפורת דוקא ורק מקרא דוכפר את מקדש הקודש שמעינן שפיר:
והנה בתויו"ט ביומא הקשה דבמגילה מוכח דאבן באמצע קדה"ק הי' עומד והביא תוס' דסברי דהי' במזרחו והנה אי נאמר כן מתורץ מה דקשיא לי בדף נ"א מסיק דהי' מניח כבין ב' הבדים ובמשנה דף נ"ג סתם דמניח על האבן והרי האבן הי' במערבו או באמצע וא"כ איך קאמר דהי' מניח בין הבדים שהיו במזרחו ונמצא לרבינו דברי המשנה סותרין רישא לסיפא ולכאורה י"ל דרבינו סובר דמשנה דמניח בין ב' הבדים בבית שני רק אתיא כמ"ד במקומו נגנוז כמש"כ בשלג"ב הביא בשי"צ ביומא דבמשנה דשקלים איתא דבלשכת העצים נגנז הארון היינו שם הפתח של המערה אבל הוא יורד במחילות תחת בית קדהק"ק נגד המקום שעמד הארון ולכן מניח כבין ב' הבדים אבל למ"ד שגלה לבבל הי' מניח על אבן שתי' אבל א"א לומר כן לדעת רבינו שכ' בפ"ד מעיוהכ"פ בבי"ר בין הבדים בב"ש על האבן שתי' וכאן כתב כמ"ד דהארון נגנז וע"כ לומר דרבינו דסובר דמשנה זו דמניחה בין הבדים כפשטי' בבית ראשון אף דמסקנת הגמ' מוקי גם בב"ש וכבין הבדים היינו לומר דאפשר לפרש כן אבל לעולם בבי"ר אייריא כפשטי' ולכן כ' בה' עיוהכ"פ בב"ר מניח בין הבדים ובב"ש על האבן והא דיקשה א"כ המשנה דקתני דהי' פרוכת והרי בבית ראשון לא הי' פרוכת י"ל דהא רבינו ס"ל ביומא דהי' פרוכת גם בבי"ר כמו שיבואר להלן אך הנה יש לדחות דהא רבינו סובר דפרוכת אחת הי' בבי"ר ובמשנה קתני ב' פרוכת הי' ע"כ דבבי"ש אייריא וכן בה' עיוהכ"פ ג"כ לא העתיק רק פרוכת אחד מצא פרופה והיינו בבית ראשון לכן נראה לישב דהנה על כבין הבדים פירש"י דהי' מגיע עד הפרוכת והיינו דלא הי' צריך לילך לצד מערב למקום הבדים אבל במאירי ביומא כ' וז"ל ומשם היפך פניו למערב אצל הארון ומניח מתחת הגחלים בין ב' הבדים עכ"ל ובזה א"ש אי אבן באמצע הי' א"כ כבין הבדים ועל האבן אחת דקאמרי היינו הכל חד וא"כ גם לרבינו דסובר דהי' במערבה י"ל ג"כ דזה שאמר כבין הבדים היינו הך דכבין הבדים שהי' בין הארון לכותל מערב ששם אבן שתי' וא"ש:
ואמנם נראה לי בזה דבר חדש דהנה אמרו במנחות מקום הארון אינה מן המדה ועמד באמצע ובכל זאת מכל צדדים הי' י' אמות א"כ לפי"ז כשהי' נכנס לקדהק"ד יש ממנו ולארון י' אמות א"כ נמצא שהי' הארון במערבו דהיינו מחצי בית קדק"ק ולפנים דקדק"ד כ' אמות וגם כשהי' הולך תחת הארון הי' שם ג"כ עשרה אמות והי' נראה שארון במזרחו עומד כלפי חוץ וכן על מקום זה עצמו עמד אבן שתי' שהוא יסוד העולם אבל לעולם עמד באמצע אלא דהי' נראה למערב כיון שמקום עמידתו לא הי' מן המנין ובזה א"ש הא דקתני דמניחה כבין הבדים וכן הא דקתני ועל האבן הכל מקום אחד הי' לפמש"כ המאירי שלא הי' מניח אצל הפרוכת אלא אצל הארון באמצע א"כ כשנגנז ארון ג"כ הי' מניח שם על האבן באמצע קדק"ד והנה אחרי כתבי ראיתי בקול יהודה על הכוזרי שהקשה זאת על המשנה איך משכחת תרווייהו דכבין הבדים הי' במזרח ועל האבן שהוא במערב וכ' יען דהאבן הי' במקום קרוב כאלו היתה נתונה כבין ב' הבדים והוא דוחק ולפמש"כ א"ש ונכון מאוד:
הנה ביומא פ' הוציאו לו איתא האבן היה שם מימות נביאים הראשונים ושתי' היתה נקראת שממנה הושתת העולם תנן כמ"ד עולם מאמציעתו נברא ר"י אומר מצד דין נברא ר"צ אמר אבן ירה הקב"ה בים וממנה הושתת העולם וחכ"א מציון נברא שנאמר מזמור לאסף אל אלקים דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו ואומר מציון מכלל יופי אלקים הופיע ממנו מכלל יפיו של עולם ובספר ערכי הכינויים מערכת ט' הקשה בשם רש"ל פ' כי תצא דנראה דחכמים דאמרי מציון נברא העולם ס"ל דאבן שתי' שממנה הושתת העולם והיינו ביהמ"ק והרי אמרו סנהדרין יושבת בתבור העולם פירש"י היינו ביהמ"ק א"כ קשה קראי אהדדי בלא פירש"י לק"מ די"ל סנהדרין יושבת בטבור אין הכונה באמצע של עולם אלא פירושו בגלוי ובפרהסיא לפי שא"י גבוה מכל הארצות וביהמ"ק גבוה מא"י והיינו ראש ההר וכן ביחזקאל ל"ח יושבין על טבור הארץ שפירושו בגלוי ופרסום אבל לפירש"י טבור ביהמ"ק צ"ע ותי' ואולי י"ל במש"כ מציון נברא העולם ס"ל ג"כ בציון הוא באמצע העולם וחולקים על ר"א דאמר מאמציעותיו נברא העולם משום דס"ל כל מילי מאמציעתו מיתצר דאין חשיבות לאמצע אלא מצד חשיבות מקום ציון לכן משם נברא העולם א"כ י"ל דהתחלת בריאת האדם ג"כ מאבר החשוב דהיינו מראשו ועיין שם במהרש"א שהקשה כך וכ' דדוחק לומר הא דאמרינן בפ"ר כל מידי מאמצועתיו מיתצר לא אתי כחכמים אלא כר"א ואין סברא לחלק בין בריאת תולדות הארץ וכן בריאת כל דבר אחר ותי' דחכמים לא פליגי אדר"א בהא דמאמציעותו נברא אלא שבאו לפרש דהיינו מאמציעותו אבן שתי' שבציון ובצקת עפר למוצק דאייתיא ר"א היינו אבן שתי':
ובספר כפתור ופרח פ"ו כ' וז"ל בפרקי דר"א פ' כ"ח איתא אין זה כי בית אלקים מכאן אתה למד שכל המתפלל בירושלים כאלו מתפלל לפני הקב"ה ולפני כסא כבודו ושער השמים הוא שם וישב יעקב ללקוט את האבנים ומצאו כולם אבן אחת ושם אותה מצבה בתוך המקום וירד לו שמן מן השמים ויצק עלי' ונקראת אבן שתי' ששם טבור הארץ ומשם נצמחה כל הארץ ושם היכל ד' עומד שנאמר והאבן הזאת תהי' מצבה וז"ל התשב"ץ ח"ג כ' המשכן רמז לעולם גדול ולעולם קטן בג' חלוקות ולזה נעשה ע"י בצלאל שהי' חכם בחכמה ובתבונה ובדעת שבשלשה אלה נברא העולם ד' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו וכו' החצר הוא מקום המזבח רמז לעולם השפל שהוא מקום ההוי וההפסד וכן הוא הכבד באדם מושך ומחזיק ומעכל ודוחה בית המקדש רמז לעולם האמצעי שבו י"ב מזלות וז' כוכבי לכת וכן יש בו השלחן בשתים מערכות שש המערכות כנגד י"ב מזלות שש צפוניים וששה דרומי' ויש בו מנורה בז' נרותי' ונר מערבי כנגד השמש הי' האמצעו אם היתה המנורה מונחת צפון ודרום או השני אם היתה מונחת מזרח ומערב ודומה למחלוקת הזה נחלקו חכמי התכונה השמש אם הוא האמצעי לשבעה כוכבי לכת או הוא השני בין כוכב ולבנה ובאדם הוא הלב אשר בתנועתו חיי האדם כתנועת הגלגלים ולפני ולפנים ששם הארון והכרובים סוככים בכנפיהם רמז לעולם המלאכים ומקרא מלא הוא בד"ה ולתבנית המרכבה הכרובים וכו' ובאדם הוא המוח שהוא מרכבת הנשמה המושכלות את"ד:
ב') אבן היתה שם במערבו שעלי' הי' הארון מונח. והנה בתויו"ט יומא פ"ה תמה מש"ס מגילה דף י' דתניא ארון שעשה משה יש לו עשר אמות לכל רוח אלמא דבאמצע בית קדהק"ד הוה ולא במערבו ואולם הרשב"ם ב"ב דף צ"ט כתב לפרש וז"ל ארון שעשה משה כשניתן בבית קדהק"ד שעשה שלמה שהוא כ' על כ' יש לו עשר אמות ריוח לכל רוח ורוח לימינו ולשמאלו הרי כ' בלא ארון ולפניו כ' עד הדביר הרי דהרשב"ם כתב לפרש הך דיש לו עשר אמות לכל רוח רק לימינו ולשמאלו א"כ אין כאן קו' על רבינו שרבינו מפרש פירוש הרשב"ם אולם קשה דבירושלמי ב"ב פ"ה איתא להדיא דבאמצע הי' עומד ובמראה הפנים כתב לישב דלאו דוקא שהי' עומד על האבן במערבו אלא שהי' מקצתו עומד גם על האבן יעו"ש (ועיין ב"ב דף כ"ה אהא דתנן ר"ע אומר לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה דשכינה במערב ורבנן דפליג אר"ע סברי דשכינה בכל מקום וכתבו בתוס' דמבית המקדש שהיתה שם שכינה במערב אין ללמוד דאע"ג דשכינה בכ"מ אי אפשר להשים ארון וכפורת אלא בצד אחד וריצב"א אומר דמשם אין ללמוד דנהי דבית קדק"ד במערב המקדש מ"מ הארון שהשכינה שם כדכתיב ונועדתי לך שם הי' במזרח בית קדק"ק א"כ נשמע מזה שיטה אחרת דהארון לא הי' באמצע רק לצד מזרח) ועיין מדרש ילקוט תורה ציוה לנו משה זה איני אלא לנו בעבורינו וכה"א ואבנה בית לשם ד' אלקי ישראל בית זה למה ואכניס שם מקום לארון הוי צווי זה איני אלא בעבורינו הכונה לפמש"כ בפ"א דאל תאמר שעיקר בנין בית עולמים הוא משום הבאת הקרבנות לזה אמר שאין אלא להשרות שם השכינה ע"י הארון שתהי' שרוי בין הכרובים וכדכתיב ונועדתי לך שם מעל הכפורת מבין שני הכרובים דאין בנין בית משום קרבנות:
ג') אבן היתה בקדה"ד במערבו שעלי' הי' הארון מונח. וכ' עליו הרב מהרימ"ט וז"ל וקשיא לי דבפ' המוכר פירות תניא ארון שעשה משה במדבר יש לו עשר אמה לכל רוח כשהי' בבית קדהק"ד הי' לו עשר אמות לכל רוח ובנס הי' עומד לפי שרחבו הי' עשרים על עשרים נמצא עומד באמצע הבית וכן הקשה התויו"ט פ"ה דיומא ובס' ת"ה תירץ דרבינו מפרש דהאי שיש לו עשר אמות לכל רוח היינו לרוח צפון ורוח דרום לחודייהו ולא לרוח מזרח ומערב דהא אמר לה התם מקרא והדביר עשרים אמה אורך וכתיב כנף הכרוב וכו' והכרובים צפון ודרום קיימי ואלו לגבי מזרח ומערב לא מדכר ולא מידי וא"כ האי לכל רוח ורוח דרום וצפון לחודי' קאי וכ"כ הרשב"ם בפ' המוכר פירות ואי איתא כשהי' באמצע בית הקד"ק איך אפשר שהי' מן הארון ולדביר עשרים אמה דליכא כי אם עשרה שכל בית הקדק"ד הי' עשרים על עשרים וראיתי בספר ברכת הזבח שכ' כך אמנם ממש"כ תוס' במנחות משמע בפי' דס"ל שארון בבית קדש הקדשים באמצע הי' עומד ולא אצל הכותל של מערב ונמצא דפליגי רשב"ם ורבינו על התוס' והתויו"ט כתב שמדברי תוס' בב' משמע דהארון הי' נתון במזרח ממש ז"ל שם אהא דקאמר ריב"ל בואו ונחזיק טובה לאבותינו שהודיענו מקום תפילה דכ' וצבא השמים משתחוים לך והקשו תוס' אמאי לא נדע מקום התפילה מבית המקדש שהיתה שם שכינה במערב ותי' ריצב"א דמשם אין ללמוד ששכינה במערב דנהי דבית קדק"ד הי' במערב המקדש אבל מקום הארון ששכינה שם כדכ' ונועדתי לך שם הי' במזרח בית קד"ק ואחר המחילה אין להוכיח מדברי התוס' דס"ל דשכינה במזרח אלא שכונתם לומר דלא מצינן למילף דשכינה במערב כיון שהארון הי' באמצע אפשר ששכינה במזרח ובכל הצדדים בשוה:
והנה בהא שאמרו בגמ' דב"ב דף צ"ט דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מקום הארון אינו מן המדה וגוף הכרובים אינו מן המדה ראיתי בספר מחולת המחניים שכתב לפרש הדבר על נכון דהנה נודע לחכמי התכונה שקראו את נקודה האמצעית נקודת מקום המחשביי' וגם בלשון אשכנז נקרא (דער מאטעמאטישע פונקט) והוא כי נקודת קו האמצעי ממש איננה בגדר שם מקום כלל שהרי אם תעשה קו או נקודה באמצע קטנה כאגוז הלא עדיין יכול אתה לעשות בנקודה הזאת נקודה קטנה ממנה כעדשה ובתוך אותה נקודה יכול אתה לעשות נקודה קטנה ממנה כחרדל וכך תמיד כל זמן שעינו שולט יכול לעשות נקודה בתוך הנקודה ולא הגעת לסוף שיעור אמצעי ממש עד שתדמה לפניך הנקודה דקה מן הדקה שלא ישלט בו עין זולת במחשבה לבד תדמה לומר שאלו יחלק זה הדבר כאן יהי' מחצה על מחצה וזה נקרא נקודת מקום המחשביי' ועדיין לא יספיק כי גם במחשבה תוכל לדמות לפניך דקה בתוך הדקה עד שתאמר נקודת אין סוף מקום דלית מחשבה תפוסה בו ולכן נקרא דער מאטעמאטישע פונקט כלומר הנקודה של חכמי המדידה (ועל זה רמז רבינו בפי' המשנה פרה פ"ב ה' רבי יודא אומר אפי' כוס אחד וכ' רבינו וכוס הוא עגול מן הגשם יש בה כלל מן השיעור בשטח אחד עכ"ל) ומעתה תבחון אם נאמר שהקב"ה שוכן במקדש ואשאלך באיזה מקום ותאמר באמצע ממש כבר הגעת להשיב נכונה בלי טעות כי הלא מקום אינו בגדר מקום כלל שאפי' מחשבה אינה נתפסת בו לכן המשיב לנו אשר שכונתו יתעלה הוא באמצע הוא מוצל מזה הטעות כי נדע דעתו שהקב"ה אינו בגדר מקום ומשיב נכונה ולסבר האוזן יאמר שהקב"ה כאן ואמנם יבין אשר רק כבודו יתעלה הוא כאן כאמור ונקדש בכבודי וזה מבואר במקראות ברוב מקומות שהזכיר השראת שכינה רמז על קו האמצעי ותמיד נאמר תיבת מתוך או מבין שני הכרובים ולזה רמזו חכז"ל מקום הארון אינו מן המדה כלומר שנעשה שמקום הארץ לא כייל שום מקום בקודש הקדשים שכולו רחבו רק עשר אמות בלבד ובכל צדי הארון הי' מקום פנוי חמש מכאן וחמש מכאן ומקום הארון והכרובים לא כיילו מקום בקדש הקדשים ולמה נעשה נס זה הלא למען נדע כי השראת שכינתו אשר לזה רומז הארון איננה מן המדה דהיינו שאינה בגדר מקום כלל יען הכל מכוין אל נקודת האמצע דלית בי' תפיסת מחשבה כלל וכתב לפרש בזה מקראי קודש בן אדם הגד בית ישראל את צורת הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את תכנית ואם נכלמו על כל אשר עשו צורת הבית ומיצאיו ומובאיו (וכ"כ לעיל בפ"א לפרש פסוקים האלו) והכונה כי כל צורתיו ומוצאיו ומבואיו הכל מיוסד לרמז על קו האמצעי ולכן אמר הכתוב ביחזקאל תוכחה לישראל שהיו עובדים ומגשמים בתמונת הגד להם צורת הבית ויכלמו מעונותיהם כאשר ימדדו את תכנית פירושו קו האמצע וזה כונת תכנית כלומר את התוך שהוא האמצע שימדדו התכנית ושוב לא יחטאו כי ימצאו במדדם בצורת הבית את התכנית שהכל מכוין אל האמצע ויבינו שהקב"ה אינו שוכן בגדר מקום כלל יען הכל מכוין אל נקודת האמצע דלית מחשבה תפיסה בי' כלל ובזה מוצלין מהטעות וממחשבות שמגשמים בתמונת ולכך אמר שיכלמו מעונותיהם כאשר ימדדו את תכנית כאשר יבינו צורת הבית שהוא מכוין אל תכנית כלומר אל קו' האמצע והתוך וזהו ג"כ תשובת ויכוח כנסת ישראל הנקראת בשיר השירים שולמית ומבקשים מהם אומת העולם שובי ונחזה בך שהם מבקשים לראות אצליני איזה תמונה ואנחנו משיבים להם מה תחזו בשולמית כמחולת המחניים כלומר מה תחזו בנו אין אצל אומה זו דבר לראות אבל כל הדברים אשר אתם רואים תגון מקדש ארון וכרובים ומנורה המרמזים על השראת השכינה הכל הולך סביב כמחולת המחניים כאדם ההולך במחול ומחוגה סביב סביב והכל כונס האמצע למקום שאין מחשבה נתפסת בו וכ"ש אין כח הראות שולט בו ומעתה מה תחזו בשולמית הזאת תראו אשר מקיפין הבימה העומדת באמצע ביהכ"נ בס"ת בשמחת תורה ומקיפין עם הלולב לנקודת האמצע ומעתה מה תחזו בנו זולת מחול ולכן אמר כמחולת המחנים שגם מחנות ישראל היו כך במדבר והמשכן באמצע לכן אמר כמחולת המחניים שגם מחנים ומחולת להזכיר המחול של מחנים שהוא הכלל חניות של כל ישראל סביב למשכן שהוא יסוד של מצות קו האמצעי מפורש בתורה במקראות במחנה ישראל ומעתה מה תחזו בנו אין אצל אומה ישראלית רק נקודת האמצע בלבד יעוש"ה שהאריך בנתינת טעם שלכן הבימה צריכה לעמוד באמצע ביהכנ"ס שכן נמי הביהמ"ק עומד בירושלים שהוא באמצע העולם כמבואר בכמה מקומות אשר ירושלים באמצע העולם ואעפ"י שהארץ היא כדורית ואין אתה יכול להגביל בה מקום וכל מקום שנרצה נוכל לומר שהוא אמצעה כי אין בה ראש וסוף אך הענין יען שהקב"ה ברא העולם ברא מתחילה רק נקודה קטנה בלבד וצוה שתתרחב ותעשה גדולה ותתפשט סביב עד שאמר לעולמי די והרמב"ן בפי' התורה הרחיב הדברים בזה בפי' הפסוק והארץ היתה תוהו ובוהו ומקובל אצלינו אשר מקום המקדש הוא אבן שתי' שממנו הושתת כל העולם כולו כלומר שהוא אותו המקום של הנקודה הראשונה הזאת והיא נקודת ביהמ"ק ולכן נקרא ממילא מקום המקדש מקום האמצע וכו' כי נקודת ביהמ"ק היתה תחילת הבריאה של כדור הארץ כמו גרעון של הפרי את"ד ועיין רמב"ן בראשית על הכתוב דעץ החיים בתוך הגן דהיינו אמצע כ' דאמצע הגן כבר אמרו שאין אדם יודע בו אמיתת הנקודה כי אם השם לבד (ועיין בשו"ת מהרי"ט אה"ע ס"ב ח' היכיא דתני חוץ אי הוה משמעותו אמצע):
וראיתי בציון ירושלים על ירושלמי תרומת דף י"ב שתמה דהא הגן הקב"ה הוא נטע ושוב הוה אמצע הדק ממש דהקב"ה נטע באמצע הדק ממש של הגן ולפי"ז בלשון חכמז"ל במעשי ידי אדם ל"ה בתוכו ממש אמצע הדק רק אמצע רחב וא"כ גם בתוכו אינו מקום מסויים ואמצע הדק אין אדם ידע לכן פליגי רבנן פ"ג דתרומות ואמרו דלא קרא שם דס"ל דאמצע הרחב לא מיקרי מקום מסויים והביא דברי הב"י או"ח סי' תע"ח בשם הריטב"א דכל שמניח הקטון בתוך הגדול אמצעי קרי לי' משמע דתוך לאו אמצע הוא:
ד') ובזה יתבארו דברי רבינו שכ' שבבית קדהק"ד האבן שתי' ועלי' הארון עומד דהיינו שמקום זה הוא הנקודה שממנה הושתת העולם ועל כן הארון עומד עליו דהיינו שאיני מן המדה כנקודת האמצע שאינה מן המדה כנקודת אין סוף מקום דלית מחשבה תפיסה בי' והבן כי נכון:
הנה בסוכה דף ה' איתא ארון תשעה וכפורת טפח הרי עשרה גובה הארון ומינה קיליף רב ור"ח דשיעור גובה הסוכה הוה עשרה ואמר ר' יוסי אין השכינה יורדת למטה מעשרה מוכח דהוה רשות בפ"ע ואח"כ פריך מנ"ל יליף מבית עולמים דהי' גובה שלשים דכתיב ושלושים אמה קומתו וכיון דכרובים בשליש הבית הוה קיימיא גם במשכן הוה עומדים בשליש גובהן דהיינו עשרים טפחים וכתיב בכנפיהם סוככין למעלה דלארון וכפורת ע"ט נשאר מכפי הכרובים עד הארון עשרה טפחים ופריך הניחא לר"מ דאמות הכלים באמה בת ו"ט אבל לר"י דבאמת הכלים באמה בת ה"ט א"כ תמניא ופלגא הוה א"כ מסככן עד הארון י"א ומחצה א"כ ליבעי י"א ומחצה טפחים לאויר סוכה ומסיק דלר"י הלכתא גמירי לה ובהפלאה פ' תרומה תמה לפי מה דאיתא ביומא דף ע"ב דג' ארונות עשה בצלאל והאמצעי הוה גובה ט' טפחים ועם הארון החיצון והכפורת הא הוה יותר מי"ט וכך איתא בברייתא להדיא ביומא דהוה י"א טפחים א"כ איך רצה לילף מבית עולמים שיעור י"ט דהא לר"מ ל"ה אלא ט' טפחים עד הארון וכן מ"פ לר"י שמונה ומחצה הוה הא לר"י הוה ט' ומחצה וכן הקשה במנחת חינוך מצוה צ"ה:
ולי נראה לישב דהנה קשיא לי מ"פ לר"י תמניא ופלגא הוה עדיפא היה לי' להקשות לר"י דסובר דאמות הכלים באמה בת ה' ואמות הבנין באמה בת ו' א"כ אי גבוה משכן ששים טפחים וגובה ארון וכרובים כ"ט לא יגיע לשליש איך קיליף דבשליש הוה קיימא דבוודאי דוחק לומר דלא הי' באמת שווים במנין העשרים טפחים לפי שליש קומתן רק עשו כ"ג טפחים עם הכרובים דבגמ' משמע דקאי אדלעיל דכרובים ג"כ רק כשאר כלי מקדש א"כ לא הי' מגיע לשליש גובהן ונראה לישב דהנה ב"ב דף צ"ב פריך קרא אהדדי כתיב והבית אשר בנה שלמה לד' שישים אמה ארכו ועשרים רחבו ול' אמה קומתו וכתיב ולפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב וכ' אמה קומתו אמר להו כי קא חשב משפת כרובים ולמעלה וא"כ לפי"ז פשיטא לי' מקרא דע"כ כרובים בשליש גובהן קיימא ולכן אף דהכרובים כלים נינהו מדידת גובהן הי' לפי אמות הבנין ולכן רק פריך לר"י דתמניא ומחצה הוה ומסיק דהלכתא הוא:
אמנם למסקנא דמסיק הלכתא באמת י"ל דהדר מזה דהוה קאי בשליש גובה כמו שיבואר ולפי"ז י"ל דתנא דברייתא ביומא דקחשיב ארון וכפורת דהוה י"א טפחים ס"ל דילפינן סוכה מבית עולמים וסבירא לי' דהוה עומד בשליש קומתן ורק ס"ל דלר"י דאמות הכלים באמות בת ה"ט א"כ תיקשי קו' הגמ' דתמני ומחצה הוה וע"כ דבאמת ארון וכפורת הוה י"א טפחים וגם משהו זר א"כ מגובה סככן של הכרובים עד הארון וכפורת לא נשאר רק י' טפחים ושפיר ילפינן מבית עולמים דאויר סוכה י"ט ובזה יש לישב שיטת רש"י בב"ב שפי' הכתובים דלא יקשה אהדדי דהא דכ' ולפני הדביר עשרים אמה קומתו דק"ק לא הי' גובה רק עשרים ותוס' תמהו שהוא כנגד הגמ' דסוכה דכרובים בשליש הבית ולהנ"ל ניחא דרש"י הוכיח כפירושו מגמ' דסוכה הנ"ל דהא כיון דבסוגין איתא דארון וכפורת רק י"ט גובהן וא"כ קשיא ק"ו הגמ' לרי"ו תמניא ומחצה הוה ולכן ס"ל לרש"י דמאחר דמסקינן דלר"י סוכה הלכתא גמירי לה א"כ באמת הדר ממה דקאמר דבשליש גובהן קיימו כרובים דהא לא הגיעו לשליש גובהן של היכל וקדק"ד כיון דאמות דידהו לא שווין לאמות ההיכל א"כ לפי"ז לא מצינן לפרש הא דכתיב ועשרים אמה קומתן דמשפת כרובים ולמעלה קחשוב דהא הוה כ"א אמות ומחצה מן הכרובים עד גובהן של היכל א"כ ע"כ הא דכתיב ועשרים אמה קומתן היינו דק"ק לא הי' שוה עם גובה ההיכל דלא הי' רק עשרים אמה גובה ול"צ לאמר דמשפת קומתן קחשוב והא דאמרינן דבב"ב דמשפת קומתן קחשוב היינו משום דסובר כברייתא דיומא דבאמת ארון וכפורת י"א טפחים ועם משהו זר הוה יותר מי"א טפחים דאז שפיר מצינן לפרש דבשליש גובהן קיימו כדאמרינן בסוכה ואפ"ה לא יקשה תמניא ומחצה הוה משום דבאמת ארון וכפורת הוה יותר מי"א טפחים ונמצא מגובה ארון של הכרובים עד הכפורת הוה י"ט ושפיר ילפינן מיני' לאויר סוכה (ועיין ירושלמי דיליף לה די"ט הוה דברשות בפ"ע מעגלות ועיין ירושלמי סוטה דף ל"ד ודו"ק:
והנה שם ב"ב איתא במשנה רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו ראי' לדבר רשב"ג אומר כבנין היכל ומפרש בגמ' דת"ק קאמר ראי' לדבר מבנין היכל ורשב"ג אתמוהי קמתמה אטו כ"ע כבנין היכל עבדי וקשה לי דהנה בעירובין קתני מבוי שהיא גובה למעלה מכ' ימעט ומפרש רב דיליף מפתחו של היכל פריך בגמ' בין לרבנן בין לר"י נילף מפתח שער החצר ופירש"י ותוס' דארחבן פריך אמאי קתני דרחב מעשר ימעט דהא פתח היכל ועזרה דגובהן עשרים ורחבן כ' ואמאי ימעט ולהנ"ל מ"פ בשלמא גובהו שפיר ילפינן דאפי' היכל דחשוב ולא מצינו גובה יותר מכ' אבל דנילף דברחב מעשרה ג"כ מיקרי פתח שפיר יש לדחות אטו כ"ע כבנין היכל דבודאי בנין חשוב כהיכל עבדי פתח רוחב כ' אבל בשאר בנינים דלא חשובי כ"כ לא מיקרי פתח ביותר מעשר):
והנה בפ"ו משקלים איתא ר"ח סגן הכהנים אמר היו משתחוים י"ד והיכן היתה יתירה כנגד דיר העצים שכן מסורת בידם מאבותיהם ששם נגנז הארון ומייתיא לה ביומא פרק הוציאו לו דאיתא פלוגתא התם דאיכא מאן דאמר ארון גלה לבבל דכתיב כל כלי חמדת בית אלקים זה הארון ולשכה זו עשאוהו ששם כהנים מתליעין העצים שכל עץ שנמצא תולעת פסול ע"ג מזבח ועיין ירושלמי פ"ח דסוטה דדריש הא דכתיב תנו את הארון הקודש בבית אשר בנה שלמה אין לכם משא בכתף והנה בשירי קרבן כתב דמכאן הביאו ראי' לשיטת הרמב"ן בסהמ"צ שהשיג על רבינו דס"ל שנשתנה מצוות נשיאות הארון בכתף מהלוים לכהנים וכתב שלעולם לא נשתנות מדמשתעי קרא בלוים כי הם ישאו את הארון לגונזו ואם יהא גולה לבבל ולא יהא בידם להחזירו למקומו ש"מ שעל הלוים הוטל לשאת אותו אם הי' אפשר בחזרה:
ה') ולפניו צנצנת המן וכו'. עיין במהרי"א במלכים שהאריך לבאר אי הי' בארון או לפני הארון ועמש"כ תויו"ט פ"ה דיומא שכן הוא בברייתא דמלאכת המשכן ומש"כ רבינו משנגנז הארץ נגנז צנצנת המן ושמן המשחה עיין ירושלמי סוטה דף ל"ד ועיין תוס' נזיר דף מ"ז:
ו') ואף אורים ותומים הי' שם. ועיין השגת הראב"ד דזה שחסר בבית שם אורים ותומים ל"ה מחוסר בגדים וביאר בכ"מ דכונתו על שם המפורש דלא הי' בב"ש וקראו לחושן אורים ותומים בדרך השאלה ומה שהשיג הראב"ד א"כ ליכא ה' דברים דאורים ותומים ורוה"ק חדא נינהו הנה בתוס' יומא דף כ"א מבואר כדברי רבינו דמחב"ג וע"כ כונתן אחושן אולם מפרש"י משמע כראב"ד והנה ביומא דף ע"ג מסיק דסיוע הוה מסייע בהדייהו ופירש"י אם ראוי לרוה"ק אותיות מצטרפת ובולטת א"כ לפי"ז אין ראוי שיחשב אורים בפ"ע ולכן פירש"י דקאי אשם הקודש אבל רבינו בפי' מכהמ"ק מוכח דמפרש דע"י רוה"ק הי' יודע להצטרף האותיות א"כ שפיר חשיב אורים בפ"ע לכן אף דס"ל דהא דחסרו אורים ותומים היינו הרוה"ק שפיר חשבוהו לתרתי כיון דזה עיקר הגדת האורים ע"י רוה"ק ונראה הבדל בהגדת נבואה בלא האורים דנבואה חוזרת והגדת האורים אינה חוזרת ואינה בטילה לעולם כדאיתא ביומא דף ע"ב ולכן שפיר מינהו בשתיים ואזיל בזה לשיטתו דפי' שכ' דלפני היינו פני הנשאל כלפי הארון ורש"י פי' כלפי לבו משום דרש"י בזה לשיטתו שהי' שם הקודש על לבו בתוך החושן אבל לדעת רבינו ל"ה שם הקודש על לבו לכן מפרש דפניו כלפי שכינה היינו כנגד הארון וראי' נראה לדעת רבינו מירושלמי פ"ק דסנהדרין דקאמר במשכן הי' משה נביא ואהרן אורים ותומים ופריך נביא יש כאן אורים ותומים ל"ל ומשני צריך אורים ותומים א"כ מוכח דאורים ותומים ג"כ ע"י נביא (ועתוס' שבועות דף י"ד שהקשו ל"ל אורים במשכן ולדעתי זה בעצמו קו' ירושלמי) ובזה יש לישב קו' ראב"ד למה מנו דחסרו ה' דברים רוח הקודש ואורים כיון שאורים רק עפ"י רוח הקודש דהרי חזינן במשכן הי' צריכין תרווייהו לכן גם כשחסרו מנו אותם בב' דברים:
והנה ראיתי בראב"ע פ' אחרי שכ' דהי' בב"ש מחב"ג לפי שאין אורים וכ' שם הטעם וז"ל ואולם הקדים השם רפואה למכה באמרו כתונת בד קודש ילבש ולא הזכיר האיפוד והחושן והמעיל כי כבר הזכיר ונשמע קולו בבואו אל הקודש ומזה הכתוב למדו בבית שני ששמשו בלא אורים ותומים גם נביאים היו שם וכן העלה המושקטי בקול יהודה א"כ מזה נראה שהבינו דבאמת גוף הבגד לא חזר בבית שני והי' מחוסר בגדים והוא פלאי:
ז') ואף אורים ותומים הי' שם. והנה לכאורה קשה דרבינו לקמן בפ"ו הי"ד כתב וזה שעשה עזרא שתי תודות לזכרון וכו' שלא הי' שם לא מלך ולא אורים ותומים וצריך לומר דהכונה שלא הי' נשאלין עפ"י אורים אולם לפי"ז קשה דמשמע בבי"ר הי' נשאלין באורים ותומים וקשה כיון דהי' עושין ע"י נביא כדאיתא התם למה הי' נשאלין באורים ותומים שוב ראיתי כי בירושל' פ"ק דסנהדרין הקשה כן ומשני דאפ"ה הי' צריכין לשאול באורים ותומים ג"כ וע"ש במראה הפנים (ועיין ירושלמי מכות דף ד'):
והנה בתויו"ט ביומא הקשה דבמגילה מוכח דאבן באמצע קדה"ק הי' עומד והביא תוס' דסברי דהי' במזרחו והנה אי נאמר כן מתורץ מה דקשיא לי בדף נ"א מסיק דהי' מניח כבין ב' הבדים ובמשנה דף נ"ג סתם דמניח על האבן והרי האבן הי' במערבו או באמצע וא"כ איך קאמר דהי' מניח בין הבדים שהיו במזרחו ונמצא לרבינו דברי המשנה סותרין רישא לסיפא ולכאורה י"ל דרבינו סובר דמשנה דמניח בין ב' הבדים בבית שני רק אתיא כמ"ד במקומו נגנוז כמש"כ בשלג"ב הביא בשי"צ ביומא דבמשנה דשקלים איתא דבלשכת העצים נגנז הארון היינו שם הפתח של המערה אבל הוא יורד במחילות תחת בית קדהק"ק נגד המקום שעמד הארון ולכן מניח כבין ב' הבדים אבל למ"ד שגלה לבבל הי' מניח על אבן שתי' אבל א"א לומר כן לדעת רבינו שכ' בפ"ד מעיוהכ"פ בבי"ר בין הבדים בב"ש על האבן שתי' וכאן כתב כמ"ד דהארון נגנז וע"כ לומר דרבינו דסובר דמשנה זו דמניחה בין הבדים כפשטי' בבית ראשון אף דמסקנת הגמ' מוקי גם בב"ש וכבין הבדים היינו לומר דאפשר לפרש כן אבל לעולם בבי"ר אייריא כפשטי' ולכן כ' בה' עיוהכ"פ בב"ר מניח בין הבדים ובב"ש על האבן והא דיקשה א"כ המשנה דקתני דהי' פרוכת והרי בבית ראשון לא הי' פרוכת י"ל דהא רבינו ס"ל ביומא דהי' פרוכת גם בבי"ר כמו שיבואר להלן אך הנה יש לדחות דהא רבינו סובר דפרוכת אחת הי' בבי"ר ובמשנה קתני ב' פרוכת הי' ע"כ דבבי"ש אייריא וכן בה' עיוהכ"פ ג"כ לא העתיק רק פרוכת אחד מצא פרופה והיינו בבית ראשון לכן נראה לישב דהנה על כבין הבדים פירש"י דהי' מגיע עד הפרוכת והיינו דלא הי' צריך לילך לצד מערב למקום הבדים אבל במאירי ביומא כ' וז"ל ומשם היפך פניו למערב אצל הארון ומניח מתחת הגחלים בין ב' הבדים עכ"ל ובזה א"ש אי אבן באמצע הי' א"כ כבין הבדים ועל האבן אחת דקאמרי היינו הכל חד וא"כ גם לרבינו דסובר דהי' במערבה י"ל ג"כ דזה שאמר כבין הבדים היינו הך דכבין הבדים שהי' בין הארון לכותל מערב ששם אבן שתי' וא"ש:
ואמנם נראה לי בזה דבר חדש דהנה אמרו במנחות מקום הארון אינה מן המדה ועמד באמצע ובכל זאת מכל צדדים הי' י' אמות א"כ לפי"ז כשהי' נכנס לקדהק"ד יש ממנו ולארון י' אמות א"כ נמצא שהי' הארון במערבו דהיינו מחצי בית קדק"ק ולפנים דקדק"ד כ' אמות וגם כשהי' הולך תחת הארון הי' שם ג"כ עשרה אמות והי' נראה שארון במזרחו עומד כלפי חוץ וכן על מקום זה עצמו עמד אבן שתי' שהוא יסוד העולם אבל לעולם עמד באמצע אלא דהי' נראה למערב כיון שמקום עמידתו לא הי' מן המנין ובזה א"ש הא דקתני דמניחה כבין הבדים וכן הא דקתני ועל האבן הכל מקום אחד הי' לפמש"כ המאירי שלא הי' מניח אצל הפרוכת אלא אצל הארון באמצע א"כ כשנגנז ארון ג"כ הי' מניח שם על האבן באמצע קדק"ד והנה אחרי כתבי ראיתי בקול יהודה על הכוזרי שהקשה זאת על המשנה איך משכחת תרווייהו דכבין הבדים הי' במזרח ועל האבן שהוא במערב וכ' יען דהאבן הי' במקום קרוב כאלו היתה נתונה כבין ב' הבדים והוא דוחק ולפמש"כ א"ש ונכון מאוד:
הנה ביומא פ' הוציאו לו איתא האבן היה שם מימות נביאים הראשונים ושתי' היתה נקראת שממנה הושתת העולם תנן כמ"ד עולם מאמציעתו נברא ר"י אומר מצד דין נברא ר"צ אמר אבן ירה הקב"ה בים וממנה הושתת העולם וחכ"א מציון נברא שנאמר מזמור לאסף אל אלקים דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו ואומר מציון מכלל יופי אלקים הופיע ממנו מכלל יפיו של עולם ובספר ערכי הכינויים מערכת ט' הקשה בשם רש"ל פ' כי תצא דנראה דחכמים דאמרי מציון נברא העולם ס"ל דאבן שתי' שממנה הושתת העולם והיינו ביהמ"ק והרי אמרו סנהדרין יושבת בתבור העולם פירש"י היינו ביהמ"ק א"כ קשה קראי אהדדי בלא פירש"י לק"מ די"ל סנהדרין יושבת בטבור אין הכונה באמצע של עולם אלא פירושו בגלוי ובפרהסיא לפי שא"י גבוה מכל הארצות וביהמ"ק גבוה מא"י והיינו ראש ההר וכן ביחזקאל ל"ח יושבין על טבור הארץ שפירושו בגלוי ופרסום אבל לפירש"י טבור ביהמ"ק צ"ע ותי' ואולי י"ל במש"כ מציון נברא העולם ס"ל ג"כ בציון הוא באמצע העולם וחולקים על ר"א דאמר מאמציעותיו נברא העולם משום דס"ל כל מילי מאמציעתו מיתצר דאין חשיבות לאמצע אלא מצד חשיבות מקום ציון לכן משם נברא העולם א"כ י"ל דהתחלת בריאת האדם ג"כ מאבר החשוב דהיינו מראשו ועיין שם במהרש"א שהקשה כך וכ' דדוחק לומר הא דאמרינן בפ"ר כל מידי מאמצועתיו מיתצר לא אתי כחכמים אלא כר"א ואין סברא לחלק בין בריאת תולדות הארץ וכן בריאת כל דבר אחר ותי' דחכמים לא פליגי אדר"א בהא דמאמציעותו נברא אלא שבאו לפרש דהיינו מאמציעותו אבן שתי' שבציון ובצקת עפר למוצק דאייתיא ר"א היינו אבן שתי':
ובספר כפתור ופרח פ"ו כ' וז"ל בפרקי דר"א פ' כ"ח איתא אין זה כי בית אלקים מכאן אתה למד שכל המתפלל בירושלים כאלו מתפלל לפני הקב"ה ולפני כסא כבודו ושער השמים הוא שם וישב יעקב ללקוט את האבנים ומצאו כולם אבן אחת ושם אותה מצבה בתוך המקום וירד לו שמן מן השמים ויצק עלי' ונקראת אבן שתי' ששם טבור הארץ ומשם נצמחה כל הארץ ושם היכל ד' עומד שנאמר והאבן הזאת תהי' מצבה וז"ל התשב"ץ ח"ג כ' המשכן רמז לעולם גדול ולעולם קטן בג' חלוקות ולזה נעשה ע"י בצלאל שהי' חכם בחכמה ובתבונה ובדעת שבשלשה אלה נברא העולם ד' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו וכו' החצר הוא מקום המזבח רמז לעולם השפל שהוא מקום ההוי וההפסד וכן הוא הכבד באדם מושך ומחזיק ומעכל ודוחה בית המקדש רמז לעולם האמצעי שבו י"ב מזלות וז' כוכבי לכת וכן יש בו השלחן בשתים מערכות שש המערכות כנגד י"ב מזלות שש צפוניים וששה דרומי' ויש בו מנורה בז' נרותי' ונר מערבי כנגד השמש הי' האמצעו אם היתה המנורה מונחת צפון ודרום או השני אם היתה מונחת מזרח ומערב ודומה למחלוקת הזה נחלקו חכמי התכונה השמש אם הוא האמצעי לשבעה כוכבי לכת או הוא השני בין כוכב ולבנה ובאדם הוא הלב אשר בתנועתו חיי האדם כתנועת הגלגלים ולפני ולפנים ששם הארון והכרובים סוככים בכנפיהם רמז לעולם המלאכים ומקרא מלא הוא בד"ה ולתבנית המרכבה הכרובים וכו' ובאדם הוא המוח שהוא מרכבת הנשמה המושכלות את"ד:
ב') אבן היתה שם במערבו שעלי' הי' הארון מונח. והנה בתויו"ט יומא פ"ה תמה מש"ס מגילה דף י' דתניא ארון שעשה משה יש לו עשר אמות לכל רוח אלמא דבאמצע בית קדהק"ד הוה ולא במערבו ואולם הרשב"ם ב"ב דף צ"ט כתב לפרש וז"ל ארון שעשה משה כשניתן בבית קדהק"ד שעשה שלמה שהוא כ' על כ' יש לו עשר אמות ריוח לכל רוח ורוח לימינו ולשמאלו הרי כ' בלא ארון ולפניו כ' עד הדביר הרי דהרשב"ם כתב לפרש הך דיש לו עשר אמות לכל רוח רק לימינו ולשמאלו א"כ אין כאן קו' על רבינו שרבינו מפרש פירוש הרשב"ם אולם קשה דבירושלמי ב"ב פ"ה איתא להדיא דבאמצע הי' עומד ובמראה הפנים כתב לישב דלאו דוקא שהי' עומד על האבן במערבו אלא שהי' מקצתו עומד גם על האבן יעו"ש (ועיין ב"ב דף כ"ה אהא דתנן ר"ע אומר לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה דשכינה במערב ורבנן דפליג אר"ע סברי דשכינה בכל מקום וכתבו בתוס' דמבית המקדש שהיתה שם שכינה במערב אין ללמוד דאע"ג דשכינה בכ"מ אי אפשר להשים ארון וכפורת אלא בצד אחד וריצב"א אומר דמשם אין ללמוד דנהי דבית קדק"ד במערב המקדש מ"מ הארון שהשכינה שם כדכתיב ונועדתי לך שם הי' במזרח בית קדק"ק א"כ נשמע מזה שיטה אחרת דהארון לא הי' באמצע רק לצד מזרח) ועיין מדרש ילקוט תורה ציוה לנו משה זה איני אלא לנו בעבורינו וכה"א ואבנה בית לשם ד' אלקי ישראל בית זה למה ואכניס שם מקום לארון הוי צווי זה איני אלא בעבורינו הכונה לפמש"כ בפ"א דאל תאמר שעיקר בנין בית עולמים הוא משום הבאת הקרבנות לזה אמר שאין אלא להשרות שם השכינה ע"י הארון שתהי' שרוי בין הכרובים וכדכתיב ונועדתי לך שם מעל הכפורת מבין שני הכרובים דאין בנין בית משום קרבנות:
ג') אבן היתה בקדה"ד במערבו שעלי' הי' הארון מונח. וכ' עליו הרב מהרימ"ט וז"ל וקשיא לי דבפ' המוכר פירות תניא ארון שעשה משה במדבר יש לו עשר אמה לכל רוח כשהי' בבית קדהק"ד הי' לו עשר אמות לכל רוח ובנס הי' עומד לפי שרחבו הי' עשרים על עשרים נמצא עומד באמצע הבית וכן הקשה התויו"ט פ"ה דיומא ובס' ת"ה תירץ דרבינו מפרש דהאי שיש לו עשר אמות לכל רוח היינו לרוח צפון ורוח דרום לחודייהו ולא לרוח מזרח ומערב דהא אמר לה התם מקרא והדביר עשרים אמה אורך וכתיב כנף הכרוב וכו' והכרובים צפון ודרום קיימי ואלו לגבי מזרח ומערב לא מדכר ולא מידי וא"כ האי לכל רוח ורוח דרום וצפון לחודי' קאי וכ"כ הרשב"ם בפ' המוכר פירות ואי איתא כשהי' באמצע בית הקד"ק איך אפשר שהי' מן הארון ולדביר עשרים אמה דליכא כי אם עשרה שכל בית הקדק"ד הי' עשרים על עשרים וראיתי בספר ברכת הזבח שכ' כך אמנם ממש"כ תוס' במנחות משמע בפי' דס"ל שארון בבית קדש הקדשים באמצע הי' עומד ולא אצל הכותל של מערב ונמצא דפליגי רשב"ם ורבינו על התוס' והתויו"ט כתב שמדברי תוס' בב' משמע דהארון הי' נתון במזרח ממש ז"ל שם אהא דקאמר ריב"ל בואו ונחזיק טובה לאבותינו שהודיענו מקום תפילה דכ' וצבא השמים משתחוים לך והקשו תוס' אמאי לא נדע מקום התפילה מבית המקדש שהיתה שם שכינה במערב ותי' ריצב"א דמשם אין ללמוד ששכינה במערב דנהי דבית קדק"ד הי' במערב המקדש אבל מקום הארון ששכינה שם כדכ' ונועדתי לך שם הי' במזרח בית קד"ק ואחר המחילה אין להוכיח מדברי התוס' דס"ל דשכינה במזרח אלא שכונתם לומר דלא מצינן למילף דשכינה במערב כיון שהארון הי' באמצע אפשר ששכינה במזרח ובכל הצדדים בשוה:
והנה בהא שאמרו בגמ' דב"ב דף צ"ט דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מקום הארון אינו מן המדה וגוף הכרובים אינו מן המדה ראיתי בספר מחולת המחניים שכתב לפרש הדבר על נכון דהנה נודע לחכמי התכונה שקראו את נקודה האמצעית נקודת מקום המחשביי' וגם בלשון אשכנז נקרא (דער מאטעמאטישע פונקט) והוא כי נקודת קו האמצעי ממש איננה בגדר שם מקום כלל שהרי אם תעשה קו או נקודה באמצע קטנה כאגוז הלא עדיין יכול אתה לעשות בנקודה הזאת נקודה קטנה ממנה כעדשה ובתוך אותה נקודה יכול אתה לעשות נקודה קטנה ממנה כחרדל וכך תמיד כל זמן שעינו שולט יכול לעשות נקודה בתוך הנקודה ולא הגעת לסוף שיעור אמצעי ממש עד שתדמה לפניך הנקודה דקה מן הדקה שלא ישלט בו עין זולת במחשבה לבד תדמה לומר שאלו יחלק זה הדבר כאן יהי' מחצה על מחצה וזה נקרא נקודת מקום המחשביי' ועדיין לא יספיק כי גם במחשבה תוכל לדמות לפניך דקה בתוך הדקה עד שתאמר נקודת אין סוף מקום דלית מחשבה תפוסה בו ולכן נקרא דער מאטעמאטישע פונקט כלומר הנקודה של חכמי המדידה (ועל זה רמז רבינו בפי' המשנה פרה פ"ב ה' רבי יודא אומר אפי' כוס אחד וכ' רבינו וכוס הוא עגול מן הגשם יש בה כלל מן השיעור בשטח אחד עכ"ל) ומעתה תבחון אם נאמר שהקב"ה שוכן במקדש ואשאלך באיזה מקום ותאמר באמצע ממש כבר הגעת להשיב נכונה בלי טעות כי הלא מקום אינו בגדר מקום כלל שאפי' מחשבה אינה נתפסת בו לכן המשיב לנו אשר שכונתו יתעלה הוא באמצע הוא מוצל מזה הטעות כי נדע דעתו שהקב"ה אינו בגדר מקום ומשיב נכונה ולסבר האוזן יאמר שהקב"ה כאן ואמנם יבין אשר רק כבודו יתעלה הוא כאן כאמור ונקדש בכבודי וזה מבואר במקראות ברוב מקומות שהזכיר השראת שכינה רמז על קו האמצעי ותמיד נאמר תיבת מתוך או מבין שני הכרובים ולזה רמזו חכז"ל מקום הארון אינו מן המדה כלומר שנעשה שמקום הארץ לא כייל שום מקום בקודש הקדשים שכולו רחבו רק עשר אמות בלבד ובכל צדי הארון הי' מקום פנוי חמש מכאן וחמש מכאן ומקום הארון והכרובים לא כיילו מקום בקדש הקדשים ולמה נעשה נס זה הלא למען נדע כי השראת שכינתו אשר לזה רומז הארון איננה מן המדה דהיינו שאינה בגדר מקום כלל יען הכל מכוין אל נקודת האמצע דלית בי' תפיסת מחשבה כלל וכתב לפרש בזה מקראי קודש בן אדם הגד בית ישראל את צורת הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את תכנית ואם נכלמו על כל אשר עשו צורת הבית ומיצאיו ומובאיו (וכ"כ לעיל בפ"א לפרש פסוקים האלו) והכונה כי כל צורתיו ומוצאיו ומבואיו הכל מיוסד לרמז על קו האמצעי ולכן אמר הכתוב ביחזקאל תוכחה לישראל שהיו עובדים ומגשמים בתמונת הגד להם צורת הבית ויכלמו מעונותיהם כאשר ימדדו את תכנית פירושו קו האמצע וזה כונת תכנית כלומר את התוך שהוא האמצע שימדדו התכנית ושוב לא יחטאו כי ימצאו במדדם בצורת הבית את התכנית שהכל מכוין אל האמצע ויבינו שהקב"ה אינו שוכן בגדר מקום כלל יען הכל מכוין אל נקודת האמצע דלית מחשבה תפיסה בי' כלל ובזה מוצלין מהטעות וממחשבות שמגשמים בתמונת ולכך אמר שיכלמו מעונותיהם כאשר ימדדו את תכנית כאשר יבינו צורת הבית שהוא מכוין אל תכנית כלומר אל קו' האמצע והתוך וזהו ג"כ תשובת ויכוח כנסת ישראל הנקראת בשיר השירים שולמית ומבקשים מהם אומת העולם שובי ונחזה בך שהם מבקשים לראות אצליני איזה תמונה ואנחנו משיבים להם מה תחזו בשולמית כמחולת המחניים כלומר מה תחזו בנו אין אצל אומה זו דבר לראות אבל כל הדברים אשר אתם רואים תגון מקדש ארון וכרובים ומנורה המרמזים על השראת השכינה הכל הולך סביב כמחולת המחניים כאדם ההולך במחול ומחוגה סביב סביב והכל כונס האמצע למקום שאין מחשבה נתפסת בו וכ"ש אין כח הראות שולט בו ומעתה מה תחזו בשולמית הזאת תראו אשר מקיפין הבימה העומדת באמצע ביהכ"נ בס"ת בשמחת תורה ומקיפין עם הלולב לנקודת האמצע ומעתה מה תחזו בנו זולת מחול ולכן אמר כמחולת המחנים שגם מחנות ישראל היו כך במדבר והמשכן באמצע לכן אמר כמחולת המחניים שגם מחנים ומחולת להזכיר המחול של מחנים שהוא הכלל חניות של כל ישראל סביב למשכן שהוא יסוד של מצות קו האמצעי מפורש בתורה במקראות במחנה ישראל ומעתה מה תחזו בנו אין אצל אומה ישראלית רק נקודת האמצע בלבד יעוש"ה שהאריך בנתינת טעם שלכן הבימה צריכה לעמוד באמצע ביהכנ"ס שכן נמי הביהמ"ק עומד בירושלים שהוא באמצע העולם כמבואר בכמה מקומות אשר ירושלים באמצע העולם ואעפ"י שהארץ היא כדורית ואין אתה יכול להגביל בה מקום וכל מקום שנרצה נוכל לומר שהוא אמצעה כי אין בה ראש וסוף אך הענין יען שהקב"ה ברא העולם ברא מתחילה רק נקודה קטנה בלבד וצוה שתתרחב ותעשה גדולה ותתפשט סביב עד שאמר לעולמי די והרמב"ן בפי' התורה הרחיב הדברים בזה בפי' הפסוק והארץ היתה תוהו ובוהו ומקובל אצלינו אשר מקום המקדש הוא אבן שתי' שממנו הושתת כל העולם כולו כלומר שהוא אותו המקום של הנקודה הראשונה הזאת והיא נקודת ביהמ"ק ולכן נקרא ממילא מקום המקדש מקום האמצע וכו' כי נקודת ביהמ"ק היתה תחילת הבריאה של כדור הארץ כמו גרעון של הפרי את"ד ועיין רמב"ן בראשית על הכתוב דעץ החיים בתוך הגן דהיינו אמצע כ' דאמצע הגן כבר אמרו שאין אדם יודע בו אמיתת הנקודה כי אם השם לבד (ועיין בשו"ת מהרי"ט אה"ע ס"ב ח' היכיא דתני חוץ אי הוה משמעותו אמצע):
וראיתי בציון ירושלים על ירושלמי תרומת דף י"ב שתמה דהא הגן הקב"ה הוא נטע ושוב הוה אמצע הדק ממש דהקב"ה נטע באמצע הדק ממש של הגן ולפי"ז בלשון חכמז"ל במעשי ידי אדם ל"ה בתוכו ממש אמצע הדק רק אמצע רחב וא"כ גם בתוכו אינו מקום מסויים ואמצע הדק אין אדם ידע לכן פליגי רבנן פ"ג דתרומות ואמרו דלא קרא שם דס"ל דאמצע הרחב לא מיקרי מקום מסויים והביא דברי הב"י או"ח סי' תע"ח בשם הריטב"א דכל שמניח הקטון בתוך הגדול אמצעי קרי לי' משמע דתוך לאו אמצע הוא:
ד') ובזה יתבארו דברי רבינו שכ' שבבית קדהק"ד האבן שתי' ועלי' הארון עומד דהיינו שמקום זה הוא הנקודה שממנה הושתת העולם ועל כן הארון עומד עליו דהיינו שאיני מן המדה כנקודת האמצע שאינה מן המדה כנקודת אין סוף מקום דלית מחשבה תפיסה בי' והבן כי נכון:
הנה בסוכה דף ה' איתא ארון תשעה וכפורת טפח הרי עשרה גובה הארון ומינה קיליף רב ור"ח דשיעור גובה הסוכה הוה עשרה ואמר ר' יוסי אין השכינה יורדת למטה מעשרה מוכח דהוה רשות בפ"ע ואח"כ פריך מנ"ל יליף מבית עולמים דהי' גובה שלשים דכתיב ושלושים אמה קומתו וכיון דכרובים בשליש הבית הוה קיימיא גם במשכן הוה עומדים בשליש גובהן דהיינו עשרים טפחים וכתיב בכנפיהם סוככין למעלה דלארון וכפורת ע"ט נשאר מכפי הכרובים עד הארון עשרה טפחים ופריך הניחא לר"מ דאמות הכלים באמה בת ו"ט אבל לר"י דבאמת הכלים באמה בת ה"ט א"כ תמניא ופלגא הוה א"כ מסככן עד הארון י"א ומחצה א"כ ליבעי י"א ומחצה טפחים לאויר סוכה ומסיק דלר"י הלכתא גמירי לה ובהפלאה פ' תרומה תמה לפי מה דאיתא ביומא דף ע"ב דג' ארונות עשה בצלאל והאמצעי הוה גובה ט' טפחים ועם הארון החיצון והכפורת הא הוה יותר מי"ט וכך איתא בברייתא להדיא ביומא דהוה י"א טפחים א"כ איך רצה לילף מבית עולמים שיעור י"ט דהא לר"מ ל"ה אלא ט' טפחים עד הארון וכן מ"פ לר"י שמונה ומחצה הוה הא לר"י הוה ט' ומחצה וכן הקשה במנחת חינוך מצוה צ"ה:
ולי נראה לישב דהנה קשיא לי מ"פ לר"י תמניא ופלגא הוה עדיפא היה לי' להקשות לר"י דסובר דאמות הכלים באמה בת ה' ואמות הבנין באמה בת ו' א"כ אי גבוה משכן ששים טפחים וגובה ארון וכרובים כ"ט לא יגיע לשליש איך קיליף דבשליש הוה קיימא דבוודאי דוחק לומר דלא הי' באמת שווים במנין העשרים טפחים לפי שליש קומתן רק עשו כ"ג טפחים עם הכרובים דבגמ' משמע דקאי אדלעיל דכרובים ג"כ רק כשאר כלי מקדש א"כ לא הי' מגיע לשליש גובהן ונראה לישב דהנה ב"ב דף צ"ב פריך קרא אהדדי כתיב והבית אשר בנה שלמה לד' שישים אמה ארכו ועשרים רחבו ול' אמה קומתו וכתיב ולפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב וכ' אמה קומתו אמר להו כי קא חשב משפת כרובים ולמעלה וא"כ לפי"ז פשיטא לי' מקרא דע"כ כרובים בשליש גובהן קיימא ולכן אף דהכרובים כלים נינהו מדידת גובהן הי' לפי אמות הבנין ולכן רק פריך לר"י דתמניא ומחצה הוה ומסיק דהלכתא הוא:
אמנם למסקנא דמסיק הלכתא באמת י"ל דהדר מזה דהוה קאי בשליש גובה כמו שיבואר ולפי"ז י"ל דתנא דברייתא ביומא דקחשיב ארון וכפורת דהוה י"א טפחים ס"ל דילפינן סוכה מבית עולמים וסבירא לי' דהוה עומד בשליש קומתן ורק ס"ל דלר"י דאמות הכלים באמות בת ה"ט א"כ תיקשי קו' הגמ' דתמני ומחצה הוה וע"כ דבאמת ארון וכפורת הוה י"א טפחים וגם משהו זר א"כ מגובה סככן של הכרובים עד הארון וכפורת לא נשאר רק י' טפחים ושפיר ילפינן מבית עולמים דאויר סוכה י"ט ובזה יש לישב שיטת רש"י בב"ב שפי' הכתובים דלא יקשה אהדדי דהא דכ' ולפני הדביר עשרים אמה קומתו דק"ק לא הי' גובה רק עשרים ותוס' תמהו שהוא כנגד הגמ' דסוכה דכרובים בשליש הבית ולהנ"ל ניחא דרש"י הוכיח כפירושו מגמ' דסוכה הנ"ל דהא כיון דבסוגין איתא דארון וכפורת רק י"ט גובהן וא"כ קשיא ק"ו הגמ' לרי"ו תמניא ומחצה הוה ולכן ס"ל לרש"י דמאחר דמסקינן דלר"י סוכה הלכתא גמירי לה א"כ באמת הדר ממה דקאמר דבשליש גובהן קיימו כרובים דהא לא הגיעו לשליש גובהן של היכל וקדק"ד כיון דאמות דידהו לא שווין לאמות ההיכל א"כ לפי"ז לא מצינן לפרש הא דכתיב ועשרים אמה קומתן דמשפת כרובים ולמעלה קחשוב דהא הוה כ"א אמות ומחצה מן הכרובים עד גובהן של היכל א"כ ע"כ הא דכתיב ועשרים אמה קומתן היינו דק"ק לא הי' שוה עם גובה ההיכל דלא הי' רק עשרים אמה גובה ול"צ לאמר דמשפת קומתן קחשוב והא דאמרינן דבב"ב דמשפת קומתן קחשוב היינו משום דסובר כברייתא דיומא דבאמת ארון וכפורת י"א טפחים ועם משהו זר הוה יותר מי"א טפחים דאז שפיר מצינן לפרש דבשליש גובהן קיימו כדאמרינן בסוכה ואפ"ה לא יקשה תמניא ומחצה הוה משום דבאמת ארון וכפורת הוה יותר מי"א טפחים ונמצא מגובה ארון של הכרובים עד הכפורת הוה י"ט ושפיר ילפינן מיני' לאויר סוכה (ועיין ירושלמי דיליף לה די"ט הוה דברשות בפ"ע מעגלות ועיין ירושלמי סוטה דף ל"ד ודו"ק:
והנה שם ב"ב איתא במשנה רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו ראי' לדבר רשב"ג אומר כבנין היכל ומפרש בגמ' דת"ק קאמר ראי' לדבר מבנין היכל ורשב"ג אתמוהי קמתמה אטו כ"ע כבנין היכל עבדי וקשה לי דהנה בעירובין קתני מבוי שהיא גובה למעלה מכ' ימעט ומפרש רב דיליף מפתחו של היכל פריך בגמ' בין לרבנן בין לר"י נילף מפתח שער החצר ופירש"י ותוס' דארחבן פריך אמאי קתני דרחב מעשר ימעט דהא פתח היכל ועזרה דגובהן עשרים ורחבן כ' ואמאי ימעט ולהנ"ל מ"פ בשלמא גובהו שפיר ילפינן דאפי' היכל דחשוב ולא מצינו גובה יותר מכ' אבל דנילף דברחב מעשרה ג"כ מיקרי פתח שפיר יש לדחות אטו כ"ע כבנין היכל דבודאי בנין חשוב כהיכל עבדי פתח רוחב כ' אבל בשאר בנינים דלא חשובי כ"כ לא מיקרי פתח ביותר מעשר):
והנה בפ"ו משקלים איתא ר"ח סגן הכהנים אמר היו משתחוים י"ד והיכן היתה יתירה כנגד דיר העצים שכן מסורת בידם מאבותיהם ששם נגנז הארון ומייתיא לה ביומא פרק הוציאו לו דאיתא פלוגתא התם דאיכא מאן דאמר ארון גלה לבבל דכתיב כל כלי חמדת בית אלקים זה הארון ולשכה זו עשאוהו ששם כהנים מתליעין העצים שכל עץ שנמצא תולעת פסול ע"ג מזבח ועיין ירושלמי פ"ח דסוטה דדריש הא דכתיב תנו את הארון הקודש בבית אשר בנה שלמה אין לכם משא בכתף והנה בשירי קרבן כתב דמכאן הביאו ראי' לשיטת הרמב"ן בסהמ"צ שהשיג על רבינו דס"ל שנשתנה מצוות נשיאות הארון בכתף מהלוים לכהנים וכתב שלעולם לא נשתנות מדמשתעי קרא בלוים כי הם ישאו את הארון לגונזו ואם יהא גולה לבבל ולא יהא בידם להחזירו למקומו ש"מ שעל הלוים הוטל לשאת אותו אם הי' אפשר בחזרה:
ה') ולפניו צנצנת המן וכו'. עיין במהרי"א במלכים שהאריך לבאר אי הי' בארון או לפני הארון ועמש"כ תויו"ט פ"ה דיומא שכן הוא בברייתא דמלאכת המשכן ומש"כ רבינו משנגנז הארץ נגנז צנצנת המן ושמן המשחה עיין ירושלמי סוטה דף ל"ד ועיין תוס' נזיר דף מ"ז:
ו') ואף אורים ותומים הי' שם. ועיין השגת הראב"ד דזה שחסר בבית שם אורים ותומים ל"ה מחוסר בגדים וביאר בכ"מ דכונתו על שם המפורש דלא הי' בב"ש וקראו לחושן אורים ותומים בדרך השאלה ומה שהשיג הראב"ד א"כ ליכא ה' דברים דאורים ותומים ורוה"ק חדא נינהו הנה בתוס' יומא דף כ"א מבואר כדברי רבינו דמחב"ג וע"כ כונתן אחושן אולם מפרש"י משמע כראב"ד והנה ביומא דף ע"ג מסיק דסיוע הוה מסייע בהדייהו ופירש"י אם ראוי לרוה"ק אותיות מצטרפת ובולטת א"כ לפי"ז אין ראוי שיחשב אורים בפ"ע ולכן פירש"י דקאי אשם הקודש אבל רבינו בפי' מכהמ"ק מוכח דמפרש דע"י רוה"ק הי' יודע להצטרף האותיות א"כ שפיר חשיב אורים בפ"ע לכן אף דס"ל דהא דחסרו אורים ותומים היינו הרוה"ק שפיר חשבוהו לתרתי כיון דזה עיקר הגדת האורים ע"י רוה"ק ונראה הבדל בהגדת נבואה בלא האורים דנבואה חוזרת והגדת האורים אינה חוזרת ואינה בטילה לעולם כדאיתא ביומא דף ע"ב ולכן שפיר מינהו בשתיים ואזיל בזה לשיטתו דפי' שכ' דלפני היינו פני הנשאל כלפי הארון ורש"י פי' כלפי לבו משום דרש"י בזה לשיטתו שהי' שם הקודש על לבו בתוך החושן אבל לדעת רבינו ל"ה שם הקודש על לבו לכן מפרש דפניו כלפי שכינה היינו כנגד הארון וראי' נראה לדעת רבינו מירושלמי פ"ק דסנהדרין דקאמר במשכן הי' משה נביא ואהרן אורים ותומים ופריך נביא יש כאן אורים ותומים ל"ל ומשני צריך אורים ותומים א"כ מוכח דאורים ותומים ג"כ ע"י נביא (ועתוס' שבועות דף י"ד שהקשו ל"ל אורים במשכן ולדעתי זה בעצמו קו' ירושלמי) ובזה יש לישב קו' ראב"ד למה מנו דחסרו ה' דברים רוח הקודש ואורים כיון שאורים רק עפ"י רוח הקודש דהרי חזינן במשכן הי' צריכין תרווייהו לכן גם כשחסרו מנו אותם בב' דברים:
והנה ראיתי בראב"ע פ' אחרי שכ' דהי' בב"ש מחב"ג לפי שאין אורים וכ' שם הטעם וז"ל ואולם הקדים השם רפואה למכה באמרו כתונת בד קודש ילבש ולא הזכיר האיפוד והחושן והמעיל כי כבר הזכיר ונשמע קולו בבואו אל הקודש ומזה הכתוב למדו בבית שני ששמשו בלא אורים ותומים גם נביאים היו שם וכן העלה המושקטי בקול יהודה א"כ מזה נראה שהבינו דבאמת גוף הבגד לא חזר בבית שני והי' מחוסר בגדים והוא פלאי:
ז') ואף אורים ותומים הי' שם. והנה לכאורה קשה דרבינו לקמן בפ"ו הי"ד כתב וזה שעשה עזרא שתי תודות לזכרון וכו' שלא הי' שם לא מלך ולא אורים ותומים וצריך לומר דהכונה שלא הי' נשאלין עפ"י אורים אולם לפי"ז קשה דמשמע בבי"ר הי' נשאלין באורים ותומים וקשה כיון דהי' עושין ע"י נביא כדאיתא התם למה הי' נשאלין באורים ותומים שוב ראיתי כי בירושל' פ"ק דסנהדרין הקשה כן ומשני דאפ"ה הי' צריכין לשאול באורים ותומים ג"כ וע"ש במראה הפנים (ועיין ירושלמי מכות דף ד'):
מעשי למלך
א') בנין שבנה שלמה וכו'. הנה דברי רבינו צריכין לימוד מה הקשה לו לרבינו מיחזקאל ומה ניחא לו במה שכתב שאין מפורש דמה הי' קשה לנו אם הי' מפורש ואומר לבאר דברי רבינו אשר עמקו דבריו בזה דהנה בתויו"ט בהקדמתו למס' מדות הקשה מדברי רבינו האלו אמש"כ רבינו בפי' המשנה בהקדמתו לס' זרעים כאשר הגיע לס' קדשים כתב וז"ל הביא אחר תמיד מידות ואין בו ענין אחר אלא סיפור שהוא זוכר מידת המקדש צורתו ובניניו וכל עניניו והתועלת שיש בענין ההוא כשיבנה ב"ב יש לשמור ולעשות התבנית ההוא התבניות והצורות והערך מפני שהוא ברוח הקודש כמו שאמר הכל מיד ד' עלי השכיל עכ"ל ויקשה כיון שכ' כאן דלא הי' שוה לבנין שלמה וגם לא שוה לבנין העתיד א"כ יקשה עליו האיך הביא קרא דמיד ד' עלי השכיל דקאי אבית ראשון ועוד איך ילמדו מזה לבנין העתיד כיון שיש הרבה שינויים וכ' התיו"ט לפרש דברי רבינו עפ"י המאמר שהביא רש"י ביחזקאל סי' מ"ג ראוי' היתה ביאה שני' של עזרא להיות כביאה ראשונה של יהושוע ובנין זה מאז הי' ראוי להם כשעלו מן הגולה לגאולת עולם אלא שגרם החטא שלא היתה תשובתם הוגנת לא יכלו למלאות בכל חלקו הבנין כמות שהוא לפי שאותו בנין מיועד לגאולת עולם שתהא הכבוד חונה לעולם כענין שנאמר שם ושכנתי בתוכם לעולם ומ"מ הואיל והי' ראוי' להם ראו כי טוב לבנות מעין אותו הבנין במקצת מן הדברים עכ"ד והא דכ' רבינו שספור בנין הבית תועלת לעתיד הוא משום הרבה דברים הדומים והא דהביא קרא דהכל בכתב מיד וכו' משום דעכ"פ יש ראי' ממנו דהרי בכמה דוכתין פריך בגמ' מקרא דיד ד' מוכח דהי' לבית שני להיות כדמות הראשון אלא היכיא דקרא אשכחו ודרש כדאמרינן בפ"ה דסוכה וממילא נמי דלעתיד יש לנו לבנותו כמו שהוא בכתב אשר השכיל את דוד והיכא דקרא אשכחו ודרוש לשנות יבנה כדדרשתם וא"כ היכא דאנן נזכה לדרוש נבנה ג"כ כמו שפירש"י בזבחים דף ס"ב דשלמה לא הבין לדרשו והם דרשוהו כן אנחנו כשנזכה לבנין העתיד יגלה הקב"ה עינינו ומלאה הארץ דיעה ולהבין הסתום בדברי יחזקאל אבל מ"מ צריך לסיפור בנין בית שני שכן רוב ועיקרי הבנין מיוסדים כתבנית אשר השכיל ד' לדוד וע"י סיפור הזה של בנין בית שני אנו יכולים לדרוש ולהתבונן בבנינו דיחזקאל אשר יזכנו ד' לדרוש מן המקראות ואלו לא הי' זה הסיפור לא מצאנו ידינו ורגלינו באותו בנין העתיד שיבנה בב"א עכ"ד התויו"ט אמנם לי נראה לבאר דברי רבינו בפי' המשנה באופן אחר ומזה ניקח להבין גם דברי רבינו בספרו פה דהנה בח"ס סי' רל"ו הקשה וז"ל ויש לתמוה על כמה שנוים בכלים ובבנין המשכן ומזבח של משה רבינו ע"ה וגם בנין בית שני שנויים מן הראשון ובנין העתיד בנבואות יחזקאל נשתנה מכל אע"ג דהכל בכתב מיד ד' עלי השכיל עפ"י נביא מ"מ הא נביא אין רשאי לחדש דבר אלא לשעה ולא לקיום ותי' דקרא כתיב ככל אשר אני מראה אותך בהר תבנית כל כליו וכן תעשו פירש"י לדורות והכונה שגילה ד' שכן יעשו לדורות אעפ"י שאני מראה עתה בכל בנין אראה להם איך יעשה לדורות א"כ העיד ד' בעצמו מתחלה שעתיד להשכיל ע"י נביאיו לדורות עכ"ל וקשה לי לדבריו מזבחים דף ס"ב דהוסיפו על של שלמה ד' אמות ודרוש קרא ויכינו את המזבח על מכונותיו שהגיעו לסוף מידותיו ופריך הא כתיב הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל ומשני קרא אשכח ודרוש ושלמה לא ידע לדרוש ויקשה מ"פ מדכתיב הכל בכתב מיד וכו' דמה קושיא אם לעזרא נגלה שיעשנו באופן אחר ויוסיפו על המזבח ובפרט כי מצאו סמך בבנין העתיד שנאמר ליחזקאל והאריאל י"ב על י"ב וכדאיתא במידות א"כ יכולין להוסיף שפיר כמו שיהא מותר לעתיד וא"כ מה צריך לתרץ דשלמה לא ידע לדרוש וטעה בכונת הכתוב ולמה לא תי' דנגלה לעזרא לשנות כמו שנגלה ליחזקאל ורשאין לשנות ע"י נביא כיון שהקב"ה מעיקרא הרשה להם לשנות ע"י נביא שכן יעשו לדורות כאשר יורם ד' ע"י נביא ולישב כל זה נאמר כי לכאורה יש להבין למה לא ידע שלמה החכם לדרוש הקרא כמו עזרא ולמה העלים ד' ממנו דבר זה ולכך נראה דהנה בספר מנחם שלמה על כריתות הביא הא דאמרו במדרש דנגלה לר"ע מה דלא נגלה למרע"ה (וכן איתא בזוה"ק על רשב"י) וכן אמרו דלעתיד יהא הלכה כב"ש והעלה שם דבוודאי נגלה למרע"ה הכל אף מה שתלמיד וותיק עתיד לדרוש וכדאיתא בגמ' אלא שלא ניתן רשות לגלות רק בכל דור ודור עפ"י חכמיו וכן הענין בב"ש ובב"ה דלפי הדור הקב"ה נותן בלב החכמים לגלות טעמי התורה ולפסוק ההלכה כפי אשר חכמתו יתברך גוזרת ומעתה אני אומר כמו בכל דברי נביאים צריכין שלא יהא דבריהם סותרים לדברי תורה כן נמי זה שנגלה לדוד ושלמה מעשה המקדש הנה לא גילה לו ד' להבין הדבר לאמיתו כי לפי דורו לא היה עוד זמן שיתגלה לו עוד מה שנתגלה ליחזקאל אבל לעתיד יתגלה לנו טעמו שאין סותרים כלל למה שנאמר לדור בכתב מיד ד' שימצאו שם מרומז אלא שלא הגיע הזמן עוד לגלות לפי"ז י"ל דהיינו דמשני קרא אשכח ודרוש מה בית ס' אף מזבח ס' דבאמת לעזרא נגלה שכן מעיקרא ציו' ד' גם לשלמה אלא ששלמה לא ידע לדרוש ולא מפני שטעה אלא שכן הי' שורת הדין אז בימיו ובדורות ההם כי לא הגיע העת שיגלה לו הטעם ופירשו האמיתי ולעזרא נגלה הפירוש האמת מה שנאמר לשלמה (ולקמן בפ"ב בארתי איך שלמה פירש הקרא דהוא חשב דהוה ס' עם הכבש או די"ל דהי' יסוד בבית ראשון אבל סמוך לו התחיל חלקו של יהודה ושלמה חשב שלא לבנות בחלקו של יהודה דלא כתוס' דכ' דאי הי' יסוד לבית ראשון אזי לא הי' רק אמה יסוד בחלקו של יהודה אלא דהי' ג' אמות בחלקו של יהודא וכדאיתא ביומא רצועה היתה יוצאת ובה מזבח בנוי ועטה"ק שכ' לפרש שטעה שחשב עד מקום השיתין הכל למזבח ולקמן פ"ב הבאתי דברי הרמ"ע מפאנו שמבאר היטב) וכן על זה האופן כל בנין יחזקאל מרומז בוודאי כמו שנגלה לדוד אלא שלא ידוע לנו עוד איך מרומז וא"כ מיושב קו' הח"ס דהשנוים שנעשו מרומז בכתוב אלא כיון שלא הגיע הזמן עוד לא נתגלה להם הפירוש האמיתי וליחזקאל נגלה אבל לא נגלה שכן מרומז בכתוב מה שנאמר לדוד עד לעתיד יוערה עלינו רוח ממרום להביניהו איך מרומז כל זה במה שנאמר לדוד וכן הוא בירושלמי פ"ג דמגילה ששמואל מסר לדוד נתנה לדרוש מ"ט הכל בכתב מיד ד' השכיל מיד ד' זו המסורת ברוה"ק עלי השכיל מכאן שנתנה לדרוש ושכן הוא ג"כ מרומז בתורה וכדאיתא בירושלמי פ"ב דסנהדרין דרשו ויתאו דוד ויאמר מי ישקנו מים מבאר בית לחם בנין ביהמ"ק נתאוה לדרוש מקום בנין ביהמ"ק עד שנתגלה לו מקרא דבין כתיפיו שכן כדאיתא בזבחים שם:
ובזה נבין דברי רבינו שבפי' המשנה שהקדמנו דהביא קרא דמיד ד' עלי השכיל ללמוד ממנו לעתיד כי לכשיגלה ד' עינינו שנראה לבסוף דעתו של הקב"ה במה שאמר לדוד שהוא מסכים למה שנאמר ליחזקאל ומעתה זאת גם כונת רבינו כאן דהוקשה לו גם כן אותן שינוים שבמקרא בנבואות יחזקאל ואיך אפשר זאת כיון שהכל בכתב מיד ד' השכיל לדוד וכקושית הח"ס ע"ז כתב רבינו כמתרץ דאין מפורש ומבואר ובאמת כאשר יגלה לנו פירושו לא יהא כלל סתירה ממה שנגלה לדוד ובין מה שנגלה ליחזקאל ואולם כ"ז שלא נתגלה לנו האמת בכל זאת אין אנו טועין אם בנו בית שני כפי אשר הבינו הם דכיון שלא הגיע העת שיגלה להם השי"ת הדרך האמיתי יש להם לעשות כפי אשר הורוהו משמים להבין הדברים אשר בכתב השכיל לדוד וממה שבא ליחזקאל בנבואה ולכן בנוהו כבנין שלמה ומעין הדברים המפורשים ביחזקאל:
ואפשר לומר שגם לפי דרכו של הח"ס שכתבתי לעיל דאין נביא רשאי לחדש ולשנותו רק יען שהקב"ה מראשית כזאת הודיע שיעשו כפי אשר יגלה להם עפ"י נביא יתכנו דברי רבינו שכיון לזה במתק לשונו להעיר אותנו על השינויים שרק ע"י נביא אשר יגלה השי"ת על ידו נדע איך לבנות לעתיד כי בנין יחזקאל סתום ואין מבואר ובנין בית שני כבנין שלמה ומעין הדברים הנאמרים ליחזקאל כיון שכך הודיע השי"ת שיעשו לדורות כפי אשר יורם ויגלה להם בכל בנין ובנין ולעזרא גילה השי"ת לבנות מעין בנין שלמה ומעין בנין העתיד:
ויש ראי' לזה מספרי שהבאתי לעיל בהלכה א' דדריש לשכנו תדרשו ובאת שמה שצריך לדרוש הנביא אשר ידרוש המקום לשכנו וכבר הערותי עליו דלדורות ל"ש זה כיון שלא נעלם מאתנו מקומו וגם מקום המזבח נוכל למצוא בזמנינו כמו שיתבאר בפ"ו להנ"ל ניחא דלא לבד על מקומו צריכין לדרוש לנביא אלא גם על אופן עשיתו וצורת הבנין צריכין לדרוש את הנביא לדרוש את ד' איך יבנו בנין העתיד למען יהא צורת הבנין הכן לשכון כבודו ית"ש שמה וראה זאת מצאתי כי כן זכיתי לכוין בזה לדעת אחד מחכימא קדמאי להרב החבר שהשיב לכוזרי יעויין שם במאמר ג' שאמר החבר וז"ל וכבר ראינו מה שנקבע אחרי משה והיתה מצוה כמו שעשה שלמה שקידש החצר והעלה עולות בזולת המזבח ועשית החג שבעת ימים ושבעת ימים ומש"כ דוד ושמואל מסדר המשוררים בבית והיו למצות תמידות ומה שעשה שלמה במה שבנה ומה שהניח ממה שעשה משה במדבר ומה שהעמיד עזרא בבית שני על קהלו לתת שלישית השקל ומה שהעמיד במקום הארון תכונה שתלו לפני הכפורת בעבור שידעו כי הארון נגנז לשם ועל זה שאל הכוזר איך יתכן זה עם לא תוסיף ולא תגרעו ממנו והשיב החבר דזה לא נאמר אלא לההמון אבל ע"י נביאים רשאים והמפרש קול יהודה הקשה הא אין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה ותי' שדעת החבר כך שהכל צפוי למשה מסיני ונרמז בתורתו והרשות נתונה לנביאים להוציא סידורם מן הכח אל הפועל עכ"ד (אח"ז ראיתי כי כן העלה בס' אור החיים הק' פ' תרומה) אך אי קשיא לי הא קשיא לי בפי' המשנה הנ"ל למש"כ רבינו בפ"ו דמקריבין אף שאין בית א"כ שפיר נפ"מ בדינים אלו בזמנינו דהרי עכ"פ צריכין לידע מקום המזבח וצורתו ולכן צריך לידע גם מקום הבית וכן יקשה דרבינו שם כתב דגם בדיני מס' תמיד שאין נפ"מ עתה ויקשה הא מקריבין אף שאין בית ואפשר לישב דרק ק"י מקריבין כמו ק"פ אבל ק"צ ממש כקרבן תמיד בלא"ה אין יכולין להקריב דאין לנו שקלי ציבור מכל ישראל לצורך תמיד וכמו שיבואר בפ"ו:
והנה אפשר עוד ליתן טעם לכל שינויים שנעשו במקדש בכלים ומזבח לפמש"כ החת"ס שם דלכך בנו בית שני מקדש בלא ארון משום דגבי ארון כתיב ונועדתי לך שם לדבר אתך וכיון שאין נביא כמרע"ה להוועד עמו אין הארון מעכב ולפי"ז לפמש"כ לעיל בשם העקידה דבנין שלמה לא הי' עיקר בנין בית עולמים שזהו רק לימות המשיח לכן י"ל דלכך לא הי' קפידא בכל השינויים שנעשה בבית ראשון כיון שאין זה המקדש המקוה רק לעתיד לימות המשיח שיוחזר הארון ורוח הקודש אז יהא עיקר המקדש ואז באמת לא יהיו שינויים ובנין בית שני שלא הי' תעודתו שיעמוד לעולם לכן הי' בהם שינויים להורות ענין זה ואפשר להעמיד זה בכונת התויו"ט שכ' יען דלא חזרו בתשובה לכן בנו מעין בנין שלמה הכונה דלכן (לא הי' קפידא אם יהי' כאן שינויים) כדי להורות זה עשו שינויים דלא כבית ראשון ולא כבנין העתיד וא"כ כיון שע"י נביא נבנה ל"ש לומר דאין נביא רשאי לחדש דבר כיון שמה שכתוב בתורה ובנביאים רק על בנין העתיד לעמוד לעד נאמר:
אך קשה לי אדברי הח"ס זצ"ל שכתב שאין נביא כמשה ע"כ אין קפידא בארון הא בשבועות דף ט"ו דרשו וכן תעשו לדורות דבעינן ע"י נביא ומלך כמו בנין המקדש הי' ע"י נביא ומלך וא"כ גלי לן קרא דלא בעינן דוקא נביא כמשה דאי נבעי נביא כמשה א"כ לא נוכל לבנות כלל אף ע"י נביא כיון דלא קם נביא כמשה:
והנה ראיתי להחכם מהרי"א בספרו למלכים שהרגיש ג"כ קצת בחקירה הלזו וכ' וז"ל ראוי שתדע שהמשכן אשר עשה משה לצורך שעה וכמו שאמר כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה ולפי שהי' מטולטלים ממקומו על כתפות הלוים לכך הוצרך להיות קטן והשיעור שזכרה התורה ושערי חלקיו לא הי' כי אם לאותו משכן שבמדבר ולכך אמר הכתוב ככל אשר אני מראה אותך תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו באזהרה לדורות שיעשו בנין עולמים כאותו תבנית אבל לא באותו השיעור ולכך כשעשה שלמה המקדש עשה אותו כתבנית המשכן קדק"ד והיכל שהוא קודש שלחן מנורה ומזבח הזהב וכתבנית המשכן היו כולם אבל לא הי' כאותם השיעורים כי אם גדולים מהם להיות בית קבוע לעולמים אח"ז ראיתי בתו"ח ב"ב פ"ו שעמד להקשות למה נבנה בבית שני הכל כמו בבית ראשון ולענין רום ההיכל לא הי' כמו בבית ראשון דהי' שלשים אמה קומתו ובית שני ארבעים אמה קומתו ובבית ראשון הי' ההיכל ל' אמות קומתו ובית קדק"ד כ' אמה קומתו וכתב בשם הגר"א משום דבבית שני הי' היכל וקק"ד כאחד ולא הי' מחיצה נפסקת נמצא ארכו של היכל וקדק"ד ששים ורחבו עשרים לכן הי' קומתו ארבעים רומו כחצי ארכו וחצי רחבו כדאיתא ב"ב דף ק' אבל בבית ראשון היתה מחיצה מפסקת בין ההיכל וקדק"ד הי' ההיכל לבדו אורך מ' ורוחב עשרים נמצא חציו שלשים לכן הי' קומתו ג"כ ל' וקדק"ד הי' אורך כ' ורוחב כ' לכן הי' רומו עשרים יעוש"ה:
ב') והנה בתפארת ישראל ריש מדות תמה אדברי רבינו ממה שנאמר ממדרש תנחומא הביאו רש"י בר"ה דף ל' ובתוס' שבועות דף ט"ו דבנין העתיד יבנה בידי שמים (וכן איתא במנחות דף ק"י המזבח בנוי למעלה ועתיד להורידו למטה לארץ וכן בגמ' חגיגה דף י"ב זבול שם ירושלים וביהמ"ק ומזבח בנוי שנאמר מכון לשבתך עולמים לכן מצינו בפסחים נ"ד ביהמ"ק הוא מן ז' דברים שנברא קודם בריאת עולם דכ' כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו וכן בזוה"ק פ' משפטים גדול יהי' כבוד בית האחרון מן הראשון דקדמה ע"י דבר נש והאי על ידא דקב"ה ובג"כ אם ד' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו) ותי' דהכונה דיבנה בי"ש שהקב"ה יסייעם בדרך נס אלא דא"כ קשה קו' רש"י אהא דאמרינן שם דאיבנו בלילה הא אין בונין ביהמ"ק בלילה וכן נמי אין בונין ביו"ט צריך לומר דעפ"י הדיבור שאני ועוד תי' דאפשר להבנות ע"י נכרים דאף דלא לכם ולנו לבנות בית אלקים היינו בבונים משלהם והנה מה שתירץ דאפשר לבנות ע"י נכרים לדעתי לא יתכן כן כיון דאין שליחות לנכרי א"כ מבטל המ"ע של בנין בית הבחירה דמהא"ט שבת דוחה מילה אף למ"ד דמילה כשר ע"י נכרי ע"כ משום דבזה לא מתקיים המ"ע שמוטל על האב כיון דאין שליחות לנכרי וכמש"כ בח"ס בכמה דוכתין בתשובה ויבואר לקמן בפרקין אך ראה זה מצאתי במדרש תל תלפיות אות ח' דבר נפלא ב' מקדשות ניבנו ע"י ישראל כי מקדש שני נבנה ע"י זרובבל השלישי יהי' נבנה ע"י עשיו ויחזור עטרה ליושנה ע"י שהכח שלו מעורב עם שאר הכחות וזה וגר זאב עם כבש ויהי' שלום זהו החזרת עטרה ליושנה כמו שהי' בימי שלמה עטרת שלמה שהשלום שלו אמנם במדרש חזית ובפסיקתא רבתא איתא והבית בהבנותו נבנה אין כתיב אלא בהבנותו מאלי' היתה המלאכה נעשית וכי' אעפ"י שנבנה ע"י שלמה לא נבנה רק ע"י הקב"ה וכמו שדרשו בהקמת המשכן ביום הקים משה את המשכן שמאליו היתה הקימה דהקב"ה מסייע על ידו וכן יהא בבנין העתיד שיהא הבנין ע"י אדם דהא מ"ע לדורות לבנות מקדש כדכ' ועשו לי מקדש רק שהקב"ה יסייע בידם ע"ד נס אלא דאכתי קשה מהא דאין בונין ביו"ט דאין לומר כיון שמאליו נעשה שרי דז"א דהא איתא בירושלמי פט"ו ה"ג א"ר אבוה שבת לד' שבות כד' מה הקב"ה שבת ממאמר אף אתה שבות ממאמר ולכאורה תמוה דשבות במאמר היינו מסתמא אמירה לנכרי והא קיימ"ל דאיני רק מדרבנן והכא קיליף לה מקרא לכן נראה לי לפרש הירושלמי ע"ד אחר דהנה בכתובות דף ה' דרשו אקרא דמקדש ד' כוננו ידיך דגדולה מעשה צדיקים יותר ממעשה ד' דבמעשה צדיקים בשתי ידים דכ' כוננו ידיך וכ' בס' אפיקי יהודא דהיינו דהצדיקים בתפלתם בכונה וביחודים גדולים יפעלו שמקדש ד' יבנה בדרך נסיי כאלו נעשה ע"י הצדיקים וכן איתא במדרש על פסוק ויביאו את המשכן אל משה הה"ד לרקמות תובל למלך זה המשכן שהיו מצוייר כמו שכ' ורוקם בתכלת תובל למלך זהו משה וכ' בספר אפ"י לפרש דלהקם המשכן הי' צריכין צרופי הוויית ויחודי השמות כדי לחבר את האוהל והי' אחד לכן הביאו המשכן למשה שהוא לבדו ידע לעשות הצירופים והיחודים לפי"ז י"ל דע"ז קאי הירושלמי דהא מעשה צדיקים היינו ג"כ במאמר ע"ז דרשו שפיר דכמו שד' שבת ממאמר כך אתה צריך לשבות ממאמר מאמירה כזו אשר נקרא מעשה צדיקים דבדיבורא דידהו קא עביד מעשה א"כ אכתי תיקשי איך דחי שבת אף דנעשה בי"ש כיון שנעשה במאמר הצדיקים דהן הן הדיבורים הנקראים מעשה צדיקים לכן נראה דהענין כך דביהמ"ק יבנוהו ישראל ורק אז כשישראל יבנוהו למטה אז ירד לעומתה מלמעלה מקדש רוחני שיהא כנשמה בגוף מקדש שלמטה ועי"ז ישרה המקום ב"ה שכינתו בתוכו:
שוב ראיתי כי כן העלה בס' על"נ בסוכה דף מ"א והביא ראי' ממה שאמרו שירד אש מן השמים מאש שלמעלה אל תוך האש של הדיוט שהי' על המזבח והטיב אשר דיבר בזה מע"כ ידידי הרב המאה"ג החריף ובקי טובא כמו"ה אברהם נ"י מ"ש פראנקל נשיא לבית ישראל במדינתנו שעפי"ז יובן הא דאיתא ביבמות את שבתותי תשמרו ואת מקדשי תיראו שכולכם חייבין בכבוד דצריך ביאור מה חיוב שייך באבנים להנ"ל א"ש דקאי על הכח הרוחני ששרוי בתוכו כנשמה בגוף שזה חייב בכבודו ית' ופירש בזה המשנה בפסחים פ"ה שהעזרה צווחה וכו' שג"כ הכונה על כח קדושה הרוחניי שבו אך ליישב קו' התפארת ישראל יש לומר דכבר אמר הכ' אני ד' בעתה אחישנה ודרשות חכז"ל ידוע אם זכו אחישנה ואם לא זכו בעתה כן נאמר בזה אם נזכה שיחוש ד' לגאלינו על ידי מעשינו הטובים אז יבנה ע"י שירד מקדש משמים ע"ד דכ' ואני אהי' לך חומת אש סביב אבל אם לא נזכה רק שתהא הגאולה מחמת כי יגיע העת שהבטיח ד' לגאלינו אז תהא על הסדר שקיבלו חכז"ל שיבוא משיח צדקינו תחלה והוא יבנה ביהמ"ק עד שיזכו לזה ע"י מעשיהם הטובים ואז ד' יבנה בית לשכון כבוד בארצינו שירד מקדש משמים לתוך המקדש (ע"ד שכ' הפלתי סס"י ק"י דאי יהא זכו אחישנה אז א"צ לבשורת אלי' תחילה אבל אם לא זכו רק בעתה אז יהא על הסדר שאמר הנביא כי הנני שולח לכם את אלי' הנביא לבשר כי בא מועד הגאולה) וא"ש:
והנה איתא בתענית דף ה' מ"ד בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא בירושלים של מטה וקשה לי מהא דאיתא בסוכה דף נ"ג דקב"ה אומר אם אתה תבוא לביתי אבוא לביתך יעו"ש ולמה לא נדרוש כאן ג"כ עד"ז דעד שאתה מטיב מעשיך לא אבוא בעיר ירושלים שוב ראיתי שמהרש"א הקשה כן מסברא דנפשו עד שאתה מטיב מעשיך לא אבוא בעיר ירושלים ולפמש"כ תקשה הא זה גמ' ערוכה וכן יקשה הא קרא שפיר מתפרש אם תטיב מעשיך יהא זכו אחישנה אז אבוא בעיר של מעלה דאז ירד ביהמ"ק וירושלים משמים לארץ ולשם יבוא השי"ת:
אולם על דעת הירושלמי הנ"ל נראה דיש לפרש באופן אחר לפמש"כ המחנה אפרים ושאר גדולי אחרונים דבפועל דידו כבעה"ב יש שליחות לנכרי א"כ ניחא דבזה אמירה לנכרי איסור דאורייתא איכא והיינו דממעט שבות כ"ד מה"ד שבת ממאמר דהא לגבי השי"ת הכל פועליו עושים רצונו ע"כ הוה כידו ממש כן בפועל אדם דהוה כידו צריך לשבות ממאמר:
אך קשה לי לדברי המחנ"א הנ"ל משבת דף קל"ט רב משרשיא יהיב לי' פרוטה לתינוק נכרי לזרע כשותא בכרמא ופריך וליתן לתינוק ישראל אתי למסרך וליתן לגדול נכרי אתי לאחלופי נכרי בישראל להנ"ל קשה הא אם יתן לנכרי פרוטה הוה פועל דידי' והוה כידו ואסור מטעם שליחות לנכרי לכן יהיב לי' לקטן נכרי דלאו בר דעת לכן אף דמקבל פרוטה איני כשכירו כיון דלאו בר דעת הוא א"כ מוכח דגמ' דבבלי לית לי' הך דירושלמי הנ"ל:
והנה תוס' שם הקשו אדרב משרשיא הא אמרינן לעיל דהלכה כר"ט דמתיר בחו"ל ותי' דלא הי' בני תורה והיינו כהא דאיתא התם שלחו לי' בני בשכר כילה מהו כשותא בכרמא מהו מת ביו"ט מהו וכו' שלח להו כילה חזרתי על כל צידי כלה ולא מצאנו לה היתר ולשלח להו כדרמי בר יחזקאל לפי שאין בני תורה כשותא בכרמא שלח להו עירבובא ולישלח להו כדר"ט דתניא כישות ר"ט אומר אין כלאים בכרם וחכמים אומרים כלאים וקיימ"ל כל המקיל בארץ הלכה כמותו בחו"ל לפי שאין בני תורה וכו' מת לא יתעסקו בו לא יהודאין ולא ארמאין איני והא עובדא הוה וכו' אמר רי"ו יתעסקו בו עממין וכו' לפי שאינן בני תורה והנה זה תמוה טובא א"כ איך אמר חזרנו על כל צדדי היתר ולא מצאנו היתר הרי באמת יש צד היתר ואי כילה רצו להתיר להם הוה לי' להשיב להם דאסור דזה מיחזי כשיקרא שחזר על צדדי היתר ולא מצאו ובאמת יש צד היתר:
ונראה לפרש על נכון דהנה בתוס' לעיל דף קל"ח כתבו בחד תי' דכילה שכרך עלי' חוט או משיחה לא סגי רק אי שייר בה טפח ולפי"ז די"ל דהם שאלו על כילה מהו היכיא דלא שייר בה טפח וע"ז השיב לא מצאתי לה צד היתר דבוודאי אי הוי בני תורה הוה משיב להו בבירור דבלא שייר טפח אסור ואם שייר בה טפח מהני בכרך עלה חוט כדרמי בר יחזקאל אבל כיון דהם לאו בני תורה ע"כ רק השיב להם מה ששאלו אם עבר ולא שייר בה טפח מהו היתר יש לעשות בזה וע"ז השיב להם שפיר שלא מצא צד היתר דלא מהני באמת כיון דלא שייר בה טפח:
וכן באיבעיא שני' כשותא מהו וכו' הנה להבין האיך אייריא אם השיב להם סתם דהוה עירבובא למה לא השיב להם גם בזה חזרנו על צדדי היתר ולא מצאתי וע"כ לומר דבאמת מסתמא גם בזה השיב להם כך א"כ לפי"ז שוב קשי' הא באמת יש צד היתר כר"ט וקשיא ממנ"פ אך א"ש דתוס' כ' דהם שאלו היכיא שעשה כדין כלאים שזרע בכרמא ג' מינים כאחד והנה בכהא"ג הא ל"ש לומר כל המיקל בארץ וכו' רק בערלה וכן הוא שיטת רש"י ותמה עליו בח"ס בחי' שזה נגד שמעתין יעו"ש אבל להנ"ל ניחא דבאמת רק בערלה הלכה כמיקל אבל בכלאים אין הלכה כך בזורע ג' מינים אבל היכיא דזרע ב' מינים נהי דתוס' כ' דבדבר שאין תלוי בזריעה בהא לא אמר הלכה כמותו בחו"ל אבל עכ"פ שוב שפיר י"ל הלכה כר"ט דבזרעים אין כלאים בכרם ולפי"ז י"ל כיון שהם שאלו על ג' מינים ובזה באמת ליכא צד היתר לפסוק כר"ט דרק בערלה הלכה כמיקל ורק אי הוה בני תורה הוה משיב להם בג' מינים אסור ויש צד היתר בב' מינים דבזה נסמך אדר"ט דל"ה כלאים בחו"ל אבל כיון שהם לאו בני תורה השיב להם רק על מה שישאלו דהוה עירבובא דבזה באמת ליכא צד היתר כדר"ט דבכלאים ל"א הלכה כמיקל בארץ:
וכן זה ששאלו על מת ביו"ט מהו דהיינו דהם שאלו מת ביו"ט ובאמת בזה אסור ביו"ט רק ביו"ט הסמוך לשבת בין מלפניו בין מלאחריו יש להתיר כדי שלא להשהות המת אבל כיון דהם לאו בני תורה לא רצה לבאר כל זה רק השיב להם סתמא שלא מצא בכהא"ג צד היתר:
שוב ראיתי שעמד בדברים הנ"ל בספר לקט יוסף וז"ל מה שמועט הקב"ה שמלאכת משכן א"ד שבת הקשה בשפתי דעת מהיכי תיתי שידחה שבת ותי' שהמשכן נעשה ע"י הקב"ה והו"א שידחה שבת משום שהקב"ה אינו שומר שבת לכן צריך למעט את שבתותי תשמרו הרי שלך לפניך שעמדו ע"ז וכיוצא בזה כ' בנחלת בנימין וז"ל לפום רהיטא נראה דבשאלת אורים ותומים הי' אסור בשבת משום חיוב כותב אף דכבר כתובים מ"מ השתא דבלטו ונצטרפו הרי זה כתיבה גמורה הגם דהכהן לא עשה כלום רק מאיליו נעשה אכתי על הקב"ה גופי' כביכול יפול הספק דמשמר שבתא הוא ועוד דבר הנאסר לאדם גופי' לעשותה לו למי שמותר בו אסור ועל דוד ל"ק מידי האיך שאל באו"ת בשבת בבריחתו בפני שאול דעשה כזאת מפני פ"נ כי נרדף הי' אבל על אחימלך קשה האיך שאל באו"ת בשבת הלא הוא ככותב וצריך לומר למאי דקיימ"ל בא"ח דדבר שאינו מתקיים בשבת מותר כמו דמותר לרשום בציפורן בשבת על הספר שהוא דבר שאין מתקיים והכא נמי אותיות האו"ת הוא דבר שאין מתקיים כי לאחר שהשיבו חזרו למקומן לכן לא הוי ככותב לפי"ז שפיר יתפרש דברי הירושלמי כמש"כ לעיל דכמו ששבת השי"ת ממאמר כן ישבות ממאמר כזה אשר על ידי זה נעשה פעולה כמו פעולת הכתיבה באו"ת דבאמת אסור מה"ת לפי דברי הירושלמי וע"כ הא דשאלת באו"ת בשבת הוא הכל משום סכנת נפשות:
והנה גם על מה שהקשה רש"י הא אין בניין ביהמ"ק בלילה העלה בס' ערל"נ כדברי שכתבתי לעיל דהא זה ילפינן מביום הוקם המשכן והנה פשיטא דכלי המשכן אינם בכלל משכן סתם דהא בכל מקום כתיב את המשכן ואת כליו ואם כן מותר לעשותו בלילה ואם כן גם מזבח שהוא בכלל כלים כנראה מדברי רבינו בה' ביהב"ח שכ' ועושין למקדש כלים מזבח העולה ומותר לבנותו בלילה וא"כ מזבח נמי יכול לעשות בלילה ושפיר משני דאי בני בלילה דהא לר"י לא בעיין מחיצות להתיר הקרבת העומר:
והנה רש"י בשבועות שם דף ט"ו כתב דאין דוחה יו"ט דמדכתיב את שבתותי תשמרו ואת מקדשי תיראו שכולכם חייבין בכבודי שהזהרתי על השבת וימים טובים נמי שבתות איקרי ולא פירש רש"י היכן מצינו דאיקרו שבת הנה מדברי הרשב"ם ב"ב דף קכ"א משמע דס"ל משום דכ' שבת שבתון נשמע דגם יו"ט איקרי שבת ולכן נקרא שבת בראשית:
אולם מדברי רש"י ביומא דף פ"א בד"ה איהו גופי' שבת מיקרי נראה דמדהא דכ' שבת שבתון ביו"ט אין לקרוא עוד שבת ואפי' יוהכ"פ לא איקרי שבת רק מדכתיב תשבתו שבתכם דהא דכ' שבת שבתון היינו לומר דהוה יום מנוחה ומרגוע אבל לא איקרי שבת ולכן נראה דהא דס"ל דיו"ט איקרי שבת והוא נכלל בקרא דאת שבתותי תשמרו הוא מקרא דתשבתו את שבתכם דאיתא התם ביומא דתניא בברייתא דמוסיפין מחול על הקודש מדכתיב שבתכם דקאי על יו"ט ואיתא התם דר"פ ס"ל כאותו ברייתא דקאי האי שבתכם על יו"ט ולכן אמר ר"פ לעיל מא"י דגמור משבת בראשית הרי דקרא לשבת שבת בראשית דיו"ט נמי איקרי שבת והיינו דס"ל כאותה ברייתא דשבתכם קאי על יו"ט ולכן כל שבת נקרא שבת בראשית א"כ מבואר דלא כרשב"ם הנ"ל ונ"ל דלזה כיון רש"י בשבועות דיו"ט איקרי שבת והיינו מדכתיב שבתכם ולפי"ז יש לומר דבר חדש הא דאמר רב אשי בשבת דף כ"ד שבתון עשה הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה זהו כראב"י דס"ל שבתכם קאי על יו"ט א"כ כיון דיו"ט גופי' שבת אקרי וא"כ הא דכתיב שבת שבתון הוא הכונה שפיר דהוה עשה דהא שבת דכתב בקרא היינו דיומא גופי' איקרי שבת א"כ שבתון היינו עשה לחייב לנוח בו באותו יום דאקרי שבת והיינו שבת שבתון דחייב לשבות והוה מ"ע אבל אי מוקמינן שבתכם על יוהכ"פ ולא נשמע דיו"ט איקרי שבת א"כ הא דכתיב שבת שבתון ל"ה מ"ע אלא לומר שהוא לכם למנוחה ולמרגוע כיון דהאי שבת ע"כ מתפרש כן שהוא להם לשבת ולמנוחה א"כ שבתון ג"כ רק מתפרש הכי שהוא למנוחה וכפל המילות לחיזק הענין ובזה נתבאר לנו במה פליגי רבא ורב אשי דרבא לית לי' שבתון מ"ע דס"ל כדרב פפא:
ג') בשו"ת בית אפרים סי' י' הקשה אמש"כ רבינו דהתועלת ממה ששנינו במידות כי ממנו נקח לעבוד לעתיד והא נפ"מ גם עתה לדינא להא דאיתא בר"ה דף כ"ד לא יבנה אדם בית תבנית היכל וכמש"כ רבינו בפ"ז א"כ צריכין שנדע תבניתם לשמור שלא לעשות כמתכונתם וכתב לישב משום דלכאורה קשה אהא דאיתא במגילה דף י' אמר רי"צ שמעתי שמקריבין בזמה"ז קסבר קד"ר לקלע"ל ולפי"ז יקשה מהא דלא יעשה אדם בית תבנית היכל ואמאי שהרי אם ירצה יכול להקריב בתוכו לד' וא"ל דדוקא אם נעשה מתחילה לגבוה אבל אם נעשה להדיוט שוב לא חזי לגבוה ז"א דהא במעילה איתא דבונין בחול ואח"כ מקדישין והא דכ' רבינו בפ"א מהבהב"ח אבני קורות שחצבן לביה"כ אין בונין אותן בהבית והוא מתוספתא דמגילה וצריך לחלק דהאי דבונין בחול היינו שיבנה ביתם אבל לא יקרא עליו שם הדיוט משא"כ בהא דתוספתא מייריא כשייחד אותו מתחלה להדיוט וה"ה לביה"כ ועכ"פ הא דלא יבנה בית תבנית היכל קשה דדוחק לומר שיבנה אותו בפירוש לשם הדיוט תבנית היכל ועוד שנראה דהך דאבנים שחצבן לביהכ"נ איני אלא רק מדרבנן ומעלה עשו בקודש והך דלא יבנה בית תבנית היכל משמע בפוסקים דהוה איסור דאורייתא וצ"ל דרי"צ סובר דהך דלא יבנה בית בתבנית היכל היינו בזמן שהי' ההיכל על מכונו דאז הי' אסור להקריב במק"א אבל בזמה"ז דליכא מקדש באמת שרי ואנן לדידן קיימ"ל כהך דלא יעשו בית תבנית היכל היינו משום דקיי"ל דקלע"ל וא"כ ניחא דלא מצינן למימר הנפ"מ מהך דתנן במידות שנדע דלא נעשה בית בתבניתם דא"כ הוה קשיא לרי"צ למה אתנייא תנא אע"כ דיש תועלת ונפ"מ אחר ולכך כתב רבינו דנפ"מ דנדע לבנות לעתיד ב"ב אלא דקשה לזה הא דאיתא ביומא דף מ"ז מאן תנא מידות ראב"י ובזבחים איתא דראב"י סובר דקדלע"ל ואם כן שפיר יש נפ"מ דנדע אסור לבנות בזה"ז בית בתבנית היכל וכתב לתרץ וז"ל דהא קרא כתיב ארכו ורחבו והוא שוה ב"א וב"ב ולא אייריא מגובה ואין מעכב וא"כ למה האריך התנא בבנין בית שני במידותיו עובי הכתלים והתאים ושאר ענינים שאין נפ"מ בזה דהא כל שאין מעכב אין נפ"מ לתבנית בנין ההיכל כמש"כ המהרי"ק לענין גביעים וכפתורים של מנורה (לקמן בפ"ז הבאתי דברי המהרי"ק) לזה אמר רבינו דמהרה יבנה המקדש ויש לשמור תבנית ההוא בבנין העתיד יעוי"ש שהאריך בזה:
ולי נראה לישב קושיתו דלדעתי מבואר בקרא הקושיא ופירוקא וגם מבואר בקרא כטעמ' של רבינו דכתיב ביחזקאל אתה בן אדם הגד את בית ישראל את תבנית הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את תבנית ואם נכלמו מכל אשר עשו צורת הבית ותכונותו ומוצאיו וכ' הודע להם ושמרו צורותיו ועשו אותם והפסוקים מוקשים מאוד להנ"ל י"ל דיפורש כך הגד להם את הבית לא למען יבנו אותו כי אם לא יעשו תשובה לא יזכו לעשותו וכדפירש"י דראוי הי' להם לעשות נס בימי עזרא ובנין זה מאז הי' ראוי להם כשיעלו מן הגולה לגאולת עולם אלא שגרם החטא שלא הי' תשובתם הוגנת (וכמו שהבאתי לעיל דבריו) ויצאו ברשות כורש ובנו לעצמן רק התועלת שתגיד להם את תבנית הבית ומדדו את תבנית שיחשבו ממידת הבנין בלבם למען ידעו שלא יבנו להם בית בתבנית זה בארכו ורחבו ובזה יכלמו מעונותיהם שיתעוררו בתשובה עי"ז שתגיד להם צורת הבית לא בעבור שיעשו אותו רק אדרבא בשביל שלא יעשו כתבניתו וע"ז אמר ואם נכלמו מעונותיהם שיעשו תשובה הגונה אז צורת הבית ותכונתו וצורתו הודע להם למען ישמרו את כל צורותיו ועשו אותם כדי שיעשו אותם לגבוה ומעתה ניחא דרבינו כתב דהתועלת שנדע הבנין שנדע לעשותו אם נזכה במהרה אם זכו אחישנה ולא נתן הטעם כדי שידעו שלא לעשות בית בתבניתו דזה רק אם חלילה לא יזכו אז התועלת כדי שידעו שלא לעשותו ועדיף לי' זה הטעם שנדע לעשותו כי על זה אנו מצפים שנזכה לתשובה ונזכה לעשותו וכמו שאמר הנביא ועשו אותם:
ובזה נבין דברי רבינו שבפי' המשנה שהקדמנו דהביא קרא דמיד ד' עלי השכיל ללמוד ממנו לעתיד כי לכשיגלה ד' עינינו שנראה לבסוף דעתו של הקב"ה במה שאמר לדוד שהוא מסכים למה שנאמר ליחזקאל ומעתה זאת גם כונת רבינו כאן דהוקשה לו גם כן אותן שינוים שבמקרא בנבואות יחזקאל ואיך אפשר זאת כיון שהכל בכתב מיד ד' השכיל לדוד וכקושית הח"ס ע"ז כתב רבינו כמתרץ דאין מפורש ומבואר ובאמת כאשר יגלה לנו פירושו לא יהא כלל סתירה ממה שנגלה לדוד ובין מה שנגלה ליחזקאל ואולם כ"ז שלא נתגלה לנו האמת בכל זאת אין אנו טועין אם בנו בית שני כפי אשר הבינו הם דכיון שלא הגיע העת שיגלה להם השי"ת הדרך האמיתי יש להם לעשות כפי אשר הורוהו משמים להבין הדברים אשר בכתב השכיל לדוד וממה שבא ליחזקאל בנבואה ולכן בנוהו כבנין שלמה ומעין הדברים המפורשים ביחזקאל:
ואפשר לומר שגם לפי דרכו של הח"ס שכתבתי לעיל דאין נביא רשאי לחדש ולשנותו רק יען שהקב"ה מראשית כזאת הודיע שיעשו כפי אשר יגלה להם עפ"י נביא יתכנו דברי רבינו שכיון לזה במתק לשונו להעיר אותנו על השינויים שרק ע"י נביא אשר יגלה השי"ת על ידו נדע איך לבנות לעתיד כי בנין יחזקאל סתום ואין מבואר ובנין בית שני כבנין שלמה ומעין הדברים הנאמרים ליחזקאל כיון שכך הודיע השי"ת שיעשו לדורות כפי אשר יורם ויגלה להם בכל בנין ובנין ולעזרא גילה השי"ת לבנות מעין בנין שלמה ומעין בנין העתיד:
ויש ראי' לזה מספרי שהבאתי לעיל בהלכה א' דדריש לשכנו תדרשו ובאת שמה שצריך לדרוש הנביא אשר ידרוש המקום לשכנו וכבר הערותי עליו דלדורות ל"ש זה כיון שלא נעלם מאתנו מקומו וגם מקום המזבח נוכל למצוא בזמנינו כמו שיתבאר בפ"ו להנ"ל ניחא דלא לבד על מקומו צריכין לדרוש לנביא אלא גם על אופן עשיתו וצורת הבנין צריכין לדרוש את הנביא לדרוש את ד' איך יבנו בנין העתיד למען יהא צורת הבנין הכן לשכון כבודו ית"ש שמה וראה זאת מצאתי כי כן זכיתי לכוין בזה לדעת אחד מחכימא קדמאי להרב החבר שהשיב לכוזרי יעויין שם במאמר ג' שאמר החבר וז"ל וכבר ראינו מה שנקבע אחרי משה והיתה מצוה כמו שעשה שלמה שקידש החצר והעלה עולות בזולת המזבח ועשית החג שבעת ימים ושבעת ימים ומש"כ דוד ושמואל מסדר המשוררים בבית והיו למצות תמידות ומה שעשה שלמה במה שבנה ומה שהניח ממה שעשה משה במדבר ומה שהעמיד עזרא בבית שני על קהלו לתת שלישית השקל ומה שהעמיד במקום הארון תכונה שתלו לפני הכפורת בעבור שידעו כי הארון נגנז לשם ועל זה שאל הכוזר איך יתכן זה עם לא תוסיף ולא תגרעו ממנו והשיב החבר דזה לא נאמר אלא לההמון אבל ע"י נביאים רשאים והמפרש קול יהודה הקשה הא אין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה ותי' שדעת החבר כך שהכל צפוי למשה מסיני ונרמז בתורתו והרשות נתונה לנביאים להוציא סידורם מן הכח אל הפועל עכ"ד (אח"ז ראיתי כי כן העלה בס' אור החיים הק' פ' תרומה) אך אי קשיא לי הא קשיא לי בפי' המשנה הנ"ל למש"כ רבינו בפ"ו דמקריבין אף שאין בית א"כ שפיר נפ"מ בדינים אלו בזמנינו דהרי עכ"פ צריכין לידע מקום המזבח וצורתו ולכן צריך לידע גם מקום הבית וכן יקשה דרבינו שם כתב דגם בדיני מס' תמיד שאין נפ"מ עתה ויקשה הא מקריבין אף שאין בית ואפשר לישב דרק ק"י מקריבין כמו ק"פ אבל ק"צ ממש כקרבן תמיד בלא"ה אין יכולין להקריב דאין לנו שקלי ציבור מכל ישראל לצורך תמיד וכמו שיבואר בפ"ו:
והנה אפשר עוד ליתן טעם לכל שינויים שנעשו במקדש בכלים ומזבח לפמש"כ החת"ס שם דלכך בנו בית שני מקדש בלא ארון משום דגבי ארון כתיב ונועדתי לך שם לדבר אתך וכיון שאין נביא כמרע"ה להוועד עמו אין הארון מעכב ולפי"ז לפמש"כ לעיל בשם העקידה דבנין שלמה לא הי' עיקר בנין בית עולמים שזהו רק לימות המשיח לכן י"ל דלכך לא הי' קפידא בכל השינויים שנעשה בבית ראשון כיון שאין זה המקדש המקוה רק לעתיד לימות המשיח שיוחזר הארון ורוח הקודש אז יהא עיקר המקדש ואז באמת לא יהיו שינויים ובנין בית שני שלא הי' תעודתו שיעמוד לעולם לכן הי' בהם שינויים להורות ענין זה ואפשר להעמיד זה בכונת התויו"ט שכ' יען דלא חזרו בתשובה לכן בנו מעין בנין שלמה הכונה דלכן (לא הי' קפידא אם יהי' כאן שינויים) כדי להורות זה עשו שינויים דלא כבית ראשון ולא כבנין העתיד וא"כ כיון שע"י נביא נבנה ל"ש לומר דאין נביא רשאי לחדש דבר כיון שמה שכתוב בתורה ובנביאים רק על בנין העתיד לעמוד לעד נאמר:
אך קשה לי אדברי הח"ס זצ"ל שכתב שאין נביא כמשה ע"כ אין קפידא בארון הא בשבועות דף ט"ו דרשו וכן תעשו לדורות דבעינן ע"י נביא ומלך כמו בנין המקדש הי' ע"י נביא ומלך וא"כ גלי לן קרא דלא בעינן דוקא נביא כמשה דאי נבעי נביא כמשה א"כ לא נוכל לבנות כלל אף ע"י נביא כיון דלא קם נביא כמשה:
והנה ראיתי להחכם מהרי"א בספרו למלכים שהרגיש ג"כ קצת בחקירה הלזו וכ' וז"ל ראוי שתדע שהמשכן אשר עשה משה לצורך שעה וכמו שאמר כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה ולפי שהי' מטולטלים ממקומו על כתפות הלוים לכך הוצרך להיות קטן והשיעור שזכרה התורה ושערי חלקיו לא הי' כי אם לאותו משכן שבמדבר ולכך אמר הכתוב ככל אשר אני מראה אותך תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו באזהרה לדורות שיעשו בנין עולמים כאותו תבנית אבל לא באותו השיעור ולכך כשעשה שלמה המקדש עשה אותו כתבנית המשכן קדק"ד והיכל שהוא קודש שלחן מנורה ומזבח הזהב וכתבנית המשכן היו כולם אבל לא הי' כאותם השיעורים כי אם גדולים מהם להיות בית קבוע לעולמים אח"ז ראיתי בתו"ח ב"ב פ"ו שעמד להקשות למה נבנה בבית שני הכל כמו בבית ראשון ולענין רום ההיכל לא הי' כמו בבית ראשון דהי' שלשים אמה קומתו ובית שני ארבעים אמה קומתו ובבית ראשון הי' ההיכל ל' אמות קומתו ובית קדק"ד כ' אמה קומתו וכתב בשם הגר"א משום דבבית שני הי' היכל וקק"ד כאחד ולא הי' מחיצה נפסקת נמצא ארכו של היכל וקדק"ד ששים ורחבו עשרים לכן הי' קומתו ארבעים רומו כחצי ארכו וחצי רחבו כדאיתא ב"ב דף ק' אבל בבית ראשון היתה מחיצה מפסקת בין ההיכל וקדק"ד הי' ההיכל לבדו אורך מ' ורוחב עשרים נמצא חציו שלשים לכן הי' קומתו ג"כ ל' וקדק"ד הי' אורך כ' ורוחב כ' לכן הי' רומו עשרים יעוש"ה:
ב') והנה בתפארת ישראל ריש מדות תמה אדברי רבינו ממה שנאמר ממדרש תנחומא הביאו רש"י בר"ה דף ל' ובתוס' שבועות דף ט"ו דבנין העתיד יבנה בידי שמים (וכן איתא במנחות דף ק"י המזבח בנוי למעלה ועתיד להורידו למטה לארץ וכן בגמ' חגיגה דף י"ב זבול שם ירושלים וביהמ"ק ומזבח בנוי שנאמר מכון לשבתך עולמים לכן מצינו בפסחים נ"ד ביהמ"ק הוא מן ז' דברים שנברא קודם בריאת עולם דכ' כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו וכן בזוה"ק פ' משפטים גדול יהי' כבוד בית האחרון מן הראשון דקדמה ע"י דבר נש והאי על ידא דקב"ה ובג"כ אם ד' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו) ותי' דהכונה דיבנה בי"ש שהקב"ה יסייעם בדרך נס אלא דא"כ קשה קו' רש"י אהא דאמרינן שם דאיבנו בלילה הא אין בונין ביהמ"ק בלילה וכן נמי אין בונין ביו"ט צריך לומר דעפ"י הדיבור שאני ועוד תי' דאפשר להבנות ע"י נכרים דאף דלא לכם ולנו לבנות בית אלקים היינו בבונים משלהם והנה מה שתירץ דאפשר לבנות ע"י נכרים לדעתי לא יתכן כן כיון דאין שליחות לנכרי א"כ מבטל המ"ע של בנין בית הבחירה דמהא"ט שבת דוחה מילה אף למ"ד דמילה כשר ע"י נכרי ע"כ משום דבזה לא מתקיים המ"ע שמוטל על האב כיון דאין שליחות לנכרי וכמש"כ בח"ס בכמה דוכתין בתשובה ויבואר לקמן בפרקין אך ראה זה מצאתי במדרש תל תלפיות אות ח' דבר נפלא ב' מקדשות ניבנו ע"י ישראל כי מקדש שני נבנה ע"י זרובבל השלישי יהי' נבנה ע"י עשיו ויחזור עטרה ליושנה ע"י שהכח שלו מעורב עם שאר הכחות וזה וגר זאב עם כבש ויהי' שלום זהו החזרת עטרה ליושנה כמו שהי' בימי שלמה עטרת שלמה שהשלום שלו אמנם במדרש חזית ובפסיקתא רבתא איתא והבית בהבנותו נבנה אין כתיב אלא בהבנותו מאלי' היתה המלאכה נעשית וכי' אעפ"י שנבנה ע"י שלמה לא נבנה רק ע"י הקב"ה וכמו שדרשו בהקמת המשכן ביום הקים משה את המשכן שמאליו היתה הקימה דהקב"ה מסייע על ידו וכן יהא בבנין העתיד שיהא הבנין ע"י אדם דהא מ"ע לדורות לבנות מקדש כדכ' ועשו לי מקדש רק שהקב"ה יסייע בידם ע"ד נס אלא דאכתי קשה מהא דאין בונין ביו"ט דאין לומר כיון שמאליו נעשה שרי דז"א דהא איתא בירושלמי פט"ו ה"ג א"ר אבוה שבת לד' שבות כד' מה הקב"ה שבת ממאמר אף אתה שבות ממאמר ולכאורה תמוה דשבות במאמר היינו מסתמא אמירה לנכרי והא קיימ"ל דאיני רק מדרבנן והכא קיליף לה מקרא לכן נראה לי לפרש הירושלמי ע"ד אחר דהנה בכתובות דף ה' דרשו אקרא דמקדש ד' כוננו ידיך דגדולה מעשה צדיקים יותר ממעשה ד' דבמעשה צדיקים בשתי ידים דכ' כוננו ידיך וכ' בס' אפיקי יהודא דהיינו דהצדיקים בתפלתם בכונה וביחודים גדולים יפעלו שמקדש ד' יבנה בדרך נסיי כאלו נעשה ע"י הצדיקים וכן איתא במדרש על פסוק ויביאו את המשכן אל משה הה"ד לרקמות תובל למלך זה המשכן שהיו מצוייר כמו שכ' ורוקם בתכלת תובל למלך זהו משה וכ' בספר אפ"י לפרש דלהקם המשכן הי' צריכין צרופי הוויית ויחודי השמות כדי לחבר את האוהל והי' אחד לכן הביאו המשכן למשה שהוא לבדו ידע לעשות הצירופים והיחודים לפי"ז י"ל דע"ז קאי הירושלמי דהא מעשה צדיקים היינו ג"כ במאמר ע"ז דרשו שפיר דכמו שד' שבת ממאמר כך אתה צריך לשבות ממאמר מאמירה כזו אשר נקרא מעשה צדיקים דבדיבורא דידהו קא עביד מעשה א"כ אכתי תיקשי איך דחי שבת אף דנעשה בי"ש כיון שנעשה במאמר הצדיקים דהן הן הדיבורים הנקראים מעשה צדיקים לכן נראה דהענין כך דביהמ"ק יבנוהו ישראל ורק אז כשישראל יבנוהו למטה אז ירד לעומתה מלמעלה מקדש רוחני שיהא כנשמה בגוף מקדש שלמטה ועי"ז ישרה המקום ב"ה שכינתו בתוכו:
שוב ראיתי כי כן העלה בס' על"נ בסוכה דף מ"א והביא ראי' ממה שאמרו שירד אש מן השמים מאש שלמעלה אל תוך האש של הדיוט שהי' על המזבח והטיב אשר דיבר בזה מע"כ ידידי הרב המאה"ג החריף ובקי טובא כמו"ה אברהם נ"י מ"ש פראנקל נשיא לבית ישראל במדינתנו שעפי"ז יובן הא דאיתא ביבמות את שבתותי תשמרו ואת מקדשי תיראו שכולכם חייבין בכבוד דצריך ביאור מה חיוב שייך באבנים להנ"ל א"ש דקאי על הכח הרוחני ששרוי בתוכו כנשמה בגוף שזה חייב בכבודו ית' ופירש בזה המשנה בפסחים פ"ה שהעזרה צווחה וכו' שג"כ הכונה על כח קדושה הרוחניי שבו אך ליישב קו' התפארת ישראל יש לומר דכבר אמר הכ' אני ד' בעתה אחישנה ודרשות חכז"ל ידוע אם זכו אחישנה ואם לא זכו בעתה כן נאמר בזה אם נזכה שיחוש ד' לגאלינו על ידי מעשינו הטובים אז יבנה ע"י שירד מקדש משמים ע"ד דכ' ואני אהי' לך חומת אש סביב אבל אם לא נזכה רק שתהא הגאולה מחמת כי יגיע העת שהבטיח ד' לגאלינו אז תהא על הסדר שקיבלו חכז"ל שיבוא משיח צדקינו תחלה והוא יבנה ביהמ"ק עד שיזכו לזה ע"י מעשיהם הטובים ואז ד' יבנה בית לשכון כבוד בארצינו שירד מקדש משמים לתוך המקדש (ע"ד שכ' הפלתי סס"י ק"י דאי יהא זכו אחישנה אז א"צ לבשורת אלי' תחילה אבל אם לא זכו רק בעתה אז יהא על הסדר שאמר הנביא כי הנני שולח לכם את אלי' הנביא לבשר כי בא מועד הגאולה) וא"ש:
והנה איתא בתענית דף ה' מ"ד בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא בירושלים של מטה וקשה לי מהא דאיתא בסוכה דף נ"ג דקב"ה אומר אם אתה תבוא לביתי אבוא לביתך יעו"ש ולמה לא נדרוש כאן ג"כ עד"ז דעד שאתה מטיב מעשיך לא אבוא בעיר ירושלים שוב ראיתי שמהרש"א הקשה כן מסברא דנפשו עד שאתה מטיב מעשיך לא אבוא בעיר ירושלים ולפמש"כ תקשה הא זה גמ' ערוכה וכן יקשה הא קרא שפיר מתפרש אם תטיב מעשיך יהא זכו אחישנה אז אבוא בעיר של מעלה דאז ירד ביהמ"ק וירושלים משמים לארץ ולשם יבוא השי"ת:
אולם על דעת הירושלמי הנ"ל נראה דיש לפרש באופן אחר לפמש"כ המחנה אפרים ושאר גדולי אחרונים דבפועל דידו כבעה"ב יש שליחות לנכרי א"כ ניחא דבזה אמירה לנכרי איסור דאורייתא איכא והיינו דממעט שבות כ"ד מה"ד שבת ממאמר דהא לגבי השי"ת הכל פועליו עושים רצונו ע"כ הוה כידו ממש כן בפועל אדם דהוה כידו צריך לשבות ממאמר:
אך קשה לי לדברי המחנ"א הנ"ל משבת דף קל"ט רב משרשיא יהיב לי' פרוטה לתינוק נכרי לזרע כשותא בכרמא ופריך וליתן לתינוק ישראל אתי למסרך וליתן לגדול נכרי אתי לאחלופי נכרי בישראל להנ"ל קשה הא אם יתן לנכרי פרוטה הוה פועל דידי' והוה כידו ואסור מטעם שליחות לנכרי לכן יהיב לי' לקטן נכרי דלאו בר דעת לכן אף דמקבל פרוטה איני כשכירו כיון דלאו בר דעת הוא א"כ מוכח דגמ' דבבלי לית לי' הך דירושלמי הנ"ל:
והנה תוס' שם הקשו אדרב משרשיא הא אמרינן לעיל דהלכה כר"ט דמתיר בחו"ל ותי' דלא הי' בני תורה והיינו כהא דאיתא התם שלחו לי' בני בשכר כילה מהו כשותא בכרמא מהו מת ביו"ט מהו וכו' שלח להו כילה חזרתי על כל צידי כלה ולא מצאנו לה היתר ולשלח להו כדרמי בר יחזקאל לפי שאין בני תורה כשותא בכרמא שלח להו עירבובא ולישלח להו כדר"ט דתניא כישות ר"ט אומר אין כלאים בכרם וחכמים אומרים כלאים וקיימ"ל כל המקיל בארץ הלכה כמותו בחו"ל לפי שאין בני תורה וכו' מת לא יתעסקו בו לא יהודאין ולא ארמאין איני והא עובדא הוה וכו' אמר רי"ו יתעסקו בו עממין וכו' לפי שאינן בני תורה והנה זה תמוה טובא א"כ איך אמר חזרנו על כל צדדי היתר ולא מצאנו היתר הרי באמת יש צד היתר ואי כילה רצו להתיר להם הוה לי' להשיב להם דאסור דזה מיחזי כשיקרא שחזר על צדדי היתר ולא מצאו ובאמת יש צד היתר:
ונראה לפרש על נכון דהנה בתוס' לעיל דף קל"ח כתבו בחד תי' דכילה שכרך עלי' חוט או משיחה לא סגי רק אי שייר בה טפח ולפי"ז די"ל דהם שאלו על כילה מהו היכיא דלא שייר בה טפח וע"ז השיב לא מצאתי לה צד היתר דבוודאי אי הוי בני תורה הוה משיב להו בבירור דבלא שייר טפח אסור ואם שייר בה טפח מהני בכרך עלה חוט כדרמי בר יחזקאל אבל כיון דהם לאו בני תורה ע"כ רק השיב להם מה ששאלו אם עבר ולא שייר בה טפח מהו היתר יש לעשות בזה וע"ז השיב להם שפיר שלא מצא צד היתר דלא מהני באמת כיון דלא שייר בה טפח:
וכן באיבעיא שני' כשותא מהו וכו' הנה להבין האיך אייריא אם השיב להם סתם דהוה עירבובא למה לא השיב להם גם בזה חזרנו על צדדי היתר ולא מצאתי וע"כ לומר דבאמת מסתמא גם בזה השיב להם כך א"כ לפי"ז שוב קשי' הא באמת יש צד היתר כר"ט וקשיא ממנ"פ אך א"ש דתוס' כ' דהם שאלו היכיא שעשה כדין כלאים שזרע בכרמא ג' מינים כאחד והנה בכהא"ג הא ל"ש לומר כל המיקל בארץ וכו' רק בערלה וכן הוא שיטת רש"י ותמה עליו בח"ס בחי' שזה נגד שמעתין יעו"ש אבל להנ"ל ניחא דבאמת רק בערלה הלכה כמיקל אבל בכלאים אין הלכה כך בזורע ג' מינים אבל היכיא דזרע ב' מינים נהי דתוס' כ' דבדבר שאין תלוי בזריעה בהא לא אמר הלכה כמותו בחו"ל אבל עכ"פ שוב שפיר י"ל הלכה כר"ט דבזרעים אין כלאים בכרם ולפי"ז י"ל כיון שהם שאלו על ג' מינים ובזה באמת ליכא צד היתר לפסוק כר"ט דרק בערלה הלכה כמיקל ורק אי הוה בני תורה הוה משיב להם בג' מינים אסור ויש צד היתר בב' מינים דבזה נסמך אדר"ט דל"ה כלאים בחו"ל אבל כיון שהם לאו בני תורה השיב להם רק על מה שישאלו דהוה עירבובא דבזה באמת ליכא צד היתר כדר"ט דבכלאים ל"א הלכה כמיקל בארץ:
וכן זה ששאלו על מת ביו"ט מהו דהיינו דהם שאלו מת ביו"ט ובאמת בזה אסור ביו"ט רק ביו"ט הסמוך לשבת בין מלפניו בין מלאחריו יש להתיר כדי שלא להשהות המת אבל כיון דהם לאו בני תורה לא רצה לבאר כל זה רק השיב להם סתמא שלא מצא בכהא"ג צד היתר:
שוב ראיתי שעמד בדברים הנ"ל בספר לקט יוסף וז"ל מה שמועט הקב"ה שמלאכת משכן א"ד שבת הקשה בשפתי דעת מהיכי תיתי שידחה שבת ותי' שהמשכן נעשה ע"י הקב"ה והו"א שידחה שבת משום שהקב"ה אינו שומר שבת לכן צריך למעט את שבתותי תשמרו הרי שלך לפניך שעמדו ע"ז וכיוצא בזה כ' בנחלת בנימין וז"ל לפום רהיטא נראה דבשאלת אורים ותומים הי' אסור בשבת משום חיוב כותב אף דכבר כתובים מ"מ השתא דבלטו ונצטרפו הרי זה כתיבה גמורה הגם דהכהן לא עשה כלום רק מאיליו נעשה אכתי על הקב"ה גופי' כביכול יפול הספק דמשמר שבתא הוא ועוד דבר הנאסר לאדם גופי' לעשותה לו למי שמותר בו אסור ועל דוד ל"ק מידי האיך שאל באו"ת בשבת בבריחתו בפני שאול דעשה כזאת מפני פ"נ כי נרדף הי' אבל על אחימלך קשה האיך שאל באו"ת בשבת הלא הוא ככותב וצריך לומר למאי דקיימ"ל בא"ח דדבר שאינו מתקיים בשבת מותר כמו דמותר לרשום בציפורן בשבת על הספר שהוא דבר שאין מתקיים והכא נמי אותיות האו"ת הוא דבר שאין מתקיים כי לאחר שהשיבו חזרו למקומן לכן לא הוי ככותב לפי"ז שפיר יתפרש דברי הירושלמי כמש"כ לעיל דכמו ששבת השי"ת ממאמר כן ישבות ממאמר כזה אשר על ידי זה נעשה פעולה כמו פעולת הכתיבה באו"ת דבאמת אסור מה"ת לפי דברי הירושלמי וע"כ הא דשאלת באו"ת בשבת הוא הכל משום סכנת נפשות:
והנה גם על מה שהקשה רש"י הא אין בניין ביהמ"ק בלילה העלה בס' ערל"נ כדברי שכתבתי לעיל דהא זה ילפינן מביום הוקם המשכן והנה פשיטא דכלי המשכן אינם בכלל משכן סתם דהא בכל מקום כתיב את המשכן ואת כליו ואם כן מותר לעשותו בלילה ואם כן גם מזבח שהוא בכלל כלים כנראה מדברי רבינו בה' ביהב"ח שכ' ועושין למקדש כלים מזבח העולה ומותר לבנותו בלילה וא"כ מזבח נמי יכול לעשות בלילה ושפיר משני דאי בני בלילה דהא לר"י לא בעיין מחיצות להתיר הקרבת העומר:
והנה רש"י בשבועות שם דף ט"ו כתב דאין דוחה יו"ט דמדכתיב את שבתותי תשמרו ואת מקדשי תיראו שכולכם חייבין בכבודי שהזהרתי על השבת וימים טובים נמי שבתות איקרי ולא פירש רש"י היכן מצינו דאיקרו שבת הנה מדברי הרשב"ם ב"ב דף קכ"א משמע דס"ל משום דכ' שבת שבתון נשמע דגם יו"ט איקרי שבת ולכן נקרא שבת בראשית:
אולם מדברי רש"י ביומא דף פ"א בד"ה איהו גופי' שבת מיקרי נראה דמדהא דכ' שבת שבתון ביו"ט אין לקרוא עוד שבת ואפי' יוהכ"פ לא איקרי שבת רק מדכתיב תשבתו שבתכם דהא דכ' שבת שבתון היינו לומר דהוה יום מנוחה ומרגוע אבל לא איקרי שבת ולכן נראה דהא דס"ל דיו"ט איקרי שבת והוא נכלל בקרא דאת שבתותי תשמרו הוא מקרא דתשבתו את שבתכם דאיתא התם ביומא דתניא בברייתא דמוסיפין מחול על הקודש מדכתיב שבתכם דקאי על יו"ט ואיתא התם דר"פ ס"ל כאותו ברייתא דקאי האי שבתכם על יו"ט ולכן אמר ר"פ לעיל מא"י דגמור משבת בראשית הרי דקרא לשבת שבת בראשית דיו"ט נמי איקרי שבת והיינו דס"ל כאותה ברייתא דשבתכם קאי על יו"ט ולכן כל שבת נקרא שבת בראשית א"כ מבואר דלא כרשב"ם הנ"ל ונ"ל דלזה כיון רש"י בשבועות דיו"ט איקרי שבת והיינו מדכתיב שבתכם ולפי"ז יש לומר דבר חדש הא דאמר רב אשי בשבת דף כ"ד שבתון עשה הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה זהו כראב"י דס"ל שבתכם קאי על יו"ט א"כ כיון דיו"ט גופי' שבת אקרי וא"כ הא דכתיב שבת שבתון הוא הכונה שפיר דהוה עשה דהא שבת דכתב בקרא היינו דיומא גופי' איקרי שבת א"כ שבתון היינו עשה לחייב לנוח בו באותו יום דאקרי שבת והיינו שבת שבתון דחייב לשבות והוה מ"ע אבל אי מוקמינן שבתכם על יוהכ"פ ולא נשמע דיו"ט איקרי שבת א"כ הא דכתיב שבת שבתון ל"ה מ"ע אלא לומר שהוא לכם למנוחה ולמרגוע כיון דהאי שבת ע"כ מתפרש כן שהוא להם לשבת ולמנוחה א"כ שבתון ג"כ רק מתפרש הכי שהוא למנוחה וכפל המילות לחיזק הענין ובזה נתבאר לנו במה פליגי רבא ורב אשי דרבא לית לי' שבתון מ"ע דס"ל כדרב פפא:
ג') בשו"ת בית אפרים סי' י' הקשה אמש"כ רבינו דהתועלת ממה ששנינו במידות כי ממנו נקח לעבוד לעתיד והא נפ"מ גם עתה לדינא להא דאיתא בר"ה דף כ"ד לא יבנה אדם בית תבנית היכל וכמש"כ רבינו בפ"ז א"כ צריכין שנדע תבניתם לשמור שלא לעשות כמתכונתם וכתב לישב משום דלכאורה קשה אהא דאיתא במגילה דף י' אמר רי"צ שמעתי שמקריבין בזמה"ז קסבר קד"ר לקלע"ל ולפי"ז יקשה מהא דלא יעשה אדם בית תבנית היכל ואמאי שהרי אם ירצה יכול להקריב בתוכו לד' וא"ל דדוקא אם נעשה מתחילה לגבוה אבל אם נעשה להדיוט שוב לא חזי לגבוה ז"א דהא במעילה איתא דבונין בחול ואח"כ מקדישין והא דכ' רבינו בפ"א מהבהב"ח אבני קורות שחצבן לביה"כ אין בונין אותן בהבית והוא מתוספתא דמגילה וצריך לחלק דהאי דבונין בחול היינו שיבנה ביתם אבל לא יקרא עליו שם הדיוט משא"כ בהא דתוספתא מייריא כשייחד אותו מתחלה להדיוט וה"ה לביה"כ ועכ"פ הא דלא יבנה בית תבנית היכל קשה דדוחק לומר שיבנה אותו בפירוש לשם הדיוט תבנית היכל ועוד שנראה דהך דאבנים שחצבן לביהכ"נ איני אלא רק מדרבנן ומעלה עשו בקודש והך דלא יבנה בית תבנית היכל משמע בפוסקים דהוה איסור דאורייתא וצ"ל דרי"צ סובר דהך דלא יבנה בית בתבנית היכל היינו בזמן שהי' ההיכל על מכונו דאז הי' אסור להקריב במק"א אבל בזמה"ז דליכא מקדש באמת שרי ואנן לדידן קיימ"ל כהך דלא יעשו בית תבנית היכל היינו משום דקיי"ל דקלע"ל וא"כ ניחא דלא מצינן למימר הנפ"מ מהך דתנן במידות שנדע דלא נעשה בית בתבניתם דא"כ הוה קשיא לרי"צ למה אתנייא תנא אע"כ דיש תועלת ונפ"מ אחר ולכך כתב רבינו דנפ"מ דנדע לבנות לעתיד ב"ב אלא דקשה לזה הא דאיתא ביומא דף מ"ז מאן תנא מידות ראב"י ובזבחים איתא דראב"י סובר דקדלע"ל ואם כן שפיר יש נפ"מ דנדע אסור לבנות בזה"ז בית בתבנית היכל וכתב לתרץ וז"ל דהא קרא כתיב ארכו ורחבו והוא שוה ב"א וב"ב ולא אייריא מגובה ואין מעכב וא"כ למה האריך התנא בבנין בית שני במידותיו עובי הכתלים והתאים ושאר ענינים שאין נפ"מ בזה דהא כל שאין מעכב אין נפ"מ לתבנית בנין ההיכל כמש"כ המהרי"ק לענין גביעים וכפתורים של מנורה (לקמן בפ"ז הבאתי דברי המהרי"ק) לזה אמר רבינו דמהרה יבנה המקדש ויש לשמור תבנית ההוא בבנין העתיד יעוי"ש שהאריך בזה:
ולי נראה לישב קושיתו דלדעתי מבואר בקרא הקושיא ופירוקא וגם מבואר בקרא כטעמ' של רבינו דכתיב ביחזקאל אתה בן אדם הגד את בית ישראל את תבנית הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את תבנית ואם נכלמו מכל אשר עשו צורת הבית ותכונותו ומוצאיו וכ' הודע להם ושמרו צורותיו ועשו אותם והפסוקים מוקשים מאוד להנ"ל י"ל דיפורש כך הגד להם את הבית לא למען יבנו אותו כי אם לא יעשו תשובה לא יזכו לעשותו וכדפירש"י דראוי הי' להם לעשות נס בימי עזרא ובנין זה מאז הי' ראוי להם כשיעלו מן הגולה לגאולת עולם אלא שגרם החטא שלא הי' תשובתם הוגנת (וכמו שהבאתי לעיל דבריו) ויצאו ברשות כורש ובנו לעצמן רק התועלת שתגיד להם את תבנית הבית ומדדו את תבנית שיחשבו ממידת הבנין בלבם למען ידעו שלא יבנו להם בית בתבנית זה בארכו ורחבו ובזה יכלמו מעונותיהם שיתעוררו בתשובה עי"ז שתגיד להם צורת הבית לא בעבור שיעשו אותו רק אדרבא בשביל שלא יעשו כתבניתו וע"ז אמר ואם נכלמו מעונותיהם שיעשו תשובה הגונה אז צורת הבית ותכונתו וצורתו הודע להם למען ישמרו את כל צורותיו ועשו אותם כדי שיעשו אותם לגבוה ומעתה ניחא דרבינו כתב דהתועלת שנדע הבנין שנדע לעשותו אם נזכה במהרה אם זכו אחישנה ולא נתן הטעם כדי שידעו שלא לעשות בית בתבניתו דזה רק אם חלילה לא יזכו אז התועלת כדי שידעו שלא לעשותו ועדיף לי' זה הטעם שנדע לעשותו כי על זה אנו מצפים שנזכה לתשובה ונזכה לעשותו וכמו שאמר הנביא ועשו אותם:
מעשי למלך
א') ושלשתן נקראים היכל וכו'. כ' ראבי' בפ' תפלת השחר בירושלמי היכל נקרא דמשם כלכלה יוצאת לעולם בתפלה של כה"ג ביוהכ"פ הביאו בתוי"ט פ"ד דמידות ועל עזרה מפרש בירושלמי שמשם עזרה באה לעולם שנאמר ישלח עזרך מקודש ובארבנאל בפירושו על מלכים כ' שנקרא היכל על שם היכל האדם שיש בו מנורה ושולחן וכדכתיב היכל המלך:
והנה ביחזקאל כתיב לאמר אתה בן אדם הגד את בית ישראל את תבנית הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את תבנית ואם נכלמו מכל אשר עשו צורת הבית ותכונתו ומציאיו ומבואיו וכל צורותיו ואת כל חוקותיו וצורותיו כל תורותיו הודע להם וכתיב לעיניהם וישמרו את כל צורותיו ואת כל חוקותיו ועשו אותם:
ואיתא בילקוט בשעה שנגלה להקב"ה והראה ליחזקאל את צורת הבית ותכונתו א"ל יחזקאל מרי וכי עכשיו הם בונים שאמרת וישמרו את כל צורותיו ועשו אותם אמר לו לאו אעפ"י שאינם עושין עכשיו יהא קוראים בצורת הבית ואני מעלה עליהם כאלו בבנינו הם עסוקים שמואל אמר ואם נכלמו מכל אשר עשו צורת הבית וכי יש צורת הבית אלא אמר הקב"ה הואיל ואתם מתעסקים בו כאלו אתם בונים בו:
כבר האריכו ראשונים גדולי חקרי לב שמקדש הי' בו כלב מוציאיו ומביאיו רמזים גדולים אשר יעשה האדם וחי בהם נמשל הארון אל התורה וכרובים על יששכר וזבולון ולחם הפנים על החסד וצדקה המורה על שבעה חכמות משוחים בשמן התורה אמרו כברק נוגה לאדם השלם בל יכשל במי חכמות חיצוניותו וד' אמר את תבנית המשכן וכל כליו וכן תעשו לדורות תבנית וצורת המשכן כן יעשה לכל אחד בביתו וגם לדורות בית יהא מקדש מעט תורה ועבודה וגמ"ח אוחזים בידו ע"כ נאמר הגד לבית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם ואם יכלמו מכל אשר עשו צורת הבית והנביא שאל וכי עכשיו הם בונים א"ל הקב"ה יהא קוראים בצורת הבית תכונת מה שנרמז בו רצוף אהבה ולא לבד בית החיצון מכסף וזהב ואם ילמדו ויתבוננו בצורת הבית יכלמו מעונותיהם עיין ילקוט אליעזר מהגאון מפאקש זצ"ל ערך חורבן:
ולי נראה עפ"י מה שאמרו בזוה"ק ציורא דמשכנא וציורא דבר נש כולה חד ומבואר באגרת הרמב"ם כי כל קומת המשכן והארון וקדשי קדשים וההיכל והשולחן והמנורה והמזבחות וכל כלי המשכן כקטון כגדול ישנו בעצמות אדם בכל פרטי אבריו וגידיו וצריך לקדש ולטהר מלא קומתו מראשו ועד רגליו דוגמת המשכן וכל כליו עד שהוא עצמו יהי' בבחינת משכנו ית' וזה"כ הגד להם בית ישראל את הבית כי תגיד ותבאר לכל ישראל שהם הם הבית הקודש היכל ד' המה אשר בתוכו ד' ועל ידי זה יכלמו מעונותיהם כי יבושו שהקב"ה רואה מעשיהם ופן יגרמו על ידי מעשיהם שיעזוב את הבית בית ישראל מלשכון בתוכם ויסלק דירתו למעלה והחכם מהרי"א כ' לפרש פסוקים הנ"ל וז"ל מפני שבזמנו של יחזקאל היו תועים בני ישראל בעבודת השמש והירח וכמו שאמר מאותם שהי' אחוריהם אל היכל ד' ופניהם משתחוים לשמש לכן צוה לנביא שיגיד להם כל מה שראה בנבואתו מבנין הבית כדי שיתבודדו ויתבוננו בענין הבית וימדדו את תבניתו ולפי שהדברים ההם יש להם רמיזת עליונים בדברים אלקים כמו שבארנו בבנין שלמה לכן בהתבוננם בענין הבית ומדותיו יתבאר להם טעותם בעבדם את המשרתים יכירו וידעו כי לד' המלוכה והוא המושל והמשגיח שהם הדברים אשר יורו עליו ענינו הבית ומידותיו ובזה יכלמו מעונותיהם בראותם כי לא מעבר לים הוא אבל בביתם ימצאו מה שלומדים אם יתבוננו בו ואמר שמות רבים צורת הבית ותכונתו ומוציאיו ומובאיו לפי שהדברים הם מושגים אצלינו באחד בארבע פנים אם בחוש ואם במושכל הראשון ואם במופת ואם בקבלה ואמר צורת הבית על הנוראות בחוש ותכונתו על ההכונה הנרשמת בנפש שהוא התחלה שממנה תבוא ידיעת המושכלת הראשונות ואמר מוציאיו על המופתים הנעשים ומבאיו על המקובלת הבאות לאדם מן האבות בדרך קבלה וכי' ולכן אמר הגד להם ולא אמר הראה להם כי איני דבר התלוי בראיית העין כי אם בהבנת הנרמז והמתכוין בבנין זה:
והנה הרמ"א בספרו תורת העולה כתב בענין זה הנה ההיכל נחלק לג' חלקים כמש"כ הרמב"ם בפ"א מבהב"ח דהיינו קודש וקדק"ד ואולם להורות כי אלו השכלים הם נבדלים על ג' חלקים יש מהן עילה ואיני עלול כלל ויש שהוא עילה לעלול ויש שהוא עלול ואיני עילה העילה ואיני עלול הוא השי"ת ויתרומם לכן בא נגדו קדק"ד כי הוא מקודש בקדושים והי' ארכו כ' אמה כי הוא עשרים במנין שהוא גימטריא כתר כי לו לבד כתב המלכות ודע כי אם נרד לענינו הקבלה הרמז יותר באות כאשר בא הרמז במלת כתר שהוא כתר העליון שבו תלוי הכל החלק השני הם השכלים הנבדלים שהם עלולים מהשי"ת והם עילה לאשר תחתיהם ונגד זה בא בנין הקודש שהוא לפני קדק"ד והי' ארכו מ' אמה נגד מ' יום שעלה משה להר והי' לו מהלכים בין העומדים האלה החלק השלישי בשכלים נבדלים שהמה עלולים ואין עילתם לאשר תחתיו בשכל הפועל שאין שכל נבדל למטה ממנו כמו שאמרו רבינו ז"ל שאמרה שבת לפני הקב"ה לכל יום נתת בן זוג וכו' שלזה נתכוון כמו שכ' בעל עקרים מאמר ב' פרק י' ואם תדקדק עלי באמרי שכליים נבדלים שהמה עלולים מאחר שאין ענין זה רק בשכל הפעול האחרון כי יכיל ואפשר להיות יותר מאחד ונגד זה בא החלק השלישי במקדש שהוא האולם ולהיות כי השכל הפועל אחרון פועל בתחתונים ונותן הצורות בחומריות בעלי הגוף ע"כ נקרא החלק שבא נגדו אולם שהוא מקום גופניי אבל שני החלקים הראשונים לא נותן לו שם גופני רק קראנו להם קודש וקדק"ד להורות כי אין במחיצתם רק קדושה שאין לדבר גופני גדר שמה על כן לא קראו בשם גופני והוא רמז נפלא עכ"ד בפ"ב והנה אחר זה כתב ע"ז בפרק החמישי וז"ל אחר שנרמז עולם השכלי בדרך שבארנו במידת ההיכל ואפשר שעל זה בא הרמז מה שנאמר ד' בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ בא מיד אחר זה שער העזרה שבא ההוראה על עולם הגלגלים לרמז שעל ידי מלאכיו מנהיג השם ית' עולמו לכן בא מדת העזרה חוץ להיכל עכ"ל:
והנה כבר כתבתי לעיל בה' א' אות כ"א מזה בארוכה והבאתי דברי הרשב"א בחולין שכ' וז"ל כי המאמר הזה בעצמו אמרוהו במעשה המשכן שהי' רמז וציור לדברים רוחניים כדכתיב וראה ועשה כתבניתם אשר אתה מראה בהר:
אולם תמוה לי טובא ע"ז מהא דאיתא בספרי פ' האזינו שימו לבבכם לכל הדברים האלה דכתיב אתה בן אדם הגד את בית ישראל וכו' קו"ח ומה תבנית הבית שהוא נראה לעינים צריך אדם שיהא מכוונים להבין דברי תורה על אחת כמה וכמה ולהנ"ל מאי קו"ח איכא דהא בקרא דיחזקאל לא קמזהר גם כן רק אדברים רוחניים שבו שהם גם כן דברי תורה ואם כן איך תלי תניא בדלא תניא וצע"ג:
ב') והנה בריש עירובין איתא מבוי שהוא גבוה מכ' אמה ימעט רי"ו מכשיר עד מ' ועד נ' אמה אר"ח הא מתניתא אטעיתי' לרב דתניא מבוי שהוא גבוה מכ' אמה יותר מפתחו של היכל ימעט הוא סבר מדרבנן יליף מפתחו של היכל ר' יודא יליף מפתחו של אולם ולא היא רי"ו מפתחו דמלכין גמר ולכאורה תמוה לפסוק הלכה לשער כל אחד כפי ערך פתחי דמלכין (הגם כי אמרו כל ישראל בני מלכים הם נראה דוחק דנאמר דמהא"ט יהא נקרא אצלם פתח לערך פתחי דבתי מלכים) ונראה דהנה לעיל אמר רב דשניהם מקרא אחד דרשו ושחטו פתח אוה"מ דרבנן סברי קדושת היכל לחוד וקדושת אולם לחוד וכי כתיב פתח אוה"מ אהיכל כתיב ור"י סובר היכל ואולם קדושה אחת היא וכי כתיב פתח אוה"מ אתרווייהו הוא דכתיב ונראה לפרש פלוגתתם דהנה בירושלמי פרק אין עומדין איתא לעולם יכנס אדם לפנים משתי דלתות מאי טעמא אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום ובגמ' דברכות דף ח' יליף לה מקרא דלשמור מזוזת פתחי וכ' הב"ח בסי' צ' דהנפ"מ בין הילפותת דאי מקרא יש לפרש שלא ישב אצל הפתח שהוא הפתוח לרה"ר ומקרא דלשקוד על דלתותי נשמע אפי' אינו פתוח לרה"ר וכ' ע"ז הב"ח די"ל דירושלמי מילתא אחריתא קאמר ולא אתא כלל ללמד על שיעור שני פתחים דכבר למדנוהו מקרא לשמור מזוזות פתחי אלא אתי ללמד דכל בית הכנסת צריך שיעשו עזרה לפני בית הכנסת כדי שיכנס אדם לפנים משני דלתות דוגמת האולם שהי' לפני ההיכל דלא כבתי תפלות של עע"ז דאינן נכנסין אלא לפנים מדלת אחד ונראה דהטעם הוא להורות דאעפ"י דבמדות מלך מי שמבקש איזה שאלה מן המלך איני נכנס לפני המלך לטרקלין שלו אלא עומד בחצר ושואל ע"י עבדו של המלך שיכנס לטרקלין לפני המלך אבל במדת מלך המלכים הקב"ה אסור לשאול ע"י אמצעי לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ומשום עיקר זה צריך האדם ליכנס לפנים מב' דלתות כלומר אעפ"י שבאתי לעזרה שלפני הטרקלין של ממה"מ הקב"ה אין אני מבקש ע"י אמצעי שיכנס לטרקלין ולשאול שאלתי ע"י אחד ממשרתיו אלא אני נכנס לבית הכנסת עצמו לטרקלין של מה"מ ומבקש מלפניו ית' ובמדרש פ' כי תבא אמרו הוי מתכוין ליכנס דלת לפנים מדלת ולמה כך שהקב"ה מונה פסיעתך ונותנין לך שכר נראה דר"ל שמונה פסיעות שאתה פוסע כדי להורות על עיקר זה להתפלל לפניו ית' ולשאול ממנו בעצמו ולא ע"י שליח שיהא אמצעי בינו לבין הקב"ה ועל כן נותנין לך שכר על קיום וחוזק אמונה זו בלב כל ישראל שעי"כ נכנסין דלת לפנים מדלת עכ"ד מעתה י"ל דהנה סברת הב"ח דבעינן דלת לפנים מדלת זה ניחא לפי סברת חכמים דאולם והיכל שני קדושת ופתח אוה"מ אפתח היכל הוא דכתיב אבל אי פתח ואולם קדושה אחת הוא ופתח האולם היינו פתח אוה"מ א"כ לא נשמע דבעינן כניסה דלת לפנים מדלת מהך דאולם והיכל:
ואמנם לפי מסקנא דגם לרי"ו קדושת היכל לחוד וקדושת אולם לחוד א"כ גם לרי"ו שפיר נשמע דבעינן כניסה לפנים מכניסה וטעמא דרי"ו דמכשיר עד מ' ונ' אמות לא יליף מפתחו של אולם באמת דהא כיון דהוה שתי קדושת פתח האולם לא מיקרי פתח אוה"מ רק הא דמכשיר עד מ' ונ' אמות משום דיליף מפתחו של מלכין מה דרכו בפתחי של מלכין שיש שם כניסה לפנים מכניסה כמש"כ הב"ח אבל אם דרך השואל ליכנס לפנים משתי דלתות א"כ גם פתח האולם מיקרי כיון שהאולם הוא הכניסה הראשונה כמו בפתחו של מלכין (והביהמ"ק הוא נבנה דוגמת פתחי של מלכין בו"ד ע"ד שכתב רבינו פ"ח מה' אלו דלכן צריכין להדליק נירות בהיכל מפני שכן דרכן בבתי מלכים) ולכן נהי דפתחו של אולם מ' אמה מיקרי פתח וכך אף בגבוה נ' אמה מיקרי פתח כיון דאולם נבנה דוגמת פלטין של מלכין ופתחי פלטין של מלכין אפי' נ' אמה ממילא נשמע דלא רק עד מ' אמה נקרא פתח כדוגמת האולם אלא אף עד נ' המה כדוגמת פתחי של מלכין ג"כ נקרא פתח וא"ש כמין חומר סוג' דעירובין עכ"פ נתבאר דענין אולם לפני ההיכל הוא ע"ד דוגמת פלטין של מלכין וכמש"כ הב"ח:
והנה ביחזקאל כתיב לאמר אתה בן אדם הגד את בית ישראל את תבנית הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את תבנית ואם נכלמו מכל אשר עשו צורת הבית ותכונתו ומציאיו ומבואיו וכל צורותיו ואת כל חוקותיו וצורותיו כל תורותיו הודע להם וכתיב לעיניהם וישמרו את כל צורותיו ואת כל חוקותיו ועשו אותם:
ואיתא בילקוט בשעה שנגלה להקב"ה והראה ליחזקאל את צורת הבית ותכונתו א"ל יחזקאל מרי וכי עכשיו הם בונים שאמרת וישמרו את כל צורותיו ועשו אותם אמר לו לאו אעפ"י שאינם עושין עכשיו יהא קוראים בצורת הבית ואני מעלה עליהם כאלו בבנינו הם עסוקים שמואל אמר ואם נכלמו מכל אשר עשו צורת הבית וכי יש צורת הבית אלא אמר הקב"ה הואיל ואתם מתעסקים בו כאלו אתם בונים בו:
כבר האריכו ראשונים גדולי חקרי לב שמקדש הי' בו כלב מוציאיו ומביאיו רמזים גדולים אשר יעשה האדם וחי בהם נמשל הארון אל התורה וכרובים על יששכר וזבולון ולחם הפנים על החסד וצדקה המורה על שבעה חכמות משוחים בשמן התורה אמרו כברק נוגה לאדם השלם בל יכשל במי חכמות חיצוניותו וד' אמר את תבנית המשכן וכל כליו וכן תעשו לדורות תבנית וצורת המשכן כן יעשה לכל אחד בביתו וגם לדורות בית יהא מקדש מעט תורה ועבודה וגמ"ח אוחזים בידו ע"כ נאמר הגד לבית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם ואם יכלמו מכל אשר עשו צורת הבית והנביא שאל וכי עכשיו הם בונים א"ל הקב"ה יהא קוראים בצורת הבית תכונת מה שנרמז בו רצוף אהבה ולא לבד בית החיצון מכסף וזהב ואם ילמדו ויתבוננו בצורת הבית יכלמו מעונותיהם עיין ילקוט אליעזר מהגאון מפאקש זצ"ל ערך חורבן:
ולי נראה עפ"י מה שאמרו בזוה"ק ציורא דמשכנא וציורא דבר נש כולה חד ומבואר באגרת הרמב"ם כי כל קומת המשכן והארון וקדשי קדשים וההיכל והשולחן והמנורה והמזבחות וכל כלי המשכן כקטון כגדול ישנו בעצמות אדם בכל פרטי אבריו וגידיו וצריך לקדש ולטהר מלא קומתו מראשו ועד רגליו דוגמת המשכן וכל כליו עד שהוא עצמו יהי' בבחינת משכנו ית' וזה"כ הגד להם בית ישראל את הבית כי תגיד ותבאר לכל ישראל שהם הם הבית הקודש היכל ד' המה אשר בתוכו ד' ועל ידי זה יכלמו מעונותיהם כי יבושו שהקב"ה רואה מעשיהם ופן יגרמו על ידי מעשיהם שיעזוב את הבית בית ישראל מלשכון בתוכם ויסלק דירתו למעלה והחכם מהרי"א כ' לפרש פסוקים הנ"ל וז"ל מפני שבזמנו של יחזקאל היו תועים בני ישראל בעבודת השמש והירח וכמו שאמר מאותם שהי' אחוריהם אל היכל ד' ופניהם משתחוים לשמש לכן צוה לנביא שיגיד להם כל מה שראה בנבואתו מבנין הבית כדי שיתבודדו ויתבוננו בענין הבית וימדדו את תבניתו ולפי שהדברים ההם יש להם רמיזת עליונים בדברים אלקים כמו שבארנו בבנין שלמה לכן בהתבוננם בענין הבית ומדותיו יתבאר להם טעותם בעבדם את המשרתים יכירו וידעו כי לד' המלוכה והוא המושל והמשגיח שהם הדברים אשר יורו עליו ענינו הבית ומידותיו ובזה יכלמו מעונותיהם בראותם כי לא מעבר לים הוא אבל בביתם ימצאו מה שלומדים אם יתבוננו בו ואמר שמות רבים צורת הבית ותכונתו ומוציאיו ומובאיו לפי שהדברים הם מושגים אצלינו באחד בארבע פנים אם בחוש ואם במושכל הראשון ואם במופת ואם בקבלה ואמר צורת הבית על הנוראות בחוש ותכונתו על ההכונה הנרשמת בנפש שהוא התחלה שממנה תבוא ידיעת המושכלת הראשונות ואמר מוציאיו על המופתים הנעשים ומבאיו על המקובלת הבאות לאדם מן האבות בדרך קבלה וכי' ולכן אמר הגד להם ולא אמר הראה להם כי איני דבר התלוי בראיית העין כי אם בהבנת הנרמז והמתכוין בבנין זה:
והנה הרמ"א בספרו תורת העולה כתב בענין זה הנה ההיכל נחלק לג' חלקים כמש"כ הרמב"ם בפ"א מבהב"ח דהיינו קודש וקדק"ד ואולם להורות כי אלו השכלים הם נבדלים על ג' חלקים יש מהן עילה ואיני עלול כלל ויש שהוא עילה לעלול ויש שהוא עלול ואיני עילה העילה ואיני עלול הוא השי"ת ויתרומם לכן בא נגדו קדק"ד כי הוא מקודש בקדושים והי' ארכו כ' אמה כי הוא עשרים במנין שהוא גימטריא כתר כי לו לבד כתב המלכות ודע כי אם נרד לענינו הקבלה הרמז יותר באות כאשר בא הרמז במלת כתר שהוא כתר העליון שבו תלוי הכל החלק השני הם השכלים הנבדלים שהם עלולים מהשי"ת והם עילה לאשר תחתיהם ונגד זה בא בנין הקודש שהוא לפני קדק"ד והי' ארכו מ' אמה נגד מ' יום שעלה משה להר והי' לו מהלכים בין העומדים האלה החלק השלישי בשכלים נבדלים שהמה עלולים ואין עילתם לאשר תחתיו בשכל הפועל שאין שכל נבדל למטה ממנו כמו שאמרו רבינו ז"ל שאמרה שבת לפני הקב"ה לכל יום נתת בן זוג וכו' שלזה נתכוון כמו שכ' בעל עקרים מאמר ב' פרק י' ואם תדקדק עלי באמרי שכליים נבדלים שהמה עלולים מאחר שאין ענין זה רק בשכל הפעול האחרון כי יכיל ואפשר להיות יותר מאחד ונגד זה בא החלק השלישי במקדש שהוא האולם ולהיות כי השכל הפועל אחרון פועל בתחתונים ונותן הצורות בחומריות בעלי הגוף ע"כ נקרא החלק שבא נגדו אולם שהוא מקום גופניי אבל שני החלקים הראשונים לא נותן לו שם גופני רק קראנו להם קודש וקדק"ד להורות כי אין במחיצתם רק קדושה שאין לדבר גופני גדר שמה על כן לא קראו בשם גופני והוא רמז נפלא עכ"ד בפ"ב והנה אחר זה כתב ע"ז בפרק החמישי וז"ל אחר שנרמז עולם השכלי בדרך שבארנו במידת ההיכל ואפשר שעל זה בא הרמז מה שנאמר ד' בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ בא מיד אחר זה שער העזרה שבא ההוראה על עולם הגלגלים לרמז שעל ידי מלאכיו מנהיג השם ית' עולמו לכן בא מדת העזרה חוץ להיכל עכ"ל:
והנה כבר כתבתי לעיל בה' א' אות כ"א מזה בארוכה והבאתי דברי הרשב"א בחולין שכ' וז"ל כי המאמר הזה בעצמו אמרוהו במעשה המשכן שהי' רמז וציור לדברים רוחניים כדכתיב וראה ועשה כתבניתם אשר אתה מראה בהר:
אולם תמוה לי טובא ע"ז מהא דאיתא בספרי פ' האזינו שימו לבבכם לכל הדברים האלה דכתיב אתה בן אדם הגד את בית ישראל וכו' קו"ח ומה תבנית הבית שהוא נראה לעינים צריך אדם שיהא מכוונים להבין דברי תורה על אחת כמה וכמה ולהנ"ל מאי קו"ח איכא דהא בקרא דיחזקאל לא קמזהר גם כן רק אדברים רוחניים שבו שהם גם כן דברי תורה ואם כן איך תלי תניא בדלא תניא וצע"ג:
ב') והנה בריש עירובין איתא מבוי שהוא גבוה מכ' אמה ימעט רי"ו מכשיר עד מ' ועד נ' אמה אר"ח הא מתניתא אטעיתי' לרב דתניא מבוי שהוא גבוה מכ' אמה יותר מפתחו של היכל ימעט הוא סבר מדרבנן יליף מפתחו של היכל ר' יודא יליף מפתחו של אולם ולא היא רי"ו מפתחו דמלכין גמר ולכאורה תמוה לפסוק הלכה לשער כל אחד כפי ערך פתחי דמלכין (הגם כי אמרו כל ישראל בני מלכים הם נראה דוחק דנאמר דמהא"ט יהא נקרא אצלם פתח לערך פתחי דבתי מלכים) ונראה דהנה לעיל אמר רב דשניהם מקרא אחד דרשו ושחטו פתח אוה"מ דרבנן סברי קדושת היכל לחוד וקדושת אולם לחוד וכי כתיב פתח אוה"מ אהיכל כתיב ור"י סובר היכל ואולם קדושה אחת היא וכי כתיב פתח אוה"מ אתרווייהו הוא דכתיב ונראה לפרש פלוגתתם דהנה בירושלמי פרק אין עומדין איתא לעולם יכנס אדם לפנים משתי דלתות מאי טעמא אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום ובגמ' דברכות דף ח' יליף לה מקרא דלשמור מזוזת פתחי וכ' הב"ח בסי' צ' דהנפ"מ בין הילפותת דאי מקרא יש לפרש שלא ישב אצל הפתח שהוא הפתוח לרה"ר ומקרא דלשקוד על דלתותי נשמע אפי' אינו פתוח לרה"ר וכ' ע"ז הב"ח די"ל דירושלמי מילתא אחריתא קאמר ולא אתא כלל ללמד על שיעור שני פתחים דכבר למדנוהו מקרא לשמור מזוזות פתחי אלא אתי ללמד דכל בית הכנסת צריך שיעשו עזרה לפני בית הכנסת כדי שיכנס אדם לפנים משני דלתות דוגמת האולם שהי' לפני ההיכל דלא כבתי תפלות של עע"ז דאינן נכנסין אלא לפנים מדלת אחד ונראה דהטעם הוא להורות דאעפ"י דבמדות מלך מי שמבקש איזה שאלה מן המלך איני נכנס לפני המלך לטרקלין שלו אלא עומד בחצר ושואל ע"י עבדו של המלך שיכנס לטרקלין לפני המלך אבל במדת מלך המלכים הקב"ה אסור לשאול ע"י אמצעי לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ומשום עיקר זה צריך האדם ליכנס לפנים מב' דלתות כלומר אעפ"י שבאתי לעזרה שלפני הטרקלין של ממה"מ הקב"ה אין אני מבקש ע"י אמצעי שיכנס לטרקלין ולשאול שאלתי ע"י אחד ממשרתיו אלא אני נכנס לבית הכנסת עצמו לטרקלין של מה"מ ומבקש מלפניו ית' ובמדרש פ' כי תבא אמרו הוי מתכוין ליכנס דלת לפנים מדלת ולמה כך שהקב"ה מונה פסיעתך ונותנין לך שכר נראה דר"ל שמונה פסיעות שאתה פוסע כדי להורות על עיקר זה להתפלל לפניו ית' ולשאול ממנו בעצמו ולא ע"י שליח שיהא אמצעי בינו לבין הקב"ה ועל כן נותנין לך שכר על קיום וחוזק אמונה זו בלב כל ישראל שעי"כ נכנסין דלת לפנים מדלת עכ"ד מעתה י"ל דהנה סברת הב"ח דבעינן דלת לפנים מדלת זה ניחא לפי סברת חכמים דאולם והיכל שני קדושת ופתח אוה"מ אפתח היכל הוא דכתיב אבל אי פתח ואולם קדושה אחת הוא ופתח האולם היינו פתח אוה"מ א"כ לא נשמע דבעינן כניסה דלת לפנים מדלת מהך דאולם והיכל:
ואמנם לפי מסקנא דגם לרי"ו קדושת היכל לחוד וקדושת אולם לחוד א"כ גם לרי"ו שפיר נשמע דבעינן כניסה לפנים מכניסה וטעמא דרי"ו דמכשיר עד מ' ונ' אמות לא יליף מפתחו של אולם באמת דהא כיון דהוה שתי קדושת פתח האולם לא מיקרי פתח אוה"מ רק הא דמכשיר עד מ' ונ' אמות משום דיליף מפתחו של מלכין מה דרכו בפתחי של מלכין שיש שם כניסה לפנים מכניסה כמש"כ הב"ח אבל אם דרך השואל ליכנס לפנים משתי דלתות א"כ גם פתח האולם מיקרי כיון שהאולם הוא הכניסה הראשונה כמו בפתחו של מלכין (והביהמ"ק הוא נבנה דוגמת פתחי של מלכין בו"ד ע"ד שכתב רבינו פ"ח מה' אלו דלכן צריכין להדליק נירות בהיכל מפני שכן דרכן בבתי מלכים) ולכן נהי דפתחו של אולם מ' אמה מיקרי פתח וכך אף בגבוה נ' אמה מיקרי פתח כיון דאולם נבנה דוגמת פלטין של מלכין ופתחי פלטין של מלכין אפי' נ' אמה ממילא נשמע דלא רק עד מ' אמה נקרא פתח כדוגמת האולם אלא אף עד נ' המה כדוגמת פתחי של מלכין ג"כ נקרא פתח וא"ש כמין חומר סוג' דעירובין עכ"פ נתבאר דענין אולם לפני ההיכל הוא ע"ד דוגמת פלטין של מלכין וכמש"כ הב"ח: