וּמֵחֵ֨יק הָאָ֜רֶץ עַד־הָעֲזָרָ֤ה הַתַּחְתּוֹנָה֙ שְׁתַּ֣יִם אַמּ֔וֹת וְרֹ֖חַב אַמָּ֣ה אֶחָ֑ת וּמֵהֳעֲזָרָ֨ה הַקְּטַנָּ֜ה עַד־הָעֲזָרָ֤ה הַגְּדוֹלָה֙ אַרְבַּ֣ע אַמּ֔וֹת וְרֹ֖חַב הָאַמָּֽה׃
אבן האזל
מדות המזבח מכוונות הרבה וצורתו ידועה איש מאיש ומזבח שבנו בני הגולה כעין מזבח שעתיד להבנות עשוהו ואין להוסיף על מדתו ולא לגרוע ממנה.
ואין להוסיף על מדתו, הכ"מ כתב ע"ז בר"פ ק"ק דף נ"ח, והוא תימה דשם איתא להיפוך דאמר שם לא צריכא דבצרי בצורי ופירש"י אם נמלכו לקצר את המזבח, וכפי הנראה דחסר בכ"מ וצ"ל עיין בר"פ ק"ק, ובדף ס"ב תניא מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אין מעכבין ואמר בגמ' ובלבד שלא יפחתנו ממזבח שעשה משה שהוא אמה על אמה מקום המערכה, וכן כתב הרמב"ם בהל' י"ז וז"ל אבל מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אין מעכבין והוא שלא יפחות אמה על אמה ברום שלש אמות כשיעור מקום המערכה של מזבח מדבר, ולכאורה סותרות ההלכות.
והנה גם במש"כ הרמב"ם דאין להוסיף על מדתו קשה דבדף ס"ב פריך במה דתנן וכשעלו בני הגולה הוסיפו עליו ד' אמות מן הדרום וד"א מן המערב, דהא כתיב הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל, ומשני קרא אשכח ודרש ויאמר דוד זה הוא בית וגו' וזה מזבח לעולה כי בית מה בית ששים אמה אף מזבח ששים אמה, ופירש"י ולששים אמה לא הוצרכו, ומבואר דאפשר להוסיף על מדת המזבח.
אבל באמת הדברים מבוארים דמה דאמרינן דמדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אין מעכבין ובלבד שלא יפחתנו ממזבח שעשה משה זהו לענין דין הכשר ופסול, דדין זה שלא יפחתנו ממזבח שעשה משה זה מעכב בדיעבד, אבל מה דכתיב הכל בכתב מיד ד' זה אינו אלא לכתחלה כיצד לעשות המזבח, אבל אינו מעכב בדיעבד כיון דאינו מפורש בתורה, ומה שכתב הרמב"ם דאין להוסיף על מדתו אינו מהך קרא דהכל בכתב, דהא מהך קרא יש רשות להוסיף אלא מקרא דיחזקאל דמפרש בגמ' בעירובין דף ד' ובמנחות דף צ"ז פירושא דקרא דזהו על המזבח שעתיד להבנות, ולכן שפיר כתב הרמב"ם דאין להוסיף על מדתו ולא לגרוע דזהו שלא לעבור על נבואת יחזקאל, ומיושב מה דאמר בגמ' לא צריכא דבצרי בצורי, וכן מה שכ' הרמב"ם דאינו מעכב אלא שלא יפחתנו ממזבח שעשה משה.
-מלואים והשמטות-
לידידי הרב הג' הנעלה מו"ה אברהם שפירא שי' ממצוייני ישיבת חברון
בפ"ב הל' ג' בד"ה אבל, במש"כ דהכל בכתב אינו מעכב בדיעבד, כתב ע"ז דמפורש בחולין דף פ"ג ובזבחים דף ל"ב דמעכב בדיעבד, הנה לא מצאתי שיהי' מוכח משם דמעכב בדיעבד, בזבחים דף ל"ג ודאי לא נזכר שיהי' מעכב דהגמ' משני שם רק במה דפריך וליעבד פשפש, וע"ז אמר הכל בכתב וא"כ לא מוכח אלא דמשום זה א"א לעשות פשפש, אבל מנלן דאם היו עוברין ע"ז היתה העבודה פסולה, ומחולין דף פ"ג יש לכאורה לדייק דהוא גם בדיעבד מדאמר דבשביל זה א"א כיסוי הדם במוקדשין, אבל באמת גם זה לא קשה דכיון דמצות המזבח הוא ע"פ ד' בגובה זה, אין מצוה פרטית של כיסוי הדם יכולה לדחות עיקר מצות המזבח, ומצינו רק דעשה דוחה ל"ת אבל לא מצינו דעשה ידחה עשה של ציווי ד' ע"פ נביא שבגובה זה יהי' המזבח, ועוד דכיון דנאמר ע"פ נביא שבגובה זה יהי' המזבח ולא לשנותו, א"כ הוי כמו שנאמר בפי' שלא יוסיפו אפי' לכיסוי הדם וע"פ נביא הא אפשר לדחות מצוה פרטית לפי שעה, וזה הוא ג"כ כמו לפי שעה דהא אין הנביא מדחה עיקר המצוה אלא שלצורך דליקה לא יכסו על המזבח בשביל צורך גובה המזבח.
ונראה דבזה מיושב מה שהקשו בתוס' בזבחים דף ל"ג במה שכתבו והא דמוסיפים על העיר ועל העזרות היינו היכי דאיכא למימר קרא אשכחו ודרוש כי ההיא דסוכה דף נ"א ומיהו קשה דהכא נמי אין לך קרא גדול מזה דנעביד פשפש לקיים מצות סמיכה, ע"ש מה שכתבו בזה, אבל נראה דמעיקרא לא קשה דאף דאמרינן קרא אשכחו ודרוש ומביאים מהא דסוכה וכן איתא לקמן דף ס"ב לגבי מזבח קרא אשכח ודרוש אין הכונה דלא הי' מעיקרא הכל בכתב במדה שעשו העזרה והמזבח, אלא דקרא אשכח ודרוש דאפשר להרחיב אותם כשימצאו שצריך להרחיבם, אבל עכ"פ באותה שעה נאמר לדוד הכל בכתב מיד ד' לעשות העזרות והמזבח כמו שעשה שלמה, וא"צ למש"כ רש"י ששלמה לא הבין, וממילא לא שייך להקשות אין לך קרא גדול מזה לקיים מצות סמיכה, דהא ע"כ כן נאמר עפ"י נביא שלא לעשות פשפש אף שלא יתקיים באשם מצורע מצות סמיכה, ומה שכתבו שם התוס' והא דאמר בריש כיסוי הדם דכיסוי הדם אינו נוהג במוקדשין משום דלא אפשר דהיכי ליעבד ליבטליה קמוסיף אבניו וכתיב הכל בכתב אין זה חשיב כמו קרא כיון דלא כתיב בהדיא בקרא שינהוג כיסוי הדם במוקדשין, אינו מבואר דכיון דבתורה כתיב מצות כיסוי הדם בסתם, מנלן לומר דבמוקדשין אינו נוהג, אבל לפימש"כ ע"ז קרא אשכח ודרוש דהא עכ"פ נאמר באותה שעה עפ"י נביא הכל בכתב אף שלא יתקיים מצות כיסוי במוקדשין, ומה דאמר בסוכה דף נ"ב קרא אשכח ודרוש דהוא מקרא דזכרי' דנלמד דצריך לעשות מחיצה בין אנשים לנשים יש לומר דמקודם היתה קדושה יתירה ולא היו צריכין לכך, וכשראו שבאו לידי קלות ראש התקינו תיקון זה כיון שבעת הצורך מותר להוסיף.
ומה שכתבתי שם דקרא דיחזקאל הוא על המזבח שעתיד להבנות יש בזה קיצור לשון וכונתי על המזבח בבית שני שהי' עתיד להבנות, דהא הבאתי מד' הגמ' מנחות דף צ"ז דמפרש קרא על בית שני וכן במנחות דף מ"ה מלואים הקריבו בימי עזרא ע"ש ועיין בפי' רד"ק ובמלבי"ם דמ"מ קאי קרא גם על הבית השלישי, וזהו שכתב הרמב"ם דמזבח שבנו בני הגולה כעין מזבח שעתיד להבנות עשוהו. [עד כאן].
אכן צריך לבאר עוד מה דאמרינן ובלבד שלא יפחתנו ממזבח שעשה משה דלכאורה הטעם משום שכן מפורש בתורה מעכב גם בדיעבד, וכדאמר שם דכל שנאמר המזבח הוא לעכב, וצ"ל לפי"ז דמ"מ להוסיף אינו מעכב דיש בכלל מזבח הגדול שיעור מזבח קטן, אבל באמת א"א לומר כן דבגמ' שם איתא ובלבד שלא יפחתנו ממזבח שעשה משה, וכמה אמר רב יוסף אמה מחכו עלי' חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב רבוע יהי' המזבח, א"ל אביי דילמא מקום מערכה קאמר מר ולפי"ז הי' צ"ל דעיקר מדת המזבח הוא חמש אמות אלא דממילא מקום המערכה אמה וכפירש"י דאמה מקום הקרנות ואמה מקום הלוך רגלי הכהנים, אבל הרמב"ם בפ"ב כתב ובלבד שלא יפחות מאמה על אמה ברום ג' אמות כשיעור מקום המערכה של מזבח מדבר, וקשה למה לא הזכיר חמש אמות של כל המזבח, וביותר קשה שהוסיף הרמב"ם ג' אמות של הגובה שלא הוזכר בגמ', ומצאתי שכבר עמד בזה הק"א וכן בזבח תודה, וכתב הז"ת דהרמב"ם גורס ודילמא מקום מערכה קאמר, וקאי על ר' מני דאמר ובלבד שלא יפחות ממזבח שעשה משה, ודבריו אינם מובנים דמה הועיל בזה דעכ"פ כיון דאמר רב הונא דכל מקום שנאמר המזבח הוא לעכב א"כ ממ"נ קרא דכתב חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב רבוע יהי' המזבח אם המזבח קאי גם על אורך ורוחב א"כ ליעכב, ואי קאי רק על רבוע יהי' א"כ מנ"ל דמקום מערכה מעכב, ועוד דרישא דקרא נמי כתיב המזבח דכתיב ועשית את המזבח עצי שטים חמש אמות וגו', וקשה לומר דגם המזבח דרישא דקרא לא קאי אלא על עצי שטים דעצי שטים באמת אינם מעכבין, דעיקר דינו מזבח אדמה כמו שהי' במקדש, אלא דבזה יש לומר כמו דאמרינן בעלמא אין דורשין תחלות, וה"נ המזבח דרישא דקרא לא שייך לומר שבא לעכב כיון דע"כ צריך לכתוב אבל עכ"פ קשה כנ"ל.
והנה עוד קשה טובא דבהא דאמר רב הונא על מה דתניא דקרן ויסוד וכבש ורבוע מעכבין, דזהו משום דכל מקום שנאמר המזבח הוא לעכב פריך בגמ' אלא מעתה כיור לרבי וסובב לר"י בר"י ה"נ דמעכב דכתיב ונתת אותו תחת כרכוב המזבח מלמטה וכו', אין דתניא וכו' דר"י בר"י אומר אף הסובב ופירש"י דלרבי כיור מעכב, והרמב"ם לא כתב לא כיור ולא סובב, ומצאתי שגם בזה עמד בזבח תודה, וכתב דלפי"מ דאמר בגמ' תרי כרכוב הוי, חד לנוי וחד לכהנים דלא ישתרגו מסתבר דזה אינו אלא לכתחלה, ודבריו תמוהים דמה שייך קרא דכרכוב המזבח דפליגי בי' רבי ור"י בר"י לכרכוב דתניא בברייתא דהוא במקום הלוך רגלי הכהנים, ולא שייך כלל לומר דכרכוב דקרא הוא בין על זה בין על זה דהא מקרא מפורש הוא בפ' תרומה ועשית לו מכבר מעשה רשת וגו' ונתת את הרשת תחת כרכוב המזבח מלמטה, אלא דבברייתא תניא דגם במקום רגלי הכהנים על המזבח נעשה עמוק קצת ונקרא כרכוב, אבל מה שייך זה לזה וכיון דכתיב כרכוב המזבח למה אינו מעכב כיון דכל מקום דכתיב המזבח הוא לעכב.
לכן נראה דמב' הלכות אלו ממה שפסק הרמב"ם דרק מקום המערכה מעכב, וממה שלא הזכיר לא כיור ולא סובב מוכח דהרמב"ם אינו פוסק כרב הונא דאמר דטעמא דקרן וכבש ויסוד ורבוע מעכבין הוא משום דכל מקום דכתיב המזבח הוא לעכב, וטעמו משום דע"כ רב יוסף דאמר דאינו אלא אמה על אמה מקום המערכה חולק על רב הונא, וכיון דאביי קאי כותי' אידחי הא דרב הונא, וטעמא דקרן וכבש ויסוד ורבוע, נראה דרב יוסף סבר דמה דצריך המזבח לעיקר הכשרו ועבודתו ודאי מעכב ולא צריך קרא לעכב, ולכן קרן דכתיב על קרנות המזבח וכבש דכתיב אל פני המזבח ויסוד דכתיב על יסוד המזבח זה ודאי מעכב, ורבוע כיון דכתיב רבוע יהי' המזבח הוא ג"כ לעכב כדאיתא במנחות דף כ"ז ודף מ"ה דכל הויה לעכב, ורק דר' מני הוסיף שלא יפחות ממזבח שעשה משה, ואמר רב יוסף על זה דזהו מקום המערכה, והיינו דכיון דזהו עיקר עבודת המזבח ולא אשכחן דסגי לעבודת המזבח בפחות מאמה על אמה, אמרינן דבפחות מזה לא מיקרי מזבח דאינו מקום עבודה.
ולפי"ז מיושב דסובר הרמב"ם דכן הוא גם ג' אמות קומתו שבזה הוא שם מזבח שיהי' ראוי לעבוד עליו, אבל שאר הפרטים כמו הסובב וכן שיהי' אמה למקום הלוך רגלי הכהנים זה אינו מעכב ומשמע דגם הקרנות שיהיו אמה על אמה אינו מעכב דאינו מעכב אלא קרנות, וסובר דמה דאמר אביי דילמא מקום מערכה קאמר מר זהו פי' על מה דאמר ר' מני ובלבד שלא יפחתנו ממזבח שעשה משה, דאינו מעכב אלא בשיעור זה בין על ארכו ורחבו בין על גבהו, ורב יוסף דאמר אמה אמר זה על ארכו ורחבו דא"צ חמש אמות ולא סיים דבריו ובשביל דמחכו עלי' דכתיב חמש אמות ביאר אביי דבריו דכונתו שלא יפחות משיעור מקום המערכה, וממילא דהוא בין על ארכו ורחבו בין על גבהו, וצ"ל דמה דאמר בגמ' וכמה הוא מימרא דרב יוסף בעצמו, וכמו שכתבו התוס' בריש אלו מציאות במה דאמר שם וכמה אמר ר' יצחק.
והנה במה שכתב הרמב"ם דמזבח שעשו בני הגולה כעין מזבח שעתיד להבנות עשוהו, לא כתב הכ"מ מקור לדבריו, וגם קשה דבקרא דיחזקאל מ"ג בתר קרא דואלה מדות המזבח דמייתי בגמ' במנחות דף צ"ז כתיב ומחיק הארץ עד העזרה התחתונה שתים אמות ופירש"י דזהו גובה היסוד שיהי' ב' אמות והוא במזבח שלעתיד ולא כמזבח בית שני שלא הי' גבוה היסוד אלא אמה אחת וזהו שלא כדברי הרמב"ם, אך באמת פירש"י קשה דהא במנחות דף צ"ז יליף מהך קרא דואלה מדות המזבח שהי' בבית שני, ומנלן כיון דקרא דיחזקאל קאי על בהמ"ק שלעתיד, ועיינתי בפי' רד"ק וראיתי שאינו מפרש כפירש"י דהעזרה התחתונה קאי על גג היסוד, אלא דהוא עזרה ממש ומחיק הארץ הוא מקום העזרה השוה אשר שם המזבח, ואף דלפי פירושו הוא ג"כ דלא כמש"כ הרמב"ם בפ' ו' בשיעור גובה העזרות, אבל זה לא איכפת לן דהא לא כתב דהעזרות צריכות להיות שוות דרק המזבחות יהיו שוים.
ונראה דמכאן הוציא הרמב"ם דבריו דהמזבחות יהיו שוים דכיון דקרא דיחזקאל ע"כ קאי על בהמ"ק שלעתיד משום שמדות העזרות אינן שוות לבית שני, וע"כ דקאי על בית שלעתיד, וא"כ מנ"ל להגמ' והוא מתוספתא דכלים ללמוד מקרא דיחזקאל מדות המזבח, וע"כ שיהיו שוים, והנה בזבחים דף ס"ב איתא שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה, אחד העיד על המזבח, ואחד העיד על מקום המזבח וכו', ופירש"י אחד העיד על המזבח שיש לו מקום להוסיף עד ששים אמה, והרמב"ם בהל' ד' כתב אחד העיד על מקום המזבח, ואחד העיד על מדותיו, ומדבריו מוכח דאינו על רשות להוסיף עד ששים אמה שלא הי' כן אלא על מדותיו כמו שנבנה, וקשה דהא מדות המזבח למד בגמ' מקרא דיחזקאל, אכן כבר הקשו כן בתוס' שם ומשמע דגם לפירש"י קשה להו דעכ"פ מקרא דיחזקאל שמעינן דאפשר להוסיף, ותירצו דאי לאו עדות היינו מפרשים בקרא דיחזקאל שהשיעור עם מקום הקרנות, ולדעת הרמב"ם יש לומר דזה גופא הי' העדות, דבאמת קרא דיחזקאל הא הוי על בית שלעתיד, והעדות היתה על זה שיעשו המזבח כמדות המזבח של הבית שלעתיד, וזהו דלמדו חז"ל מדות המזבח מקרא דיחזקאל משום דכעין המזבח שעתיד להבנות עשוהו, וכדברי הרמב"ם.
ואין להוסיף על מדתו, הכ"מ כתב ע"ז בר"פ ק"ק דף נ"ח, והוא תימה דשם איתא להיפוך דאמר שם לא צריכא דבצרי בצורי ופירש"י אם נמלכו לקצר את המזבח, וכפי הנראה דחסר בכ"מ וצ"ל עיין בר"פ ק"ק, ובדף ס"ב תניא מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אין מעכבין ואמר בגמ' ובלבד שלא יפחתנו ממזבח שעשה משה שהוא אמה על אמה מקום המערכה, וכן כתב הרמב"ם בהל' י"ז וז"ל אבל מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אין מעכבין והוא שלא יפחות אמה על אמה ברום שלש אמות כשיעור מקום המערכה של מזבח מדבר, ולכאורה סותרות ההלכות.
והנה גם במש"כ הרמב"ם דאין להוסיף על מדתו קשה דבדף ס"ב פריך במה דתנן וכשעלו בני הגולה הוסיפו עליו ד' אמות מן הדרום וד"א מן המערב, דהא כתיב הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל, ומשני קרא אשכח ודרש ויאמר דוד זה הוא בית וגו' וזה מזבח לעולה כי בית מה בית ששים אמה אף מזבח ששים אמה, ופירש"י ולששים אמה לא הוצרכו, ומבואר דאפשר להוסיף על מדת המזבח.
אבל באמת הדברים מבוארים דמה דאמרינן דמדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אין מעכבין ובלבד שלא יפחתנו ממזבח שעשה משה זהו לענין דין הכשר ופסול, דדין זה שלא יפחתנו ממזבח שעשה משה זה מעכב בדיעבד, אבל מה דכתיב הכל בכתב מיד ד' זה אינו אלא לכתחלה כיצד לעשות המזבח, אבל אינו מעכב בדיעבד כיון דאינו מפורש בתורה, ומה שכתב הרמב"ם דאין להוסיף על מדתו אינו מהך קרא דהכל בכתב, דהא מהך קרא יש רשות להוסיף אלא מקרא דיחזקאל דמפרש בגמ' בעירובין דף ד' ובמנחות דף צ"ז פירושא דקרא דזהו על המזבח שעתיד להבנות, ולכן שפיר כתב הרמב"ם דאין להוסיף על מדתו ולא לגרוע דזהו שלא לעבור על נבואת יחזקאל, ומיושב מה דאמר בגמ' לא צריכא דבצרי בצורי, וכן מה שכ' הרמב"ם דאינו מעכב אלא שלא יפחתנו ממזבח שעשה משה.
-מלואים והשמטות-
לידידי הרב הג' הנעלה מו"ה אברהם שפירא שי' ממצוייני ישיבת חברון
בפ"ב הל' ג' בד"ה אבל, במש"כ דהכל בכתב אינו מעכב בדיעבד, כתב ע"ז דמפורש בחולין דף פ"ג ובזבחים דף ל"ב דמעכב בדיעבד, הנה לא מצאתי שיהי' מוכח משם דמעכב בדיעבד, בזבחים דף ל"ג ודאי לא נזכר שיהי' מעכב דהגמ' משני שם רק במה דפריך וליעבד פשפש, וע"ז אמר הכל בכתב וא"כ לא מוכח אלא דמשום זה א"א לעשות פשפש, אבל מנלן דאם היו עוברין ע"ז היתה העבודה פסולה, ומחולין דף פ"ג יש לכאורה לדייק דהוא גם בדיעבד מדאמר דבשביל זה א"א כיסוי הדם במוקדשין, אבל באמת גם זה לא קשה דכיון דמצות המזבח הוא ע"פ ד' בגובה זה, אין מצוה פרטית של כיסוי הדם יכולה לדחות עיקר מצות המזבח, ומצינו רק דעשה דוחה ל"ת אבל לא מצינו דעשה ידחה עשה של ציווי ד' ע"פ נביא שבגובה זה יהי' המזבח, ועוד דכיון דנאמר ע"פ נביא שבגובה זה יהי' המזבח ולא לשנותו, א"כ הוי כמו שנאמר בפי' שלא יוסיפו אפי' לכיסוי הדם וע"פ נביא הא אפשר לדחות מצוה פרטית לפי שעה, וזה הוא ג"כ כמו לפי שעה דהא אין הנביא מדחה עיקר המצוה אלא שלצורך דליקה לא יכסו על המזבח בשביל צורך גובה המזבח.
ונראה דבזה מיושב מה שהקשו בתוס' בזבחים דף ל"ג במה שכתבו והא דמוסיפים על העיר ועל העזרות היינו היכי דאיכא למימר קרא אשכחו ודרוש כי ההיא דסוכה דף נ"א ומיהו קשה דהכא נמי אין לך קרא גדול מזה דנעביד פשפש לקיים מצות סמיכה, ע"ש מה שכתבו בזה, אבל נראה דמעיקרא לא קשה דאף דאמרינן קרא אשכחו ודרוש ומביאים מהא דסוכה וכן איתא לקמן דף ס"ב לגבי מזבח קרא אשכח ודרוש אין הכונה דלא הי' מעיקרא הכל בכתב במדה שעשו העזרה והמזבח, אלא דקרא אשכח ודרוש דאפשר להרחיב אותם כשימצאו שצריך להרחיבם, אבל עכ"פ באותה שעה נאמר לדוד הכל בכתב מיד ד' לעשות העזרות והמזבח כמו שעשה שלמה, וא"צ למש"כ רש"י ששלמה לא הבין, וממילא לא שייך להקשות אין לך קרא גדול מזה לקיים מצות סמיכה, דהא ע"כ כן נאמר עפ"י נביא שלא לעשות פשפש אף שלא יתקיים באשם מצורע מצות סמיכה, ומה שכתבו שם התוס' והא דאמר בריש כיסוי הדם דכיסוי הדם אינו נוהג במוקדשין משום דלא אפשר דהיכי ליעבד ליבטליה קמוסיף אבניו וכתיב הכל בכתב אין זה חשיב כמו קרא כיון דלא כתיב בהדיא בקרא שינהוג כיסוי הדם במוקדשין, אינו מבואר דכיון דבתורה כתיב מצות כיסוי הדם בסתם, מנלן לומר דבמוקדשין אינו נוהג, אבל לפימש"כ ע"ז קרא אשכח ודרוש דהא עכ"פ נאמר באותה שעה עפ"י נביא הכל בכתב אף שלא יתקיים מצות כיסוי במוקדשין, ומה דאמר בסוכה דף נ"ב קרא אשכח ודרוש דהוא מקרא דזכרי' דנלמד דצריך לעשות מחיצה בין אנשים לנשים יש לומר דמקודם היתה קדושה יתירה ולא היו צריכין לכך, וכשראו שבאו לידי קלות ראש התקינו תיקון זה כיון שבעת הצורך מותר להוסיף.
ומה שכתבתי שם דקרא דיחזקאל הוא על המזבח שעתיד להבנות יש בזה קיצור לשון וכונתי על המזבח בבית שני שהי' עתיד להבנות, דהא הבאתי מד' הגמ' מנחות דף צ"ז דמפרש קרא על בית שני וכן במנחות דף מ"ה מלואים הקריבו בימי עזרא ע"ש ועיין בפי' רד"ק ובמלבי"ם דמ"מ קאי קרא גם על הבית השלישי, וזהו שכתב הרמב"ם דמזבח שבנו בני הגולה כעין מזבח שעתיד להבנות עשוהו. [עד כאן].
אכן צריך לבאר עוד מה דאמרינן ובלבד שלא יפחתנו ממזבח שעשה משה דלכאורה הטעם משום שכן מפורש בתורה מעכב גם בדיעבד, וכדאמר שם דכל שנאמר המזבח הוא לעכב, וצ"ל לפי"ז דמ"מ להוסיף אינו מעכב דיש בכלל מזבח הגדול שיעור מזבח קטן, אבל באמת א"א לומר כן דבגמ' שם איתא ובלבד שלא יפחתנו ממזבח שעשה משה, וכמה אמר רב יוסף אמה מחכו עלי' חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב רבוע יהי' המזבח, א"ל אביי דילמא מקום מערכה קאמר מר ולפי"ז הי' צ"ל דעיקר מדת המזבח הוא חמש אמות אלא דממילא מקום המערכה אמה וכפירש"י דאמה מקום הקרנות ואמה מקום הלוך רגלי הכהנים, אבל הרמב"ם בפ"ב כתב ובלבד שלא יפחות מאמה על אמה ברום ג' אמות כשיעור מקום המערכה של מזבח מדבר, וקשה למה לא הזכיר חמש אמות של כל המזבח, וביותר קשה שהוסיף הרמב"ם ג' אמות של הגובה שלא הוזכר בגמ', ומצאתי שכבר עמד בזה הק"א וכן בזבח תודה, וכתב הז"ת דהרמב"ם גורס ודילמא מקום מערכה קאמר, וקאי על ר' מני דאמר ובלבד שלא יפחות ממזבח שעשה משה, ודבריו אינם מובנים דמה הועיל בזה דעכ"פ כיון דאמר רב הונא דכל מקום שנאמר המזבח הוא לעכב א"כ ממ"נ קרא דכתב חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב רבוע יהי' המזבח אם המזבח קאי גם על אורך ורוחב א"כ ליעכב, ואי קאי רק על רבוע יהי' א"כ מנ"ל דמקום מערכה מעכב, ועוד דרישא דקרא נמי כתיב המזבח דכתיב ועשית את המזבח עצי שטים חמש אמות וגו', וקשה לומר דגם המזבח דרישא דקרא לא קאי אלא על עצי שטים דעצי שטים באמת אינם מעכבין, דעיקר דינו מזבח אדמה כמו שהי' במקדש, אלא דבזה יש לומר כמו דאמרינן בעלמא אין דורשין תחלות, וה"נ המזבח דרישא דקרא לא שייך לומר שבא לעכב כיון דע"כ צריך לכתוב אבל עכ"פ קשה כנ"ל.
והנה עוד קשה טובא דבהא דאמר רב הונא על מה דתניא דקרן ויסוד וכבש ורבוע מעכבין, דזהו משום דכל מקום שנאמר המזבח הוא לעכב פריך בגמ' אלא מעתה כיור לרבי וסובב לר"י בר"י ה"נ דמעכב דכתיב ונתת אותו תחת כרכוב המזבח מלמטה וכו', אין דתניא וכו' דר"י בר"י אומר אף הסובב ופירש"י דלרבי כיור מעכב, והרמב"ם לא כתב לא כיור ולא סובב, ומצאתי שגם בזה עמד בזבח תודה, וכתב דלפי"מ דאמר בגמ' תרי כרכוב הוי, חד לנוי וחד לכהנים דלא ישתרגו מסתבר דזה אינו אלא לכתחלה, ודבריו תמוהים דמה שייך קרא דכרכוב המזבח דפליגי בי' רבי ור"י בר"י לכרכוב דתניא בברייתא דהוא במקום הלוך רגלי הכהנים, ולא שייך כלל לומר דכרכוב דקרא הוא בין על זה בין על זה דהא מקרא מפורש הוא בפ' תרומה ועשית לו מכבר מעשה רשת וגו' ונתת את הרשת תחת כרכוב המזבח מלמטה, אלא דבברייתא תניא דגם במקום רגלי הכהנים על המזבח נעשה עמוק קצת ונקרא כרכוב, אבל מה שייך זה לזה וכיון דכתיב כרכוב המזבח למה אינו מעכב כיון דכל מקום דכתיב המזבח הוא לעכב.
לכן נראה דמב' הלכות אלו ממה שפסק הרמב"ם דרק מקום המערכה מעכב, וממה שלא הזכיר לא כיור ולא סובב מוכח דהרמב"ם אינו פוסק כרב הונא דאמר דטעמא דקרן וכבש ויסוד ורבוע מעכבין הוא משום דכל מקום דכתיב המזבח הוא לעכב, וטעמו משום דע"כ רב יוסף דאמר דאינו אלא אמה על אמה מקום המערכה חולק על רב הונא, וכיון דאביי קאי כותי' אידחי הא דרב הונא, וטעמא דקרן וכבש ויסוד ורבוע, נראה דרב יוסף סבר דמה דצריך המזבח לעיקר הכשרו ועבודתו ודאי מעכב ולא צריך קרא לעכב, ולכן קרן דכתיב על קרנות המזבח וכבש דכתיב אל פני המזבח ויסוד דכתיב על יסוד המזבח זה ודאי מעכב, ורבוע כיון דכתיב רבוע יהי' המזבח הוא ג"כ לעכב כדאיתא במנחות דף כ"ז ודף מ"ה דכל הויה לעכב, ורק דר' מני הוסיף שלא יפחות ממזבח שעשה משה, ואמר רב יוסף על זה דזהו מקום המערכה, והיינו דכיון דזהו עיקר עבודת המזבח ולא אשכחן דסגי לעבודת המזבח בפחות מאמה על אמה, אמרינן דבפחות מזה לא מיקרי מזבח דאינו מקום עבודה.
ולפי"ז מיושב דסובר הרמב"ם דכן הוא גם ג' אמות קומתו שבזה הוא שם מזבח שיהי' ראוי לעבוד עליו, אבל שאר הפרטים כמו הסובב וכן שיהי' אמה למקום הלוך רגלי הכהנים זה אינו מעכב ומשמע דגם הקרנות שיהיו אמה על אמה אינו מעכב דאינו מעכב אלא קרנות, וסובר דמה דאמר אביי דילמא מקום מערכה קאמר מר זהו פי' על מה דאמר ר' מני ובלבד שלא יפחתנו ממזבח שעשה משה, דאינו מעכב אלא בשיעור זה בין על ארכו ורחבו בין על גבהו, ורב יוסף דאמר אמה אמר זה על ארכו ורחבו דא"צ חמש אמות ולא סיים דבריו ובשביל דמחכו עלי' דכתיב חמש אמות ביאר אביי דבריו דכונתו שלא יפחות משיעור מקום המערכה, וממילא דהוא בין על ארכו ורחבו בין על גבהו, וצ"ל דמה דאמר בגמ' וכמה הוא מימרא דרב יוסף בעצמו, וכמו שכתבו התוס' בריש אלו מציאות במה דאמר שם וכמה אמר ר' יצחק.
והנה במה שכתב הרמב"ם דמזבח שעשו בני הגולה כעין מזבח שעתיד להבנות עשוהו, לא כתב הכ"מ מקור לדבריו, וגם קשה דבקרא דיחזקאל מ"ג בתר קרא דואלה מדות המזבח דמייתי בגמ' במנחות דף צ"ז כתיב ומחיק הארץ עד העזרה התחתונה שתים אמות ופירש"י דזהו גובה היסוד שיהי' ב' אמות והוא במזבח שלעתיד ולא כמזבח בית שני שלא הי' גבוה היסוד אלא אמה אחת וזהו שלא כדברי הרמב"ם, אך באמת פירש"י קשה דהא במנחות דף צ"ז יליף מהך קרא דואלה מדות המזבח שהי' בבית שני, ומנלן כיון דקרא דיחזקאל קאי על בהמ"ק שלעתיד, ועיינתי בפי' רד"ק וראיתי שאינו מפרש כפירש"י דהעזרה התחתונה קאי על גג היסוד, אלא דהוא עזרה ממש ומחיק הארץ הוא מקום העזרה השוה אשר שם המזבח, ואף דלפי פירושו הוא ג"כ דלא כמש"כ הרמב"ם בפ' ו' בשיעור גובה העזרות, אבל זה לא איכפת לן דהא לא כתב דהעזרות צריכות להיות שוות דרק המזבחות יהיו שוים.
ונראה דמכאן הוציא הרמב"ם דבריו דהמזבחות יהיו שוים דכיון דקרא דיחזקאל ע"כ קאי על בהמ"ק שלעתיד משום שמדות העזרות אינן שוות לבית שני, וע"כ דקאי על בית שלעתיד, וא"כ מנ"ל להגמ' והוא מתוספתא דכלים ללמוד מקרא דיחזקאל מדות המזבח, וע"כ שיהיו שוים, והנה בזבחים דף ס"ב איתא שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה, אחד העיד על המזבח, ואחד העיד על מקום המזבח וכו', ופירש"י אחד העיד על המזבח שיש לו מקום להוסיף עד ששים אמה, והרמב"ם בהל' ד' כתב אחד העיד על מקום המזבח, ואחד העיד על מדותיו, ומדבריו מוכח דאינו על רשות להוסיף עד ששים אמה שלא הי' כן אלא על מדותיו כמו שנבנה, וקשה דהא מדות המזבח למד בגמ' מקרא דיחזקאל, אכן כבר הקשו כן בתוס' שם ומשמע דגם לפירש"י קשה להו דעכ"פ מקרא דיחזקאל שמעינן דאפשר להוסיף, ותירצו דאי לאו עדות היינו מפרשים בקרא דיחזקאל שהשיעור עם מקום הקרנות, ולדעת הרמב"ם יש לומר דזה גופא הי' העדות, דבאמת קרא דיחזקאל הא הוי על בית שלעתיד, והעדות היתה על זה שיעשו המזבח כמדות המזבח של הבית שלעתיד, וזהו דלמדו חז"ל מדות המזבח מקרא דיחזקאל משום דכעין המזבח שעתיד להבנות עשוהו, וכדברי הרמב"ם.
הר המוריה
משה ושעשה וכו'. עי' בברייתא דמלאכת המשכן פי"א דאיתא שם כן רק במזבח שעשה משה איתא שם פלוגתא דר"מ ור' יוסי ס"ל דהיה גובהו עשר אמות ור"מ ס"ל דהיה גובהו שלש אמות יעו"ש ובזבחים נ"ט ב' איתא ר' יהודה במקום ר"מ. והנה לדינא אין נפק"מ דבין נגד ר"מ ובין נגד ר' יהודה הלכה כר' יוסי כידוע ועי' מרן ומש"כ מרן דסתם גמרא במנחות צ"ז ב' כוותיה דר' יוסי יעו"ש הנה המעיין שם יראה כי לא נמצא שם משמעות דמיירי במזבח דמשה וי"ל דמיירי במזבח דשלמה דכתיב בהדיא דעשר אמות קומתו בדברי הימים ב' ד' פסוק א' או י"ל דמיירי במזבח דיחזקאל או דבית שני דבזה לא פליג ר' יהודה (הן אמת דמרש"י שם משמע דקאי אמזבח דמשה יעו"ש אבל אין לזה הכרח ואולי י"ל דדחקו לרש"י משום דקא מיירי התם בבנין יחזקאל וקאמר דגובה המזבח כמה הוי כעשר אמות ומנין פשוט לו כ"כ דבנין יחזקאל הכי הוה דהא לא נזכר התם כמה גובהה אלא ודאי היה פשוט לו כיון דגם מזבח של משה היה כן והא דכתיב שלש אמות היינו מסובב ולמעלה וכן ע"כ ביחזקאל היה גובהו שלש משפת הסובב ולמעלה. אמנם שוב ראיתי כי רש"י ז"ל בעצמו פי' ביחזקאל מ"ג בפסוק י"ד. ומחיק הארץ עד העזרה התחתונה שתים אמות ורחב אמה אחת ומהעזרה הקטנה עד העזרה הגדולה ארבע אמות ורוחב האמה. וההאראל ארבע אמות ומהאראל ולמעלה הקרנות ארבע. ופירש"י וז"ל ומחיק הארץ מן היסוד מקרקע הארץ. עד העזרה התחתונה עד גג מלבן הראשון. שתים אמות ולא היה כן בבית עולמים שם שנינו מביא מלבן של ל"ב על ל"ב וגובהו אמה וכאן שתים. ורוחב אמה אחת. כשהניח מלבן השני עליו היה מלבן השני שלשים על שלשים נמצא כניסה לו סביב סביב אמה והוא היסוד הרי עלה שתים וכנס אמה זה היסוד. ומהעזרה הקטנה עד העזרה הגדולה ארבע אמות מגג מלבן התחתון עד גג מלבן שעלי' ארבע אמות גובה. ורחב האמה היא כניסת הסובב עלה ארבע וכנס אמה זהו סובב והתחתון קורא קטנה לפי שאין גובהו אלא שתים והעליון ארבע גובה. וההראל הוא גובה גג המזבח מן הסובב ולמעלה ובבית העולמים לא היה אלא גובהו שלש עכ"ל ולפ"ז היה גובהו של מזבח בנין יחזקאל עשרה אמות לבד הקרנות היינו היסוד ב' ועד הסובב ד' הרי ששה ומשם ד' עד הקרנות ולא עד בכלל.
ובאמת צ"ע קצת כי לכאורה מבואר בש"ס דקאי על מזבח דיחזקאל דביה מיירי קראי ומבואר שם דהיה עשר עם הקרנות וראיתי בפי' הגר"א שם דהוא פי' נמי כרש"י ביסוד ובסובב רק דפי' דמה דכתיב וההראל ארבע אמות היינו עם גובה הקרנות דסוף פסוק פי' לרישיה דכתיב ומהאראל ולמעלה הקרנות ארבע היינו ר"ל עם הקרנות היה גובהו ארבע והיינו כמש"כ רבינו כאן דכלם היה גובהן בשוה וכ"מ מהש"ס דזבחים נ"ג א' דמסיק אליבא דרבי דהלכתא כוותיה כדאיתא לקמן סי' ל"ט סעי' כ"ו דהאי וההראל ארבע אמות ה"ק תופס תחת הקרנות ד' אמות דהיינו ה' אמות עם גובה הקרנות דשם חוט המפסיק דהוי חצי המזבח. אך יש לעיין לפי' הגר"א א"כ מנ"ל להש"ס זה דכל עיקר הוכחתו אינו אלא משום קושייתו וכי ההראל ארבע אמות ולפי' הגר"א לא קשה ולא מידי. אמנם זה יש ליישב בנקל דלמה ליה להפסוק לסתום והדר לפרש אלא ודאי מיתור לשון נשמע תרתי וק"ל. אולם לרש"י ז"ל לכאורה וודאי קשה דקושיית הש"ס לק"מ. ואולי מטעם זה בחרו להם רבינו והגר"א פי' אחר בכתוב ונמצא בנין עולי גולה שוה ממש לבנין יחזקאל ודו"ק) וע"ע בשבת צ"ב א' שם מבואר כר' יוסי דמזבח של משה היה עשר אמות יעו"ש וע"ע בעירובין ב' ב' דקאמר ואב"א כי כתיב קלעים חמש עשרה אמה אל הכתף בגובהה הוא דכתיב גובהה והא כתיב וקומה חמש אמות ההוא משפת מזבח ולמעלה וכו' והיינו כר' יוסי יעו"ש ברש"י והתוס' בזבחים נ"ט ב' בד"ה ואומר קלעים וכו' גרסי כך אב"א קלעים ט"ו אמה וכי כתיב וקומה ברוחב חמש אמות משפת קלעים ולמעלה יעו"ש היטיב והיינו כר' יוסי יעו"ש היטיב. הן אמת דללישנא קמא דרש"י בעירובין דגרס ההוא משפת קלעים ולמטה יעו"ש לא אתי רק אליבא דר' יהודה יעו"ש היטיב אבל כבר השיג רש"י ע"ז ומחי לה במאה עוכלי ואף דהתוס' בזבחים תירצו קושיא דרש"י ז"ל ופי' דמגובהה נמי פריך יעו"ש היטיב מ"מ גירסת ופירוש התוס' אינו אלא אליבא דר' יוסי והבן.
(ובדרך אגב באתי להעיר על מש"כ בגליון הש"ס בעירובין התם וז"ל ובין לר"י לילפו מפתח שער החצר ולא ידעתי לפרש דמה קושיא על ר"י דמה נוכל ללמוד מפתח החצר יותר מהלימוד האולם הא גם מהאולם היה רחב יותר מעשרה ומזה פרכינן באמת אח"כ ומוכחי מזה דר"י פליג על הרוחב עכ"פ איך שייך למינקט לר"י ליליף מפתח החצר מה עדיפות בזה מהילפותא מהאולם והלימוד מהאולם הא צריך לענין גבוה יותר מעשרים וצ"ע עכ"ל וצ"ע עליו הלא כבר קדמוהו התוס' בזבחים שם בקושיא זו על רש"י ז"ל ומטעם זה השיגו על רש"י ז"ל יעו"ש ופי' דהקושיא היא רק מגובהה דלית לן למילף לא מאולם ולא מהיכל רק מפתח החצר יעו"ש ועי' בריטב"א בעירובין שם שתירץ קושיית התוס' וכתב דמשמע ליה להש"ס דר"י לא יליף מאולם רק לענין הגובה אבל לענין הרוחב יליף ג"כ מפתחו של היכל מדלא פליג ארחב יותר מעשר ולכן פריך שפיר אדילפי מפתח ההיכל לילפו מפתח שער החצר יעו"ש היטיב) והנה לפי מאי דמסקינן דכולם היו גובהן עשרה לכאורה יש ראיה למש"כ התוס' בזבחים ס"ב א' ד"ה מדת ארכו וכו' דמדת קומתו מעכב עיי"ש בצאן קדשים ואם כי פי' הצ"ק לכאורה אינו מוכרח כ"כ די"ל דכל שלא נעשה בשעת בנין מיקרי זה מוסיף אבנין ומקשה מקרא דהכל בכתב עי' עירובין ק"ד א' וסוכה נ"א ב' יעו"ש וע"ע בתוס' חולין פ"ג ב' ד"ה קא מוסיף וכו' ויש לפרש התוס' דחולין ע"ד שכתב הצ"ק כאן יעו"ש היטיב והבן וע"ע בתוס' זבחים שם ד"ה אף מזבח וכו' מבואר כהצ"ק ועי' לקמן הלכה י"ז ועי' לקמן שם ד"ה מאמה עוד ראיות דהלכה כר' יוסי.
ובאמת צ"ע קצת כי לכאורה מבואר בש"ס דקאי על מזבח דיחזקאל דביה מיירי קראי ומבואר שם דהיה עשר עם הקרנות וראיתי בפי' הגר"א שם דהוא פי' נמי כרש"י ביסוד ובסובב רק דפי' דמה דכתיב וההראל ארבע אמות היינו עם גובה הקרנות דסוף פסוק פי' לרישיה דכתיב ומהאראל ולמעלה הקרנות ארבע היינו ר"ל עם הקרנות היה גובהו ארבע והיינו כמש"כ רבינו כאן דכלם היה גובהן בשוה וכ"מ מהש"ס דזבחים נ"ג א' דמסיק אליבא דרבי דהלכתא כוותיה כדאיתא לקמן סי' ל"ט סעי' כ"ו דהאי וההראל ארבע אמות ה"ק תופס תחת הקרנות ד' אמות דהיינו ה' אמות עם גובה הקרנות דשם חוט המפסיק דהוי חצי המזבח. אך יש לעיין לפי' הגר"א א"כ מנ"ל להש"ס זה דכל עיקר הוכחתו אינו אלא משום קושייתו וכי ההראל ארבע אמות ולפי' הגר"א לא קשה ולא מידי. אמנם זה יש ליישב בנקל דלמה ליה להפסוק לסתום והדר לפרש אלא ודאי מיתור לשון נשמע תרתי וק"ל. אולם לרש"י ז"ל לכאורה וודאי קשה דקושיית הש"ס לק"מ. ואולי מטעם זה בחרו להם רבינו והגר"א פי' אחר בכתוב ונמצא בנין עולי גולה שוה ממש לבנין יחזקאל ודו"ק) וע"ע בשבת צ"ב א' שם מבואר כר' יוסי דמזבח של משה היה עשר אמות יעו"ש וע"ע בעירובין ב' ב' דקאמר ואב"א כי כתיב קלעים חמש עשרה אמה אל הכתף בגובהה הוא דכתיב גובהה והא כתיב וקומה חמש אמות ההוא משפת מזבח ולמעלה וכו' והיינו כר' יוסי יעו"ש ברש"י והתוס' בזבחים נ"ט ב' בד"ה ואומר קלעים וכו' גרסי כך אב"א קלעים ט"ו אמה וכי כתיב וקומה ברוחב חמש אמות משפת קלעים ולמעלה יעו"ש היטיב והיינו כר' יוסי יעו"ש היטיב. הן אמת דללישנא קמא דרש"י בעירובין דגרס ההוא משפת קלעים ולמטה יעו"ש לא אתי רק אליבא דר' יהודה יעו"ש היטיב אבל כבר השיג רש"י ע"ז ומחי לה במאה עוכלי ואף דהתוס' בזבחים תירצו קושיא דרש"י ז"ל ופי' דמגובהה נמי פריך יעו"ש היטיב מ"מ גירסת ופירוש התוס' אינו אלא אליבא דר' יוסי והבן.
(ובדרך אגב באתי להעיר על מש"כ בגליון הש"ס בעירובין התם וז"ל ובין לר"י לילפו מפתח שער החצר ולא ידעתי לפרש דמה קושיא על ר"י דמה נוכל ללמוד מפתח החצר יותר מהלימוד האולם הא גם מהאולם היה רחב יותר מעשרה ומזה פרכינן באמת אח"כ ומוכחי מזה דר"י פליג על הרוחב עכ"פ איך שייך למינקט לר"י ליליף מפתח החצר מה עדיפות בזה מהילפותא מהאולם והלימוד מהאולם הא צריך לענין גבוה יותר מעשרים וצ"ע עכ"ל וצ"ע עליו הלא כבר קדמוהו התוס' בזבחים שם בקושיא זו על רש"י ז"ל ומטעם זה השיגו על רש"י ז"ל יעו"ש ופי' דהקושיא היא רק מגובהה דלית לן למילף לא מאולם ולא מהיכל רק מפתח החצר יעו"ש ועי' בריטב"א בעירובין שם שתירץ קושיית התוס' וכתב דמשמע ליה להש"ס דר"י לא יליף מאולם רק לענין הגובה אבל לענין הרוחב יליף ג"כ מפתחו של היכל מדלא פליג ארחב יותר מעשר ולכן פריך שפיר אדילפי מפתח ההיכל לילפו מפתח שער החצר יעו"ש היטיב) והנה לפי מאי דמסקינן דכולם היו גובהן עשרה לכאורה יש ראיה למש"כ התוס' בזבחים ס"ב א' ד"ה מדת ארכו וכו' דמדת קומתו מעכב עיי"ש בצאן קדשים ואם כי פי' הצ"ק לכאורה אינו מוכרח כ"כ די"ל דכל שלא נעשה בשעת בנין מיקרי זה מוסיף אבנין ומקשה מקרא דהכל בכתב עי' עירובין ק"ד א' וסוכה נ"א ב' יעו"ש וע"ע בתוס' חולין פ"ג ב' ד"ה קא מוסיף וכו' ויש לפרש התוס' דחולין ע"ד שכתב הצ"ק כאן יעו"ש היטיב והבן וע"ע בתוס' זבחים שם ד"ה אף מזבח וכו' מבואר כהצ"ק ועי' לקמן הלכה י"ז ועי' לקמן שם ד"ה מאמה עוד ראיות דהלכה כר' יוסי.
הר המוריה
למ"ד אמה וכו'. דע שבזו נחלקו אבות העולם עי' כל הסוגיא במנחות צ"ז ב'. והעולה משם לשיטת רש"י ז"ל דאמה יסוד בגובהה היתה באמת בת חמשה אבל אמה דיסוד דכניסה היתה בת ששה. ובסובב הוה להיפך דאותם חמש אמות דגובהה היתה של ששה ששה אבל אמה כניסה דסובב היתה של חמשה ומשפת סובב ולמעלה עד מקום הקרנות היתה של ששה ששה גובהם והקרנות בין גובהם ובין רוחבם היתה של חמש חמש. ונמצא לפי"ז היה המזבח גובהו נ"ח טפחים ונמצא נשאר מקום שבין הקרנות כ"ו אמות וד' טפחים ולא חשוב לה כיון דלא הוי אמה. אמנם לרבינו אמה יסוד בין בגובה בין בכניסה היתה רק של חמשה ובסובב ס"ל כרש"י דבגובהה היתה של ששה והכניסה היתה של חמשה ולמעלה מהסובב היה שלש אמות בגובהה וכל אמה ששה טפחים והוו י"ח טפחים וכרש"י ובקרנות כתב בהלכה ח' דגובהן באמה בת חמשה אבל ברוחבן לא כתב רק ורבוע כל קרן אמה על אמה ולא פי' כמה אם בבת ששה או בת חמשה אמנם בפ"ג דמדות מ"א כתב בהדיא וז"ל אבל רבוע הקרן הרי היא ששה על ששה עכ"ל וכן מוכח מכאן דכתב מקום המערכה היה כ"ד אמות וד' טפחים על כ"ד אמות וד' טפחים ואם איתא דהקרנות היתה של חמשה הרי מקום המערכה כ"ה על כ"ה. והנה בש"ס דמנחות איתא שם וז"ל אלא חיק האמה בגובהה. אמה רוחב כנסה. גבולה אל שפתה סביב לא שנא הכי ולא שנא הכי וכו' דיקא נמי דכתיב חיק האמה ואמה רוחב וכו' יעו"ש היטיב ומפרש רש"י דחיק האמה היינו גובה דיסוד אבל לא הרוחב. אמה רוחב קאי על הסובב ולא קאי רק אכניסה ולא על גובהה. גבולה אל שפתה סביב קאי אקרנות ובין בגובהן ובין ברוחב. והיינו כרש"י דלא כרבינו דלרבינו הוה כניסת היסוד רחב בחמשה ורוחב הקרנות בששה דאם היה רוחב הקרנות בחמשה א"כ הוה כ"ז על כ"ז ונמצא מקום המערכה כ"ה על כ"ה (הן אמת דלרש"י אינו מוכרח דקרנות היה ברוחבן באמה בת חמשה טפחים ומה שאמרו בש"ס לא שנא הכי ולא שנא הכי לאו דוקא דבין בגובהה ובין ברחבה הוו חמש רק ה"ק דלא איכפת לן אף אם נימא דהיה רוחבן בת חמשה טפחים וכ"ש אם נימא דרוחבן היתה בת ששה טפחים דניחא טפי דלא דק התנא רק בב' טפחים.
וכ"מ לשון רש"י בד"ה לא שנא וכו' כלומר כניסתו דקרנות אי בעי למימר נמי באמה בת חמשה לא איכפת לן כיון דכניסת יסוד באמה בת שש לא פש ליה בין קרן לקרן אלא כ"ו אמות וד"ט ב' מכניסה דסובב וב' מכניסה דקרנות וכיון דלא הוי אמה לא חשיב לה עכ"ל מבואר מזה דכ"ש אם נימא דהקרנות היו רוחבן ששה דניחא טפי ובזה ניחא לי מש"כ מרן וז"ל ודע דאפי' לפירש"י אנו צריכין לומר דמתניתין לאו דווקא דהא גם למסקנא כנסה דסובב באמה בת חמשה טפחים וא"כ על כרחך כי קתני נמצא כ"ח על כ"ח היינו כ"ח וב' טפחים אלא כיון דהוי בציר מאמה לא חשיב ליה לדעת רבינו דכניסה דיסוד נמי הוה באמה בת חמשה טפחים הו"ל ד' טפחים דלא חשיב להו עכ"ל וכתב ע"ז המל"מ וז"ל וקשה דאמאי לא הביא מאי דאמרינן נמצא כ"ו על כ"ו דאף לרש"י לא דק התנא בד' טפחים שהרי לרש"י רוחב ב' הקרנות היה באמה בת חמשה וכ"כ רש"י בפ' שתי הלחם דלפי המסקנא לא דק התנא בד' טפחים עכ"ל ולפי מש"כ מיושב דברי מרן היטיב בעזר ה' הן אמת דלא הו"ל למרן להוכיח מהא דנמצא כ"ח על כ"ח והו"ל להוכיח זה מהא דנמצא כ"ו על כ"ו או מהא דנמצא מקום המערכה כ"ד על כ"ד דלרש"י הוה כ"ו וב' טפחים או כ"ד וב' טפחים מ"מ קושיית המל"מ מיושב היטיב אבל בעירובין ד' א' פירש"י בהחלט דרוחב הקרנות היה באמה בת חמשה טפחים וכ"כ בפי' ליחזקאל מ"ג י"ג יעו"ש ועוד כיון דניחא ליה לש"ס לאוקמה אף בקרנות דאורכן ורוחבן היה באמה בת חמשה טפחים א"כ מוכרח לומר דניחא ליה דלא דק בד' טפחים. כ"ה כוונת המל"מ) אמנם לרבינו קשה איך קאמר דלא שנא הכי ולא שנא הכי דהא מוכרח הוא דהקרנות היה רוחבן ששה על ששה וכן הקשה המל"מ והנה מצאתי ראיתי בילקוט יחזקאל רמז שפ"ב וז"ל חיק האמה בגובה. אמה רוחב כנסה. גבולה אל שפתה סביב גובהם לא שנא הכי ולא שנא הכי מזבח כמה הוי חמשין ותמניא וכו' ונ"ל דזהו גירסת רבינו והכי מפרש לך הך גבולה אל שפתה סביב דקאי על הקרנות היינו בגובהן דקרנות אבל ברחבן הוו ששה על ששה. והדר קאמר לא שנא הכי ולא שנא הכי ר"ל בין דאסיקנא כאן דהכנסה של סובב הוו באמת בת ששה אבל הקרנות והיסוד היה גובהן באמה בת חמשה ובין הא דאמרינן לעיל דלא קאי רק אכניסה אבל גובה המזבח היו עשרה אמות של ששה ששה טפחים ניחא הא דקאמרינן אפי' נתנן למטה מרגליה אפי' אמה אחת כשרה ודו"ק היטיב. א"נ י"ל דרבינו ל"ג כלל הא דלא שנא הכי והא דלא שנא הכי רק ה"ג גבולה אל שפתה סביב גובהה מזבח כמה הוי וכו' א"כ ה"נ חיק האמה גובהה לא שנא הכי ולא שנא הכי אמה רוחב כנסה וכו' והבן.
(ודע דלפי מאי שהבאתי לעיל בהלכה ה' דלרש"י היה גובה היסוד של בנין יחזקאל ב' אמות ואיך קאמר כאן וחיק האמה וצ"ל כי ה"ק כל אמה מהם היתה בגובה ה"ט) והנה לפ"ז דאסקינן לרבינו ולרש"י דהיה מקום המערכה כ"ד אמות וד' טפחים על כ"ד אמות וד' טפחים צ"ל דמשום דהוי פחות מאמה לא חשיב לה ובאמת כן משמע פשט הסוגייא ולא מיקרי זה לא דק כיון דהוי פחות מהחשבון דמיירי בו ולכן אפי' הפסוק עצמו לא חשבו בחשבון ולא מקשה הש"ס וכ"ת ה"נ לא דק והא כתיב וההראל י"ב אורך בי"ב רחב רבוע ופירש"י וז"ל וקרא ליכא למימר לא דק עכ"ל היינו לפי מאי דמיירי התם דהוי עודף אמה שלימה אבל בפחות מאמה גם המקרא לא חשיב והכי מבואר פשט הסוגיא (ועי' במל"מ) אשר מזה נ"ל כי גם הראב"ד שכתב וז"ל א"א אולי אינו כן כי הד' טפחים הם כניסת הקרנות מדופני המזבח עכ"ל לא דבר זה דוחקתו מפני שא"א לומר כי המקרא לא דק רק אולי היה גורס עלה שלש וכנס זהו מקום הקרנות ומרן הביא בשם הסמ"ג שכן היה גירסתו במשנה ותימה שלא זכר שר המשביר מאי דאיתא בסוכה מ"ה א' ושם ברש"י ובתוס' ד"ה עלה שלש וכו' יעו"ש היטיב מש"כ בזה ואפ"ל כי הראב"ד גרס עלה שלש וכנס. והיינו כניסת ד' טפחים ונמצא החשבון מצומצם ודו"ק.
ונשאר לי לבאר עוד דבר יקר. עי' בעירובין ד' א' שם פירש"י שני לשונות על הך דילפינן דכל הני הוו אמות קטנות מחמשה חמשה טפחים פירש ראשון דה"ק ואלה מדות המזבח באמות. ר"ל אמות קטנות של חמשה טפחים. אמה אמה וטופח. ר"ל שבאמה בינונית של ששה טפחים יש אמה זו ועוד טפח. ומפרש מה הן הדברים הנמדדים באמה קטנה. ע"ז אמר. וחיק האמה (היינו יסוד) ואמה רוחב (היינו סובב) וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד (היינו קרנות) וזה גב המזבח (היינו מזבח הזהב) אבל הקשה ע"ז מלשון המקרא דהו"ל לכתוב חיק האמה ולא וחיק ועוד דאיתא בתרגום יונתן אמתא דהיא אמתא ופשך אלמא דהפסוק מיירי באמה גדולה. לכן חזר לפרש דה"ק ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטופח. ר"ל כל מדות המזבח היו באמות בינוניות שהיו בו ששה טפחים דהיינו בכל אמה מהם היתה אמה קטנה של ה' טפחים ועוד טפח. וחיק האמה ואמה רוחב וגבולה אל שפתה סביב וזה גב המזבח. ר"ל אבל חיק היה אמה קטנה וכן אמה רוחב היא קטנה וכן גבולה אל שפתה סביב וכן גב המזבח. דאלו הארבעה היה בת חמשה חמשה טפחים ועי' תוס' שם. וא"כ תמהתי על רש"י במנחות שם צ"ז א' וכן התוס' שם החזיקו בהפירוש הדחוי מלפניהם בעירובין וחזרו ובחרו בו.
ומה מאד יקרו לי דברי הגר"א בזה ואמרתי להעתיקם. וז"ל ואלה מדות המזבח באמות (פי' שמדד את המזבח בב' מיני אמות) אמה (פי' אמה קטנה כדרך כל האמות שהיא ה' טפחים) אמה וטופח (פי' שהאמה השניה היתה בת ו' טפחים שהיא אמה קטנה וטפח) וחיק האמה (שהחיק היינו היסוד היה נמדד עם האמה) ואמה רוחב (היינו הסובב) וגבולה אל שפתה סביב (שהיה בשפת הסובב גבול לרגלי הכהנים והיה הגבול באויר רק מחובר בשפת הסובב) זרת האחד (רוחב הגבול היה חצי אמה כמש"כ לקמן) וזה גב המזבח (למעלה ג"כ מדד עם האמה) והשתא מפרש המדות שהיו לכולם. ומחיק הארץ עד העזרה וכו' (גובהו של חיק מן הארץ והחיק נקרא עזרה קטנה וגבהו מן הארץ ב' אמות) ורחב (רחב החיק אמה) ומהעזרה הקטנה (מן החיק) עד העזרה הגדולה (זה הסובב שהוא נקרא עזרה גדולה) ארבע אמות (גבהו מהחיק) ורחב (של הסובב) האמה (היא האמה הקטנה וכל היכא שמזכיר האמה פירושו האמה הקטנה שהיא הראשונה שאמר שבידו היתה ב' אמות וכתב שהראשונה אמה והשניה אמה וטופח וכשמזכיר האמה קאי על האמה הראשונה) ואח"כ בפסוק י"ז כתב וז"ל והעזרה ארבע עשרה (הסובב היה י"ד אמה כי לכל צד היה הסובב והוא הנקרא עזרה יוצא אמה כמש"כ למעלה) והגבול סביב (חצי האמה הקטנה היה הגבול יוצא לחוץ וכמש"כ לעיל) והחיק לה אמה (לה להסובב הי' רוחב החיק אמה אבל לחוץ לא היה בולט רק חצי אמה מחמת הגבול שהיה מחובר לסובב כנגדה ותחת הגבול היה אויר עד החיק אבל לא היה מן החיק בולט לחוץ רק חצי אמה עכ"ל) עוד כתב בפסוק כ' וז"ל על ארבע קרנותיו (אלה הקרנות) ואל ארבע פינות העזרה (זה הסובב) ואל הגבול סביב (זה הגבול חצי אמה שאצל הסובב עכ"ל).
והנה במה שהאיר עינינו בפי' חדש בפסוק אמה אמה וטופח דהכוונה על שני מיני אמות הנה ממקום קדוש יהלך מן התוספתא דכלים (ב"מ פ"ו) ועי' באליה רבה בכלים פי"ז מ"י יעו"ש וכן פי' לה רבינו בפי' המשניות מדות פ"ג מ"א יעו"ש היטיב (ומתוך כך תמה תמה אקרא על ההג"ה הנמצאת בגי' התוס' במנחות שם על תוס' ד"ה באמות וכו' וכתב שם בהג"ה וז"ל כל פי' זה איתא בתוספתא דכלים עכ"ל ולא ידעתי מבטן מי יצאה ההג"ה זאת ומי הולידה דהא פי' התוס' דמנחות הוא כפי' קמא דרש"י דעירובין שם וכמש"כ לעיל וכמה רחוקה ממנה דרך התוספתא) אמנם מש"כ לחלק בין אמה דהיא אמה גדולה להאמה דהיא אמה קטנה לפ"ז צריך יישוב קצת דלפי"ז יהיה וחיק האמה היינו אמה קטנה. ואמה רוחב דהיינו אמה גדולה וזה דלא כמסקנת הש"ס וצ"ל על כרחך לומר דהאי ואמה רוחב קאי על האמה הנזכר למעלה וה"ק ואמה רוחב יהיה ג"כ באותה האמה הנזכרת וכן מבואר באליה רבה שם.
אך לפ"ז יקשה עלינו הפסוק הבא אחריו דאיך קאמר ומחיק העזרה התחתונה שתים אמות ורוחב אמה אחת ואם נימא דהכל היה באמה הקטנה וכשיטת רבינו דהיסוד בין בגובהו בין רוחבו דהיינו הכניסה היה הכל באמה הקטנה (ולפי"ז היה המזבח נ"ז טפחים גובהה כיון דב' אמות היסוד היה גובהן רק עשרה טפחים ולפ"ז צ"ל דבאמת במזבח העתיד לא יהיה כשר אמה מתחת רגליו לדמים העליונים ודו"ק) וא"כ איך קאמר ומהעזרה הקטנה עד העזרה הגדולה ארבע אמות ורוחב האמה דהא גובהו מהיסוד עד הסובב לכו"ע היה באמות הגדולות (וזה יש ליישב דכיון דכתיב אמות והאמה אלמא דאמות היינו גדולות והאמה היינו קטנה וכמש"כ הגר"א ולא אתי לחלק בין אמה להאמה רק עיקר החילוק הוא בין אמות לאמה והבן) אבל הא דכתיב וההראל ד' אמות ויהיה השלשה מן שפת סובב ולמעלה עד מקום הקרנות כל אמה בת ששה והקרנות עצמן בת אמה של חמשה אתמהא. ועוד יש סתירה מן פסוק י"ג לפסוק י"ד דבפסוק י"ג כתיב דהיסוד היה נמדד באמה הקטנה ובפסוק י"ד אמר דהיה נמדד היסוד באמה גדולה גם מש"כ בפי' וגבולה אל שפתה סביב פי' חדש כי היה גבול בסוף הסובב לא ראיתי זה במקום אחר זולתו. ואולי באמת במזבח העתיד יהיה קצת בענין אחר ממה שהיה בבית השני כי ע"כ יהיה בענין אחר כי במזבח שהיה בבית שני היה היסוד גובהו אמה ובבנין העתיד יהיה ב' אמות ונמצא יחזקאל נתנבא בפסוק י"ג על בנין בית שני ובפסוק י"ד על מזבח העתיד (אבל לפי"ז יהיה גובה מזבח לעתיד ששים טפחים ויהיה כשר אמה אחת לדמים העליונים מתחת לסובב כמו שהיה בבנין בית שני אבל מ"מ אינו צודק הא דכתיב בפסוק י"ג וגבולו אל שפתו וכו' ופי' הגר"א דהיה גבול סביב לסובב מה שלא מצינו זה בשום מקום) וצ"ע וה' יאיר עיני בתורתו ויראני את נוהו (ודע דלפי' הגר"א אפ"ל דהא דמקשה הש"ס במנחות צ"ז ב' וכ"ת נמי לא דק והכתיב וכו' א"צ לפרש כפירש"י דקרא וודאי דק אלא ה"ק דהא חזינן דחשיב חצי אמה במרובע דהיינו חצי אמה לכל צד וה"נ הו"ל למיחשב מקום המערכה י"ב וחצי אמה על י"ב וחצי אמה והבן).
וכ"מ לשון רש"י בד"ה לא שנא וכו' כלומר כניסתו דקרנות אי בעי למימר נמי באמה בת חמשה לא איכפת לן כיון דכניסת יסוד באמה בת שש לא פש ליה בין קרן לקרן אלא כ"ו אמות וד"ט ב' מכניסה דסובב וב' מכניסה דקרנות וכיון דלא הוי אמה לא חשיב לה עכ"ל מבואר מזה דכ"ש אם נימא דהקרנות היו רוחבן ששה דניחא טפי ובזה ניחא לי מש"כ מרן וז"ל ודע דאפי' לפירש"י אנו צריכין לומר דמתניתין לאו דווקא דהא גם למסקנא כנסה דסובב באמה בת חמשה טפחים וא"כ על כרחך כי קתני נמצא כ"ח על כ"ח היינו כ"ח וב' טפחים אלא כיון דהוי בציר מאמה לא חשיב ליה לדעת רבינו דכניסה דיסוד נמי הוה באמה בת חמשה טפחים הו"ל ד' טפחים דלא חשיב להו עכ"ל וכתב ע"ז המל"מ וז"ל וקשה דאמאי לא הביא מאי דאמרינן נמצא כ"ו על כ"ו דאף לרש"י לא דק התנא בד' טפחים שהרי לרש"י רוחב ב' הקרנות היה באמה בת חמשה וכ"כ רש"י בפ' שתי הלחם דלפי המסקנא לא דק התנא בד' טפחים עכ"ל ולפי מש"כ מיושב דברי מרן היטיב בעזר ה' הן אמת דלא הו"ל למרן להוכיח מהא דנמצא כ"ח על כ"ח והו"ל להוכיח זה מהא דנמצא כ"ו על כ"ו או מהא דנמצא מקום המערכה כ"ד על כ"ד דלרש"י הוה כ"ו וב' טפחים או כ"ד וב' טפחים מ"מ קושיית המל"מ מיושב היטיב אבל בעירובין ד' א' פירש"י בהחלט דרוחב הקרנות היה באמה בת חמשה טפחים וכ"כ בפי' ליחזקאל מ"ג י"ג יעו"ש ועוד כיון דניחא ליה לש"ס לאוקמה אף בקרנות דאורכן ורוחבן היה באמה בת חמשה טפחים א"כ מוכרח לומר דניחא ליה דלא דק בד' טפחים. כ"ה כוונת המל"מ) אמנם לרבינו קשה איך קאמר דלא שנא הכי ולא שנא הכי דהא מוכרח הוא דהקרנות היה רוחבן ששה על ששה וכן הקשה המל"מ והנה מצאתי ראיתי בילקוט יחזקאל רמז שפ"ב וז"ל חיק האמה בגובה. אמה רוחב כנסה. גבולה אל שפתה סביב גובהם לא שנא הכי ולא שנא הכי מזבח כמה הוי חמשין ותמניא וכו' ונ"ל דזהו גירסת רבינו והכי מפרש לך הך גבולה אל שפתה סביב דקאי על הקרנות היינו בגובהן דקרנות אבל ברחבן הוו ששה על ששה. והדר קאמר לא שנא הכי ולא שנא הכי ר"ל בין דאסיקנא כאן דהכנסה של סובב הוו באמת בת ששה אבל הקרנות והיסוד היה גובהן באמה בת חמשה ובין הא דאמרינן לעיל דלא קאי רק אכניסה אבל גובה המזבח היו עשרה אמות של ששה ששה טפחים ניחא הא דקאמרינן אפי' נתנן למטה מרגליה אפי' אמה אחת כשרה ודו"ק היטיב. א"נ י"ל דרבינו ל"ג כלל הא דלא שנא הכי והא דלא שנא הכי רק ה"ג גבולה אל שפתה סביב גובהה מזבח כמה הוי וכו' א"כ ה"נ חיק האמה גובהה לא שנא הכי ולא שנא הכי אמה רוחב כנסה וכו' והבן.
(ודע דלפי מאי שהבאתי לעיל בהלכה ה' דלרש"י היה גובה היסוד של בנין יחזקאל ב' אמות ואיך קאמר כאן וחיק האמה וצ"ל כי ה"ק כל אמה מהם היתה בגובה ה"ט) והנה לפ"ז דאסקינן לרבינו ולרש"י דהיה מקום המערכה כ"ד אמות וד' טפחים על כ"ד אמות וד' טפחים צ"ל דמשום דהוי פחות מאמה לא חשיב לה ובאמת כן משמע פשט הסוגייא ולא מיקרי זה לא דק כיון דהוי פחות מהחשבון דמיירי בו ולכן אפי' הפסוק עצמו לא חשבו בחשבון ולא מקשה הש"ס וכ"ת ה"נ לא דק והא כתיב וההראל י"ב אורך בי"ב רחב רבוע ופירש"י וז"ל וקרא ליכא למימר לא דק עכ"ל היינו לפי מאי דמיירי התם דהוי עודף אמה שלימה אבל בפחות מאמה גם המקרא לא חשיב והכי מבואר פשט הסוגיא (ועי' במל"מ) אשר מזה נ"ל כי גם הראב"ד שכתב וז"ל א"א אולי אינו כן כי הד' טפחים הם כניסת הקרנות מדופני המזבח עכ"ל לא דבר זה דוחקתו מפני שא"א לומר כי המקרא לא דק רק אולי היה גורס עלה שלש וכנס זהו מקום הקרנות ומרן הביא בשם הסמ"ג שכן היה גירסתו במשנה ותימה שלא זכר שר המשביר מאי דאיתא בסוכה מ"ה א' ושם ברש"י ובתוס' ד"ה עלה שלש וכו' יעו"ש היטיב מש"כ בזה ואפ"ל כי הראב"ד גרס עלה שלש וכנס. והיינו כניסת ד' טפחים ונמצא החשבון מצומצם ודו"ק.
ונשאר לי לבאר עוד דבר יקר. עי' בעירובין ד' א' שם פירש"י שני לשונות על הך דילפינן דכל הני הוו אמות קטנות מחמשה חמשה טפחים פירש ראשון דה"ק ואלה מדות המזבח באמות. ר"ל אמות קטנות של חמשה טפחים. אמה אמה וטופח. ר"ל שבאמה בינונית של ששה טפחים יש אמה זו ועוד טפח. ומפרש מה הן הדברים הנמדדים באמה קטנה. ע"ז אמר. וחיק האמה (היינו יסוד) ואמה רוחב (היינו סובב) וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד (היינו קרנות) וזה גב המזבח (היינו מזבח הזהב) אבל הקשה ע"ז מלשון המקרא דהו"ל לכתוב חיק האמה ולא וחיק ועוד דאיתא בתרגום יונתן אמתא דהיא אמתא ופשך אלמא דהפסוק מיירי באמה גדולה. לכן חזר לפרש דה"ק ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטופח. ר"ל כל מדות המזבח היו באמות בינוניות שהיו בו ששה טפחים דהיינו בכל אמה מהם היתה אמה קטנה של ה' טפחים ועוד טפח. וחיק האמה ואמה רוחב וגבולה אל שפתה סביב וזה גב המזבח. ר"ל אבל חיק היה אמה קטנה וכן אמה רוחב היא קטנה וכן גבולה אל שפתה סביב וכן גב המזבח. דאלו הארבעה היה בת חמשה חמשה טפחים ועי' תוס' שם. וא"כ תמהתי על רש"י במנחות שם צ"ז א' וכן התוס' שם החזיקו בהפירוש הדחוי מלפניהם בעירובין וחזרו ובחרו בו.
ומה מאד יקרו לי דברי הגר"א בזה ואמרתי להעתיקם. וז"ל ואלה מדות המזבח באמות (פי' שמדד את המזבח בב' מיני אמות) אמה (פי' אמה קטנה כדרך כל האמות שהיא ה' טפחים) אמה וטופח (פי' שהאמה השניה היתה בת ו' טפחים שהיא אמה קטנה וטפח) וחיק האמה (שהחיק היינו היסוד היה נמדד עם האמה) ואמה רוחב (היינו הסובב) וגבולה אל שפתה סביב (שהיה בשפת הסובב גבול לרגלי הכהנים והיה הגבול באויר רק מחובר בשפת הסובב) זרת האחד (רוחב הגבול היה חצי אמה כמש"כ לקמן) וזה גב המזבח (למעלה ג"כ מדד עם האמה) והשתא מפרש המדות שהיו לכולם. ומחיק הארץ עד העזרה וכו' (גובהו של חיק מן הארץ והחיק נקרא עזרה קטנה וגבהו מן הארץ ב' אמות) ורחב (רחב החיק אמה) ומהעזרה הקטנה (מן החיק) עד העזרה הגדולה (זה הסובב שהוא נקרא עזרה גדולה) ארבע אמות (גבהו מהחיק) ורחב (של הסובב) האמה (היא האמה הקטנה וכל היכא שמזכיר האמה פירושו האמה הקטנה שהיא הראשונה שאמר שבידו היתה ב' אמות וכתב שהראשונה אמה והשניה אמה וטופח וכשמזכיר האמה קאי על האמה הראשונה) ואח"כ בפסוק י"ז כתב וז"ל והעזרה ארבע עשרה (הסובב היה י"ד אמה כי לכל צד היה הסובב והוא הנקרא עזרה יוצא אמה כמש"כ למעלה) והגבול סביב (חצי האמה הקטנה היה הגבול יוצא לחוץ וכמש"כ לעיל) והחיק לה אמה (לה להסובב הי' רוחב החיק אמה אבל לחוץ לא היה בולט רק חצי אמה מחמת הגבול שהיה מחובר לסובב כנגדה ותחת הגבול היה אויר עד החיק אבל לא היה מן החיק בולט לחוץ רק חצי אמה עכ"ל) עוד כתב בפסוק כ' וז"ל על ארבע קרנותיו (אלה הקרנות) ואל ארבע פינות העזרה (זה הסובב) ואל הגבול סביב (זה הגבול חצי אמה שאצל הסובב עכ"ל).
והנה במה שהאיר עינינו בפי' חדש בפסוק אמה אמה וטופח דהכוונה על שני מיני אמות הנה ממקום קדוש יהלך מן התוספתא דכלים (ב"מ פ"ו) ועי' באליה רבה בכלים פי"ז מ"י יעו"ש וכן פי' לה רבינו בפי' המשניות מדות פ"ג מ"א יעו"ש היטיב (ומתוך כך תמה תמה אקרא על ההג"ה הנמצאת בגי' התוס' במנחות שם על תוס' ד"ה באמות וכו' וכתב שם בהג"ה וז"ל כל פי' זה איתא בתוספתא דכלים עכ"ל ולא ידעתי מבטן מי יצאה ההג"ה זאת ומי הולידה דהא פי' התוס' דמנחות הוא כפי' קמא דרש"י דעירובין שם וכמש"כ לעיל וכמה רחוקה ממנה דרך התוספתא) אמנם מש"כ לחלק בין אמה דהיא אמה גדולה להאמה דהיא אמה קטנה לפ"ז צריך יישוב קצת דלפי"ז יהיה וחיק האמה היינו אמה קטנה. ואמה רוחב דהיינו אמה גדולה וזה דלא כמסקנת הש"ס וצ"ל על כרחך לומר דהאי ואמה רוחב קאי על האמה הנזכר למעלה וה"ק ואמה רוחב יהיה ג"כ באותה האמה הנזכרת וכן מבואר באליה רבה שם.
אך לפ"ז יקשה עלינו הפסוק הבא אחריו דאיך קאמר ומחיק העזרה התחתונה שתים אמות ורוחב אמה אחת ואם נימא דהכל היה באמה הקטנה וכשיטת רבינו דהיסוד בין בגובהו בין רוחבו דהיינו הכניסה היה הכל באמה הקטנה (ולפי"ז היה המזבח נ"ז טפחים גובהה כיון דב' אמות היסוד היה גובהן רק עשרה טפחים ולפ"ז צ"ל דבאמת במזבח העתיד לא יהיה כשר אמה מתחת רגליו לדמים העליונים ודו"ק) וא"כ איך קאמר ומהעזרה הקטנה עד העזרה הגדולה ארבע אמות ורוחב האמה דהא גובהו מהיסוד עד הסובב לכו"ע היה באמות הגדולות (וזה יש ליישב דכיון דכתיב אמות והאמה אלמא דאמות היינו גדולות והאמה היינו קטנה וכמש"כ הגר"א ולא אתי לחלק בין אמה להאמה רק עיקר החילוק הוא בין אמות לאמה והבן) אבל הא דכתיב וההראל ד' אמות ויהיה השלשה מן שפת סובב ולמעלה עד מקום הקרנות כל אמה בת ששה והקרנות עצמן בת אמה של חמשה אתמהא. ועוד יש סתירה מן פסוק י"ג לפסוק י"ד דבפסוק י"ג כתיב דהיסוד היה נמדד באמה הקטנה ובפסוק י"ד אמר דהיה נמדד היסוד באמה גדולה גם מש"כ בפי' וגבולה אל שפתה סביב פי' חדש כי היה גבול בסוף הסובב לא ראיתי זה במקום אחר זולתו. ואולי באמת במזבח העתיד יהיה קצת בענין אחר ממה שהיה בבית השני כי ע"כ יהיה בענין אחר כי במזבח שהיה בבית שני היה היסוד גובהו אמה ובבנין העתיד יהיה ב' אמות ונמצא יחזקאל נתנבא בפסוק י"ג על בנין בית שני ובפסוק י"ד על מזבח העתיד (אבל לפי"ז יהיה גובה מזבח לעתיד ששים טפחים ויהיה כשר אמה אחת לדמים העליונים מתחת לסובב כמו שהיה בבנין בית שני אבל מ"מ אינו צודק הא דכתיב בפסוק י"ג וגבולו אל שפתו וכו' ופי' הגר"א דהיה גבול סביב לסובב מה שלא מצינו זה בשום מקום) וצ"ע וה' יאיר עיני בתורתו ויראני את נוהו (ודע דלפי' הגר"א אפ"ל דהא דמקשה הש"ס במנחות צ"ז ב' וכ"ת נמי לא דק והכתיב וכו' א"צ לפרש כפירש"י דקרא וודאי דק אלא ה"ק דהא חזינן דחשיב חצי אמה במרובע דהיינו חצי אמה לכל צד וה"נ הו"ל למיחשב מקום המערכה י"ב וחצי אמה על י"ב וחצי אמה והבן).
רש"י
חיקך. הַשּׁוֹכֶבֶת בְּחֵיקְךָ וּמְחֻקָּה בְּךָ, אפקיי"דא בְּלַעַז, וְכֵן (יחזקאל מ"ג), "וּמֵחֵיק הָאָרֶץ" – מִיסוֹד הַתָּקוּעַ בָּאָרֶץ:
פירוש מהרז״ו
זמין למנויי פרימיום בלבדחידושי הרד״ל
זמין למנויי פרימיום בלבדמצודת ציון
זמין למנויי פרימיום בלבדמלבי"ם
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
תתחקה. אתה עצמך מתחקה על פסיעותי כן פסע זה וכה פעל וכמו מחק הארץ (יחזק' מג) וחיק האמה (שם) זה היסוד אפיקיו"ל בלע"ז הן על כפים חקותיך (ישעיהו מ״ט:ט״ז):
רש"י
בחקו מוסדי ארץ. בחיקתו, מל' חקו כמו על כפים חקתיך (שם מט) וכן ומחיק הארץ (יחזקאל מג):