פרשנות מצטטת על יחזקאל מד:ב

שער החצר הפנימית הפונה קדים וגו'. שנו רבותינו במסכת מדות שני פשפשין היו לו לשער ההיכל אחד בדרום ואחד בצפון שבדרום עליו מפורש בקבלה (לעיל מ"ד) איש לא יבא בו והיה סגור:

ושני פשפשין. שני פתחים קטנים אחד מימין שער הגדול של היכל ואחד משמאלו, רחוקים קצת מן השער. אותו שבדרום כתיב סגור יהיה לא יפתח, בשל עתיד, ומסתמא כך היה בבית עולמים:

אחד בצפון ואחד בדרום שבדרום לא נכנס בו אדם מעולם ועליו הוא מפרש על ידי יחזקאל ויאמר ה' אלי השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבוא בו כי ה' אלהי ישראל בא בו והיה סגור – עד כאן הציטוט מיחזקאל (מד ב). לכאורה הציטוט אכן משכנע באמרו ששער המזרח יהיה סגור, ואפשר אפוא לראות במסורת הנהוגה במקדש המשך מסורת קדומה. דא עקא שבהמשך ספר יחזקאל אומר הנביא "כה אמר ה' אלוקים⁵כדרכנו איננו כותבים את שמות הקודש כלשונם, וקל וחומר את שם הויה, והרוצה לראות באיזה לשון השתמש הנביא יפנה לכתוב עצמו. שער החצר הפנימית הפנה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח. ובא הנשיא דרך אולם השער מחוץ ועמד על מזוזת השער ועשו הכהנים את עולתו ואת שלמיו והשתחוה על מפתן השער ויצא והשער לא יסגר עד הערב" (יחזקאל מו א-ב), אם כן השער סגור כי הוא מיועד לה' צבאות, אך הכוונה שסגור רק בימי החול. הנימוק "כי ה' אלוקי ישראל בא בו" גם הוא איננו מספיק, שכן התפיסה הפשטנית שהמקדש הוא מעין בית פיזי לריבון העולמים לא הודגשה בספרות חז"ל. חז"ל ראו בה סמל בלבד, והפרשנות של ספר יחזקאל מצמצמת את הרעיון הסמלי. ספר יחזקאל לא שימש בסיס לסדרי העבודה ולמצוות המקדש בשלהי ימי הבית השני. יש בו מצוות, מוסדות וקרבנות שאינם בתורה ואינם מופיעים בספרות חז"ל. יש להניח שעל רקע זה היו ההיסוסים האם ספר יחזקאל נמנה עם כתבי הקודש, "שהיו דבריו סותרין דברי תורה" (בבלי, שבת יג ע"ב; מנחות מה ע"א; ראו פירושנו לידים פ"ג מ"ה). על כן הציטוט מיחזקאל וההתאמה בינו לנוהגי המקדש "טובה מדי"; הנימוק איננו אפוא אלא דרשה למשנה, והנימוק ה"אמִתי" בלתי ברור. מבנה זה של שערים בנוי (חצוב) במערה 20 בבית שערים. למערה שער מקומר מרכזי, ושני פשפשין. השמאלי (הצפוני) משמש ככניסה לאולם המרכזי ולפתיחת השער הראשי, והימני (הדרומי) הוא סלע סגור. הדמיון בין שער ההיכל לפתח מערת הקבורה מעניין, אך ספק אם ניתן ללמוד מכך על הסיבות לנוהגי המקדש.