וְעַל־רִ֗יב הֵ֚מָּה יַעַמְד֣וּ לשפט [לְמִשְׁפָּ֔ט] בְּמִשְׁפָּטַ֖י ושפטהו [יִשְׁפְּט֑וּהוּ] וְאֶת־תּוֹרֹתַ֤י וְאֶת־חֻקֹּתַי֙ בְּכָל־מוֹעֲדַ֣י יִשְׁמֹ֔רוּ וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַ֖י יְקַדֵּֽשׁוּ׃
הטור הארוך
שופטים ושוטרים. סמך פרשה זו לשלש רגלים לומר אעפ"י שציויתיך בשלש רגלים לעלות למקום הכהנים משרתי המקדש ותשאל שם המשפטים והחוקים זה לא יספיק לך עד שיהיה לך שופטים בכל שעריך. וכתב הרמב"ן כבר הזהיר בתורה עד האלהים יבא דבר שניהם ונתן בפלילים א"כ מצוה שיהיה לישראל פלילים וביאר בכאן שישימו השופטים בכל עריהם כאשר יתן להם השם את הארץ כי בחוץ לארץ אינם חייבים למנות ב"ד אבל כאשר יצעק המעוות יעמידו עליו שופטים לשופטו או יעלו לארץ בזמנה ושם ישפטוהו ולפי זה אין ישראל שבחוצה לארץ חייבים למנות ב"ד ומיהו במס' מכות מסיק שנוהגין אף בחוצה לארץ אבל בזמן הזה שבטלה סמיכה וכל המשפטים בטלים מן התורה דכתיב לפניהם ולא לפני הדיוטות ואנן הדיוטות אנן אין הדיינין בחוצה לארץ מן התורה אלא דשליחותייהו דקמאי עבדינן:
רמב"ן
צוה בתורה עד האלהים יבא דבר שניהם (שמות כב ח) ונתן בפלילים (שם כא כב) אם כן מצוה שיהיו לישראל פלילים וביאר בכאן שישימו השופטים בכל עריהם כאשר יתן להם השם את הארץ כי בחוצה לארץ אינם חייבים למנות להם ב"ד אבל כאשר יצעק המעוות יעמדו עליו הראויים לשפוט ובמשפטיהם ישפטוהו או יעלה לארץ בזמנה ושם ישפטוהו במקום המשפט והוסיף בכאן שוטרים והם שיהיו נוגשים בדבר המשפט ולפי זה אין ישראל שבחוצה לארץ מצווים למנות להם דיינין בעיירות וכן כתב הרב ר' משה (הל' סנהדרין פ"א ה"ב) אבל במסכת מכות (מכות ז׳) שנו והיו אלה לכם לחוקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם מלמד שסנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ אם כן למה נאמר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אלא בארץ אתה מושיב בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר בחוצה לארץ אתה מושיב בכל פלך ופלך ואי אתה מושיב בכל עיר ועיר ונראה מזה שחייבין למנות סנהדרין בחוצה לארץ ולא בכל עיר ועיר כארץ ישראל אלא פלכים פלכים אם כן המצוה הזאת נוהגת בכל זמן בדיני ממונות ובדברים הנדונין בחוצה לארץ אבל בזמן הזה לאחר שבטלה הסמיכה כיון שכל המשפטים בטלים מן התורה דכתיב לפניהם ולא לפני הדיוטות ואנן הדיוטות אנן ואין דיינין בחוצה לארץ אלא תקנה דשליחותיהו עבדינן (גיטין פח) אין אנו חייבים במצות מינוי שופטים מן התורה כלל:
ביאור הרד"ל
(לז) ברכה וקדושה ומנוחה לי ולהם. כמ"ש ויברך ויקדש וכתיב (שמות כ) וינח ביום השביעי, הרי ברכה וקדושה ומנוחה להקב"ה, ובישראל ברכה היא לברך על היין כדלעיל, וקדושה כמ"ש בירמי' ובנחמי' שם לקדש את יום השבת, וכן ביחזקאל (כ) ואת שבתותי קדשו ועוד שם (מד) ואת שבתותי יקדשו, ומנוחה כמ"ש (דברים ה) למען ינוח עבדך ואמתך כמוך, ונראה שג' אלו רמוזין בפרשה זו של ושמרתם להיות לאות וברית ביני וביניהם ומ"ש כי אות היא וגו' כי אני ה' מקדישכם, ושמרתם וגו' כי קדש היא לכם זהו קדושה, ומ"ש ביני ובין בני ישראל וגו' שבת וינפש הוא מנוחה ומ"ש ושמרו בני ישראל גו' לעשות את השבת לדורותם ברית עולם, היא ברכה, כי הברכה בישראל היא בעונג שבת (וכמ"ש בב"ר ברכו בתבשילין), וז"ש כאן לעשות את השבת, איזו מצוה בשבת שהיא בקום ועשה זו עונג שבת וכן ת"י שם למיעבד תפנוקי שבתא (ועי' במכילתא וראב"ע שם):