פרשנות מצטטת על יחזקאל מה:יג

גמ' כתיב ששית האיפה. פסוק הוא ביחזקאל ורישיה דקרא הכי זאת התרומה אשר תרימו ששית האיפה מחומר החטים וגו' והחומר הוא ל' סאין כדכתיב לעיל מיניה ועשירית החומר האיפה והאיפה הוא ג' סאין וששית האיפה הוא חצי סאה:

דא"ר לוי בר חינא כל המוציא כו'. זה מביא הגמ' אגב גררא דדריש הנך פסוקי דיחזקאל ועכשיו חוזר הגמ' להא דלעיל דמחדש כי היכי דפליגי ב"ש אעין יפה ה"נ פליגי בכל המתניתין ופליגי בכל המדות על בינונית ועל הרעה ואכולהו פליגי ע"ז שאל לא צורכה דלא פי' לא צריכה אלא כלשון הירושלמי כמה דאנן אמרין במתניתין תרם ועלה בידו אחד מששים תרומה וא"צ לתרום ר"ל ומסיק חזר והוסיף חייב במעשרות משום דאין עליה עוד שם תרומה כיון שכבר השלים השיעור האחרון כמו כן לב"ש דכוותיה גבי אחד מנ' אם לדידהו נמי כי או לא דדילמא לב"ש השיעור דאחד מחמשים הוא שיעור האחרון לענין לכתחלה מהא דשמואל אבל לענין אם חזר והוסיף מודו ב"ש דחל שם תרומה עליה עד ששים מהא דששית האיפה מחומר החיטים ופטורה ממעשרות ומשום דמסיק במתניתין תרם ועלה בידו אחד מששים ולא מסיק אחד מחמשים לב"ש שיעור האחרון לכל אחד אלא סתם אחד מששים ומשמע דזהו לכ"ע ע"ז ארחב"א לא תני ב"ק אלא תרם ועלה בידו מחמשים ועד ששים תרומה וא"צ לחזור ולתרום כלומר דשנה בפירוש מחמשים ועד ששים ר"ל חמשים לב"ש וששים לת"ק והגר"א ז"ל בכי"ק מגי' על הדא דתני ב"ק שצ"ל מחמשים וששים ומחק תיבת עד והפי' הוא כדברינו:

עין יפה אחת מארבעים. פי' הר"ש בשם ירושלמי דכתיב (יחזקאל מה) זאת התרומה אשר תרימו ששית האיפה מחמר החטים וששיתם האיפה מחמר שעורים וחומר שלשים סאים ואיפה שלשה סאים נמצא ששית האיפה חצי סאה. וששיתם היינו תרי ששית תן תרי ששית על חד ששית. הוו סאה ומחצה לשני חומרים לחומר חטים ולחומר שעורים הוי אחד מארבעים:

ראשית דגנך. זוֹ תְּרוּמָה, וְלֹא פֵּרֵשׁ בָּהּ שִׁעוּר, אֲבָל רַבּוֹתֵינוּ נָתְנוּ בָהּ שִׁעוּר – עַיִן יָפָה אֶחָד מֵאַרְבָּעִים, עַיִן רָעָה אֶחָד מִשִּׁשִּׁים, בֵּינוֹנִית אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים, וְסָמְכוּ עַל הַמִּקְרָא שֶׁלֹּא לִפְחֹת מֵאֶחָד מִשִּׁשִּׁים שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מ"ה) שִׁשִּׁית הָאֵיפָה מֵחֹמֶר הַחִטִּים, שִׁשִּׁית הָאֵיפָה חֲצִי סְאָה, כְּשֶׁאַתָּה נוֹתֵן חֲצִי סְאָה לְכֹר הֲרֵי אֶחָד מִשִּׁשִּׁים, שֶׁהַכֹּר שְׁלוֹשִׁים סְאִין (תלמוד ירושלמי תרומות פ"ד):