פרשנות מצטטת על יחזקאל מו:י

ומדרכו יצא. מדרך השער שבא כן יצא דרך שם ואף שכשהוא הולך עם העם במועדים יוצא עמהם דרך נכח השער שבאו כמ״ש והנשיא בתוכם וכו׳ (לקמן מו) הנה בבואו לבדו חוזר הוא בדרך שבא:

ויעל יוסף וגו'. מאי שנא מעיקרא דכתיב ויעל יוסף לקבור את אביו ויעלו אתו כל עבדי פרעה והדר וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו, ומאי שנא לבסוף כתיב (פ' י"ד) וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו וכל העולים אתו, א"ר יוחנן, בתחלה עד שלא ראו בכבודם של ישראל לא נהגו בהם כבוד, ולבסוף שראו בכבודם נהגו בהם כבוד ^העיין להלן בפסוק י' בענין הכבוד שהראו ליעקב. ובכלל תמיהני מה ראו חז"ל להקשות על שנויי הלשונות בעוד אשר לפי פשוטם ניחא, ע"פ מ"ש במס' דר"א זוטא פ"ו, ליציאה הקטן קודם ולכניסה הגדול קודם [ויש סמך לזה ביחזקאל מ"ו, והנשיא בתוכם, בבואם יבא [הוא], ובצאתם יצאו [הם] ], וא"כ כאן כשיצאו ממצרים הלכו המצרים תחלה, וכששבו לביתם הניחו לישראל לכנס תחלה, כהלכות ד"א וע"צ הכבוד לישראל, וקצת י"ל דיציאה זו כניסה היא, כי הלכו לקבור את יעקב, ודו"ק. .
(שם י"ג א')

כי לא מלאו אחרי. ובמקרא הסמוך כתיב בלשון אחר כי מלאו אחרי ה׳. ולא אחרי. ובשני הכתובים הללו כתי׳ מלאו בלי דגש בלמ״ד. ולא כן בפ׳ שלח כתיב ועבדי כלב וגו׳ וימלא אחרי. בא הלמד בדגש וכמשפט בנין החזק. ואין דבר ריק בתורה. ומתחלה יש לבאר משמעות מלוי אחרי ה׳. והענין כמו שאמר יעקב אבינו האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו. ופליגי ברבה ר״י ור״ל ח״א כנשיא שהוא מהלך והזקנים לפניו. וחד א׳ כרועה שהוא מהלך וצאנו לפניו. מ״ד כנשיא הוא צריך לכבודנו. ומ״ד כרועה אנחנו צריכים לכבודו. פי׳ למ״ד כנשיא פי׳ אשר התהלכו אבותי לפניו לפרסם אלהותו ולמלא כבודו בארץ. שזהו תכלית הרצון. והמשל לנשיא. דבמה שהזקנים הולכים לפני נשיא הכל רואים ומתבוננים שהוא נשיא עליהם. ומ״ד כרועה פי׳ אשר התהלכו אבותי לפניו. להתפרנס בהשגחתו ולא בטבע והשגחת שר ומזל. וכונה זו עצמה ישנה בלשון להתהלך אחרי ה׳. אם להגדיל כבודו. ה״ז כנשיא שהולך בראש והזקנים אחריו [והוא לפי מנהג המקום והזמן אם יהי׳ הנשיא הולך בראש. או להיפך. וכבר מצינו כיב״ז שנוי׳ בהלכות ד״א כמו דתני׳ במס׳ ד״א דנשיא נכנס לבה״מ ראשון ויוצא אחרון. ויש לזה רמז בפסוק יחזקאל מ״ו. והנשיא בתוכם בבואם יבוא ובצאתם יצאו. וכהיום ידוע הד״א לעולם הנשיא ראשון. וכן בזה בימי יעקב אבינו הי׳ דרך הכבוד שהזקנים הולכים לפני הנשיא. ובימי משה רבינו היה להיפך כמבואר בפ׳ קרח וילכו אחריו זקני ישראל]. וכן להיפך שיהא מושגח ממנו ית׳ שייך הלשון להלוך אחרי ה׳ כמו והענן הולך לפניהם. מעתה נבין שנוי הפסוקים דחטא אותו הדור הי׳ גדול באשר לא רצו להלוך אחרי השגחתו. כמי שפירשנו בפ׳ שלח. וע״ז מתפרש כי לא מלאו אחרי לא מלאו כוונת ורצון ה׳ להלוך אחר השגחתו. להיפך כלב ויהושע. ל״מ שרצו להלוך אחריו. אלא גם מלאו אחרי ה׳. היינו פרסמו לרבים להלוך אחרי ה׳. וכי טוב הוא כן. כמו שאמרו שם טובה הארץ מאד מאד. ופירשנו שטובתה היא במה שא״א להיות בא״י אם לא בהשגחתו ית״ש וזהו לטובה גדולה יעוין שם. וא״כ משמעות כי מלאו אחרי ה׳. לפרסם לרבים להלוך אחרי ה׳. מש״ה כתיב בל״א. דמשמעו שהם אמרו כך. שיש לילך אחרי ה׳. והנה שם בפסוק ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי. אין הכונה לענין פרסום השגחתו ית״ש דבזה לא הי׳ כלב מיוחד יותר מיהושע. אלא מה שהי׳ מהלך עד חברון בלי פחד לראות את בני הענק. ומשום שהכניס עצמו תחת השגחתו ית״ש כמו שפירשנו שם. והיינו וימלא אחרי היינו הוא בפ״ע. ומש״ה בא הלמד בדגש וכמשפט בנין החזק. באשר הכניס עצמו בכוון במקום שאינו בטוח כדי להיות נסמך על השגחתו: