וְהָיָ֣ה בַשֵּׁ֔בֶט אֲשֶׁר־גָּ֥ר הַגֵּ֖ר אִתּ֑וֹ שָׁ֚ם תִּתְּנ֣וּ נַחֲלָת֔וֹ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (ס)
רש"י
עבד משכיל וגו'. על שהשכיל נ"נ לפסוע ג' פסיעות לכבודו של הקב"ה על' לגדולה ומשל בישרא' שהובישו מעשיהם וחלק נחלתם לעיניהם, ד"א גר צדיק טוב מאזרח רשע ולע"ל יחלק שלל ונחלה בתוך ב"י שנאמר (יחזקאל יז) והיה השבט אשר גר הגר וגו':
יצחק ירנן
ולאברהם היתה השבועה תחילה וכו'. פי' דבריו נ"ל פשוט שהוא סיום למ"ש דהגר מביא וקורא משום דאברהם נקרא אב המון דזה ניחא אם היתה השבועה דנתינת הארץ לאברהם לבד ואינו כן דהשבועה היתה גם ליצחק וליעקב והם לא נקראו אב המון וא"כ איך קורא הגר לאבותינו ולזה כתב ולאברהם היתה השבועה תחילה כלומר כיון דלו היתה השבועה תחילה הוא העיקר ושפיר קורא הגר. ומרן ז"ל פי' בדברי רבינו ענין אחר ולא ידעתי למה לא ביאר כמ"ש שהוא פשט דברי רבינו, וז"ל מרן כלומר אע"פ שאברהם אב לכל העולם לא נטלו הגרים וכו' ע"כ. ולא באתי לכונתו דמה תירץ במה שהשבועה היתה מקודם שנאמר לו אב המון גוים ונמצא שלא זכו כי אם בניו ממש דא"כ דלא זכו הגרים עדיין קשה מה מועיל מה שהיה אברהם אב לכל העולם איך אומר אשר נשבעת לאבותינו לתת לנו והא הוא אומר לנו ולו אין לו חלק, ועיין בהרדב"ז החדשות ח"ב סימן ר"כ שגם עליו התמיהה קיימת.
ועוד קשה כמ"ש המל"מ דמ"ש מנשים דמשום דלא נטלו חלק בארץ אף דיכולות לומר לאבותינו אינן קוראות. ועיין להרב המגיה בספר מל"מ מה שתירץ משם מהר"ם בן חביב ז"ל והיה בהניח שהגרים יש להם נחלה לעתיד והביא מקראי דיחזקאל ומרבה [מדרש רבה] דקהלת על פסוק כל הנחלים הולכים אל הים יעו"ש, וכה הראני החכם המושלם אברהם בנבנשת נין ונכד להחבי"ב ז"ל מ"ש בספרי סדר בהעלותך על קרא נוסעים אנחנו וכו' וז"ל אשר אמר ה' אותו אתן לכם ואין לגרים חלק בו מה אני מקיים והיה השבט אשר גר הגר אתו וכו' (הוא קרא דיחזקאל) אם אינו ענין לירושה תנהו ענין לכפרה וכו' דבר אחר אם אינו ענין לירושה תנהו ענין לקבורה ניתן לגרים קבורה בארץ ישראל ע"כ. הרי בפירוש דס"ל להספרי דלא ניתן לגרים חלק בארץ אף לעתיד ומה גם דברבה ליכא למשמע מיניה היפך הספרי וז"ל הרבה אר"י ולא עוד אלא במקום שהוא מתגייר משם הוא נוטל חלקו שנאמר והיה בשבט אשר גר הגר וכו' ע"כ. ויש לפרשו על הקבורה ואף דמיסתם סתומי כי היכי דלא ליפלוג על הסיפרי ועוד לו יהי דפליג הרבה עם הסיפרי דרך רבינו על הרוב לפסוק כהסיפרי ואפי' היכא דפליג עם תלמוד דידן וכמ"ש הרב תומת ישרים הביאו הכנסת הגדולה בכללי הפוסקים אות כ"ח וכ"ש עם הרבה דהרי כתב הרמ"ע מפאנו סי' ל"ג דאין ללמוד הלכה ממדרש הרבות יעו"ש. ועוד מטעם זה יקראו הכהנים ולוים ואין צריך לטעם דערי מגרש דלאו מתורת נחלה אתו אלא טעמא דלעתיד יטלו חלק בארץ וכמ"ש הסמ"ג ורשב"ם דף קכ"ב יעו"ש.
ושוב אחר זמן רב נגלה אלי מ"ש הר"ן הובא בשיטה מקובצת לב"ב שם דקשיא ליה לסברא הלזו דלעתיד יטלו הלוים חלק בארץ מקראי גופייהו דיחזקאל יעו"ש ולפי זה אין מקום למה שהקשינו דרבינו הכי ס"ל כהר"ן דלעתיד לא יטלו הלוים ודו"ק. ועיין להרב שער אפרים סי' י"ד מה שחילק בין בכורים למעשר ומה שלא הונח להרב בנו שם בהגה"ה והוא חילק דשאני בכורים דכתיב כי באתי אל הארץ ואומר הנתינה לבסוף ונוכל לפרש שהשבועה לא קאי אלא על נתינת הארץ לישראל ולתת לנו דקאמר לא קאי לא על השבועה ולא על נתינת הארץ ולא על דברים אחרים וכמ"ש בפ' הספינה והכתיב אשר נתת לי ומשני דיהבת לן זוזי וזבני בהו קרקע אלו דבריו ז"ל ולא באתי לכונתו חדא דאינו מובן לפי זה פי' דקרא דקאמר אל הארץ אשר נשבע ה' ומה הוא מה שנשבע ה' כיון דלא קאי למ"ש אח"כ לתת לנו, ועוד לתת לנו באמצע מה הכוונה וכי זה דומה למ"ש בש"ס בכתוב אשר נתת לי דרצה לומר דיהבת לי זוזי דהוא פי' נאה ומתקבל משא"כ הכא דלפי דבריו היכא קאי לתת לנו ואם תשאל דלמה לא הקשה בש"ס לשמואל על דברי ר"מ מקרא דלתת לנו משום דלתת לנו קאי לכל ישראל ואינו צריך שיהיה לו קרקע וכמ"ש רשב"ם ז"ל בדף ק"נ ע"א יעו"ש משא"כ אשר נתת לי דליכא לפרש לכל ישראל ודחי ליה דיהבת לי זוזי.
והרב שי למורא סי' נ"ד תירץ לקושיא הלזו יעו"ש ובתוך דבריו כתב וז"ל ומ"מ קשה שהרי כתיב ויתן לנו את הארץ ואפשר דכיון דלא אמר בתר הכי כאשר נשבעת לאבותינו לא משמע שנטלו חלק אלא שנתנה לו במעות שקנאה משא"כ גבי וידוי מעשר דכתיב ואת האדמה אשר נתת לנו כאשר נשבעת לאבותינו דמשמע שנתנה לו ולא במעות אלו דבריו, וגם זה לענ"ד אינו תירוץ דאיך אפשר לומר בויתן לנו שהוא לשון רבים שהוא במעות ועד כאן לא אמרו בש"ס כן אלא גבי אשר נתת לי שהוא לשון יחיד שייך לומר דיהבת לי במעות משא"כ בלשון רבים.
ולעת כזאת ראיתי להרב אור יקרות ז"ל שתירץ בזה דגבי וידוי מעשר שאני דכתיב כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש וזה לא קאי לאברהם דלאברהם לא נאמר לו שהיא ארץ זבת חלב ודבש ורש"י בחומש תיקן דהכי קאמר כאשר נשבעת לתת לנו וקיימת ארץ זבת חלב ודבש והשתא מחמת זה ס"ל לרבינו דלאבותינו קאי איוצאי מצרים יעו"ש. ודבריו תמוהים דאיך אפשר דקאי ליוצאי מצרים דהא קרא כתיב כאשר נשבעת וליוצאי מצרים לא נשבע אלא דאמר להם להוציאם משם ולהוליכם אל ארץ ישראל כאשר נשבע להאבות כמבואר בכל המקראות וא"כ בהכרח צריך לומר דלאבותינו קאי לאברהם וארץ זבת חלב ודבש היינו כמ"ש רש"י, וכן צ"ל במקרא שכתוב בסדר עקב ולמען תאריכו וכו' אשר נשבע לאבותיכם ארץ זבת וכו' דלא קאי ארץ זבת לשבועת האבות אלא השבועה קאי למתנת הארץ לבד ושוב אומר קרא שהיא הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודו"ק.
ועוד קשה כמ"ש המל"מ דמ"ש מנשים דמשום דלא נטלו חלק בארץ אף דיכולות לומר לאבותינו אינן קוראות. ועיין להרב המגיה בספר מל"מ מה שתירץ משם מהר"ם בן חביב ז"ל והיה בהניח שהגרים יש להם נחלה לעתיד והביא מקראי דיחזקאל ומרבה [מדרש רבה] דקהלת על פסוק כל הנחלים הולכים אל הים יעו"ש, וכה הראני החכם המושלם אברהם בנבנשת נין ונכד להחבי"ב ז"ל מ"ש בספרי סדר בהעלותך על קרא נוסעים אנחנו וכו' וז"ל אשר אמר ה' אותו אתן לכם ואין לגרים חלק בו מה אני מקיים והיה השבט אשר גר הגר אתו וכו' (הוא קרא דיחזקאל) אם אינו ענין לירושה תנהו ענין לכפרה וכו' דבר אחר אם אינו ענין לירושה תנהו ענין לקבורה ניתן לגרים קבורה בארץ ישראל ע"כ. הרי בפירוש דס"ל להספרי דלא ניתן לגרים חלק בארץ אף לעתיד ומה גם דברבה ליכא למשמע מיניה היפך הספרי וז"ל הרבה אר"י ולא עוד אלא במקום שהוא מתגייר משם הוא נוטל חלקו שנאמר והיה בשבט אשר גר הגר וכו' ע"כ. ויש לפרשו על הקבורה ואף דמיסתם סתומי כי היכי דלא ליפלוג על הסיפרי ועוד לו יהי דפליג הרבה עם הסיפרי דרך רבינו על הרוב לפסוק כהסיפרי ואפי' היכא דפליג עם תלמוד דידן וכמ"ש הרב תומת ישרים הביאו הכנסת הגדולה בכללי הפוסקים אות כ"ח וכ"ש עם הרבה דהרי כתב הרמ"ע מפאנו סי' ל"ג דאין ללמוד הלכה ממדרש הרבות יעו"ש. ועוד מטעם זה יקראו הכהנים ולוים ואין צריך לטעם דערי מגרש דלאו מתורת נחלה אתו אלא טעמא דלעתיד יטלו חלק בארץ וכמ"ש הסמ"ג ורשב"ם דף קכ"ב יעו"ש.
ושוב אחר זמן רב נגלה אלי מ"ש הר"ן הובא בשיטה מקובצת לב"ב שם דקשיא ליה לסברא הלזו דלעתיד יטלו הלוים חלק בארץ מקראי גופייהו דיחזקאל יעו"ש ולפי זה אין מקום למה שהקשינו דרבינו הכי ס"ל כהר"ן דלעתיד לא יטלו הלוים ודו"ק. ועיין להרב שער אפרים סי' י"ד מה שחילק בין בכורים למעשר ומה שלא הונח להרב בנו שם בהגה"ה והוא חילק דשאני בכורים דכתיב כי באתי אל הארץ ואומר הנתינה לבסוף ונוכל לפרש שהשבועה לא קאי אלא על נתינת הארץ לישראל ולתת לנו דקאמר לא קאי לא על השבועה ולא על נתינת הארץ ולא על דברים אחרים וכמ"ש בפ' הספינה והכתיב אשר נתת לי ומשני דיהבת לן זוזי וזבני בהו קרקע אלו דבריו ז"ל ולא באתי לכונתו חדא דאינו מובן לפי זה פי' דקרא דקאמר אל הארץ אשר נשבע ה' ומה הוא מה שנשבע ה' כיון דלא קאי למ"ש אח"כ לתת לנו, ועוד לתת לנו באמצע מה הכוונה וכי זה דומה למ"ש בש"ס בכתוב אשר נתת לי דרצה לומר דיהבת לי זוזי דהוא פי' נאה ומתקבל משא"כ הכא דלפי דבריו היכא קאי לתת לנו ואם תשאל דלמה לא הקשה בש"ס לשמואל על דברי ר"מ מקרא דלתת לנו משום דלתת לנו קאי לכל ישראל ואינו צריך שיהיה לו קרקע וכמ"ש רשב"ם ז"ל בדף ק"נ ע"א יעו"ש משא"כ אשר נתת לי דליכא לפרש לכל ישראל ודחי ליה דיהבת לי זוזי.
והרב שי למורא סי' נ"ד תירץ לקושיא הלזו יעו"ש ובתוך דבריו כתב וז"ל ומ"מ קשה שהרי כתיב ויתן לנו את הארץ ואפשר דכיון דלא אמר בתר הכי כאשר נשבעת לאבותינו לא משמע שנטלו חלק אלא שנתנה לו במעות שקנאה משא"כ גבי וידוי מעשר דכתיב ואת האדמה אשר נתת לנו כאשר נשבעת לאבותינו דמשמע שנתנה לו ולא במעות אלו דבריו, וגם זה לענ"ד אינו תירוץ דאיך אפשר לומר בויתן לנו שהוא לשון רבים שהוא במעות ועד כאן לא אמרו בש"ס כן אלא גבי אשר נתת לי שהוא לשון יחיד שייך לומר דיהבת לי במעות משא"כ בלשון רבים.
ולעת כזאת ראיתי להרב אור יקרות ז"ל שתירץ בזה דגבי וידוי מעשר שאני דכתיב כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש וזה לא קאי לאברהם דלאברהם לא נאמר לו שהיא ארץ זבת חלב ודבש ורש"י בחומש תיקן דהכי קאמר כאשר נשבעת לתת לנו וקיימת ארץ זבת חלב ודבש והשתא מחמת זה ס"ל לרבינו דלאבותינו קאי איוצאי מצרים יעו"ש. ודבריו תמוהים דאיך אפשר דקאי ליוצאי מצרים דהא קרא כתיב כאשר נשבעת וליוצאי מצרים לא נשבע אלא דאמר להם להוציאם משם ולהוליכם אל ארץ ישראל כאשר נשבע להאבות כמבואר בכל המקראות וא"כ בהכרח צריך לומר דלאבותינו קאי לאברהם וארץ זבת חלב ודבש היינו כמ"ש רש"י, וכן צ"ל במקרא שכתוב בסדר עקב ולמען תאריכו וכו' אשר נשבע לאבותיכם ארץ זבת וכו' דלא קאי ארץ זבת לשבועת האבות אלא השבועה קאי למתנת הארץ לבד ושוב אומר קרא שהיא הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודו"ק.
יד איתן
גר מביא וקורא. עיין בהגהות ס' משנה למלך שמביא בשם מהר"ם בן חביב בס' כ"י ובס' כפות תמרים דלעתיד לבוא יטלו נחלה בא"י ותמך יסודו על מ"ש ביחזקאל סי' מ"ז וברבה קהלת והיינו דכתיב ביחזקאל והיה השבט אשר וגו' שם תתנו נחלתו ומביאו ברבה קהלת. והבין המהר"ם ב"ח שהכוונה היא כפשטיה שיטול הגר נחלתו בא"י בתוך ב"י. ונמשך אחריו בעל הגה"ה שבספר מ"ל ובס' משנת חכמים ואישתמיטתייהו לכולהו הא דאיתא בספרי פ' בהעלותך אההוא קרא דיחזקאל וז"ל וכי יש לגר נחלה בא"י אלא אם אינו ענין לירושה תנהו ענין לכפרה שאם היה בשבט יהודה מתכפר לו בשבט יהודה כו' והכי איתא בילקוט פ' שלח לך וז"ל וכי יש להם נחלה בא"י ואיזו היא נחלתו זו כפרתו לימד אם נתגייר עם השבט שיתכפר עמו כדכתיב ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר וגו'. ובלא"ה קשה לי על מ"ש דה"ט דמביא וקורא ויכול לומר אשר נשבעת לאבותינו לתת לנו משום שהוא לשון עתיד ולע"ל יטלו חלק בארץ דא"כ לא איצטריך לרבינו לומר גבי כהנים ולוים דמביאין וקורין מפני שיש להן ערי מגרש דתיפוק ליה מטעם שלעתיד יטלו חלק בארץ כדאיתא ביחזקאל ובש"ס ב"ב (דף קכ"ב) וכ"ה בסמ"ג והביאו המ"ל סוף הל' שמיטה. ובישוב קושיית מהר"ם ב"ח כבר כתב הרדב"ז בסוף ח"ב בע"א דגבי בכורים הקדים אשר נשבעת לאבותינו ומהם אנו זוכין והגר בכלל משא"כ גבי ודוי מעשר הקדים אשר נתת לנו ולכך ממעטינן גר שלא נטלו חלק בארץ: