בְּטֶ֨רֶם אצורך [אֶצָּרְךָ֤] בַבֶּ֙טֶן֙ יְדַעְתִּ֔יךָ וּבְטֶ֛רֶם תֵּצֵ֥א מֵרֶ֖חֶם הִקְדַּשְׁתִּ֑יךָ נָבִ֥יא לַגּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ׃
יפה תואר
כך שנותם תמימים. פי' כי הקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש וכמ"ש רז"ל בפ"ק דקדושין על הכתוב את מספר ימיך אמלא. וכן אמרו באגדת שמואל פכ"ו כי ימלאו ימיך ימים שלמים אני מונה לך איני מונה חסרים. ופי' הדברים כי שנות הצדיקים אינם מקוטעות אשר לפעמים חדש אחד בשנה נחשב לשנה. אבל מספר השנים אשר יקצוב הקב"ה לצדיקים תהיינה שלמות מיום ליום ומחדש לחדש. וזה שמפרש ימי תמימים כי התמימים גם שנותיהם תמימות ומפרש ימי כמו ימים תהיה גאולתו דקאי על השנים. ויודע הוא על השגחת ה' כי השגחה הפרטית תכונה בשם ידיעה. וזה שאמר הכתוב יודע ה' ימי תמימים כי הקב"ה משגיח אשר שנות התמימים תהיינה תמימות ולא יחסר גם יום אחד מהן [וטוב יותר לומר כי הפעל ידע מורה לפעמים על יעד בהיפוך אתוון וכמו בירמיה א' בטרם אצרך בבטן ידעתיך הוא כמו יעדתיך וכמ"ש ובטרם תצא מרחם הקדשתיך וגו' ויתפרש כי ה' יועד וקוצב ימי תמימים וכמ"ש] ויתכן כי בא בזה לתרץ למה אמר על כל אחד שנה שנים לומר שהיו שלמות ולא חסר מהם גם יום אחד:
תוספות
בן ידיד. בן אברהם דכתיב ביה מה לידידי בביתי פשטיה דקרא בירמיה שהיה מתפלל בבית המקדש על ישראל דמעיקרא כתיב ואתה אל תתפלל בעד העם הזה וכתיב בתריה מה לידידי בביתי וכאן דורשו באברהם כדאמרי' בסמוך שמצאו הקב"ה לאברהם שהיה עומד בבית המקדש ומה שאומר בברכה של מילה אשר קידש ידיד מבטן אומר ר"ת דהיינו אברהם שנקרא ידיד כדאמרינן . הכא וקדשו הקב"ה מן הבטן שדורש במדרש דכתיב באברהם כי ידעתיו וכתיב בירמיה בטרם אצרך בבטן ידעתיך חוק בשארו שם זה יצחק שקראו הקב"ה יצחק עד שלא נולד וצאצאיו חתם באות ברית קודש זה יעקב כדכתיב (ישעיהו כב) הצאצאים והצפיעות ומתרגמינן בניא ובני בניא ויש מפרשים ידיד זה יצחק שאר זה יעקב וצאצאיו אלו השבטים:
חידושי הרד״ל
(ב) נביאי ישראל מזהירין את העובדי כוכבים מן העבירות שנאמר צופה נתתיך כ"ה בתנחומא ואין זה במקרא וצ"ל נביא נתתיך (ירמיה א') וכאן נראה שאין מביא מקרא דיחזקאל רק גדר הצופה להזהיר הבריות. ועיקר הראיה על האומות צריך לגרום קרא דירמיה הנ"ל (ובילקוט הגי' מורכבת ע"ש):