פרשנות מצטטת על ירמיהו א:יא

וישקד - וימהר כמו שוקד אני ומתרגמינן מוחי (ירמיהו א׳:י״א):

גם מגבה ייראו וגו׳. רבי יהושע בן לוי פתר קראי במקדש, גם מגבוה ייראו וגו׳, בשעה שעלה נבוכדנצר לירושלים היה ירא מגבהו של עולם – ממלך מלכי המלכים, וחתחתים בדרך – מחתה של דרך נפיל עליו ^מגכמבואר באגדות שהיה חוזר מדרכו ושוב עלה שנית, וחתחתים מלשון פחד כמש"כ באות הקודם. , וינאץ השקד – זו נבואתו של ירמיהו, שנאמר (ירמיה א׳) מקל שקד אני רואה ^מדכלומר תצמח נבואת ירמיה שאמר מקל שקד אני רואה, והוי הפי' וינאץ כמו וינץ מלשון הנצו הרמונים, כי באותיות אהו"י נוהג יתרון, וכמו שדרשו במדרש חזית שמאלו תחת לראשי כמו שמלו, מלשון שמלה. , מה השקד הזה משעה שיניץ עד שהוא גומר פירותיו יעברו כ"א יום, כך כל גזירה לא היתה אלא מי"ז בתמוז עד ט׳ באב, ויסתבל החגב – זה צלמו של נבוכדנצר, שנאמר (דניאל ג׳) נבוכדנצר מלכא עבד צלם דדהב ^מהומכנהו חגב בשם גנאי, ודריש ויסתבל שאינו יכול לסבול משאו מפני גובהו. וכלל שייכות מעשה הצלם של נבוכדנצר לחורבן המקדש י"ל דמכוון למ"ש באגדות שהביאו כל זהב שבירושלים ושפכו דימוס על רגליו של הצלם כדי שתהיה לו עמידה תקיפה לקיים מה שנאמר (יחזקאל ז') וזהבם לנדה יהיה [עיין פירש"י דניאל ג' א']. , ותפר האביונה – זו זכות אבות. כי הולך האדם אל בית עולמו – מבבל היו ולבבל חזרו ^מוהאדם כנוי לישראל ע"ש הכתוב ביחזקאל אדם אתם, וע' יבמות ס"א א' ולפנינו בתו"ת בפ' חקת פסוק זאת התורה אדם כי ימות באהל, ומה שאמר מבבל היו רומז לאברהם שאביו היה מעבר הנהר. , וסבבו בשק הסופדים – זו גלות יכניה ^מזשקדמה לגלות צדקיהו י"א שנה, ובשעה שגלתה גלותו של צדקיהו יצאה גלות יכניה לקראתם. .
(שם)

וינאץ השקד. ויתחיל להנץ הפורענית הנקרא שקד (וכמ"ש ירמיהו א׳:י״א מקל שקד אנכי רואה):

וְיָנֵאץ הַשָׁקֵד. תִּצְמַח נְבוּאַת יִרְמְיָה, שֶׁנֶּאֱמַר, "מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה". אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, הַשָּׁקֵד הַזֶּה, מִשָּׁעָה שֶׁהוּא מֵצִיץ עַד גְּמַר פֵּרוֹתָיו כ"א יוֹם. כַּךְ, מִי"ז בְּתַמּוּז עַד תִּשְׁעָה בְאָב כ"א יוֹם: