פרשנות מצטטת על ירמיהו ב:ו

שלמה המלך ע"ה למד דעת את העם בכתוב הזה (משלי ד) שיקנו חכמת התורה ראשונה לשאר החכמות, ואמר בראשית שאר החכמות קנה חכמת התורה, זהו שאמר ראשית חכמה וגו' ובכל קנינך קנה בינה, אחר שקנה האדם החכמה הזאת יצטרך עוד לקנות בינה, כדי שיבין דבר, מתוך דבר כי אין שלמות החכמה מבלעדי הבינה, ולפי שהבינה שלמות החכמות על כן אמר שיתן את כל הון ביתו בבינה, זהו ובכל קנינך קנה בינה, כלומר אף כי תתן עליה כל ממונך קנה אותה, כי היא העושר האמתי. וכן החכמה צוחת ואומרת (שם ח) עושר וכבוד אתי הון עתק וצדקה, והוצרך שלמה המלך ע"ה להודיענו בכאן שיצטרך האדם להקדים לנפשו חכמת התורה כולה תחלה לשאר החכמות, מפני שאלו התעסק בשאר החכמות תחלה יטו את לבבו מדרך החכמה ויולידו בו דעות נפסדות, אבל כאשר הוא מתעסק בחכמת התורה תחלה הוא עושה עקרו ותחלת יסודו ממנה, הרי הוא רשאי לבנות על היסוד ההוא בנין שאר החכמות שאין כח בהן מעתה להפסיד דעתו ולבלבל מחשבתו, לפי שחכמת התורה נמשלת לכסף צרוף. וכן אמר דוד ע"ה (תהילים י״ב:ז׳) אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים, באור זה כי שאר החכמות כלן הן כסף, אבל אינו כסף צרוף לפי שיש בהן סיג ותערובות ואפשר שיביאו האדם לידי הפסד אמונה, אבל תורתנו היא מבלי סיג כמו כסף צרוף של אדון הארץ שעושה ממנו כלי למאכלו או למשתהו ואין בו סיג ותערובת כלל. ועל זה אמר שלמה המלך ע"ה בכאן ראשית חכמה קנה חכמה, שאם לא למד חכמת התורה תחלה ולא ראה בתורה באור האותות והמופתים והנסים הגדולים והמפורסמים קרוב הוא להמשך אחר הטבע ולהאמין קדמות העולם, כי לכך נקרא הטבע בשם הזה כי יטבע האדם ביון מצולתו וירד לבאר שחת אם לא יזהר בו, כמי שבא במצולות ים ולא ידע לשוט וטובע, כן האדם קרוב שיסתפק מתוך חכמת הטבע באותות ומופתים שנעשו לישראל על ידי משה רבינו ע"ה ולא יאמין רק הדברים הטבעיים המוחשים לעין, וישתבש בדרך האמונה לאמר בנסי המדבר שהם היו ענינים טבעים אין בהם נס, ויאמר כי המדבר שעמדו שם ישראל ארבעים שנה כשאר המדברות שהם קרובים אל הישוב כמדברות האלה ששוכנים בהם הערביים, שאפשר לו לאדם לחרוש ולזרוע בהם ולהיותו נזון בפרי אילנות ועשבים אשר שם, כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בספר המורה, או יסתפק לומר אולי היו שם בארות מים רבים מאד, וכדי לעקר שרש הדעת הנפסדת הזאת ולקבוע בלב אמונת המופתים הגדולים ההם באה חכמת התורה שיתחייב האדם להקדימה לשאר החכמות והאירה את עינינו והודיעה אותנו כי המדבר ההוא לא היה כשאר המדברות, והוא שכתוב (דברים ח׳:ט״ו) המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב, ולא היה קרוב אל הישוב שיקבל חרישה וזריעה ופעולת הצמיחה, הוא שכתוב (במדבר כ׳:ה׳) לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון, ולא היה שם מים כלל, הוא שכתוב(דברים ח׳:ט״ו) וצמאון אשר אין מים (במדבר כ׳:ה׳) ומים אין לשתות, ועוד שלא היה בטבע האדם שיחיה שם אפילו יום אחד כל שכן עם כובד אנשים ונשים וטף שעמדו שם ארבעים שנה, ומזה אמר הכתוב (ירמיהו ב׳:ו׳) ארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם, כלומר שאין בטבע האדם שיחיה שם. וכדי לחזק אמונה זו בלבבות באה התורה והאריכה בספור המסעות שעשו שהיו בין כלן ארבעים ושנים מסעות, ורצתה להזכירם בשמם כי יש בספורם תועלות רבות לשעה ולדורות, שיתפרסם הפלא הגדול לשעה בין העמים שבאותו הדור אשר שמעו את שמע מצרים והיו יודעים קצת מהמקומות שאין בטבע האדם לחיות שם, ועוד שיתפרסם גם כן לדורות הבאים אשר לא ראו הענין ותהיה האמונה קבועה בלבם באותם הדורות שראו, ויספרו זה לבניהם ובניהם לבניהם ובניהם לדור אחרון איך עמדו ישראל שם לא בדרך הטבע רק בדרך הנס, וכן כל מעשיהם היו בדרך הנס על פי הענין ועל ידי שני הגואלים משה ואהרן. וזהו שכתוב.

בפסיקתא (משלי כא) טוב שבת בארץ מדבר מאשת מדנים וכעס. טוב היה להם לישראל להיות חונים במדבר ויושבים בצילו של הקב"ה ממה שהיו יושבים בארץ מצרים ומדווין אותם ומכעיסין ומשעבדין תחת יד פרעה ללבון הלבנים שהרי היתה ארץ מצרים מעולה מכל הארצות (בראשית יג) כגן י"י כארץ מצרים ואעפ"כ לא הוזכרו שמות הערים שהיו יושבין בהם ישראל כי אם גושן פיתום רעמסס אבל במדבר שכתוב בה (ירמיה ב) ארץ ערבה ושוחה ארץ ציה וצלמות ואתמר (דברים ח) המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב ואתמר (הושע יג) אני ידעתיך במדבר בארץ תלאובות אפ"ה הוזכרו שמות מסעי בני ישראל ומחנותם מרעמסס עד בית הישימות עד מעברות הירדן ללמדך שחביבין היו מסעות וחניות במדבר מישיבתן בארץ פתרוס. הקושי העצום בזה המדרש מי לא ידע בכל אלה שחביבין היו ישראל במדבר (שיר ג) מי זאת עולה מן המדבר שכל עילויה של ישראל מן המדבר תורה ומשכן ומן ובאר והלא ארץ מצרים מלאה גילולים עד שהוצרך משה לצאת חוץ לעיר להתפלל כמ"ש (שמות ט) כצאתי את העיר אפרוש את כפי וא"כ מה בא להודיענו בזה גם במה שאמר שלא זכר במצרים רק ג' מקומות למה דוקא אלו ג' ובמדבר זכר ד' תוארים ציה וצלמות ערבה ושוחה וכן נחש שרף עקרב צמאון ולמה זכר חנייתם במדבר מרעמסס עד בית הישימון עד מעברות הירדן הל"ל בקיצור מרעמסס עד מעברות הירדן ואם בעי להזכיר המסע הל"ל עד אבל השיטים שהוא אחרון ולמה הביא מתחלה פסוק של ירמיה ואח"כ פסוק של תורה ועוד פסוק שלישי. והענין שענין ישיבה במצרים היתה כעין יציאת נשמה מן הגוף כמבואר בזוהר חדש ז"ש כגן י"י כן היתה ארץ מצרים וכמו שישבו ישראל במצרים ללבון לבינים ולחץ אותם לזכך חומרים לקבל אח"כ התורה הקדושה ולכן ישבו בגש"ן ג"לגולים ש"ל נ"שמות נ"שמות ש"ל ג"רים כמ"ש (בראשית מז) לגור בארץ באנו לקבל ניצוצות טהורות ולזכך אותם וכענין ישיבת ישראל במצרים שנתן הקב"ה ברירה לאברהם או לקבל גלות מצרים כדי לילך אח"כ לג"ע כן היה מדבר העמים לישראל שלא יוכלו לבא לארץ החיים היא א"י דוקא דרך מ"ב מסעות שהוא מ"ב שערים העליונים וזה סוד שם של מ"ב שבוקעת מ"ב נהרי אש לילך הרמתה למעלה בכל לילה ולילה ובמדבר שם מקום ד' קליפות לכן הוצרכו ישראל לילך דרך שם ולהכניע ד' סיטרין ד' גוליירין בישין שיש בעולם וכמו שבמצרים הראה הקב"ה לאברהם מלכיות ושלישים על כולם עגלה משולש ששם מושב ד' כוחות הטומאה שוחה וערבה ציה וצלמות ואח"כ הביא הפ' על ד' גליות מרומזין נחש שרף עקרב וצמאון ואח"כ הביא הפסוק מאין באו להן ד' גליות אלו ז"ש אני ידעתיך במדבר בארץ ת"ל אבות ר"ל ת"ל שבנו אבות העולם שגרמו אבות העולם שבחרו להם גליות ולא גיהנם כי מ"ר גליו"ת טובה תלוי בצווארו של אברהם אבינו ואח"כ יצחק בא מבאר שבע גם יעקב (שם לב) ואחר עד עתה. והנה הלכו ישראל במדבר מ"ב מסעות שנרמזין בו כל ימי עולם עד ביאת הגואל ובפרשה זו נרמזין א"לה מ"סעי ב"ני י"שראל ד' גליות וחושב אותם מלמטה למעלה א"דום מ"די ב"בל י"ון כסדר שראה אותם יחזקאל אבל אצל יעקב הם כתובין מלמטלה למטה (שם) וי"פגעו ב"ו מ"לאכי א"לקים וכן (שם לז) י"עק"ב ב"אר"ץ מ"גור"י א"בי"ו בראשי אתוון ד' מלכיות ובס"ת בגימ' גיהנ"ם מבוארת שם הברירה שנתן הקב"ה לאבות העולם וכן (תהלים סח) א"לקים מ"ושיב י"חידים ב"יתה לכן חלק מ"ב מסעות לשני חלקים כי מתחלה מנה ל"ג מסעות עד מיתת אהרן אח"כ מנה שמונה מסעות שהן הן כל ימי עולם של ד' דורות הם מאברהם עד חורבן הבית ז"ש הרקנטי ע"פ (ויקרא יב) ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה שהם ל"ג דורות ע"ש והארכתי בחיבורי קדמאה ואח"כ זוכר מיתת אהרן בחודש אב ששקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלקינו והיה בחודש זה שנחרב הבית ואח"כ חושב שמונה מסעות נגד שמונה ימים בזה החודש היה אח"כ ביום ט' נחרב הבית בסוף שמונה מסעות א' ויחנו על הירדן ששם ירד דין מבית הישימות שנחרב הבית עד אבל השיטים שנעשו ישראל אבילים עד היום הזה ומה שנחרב הבית דוקא ביום ט' צריכין אנו למארי ספר יצירה שצר הקב"ה באות ח' חודש תמוז ובאות ט' אב וכשבאו אלו שני אותיות יחד ח"ט גרם חט ונרמז בפסוק זה שהתחיל בעל המדרש מקודם זה אמר (משלי כא) רום עינים ורחב לב ונר רשעים חטאת המקרא הזה מדבר על בלעם שהיה בו ב' מידות הללו וניצוץ שלו שראה ורצה לשלוט בישראל היה הכל חטא"ת נרמז במלה זו תרין אתוון אלו ראה ק"ט א"ב ת"מוז ב' אותיות אלו שמושלים באלו שני חדשים וכן אמר נבוכד נצר לעמו המתינו להם לחדשים כי שם תוכלו להם ז"ש (הושע ה) עתה יאכלם חודש א"ה חלקיהם וכה"א (איכה א) קרא ע"לי מ"ועד ל"שבור ב"חורי ר"ת בלע"ם כי כבר חלקו ישראלועשו החדשים הו"ז לישראל חט"י לעשו רק (תהלים ט) האויב תמו חרבות לנצח בזוהר פרשת יתרו שלקח יעקב מן עשו חודש אלול ז"ש לא הביט און כיעקב על אותיות ח"ט שאינו בנמצא בכל שבטים לפי שלא הביט בהם און שאין בהם ח"ט (משלי כא) כופר לצדיק רשע ותחת ישרים בוגד כמ"ש במדרש ע"פ (תהלים נח) ישמח צדיק זה משה (שם) כי חזה נקם בבלעם ומי הרגו פנחס שהיו מלובש בנשמות של נדב ואביהוא שהיו ישרים שעלייהו אמר בלעם תמות נפשי מות ישרים בלשון רבים וסיום ביחיד ותהי אחריתי כמוהו שראה שע"י פנחס שהיה מלובש בשני נשמות אלו ז"ש ותחת ישרים בוגד שבגידתו באה מן אוהל ישרים כמ"ש בזוהר (איוב ד) זכר נא מי הוא נקי אבד זה פנחס (שם) ואיפה ישרים נכחדו זה נדב ואביהוא דאישתזיבו בההוא שעתא ע"י פנחס ומה שאמר הקב"ה למשה מיד אחר נקמה אחר האסף אל עמיך זה לטובת כל ישראל (משלי כא) טוב שבת בארץ מדבר מאשת מדנים וכעס לפי שאין תקומה לישראל מפני אשת מדינים שהיא הקליפה היותר חזקה שלא הכניע משה בחייו לכן הוצרך להיות קבור שם כשיעשו עבירות וכעס אז יגון משה בעדם ז"ש (שם) אוצר נחמד ושמן בנוה חכם שישפיע שמן טוב (שם) וכסיל אדם יבלענו זה על הקליפה ההיא שממנה היתה יניקת בלעם לבלעות בגרונו השפע ההוא ופוער פיו לבלי חק אבל אוצר נחמד ושמן בנוה חכם זה משה שהוא גורם לשמן הטוב לירד הטוב לזה העולם ובזה ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ אמר פעמיו מידה כנגד מידה הרשע הזה גרם ג' להזכיר ג' עבירות הנרמזין בהפטורת שמעו שמוכיח אותנו בהם הנביא שהם פ"עור ע"גל מ"רגלים לכן אמר (תהלים נח) פ"עמיו ירחץ בדם רשע שהוא גרם לנו (קהלת ד) החוט המשולש שחטאו בפעור הן הנה היו בדבר בלעם: או יאמר טוב שבת בארץ מדבר שהוצרך משה ליקבר בארץ מדבר והיכן משה קבור בגיא מול בית פעור דהיינו מקום שנעשה עבירה עם המדינית שהנה איש בא לעיני משה ולעיני כל ישראל וכעס שעשה עבירה שמפני זה נענש משה ז"ש במדרש ע"פ והמה בוכים שנתרשלו ידיו של משה לכן נענש (דברים לד) ולא ידע איש את קבורתו והנה (משלי כא) שמחה לצדיק משה (שם) עשות משפט שדנו לרשע הזה בסנהדרין כמ"ש במדרש (שם) ומחת"ה לפועלי און שכל רעתו היה עם ח"ת שהוא מחתה לפועלי און ובהם היו (יחזקאל ח) נשים יושבות מבכות את התמוז (תהלים לא) תוציאני מרש"ת זו טמנו לי שהזכיר להם בלעם עון עגל וישת אל המדבר פניו כדמתרגמינן ורבקה שהיתה אוהבת יעקב אמרה (בראשית כז) קצת"י בחיי מפני בנות ח"ת רמזה על ק"ץ ת"י שנה שחרב הבית והתחלת הקלקול היה שהובקעה העיר בתמוז בי"ז בו שהוא ח"ת וק' קטנה רמזה על בית המקדש שהי' גבהו ק' אמין זה רמז בכאן שחשב ח' משעות על אילו ח' כוחות שיש לשמונה שרצים שבתורה מלאך המות בשמונה אח"כ בא אות ט' הרי נשלם ח"ט של ישראל למשול בם גוים עד בית הישימות שנחרב הבית עד אבל השיטים ואח"כ מזכיר ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם זה ירמיה שבא מבני בניה של רחב הזונה שהיה מוכיח את ישראל גם רמז על שאול שהניח אגג ובא המן הרשע שהיה לשיכים בעינינו ולצנינים שהי' מתלוצץ על ישראל במועדם ז"ש (איכ' א) שחקו על משבתיה שכל השנה מפקין בשיה"י ופיה"י ז"ש (משלי כא) טוב לשבת על פינת גג מאשת מדנים ובית חב"ר שהוא ירמיה שבא מבני בניה של רחב שטמנה המרגלים על הגג והיא זכתה לח' כהנים שיצאו ממנה מאשת מדנים ובית חבר היא יעל אשת חבר גם רמוז רמז נפלא (ב"ב ח) ששכר של רב שמואל בר שילא שהיה מלמד תינוקת ובא מבני בניו של המן שבא מן אגג שכרו יותר גדול מן רבי עקיבא שבא מבני בניו של סיסרא ששכב אצל יעל אשת חבר הקיני כי שכר של מלמדי תינוקות היא (דניאל יב) ככוכבים לעולם ועד ורבנן עצמם (שופטים ה) ואהביו כצאת השמש בגבורתו שהרי אצל החמה אומר (ישעיה כד) וחפרה הלבנה ובושה החמה ואע"פ שהתוס' מפרשים שם שחמה שלעתיד לבא (שם ל) יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ורבנן הם יותר טובים מן מלמדי תינוקת נוכל ג"כ לומר להפך. (משלי כא) פועל אוצרו' בלשון שקר הבל נדף מבקשי מות בלעם שהיה לשון שקר והוריד אותיות מות שחטף פנחס אות מ' ואות ו' ולא נשאר שם רק אות ת' ולכן ותלחץ רגל בלעם אל הקיר שהם אותיות ק"ר מן שק"ר ויקר אלהים אל בלעם (תהלים קיב) רשע יראה וכעס שיניו יחרוק כי אות ש' היא יסודא דקשוט א' והבל נדף שלקח מן ב"ל של הבל ה"נה ב"רך ל"קחתי ר"ת ה"בל או פל ה"מן ה"בל נ"דף מ"בקשי מות שבקש להרוג ולאבד והיה פועל אוצרות רב בלשון שקר שלו למלך שרצ' לקנות (משלי כא) הפכפך דרז"ל על אחשורוש (שם) דרך איש זר וזך ישר פעלו על קרח כמאמר כי שנים עשירים הם היו א' מישראל וא' מאומות (שם) נפש רשע אותה רע אבל הקב"ה שצופה ומביט ומוציא (ירמיה טו) יקר מזולל (משלי כא) בענוש לץ יחכם פתי אחר שקיבל ענשו הראוי יחכם אח"כ פתי ויבא ניצוץ ממנו (שם) משכיל צדיק לבית רשע שלעולם בא לבית רשע צדיק משכי"ל וע"ז לדעתי שאמר (שם ל) שלשה המה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים דרך הנשר בשמים שהוא סנחרב בשמים שבאו ממנו שמעיה ואבטליון שלמדו תורה ברבים וזכה שעלה לשמים דרך נחש שהוא המן שף עמא כנחש כדאמרינן בפסוק (עמוס ה) כאשר ינוס איש מפני הארי זה נ"נ (שם) ופגעו הדוב זה מדי (שם) וסמך ידו אל הקיר ונשכו נחש זה המן שהיה נשמתו מן נחש כדאמרינן (חולין קלט) המן מן התורה מנין שנשמתו באה מסיטרא דנחש שנאמר (בראשית ג) המן העץ דאי' גבי נחש שהוא נתלבש בי' כתרין תתאין שהם י' בנים של המן(משלי ל) דרך נחש שהוא המן נחש בעצמו (שם) עלי צור שזכה שיבא אל הקדושה (דברים לב) הצור המים פעלו רב שמואל בר שילה (משלי ל) דרך אניה בלב ים טיטוס שבא ממנו אונקלס הגר ותיקן טיקל"א כי (קהלת ג) עת לקרוע התורה בגלות (שם יב) ותשבר כד של יפואל על המבוע (שם ג) עת לתפור זה אונקלוס הגר תפר התורה ועשה תרגום כי התרגום לתורה כמו השיליא לולד שמונח התינוק בתוך השיליא והיא מחפה אותו כן התרגום לתורה וז"ס (שיר א) שחורה אני ונאוה שהתורה לובשת שק בגלות ונאוה שהתרגום מייפה אותה לפרש דברים סתומים ז"ש (שם) כאהלי קדר אונקלוס בא מן קדר ועשה פרש ומסך ואוהל לתורה ומלבן הדברים שיהיו כיריעות שלמה עיין לעיל פר' ויצא ז"ש דרך אניה טיטוס שלקח (גיטין נז) כלי המקדש והלך על הים וחירף וגידף להקב"ה וזכה לבא עד תבונת לב ים שהיא התורה ים החכמה והוא עמד על סודה ופנימותיה (משלי ל) דרך גבר הוא סיסרא כד"א (שופטים ה) רחם רחמתים לראש גבר בעלמה על יעל אשת חבר שנקראת כן ע"ש שהעלימה הדברים (שם ד) ותכסהו בשמיכה שעשתה על סוד הניצוץ הטהור להעלות נשמת ר"ע לעולם כדלעיל פר' בלק ולזה יצאתי לקראתו ולא קא מיתהניא מעבירה לפי (נזיר כג) שטובתן של רשעים ר"ל אותו הניצוץ הטוב אשר היא תקועה ביד רשעים היא הגורמת אח"כ (תהלים לד) רבות רעות צדיק ז"ש רעה היא אצל צדיקים כי מזה הענין שהיה ניצוץ זה אצל רשע זה הגורם לצדיקים שהוא סוד צדיק ורע לו מאחר שיש לו אחיזה ברע שהוא הרשע צדיק בן רשע בסיבוב הראשון וז"ש בגמרא החולץ (יבמות מז) מפני מה גרים מעונים וכה"א (משלי יא) רע ירוע כי ערב זר רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים מן דא כשמקבלין הגר אז יבואו על הגר רעה אחר רעה כי ערב זר ונלוו על בית יעקב אזי ונספחו שבאים נגעים ויסורין עליו וזה הית' מיתת ר"ע שאמר כך עלה במחשב' לפני שאותן היסורין באו לו לפי שיעל (שופטים ה) ידה ליתד תשלחנה ומחצה ראשו ואח"כ במסרוקת ברזל וז"ש אין בידינו לא מיסורי הצדיקים שהם באים מן זרע שלהם ושרשם שהיה הטוב מושרש ברע ז"ש (ירמיה ב) קודש ישראל לד' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו רעה תבא עליהם ר"ל מאחר שישראל הם קודש וא"הע באים ואוכלים אותם ומקבצים הניצוץ הטהור ההוא והם חוטאין בהם ז"ש כל אוכליו דייקא יאשמו הגוים אח"כ הקב"ה מטהר אותם (שם) ורעה תבא על אותן הניצוצות כשיבואו ויחזרו לישראל בקדושה וכה"א (תהלים לד) רבות רעות צדיק וגו' (שם) פודה י"י את נפש עבדיו בשביל זה מביא הרבה יסורין עליו כדי לפדות את נפש עבדיו גם נקראת יעל עלמה שהלכה בזריזות כעלמה כמ"ש גבי מרים והנה על אילו הד' היה מפליא ומתמיה שלמה על (משלי ל) שממית בידים תתפ"ש והיא בהיכלי המלך שזכה לבא לקדושה ועל זה אמר ג"כ (שם) שלשה המה מיטיבי צעד וגו' (שם) מיץ חלב שעשתה יעל יוציא חמאה שזכתה שיצא ממנה ר"ע ומיץ אף המן שהתחיל באף יוציא דם או (גיטין נז) טיטוס שדקר חרב בפרוכת ע"ז ויצא דם מבית קדשי הקדשים משלי ל) ו"מיץ "אפים "יוציא "ריב ר' מאיר שיצא מנירון קיסר מיץ אפים אמר אפים ע"ד שאמרו רז"ל בעירובין (דף יג) שלא ירדו חביריו לסוף דעת ר' מאיר שהיה יודע לישא ב' פנים לתורה פנים טהור פנים טמא ומכח שני פנים יוצא הדבר לאמתו יוצא ריב ולכן היו קנטרין בהלכה עז"א (משלי כא) משכיל צדיק לבית רשע שאחר קדוש צדיק בא מניצוץ של רשע מסלף רשעים לרע ועז"א (שם) טוב "שבת "בארץ "מדבר "מאשת מדנים וכעס שהוכרח משה לשבת בארץ מדבר כי הוא גלגולו של הבל שחלק עם קין ולקח לעצמו ישוב והוא לקח מדבר וכה"א (במדבר י) אתה ידעת חנותינו במדבר שהוצרכו ישראל לילך אל המדבר ונרמזין ד' אבות וזיקין "שור "בור "מבעה "מבעיר שכן מש"ה עולה לקביל ארבעה פעמים אלקי"ם עם הכולל ובפרשה שלפנינו שבמ"ה עיר קטנה לקביל ירושלים עיר הקודש "שור "בור "מבעה "הבער אבל כאן מדבר בבלעם שחטף אות מ' שהיה נקרא שמו בלע וכן בפסוק (תהלי' קלה) ב"רקים "למטר "עשה מ"וצא ר"ת בלע"ם (שם) "רוח "מאוצרותיו ר"ת ר"ם שהוא עולה עמל"ק שאילו שנים דא מלגאו דא מלבר כעין משה עולה ויעקב בקדושה וכל עניינם שהיה במצרים מהם היה (שם) "שהכה "בכורי "מצרים "מאדם עד בהמה בראשי אתוון נרמז ד' נזיקין אילו ג"כ "שור "בור "מבעה "מבעיר במ' ולפי שמשה היה מן טוב של הבל הוצרך לשבת בארץ מדבר והוצרך ליקח אשת מדנים בת יתרו שהיתה תאומתו הראשונה שנהרג עליה ע"י קין אחיו ז"ש וכעס שעשה עבירה על ידה קין והרג הבל אחיו על ידה או (משלי כא) טוב לשבת על פנת גג על שמשון שאמר לבסוף (שופטים טז) תמות נפשי עם פלשתים ועשה עבירה לשמה שלקח בת נוי וראיה שעבירה לשמה היא טוב מאשה מדנים ובית חבר כי ממנה אנו לומדין (נדרים לח) גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה:

מוצאיהם למסעיהם. פירשוהו מקומות שיצאו משם לנסוע למקום אחר, וכת"א מפקניהון למטלניהון. ורבותינו אמרו במדרשם משל למלך שהיה בנו חולה הוליכו למקום אחר לרפאותו כשחזרו התחיל אביו מונה כל המסעות ואומר כאן ישננו כאן הוקרנו כאן חששת את ראשך, כך א"ל הקב"ה למשה מנה להם כל המקומות היכן הכעיסוני, ע"כ. לדבריהם נראה שפירשו מוצאיהם ענין מקרה כמו את כל המוצאות אותם (יהושע ב' כ"ג) את כל התלאה אשר מצאתנו (יתרו) דכפי הנראה כל אותן מקומות המסעות שהוזכרו בפרשה זו לא היו מקומות הישוב, מעדות הכתוב (דברים ח') המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב לא מקום זרע ותאנה ורמון וצמאון אשר אין מים. ואה"כ (ירמי' ב') ארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם, ומזה כתב הרמב"ם כי המדבר שהלכו בו ישראל לא היה כשאר המדברות שהם קרובים אל הישוב כאותן המדבריות ששוכנים בו הערביים שאפשר לו לאדם לחרוש ולזרוע בהם להיות נזון מאילנות ועשבים הצמחים שם, אבל לא היו קרובים אל הישוב שיקבל חרישה וזריעה ופעולת הצמיחה ולא היה שם מים כלל ולא היה בטבע שיחי' שם אדם אפי' יום אחד כש"כ עם כבד כשש מאות אלף בכמות זמן רב כארבעים שנה. מכל זה מבואר ששמות מקומות המסעות שהוזכרו כאן אינם שמות עצמים שהיה להם מקודם, אבל הם שמות המונח להם ע"ש המאורע כאשר חנו בהם ישראל, וכמו שהיה הנהוג מקודם לקרות שמות ע"ש המאורע כבית אל לוז ובאר שבע, ככה הם שמות המסעות האלה (וכמו שיבוא לפנינו בשם תיב"ע) דומה לזה אמרו בירושלמי כשהיו ישראל מתלוננים במסעות היו שומרים סובבים במחנה מפחד בלילות, ואמר עליו הרב"ח כשהיו חוטאים ונוסעים במחשבה רעה היתה מדת הדין מתוחה כנגדם להענישם, ע"ז נאמר ויחנו בחרדה ויחנו בדפקה ויחנו במרה. וכשהיו זכאים ועושים רצון הש"י היתה מדת הרחמים מגינה עליהם ע"ז נאמר ויחנו בהר שפר ויחנו במתקה, וזהו לדעתי המכוון במה שאה"כ ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם כלומר כתב את כל המקריים אשר מצא אותם בכל מסעיהם (שריעב איהרע עראייגניססע בייא איהרען רייזען), והוא בעצמו מה שהזכיר אח"ז שמות חנייתם, כי השמות הם בעצמם הוראה על המקרה שקרה לישראל בהם. והא לך מה שאמר יב"ע בתרגומו על שמות המסעות, ויחנו בסכות, אתרא דאתחפיאו שבעת ענני יקרא - ברפידם, מטול דרפון ידיהון מפתגמי אורייתא לא הוה תמן מיא למשתי לעמא - בקברות התאוה, בקברי דמשאלי בשרא - בחצרות, אתרא דאסתגרת מרים נביאתא - ברתמה, אתר דמרבי אילני רתמי (ולשון רש"י ע"ש לשון הרע של מרגלים שנאמר לשון רמי' גחלי רתמים) ברמון פרץ, ברומנא דמתקיף פירוי - בלבנה, אתר דתחומין לה מלבינתא בניין - בקהלתה, אתר דאתכנשו קרח וסיעתי' על משה ואהרן - בהר שפר, בטוורא דשפירין פירוי - בחרדה, אתר דתווהו על בישתא דמותנא - במקהלות, אתר כנופי' - בתחת, בארעית מקהלות - במתקה, באתר דבסימין מוהי - במוסרות, באתר מרדותא - בבני יעקן, בבירי עקתא - בחור הגדגד, בשקיפין ואתרא מתקרי גדגוד - ביטבתא, אתר טב ונייח - בעציון גבר, בכרך תרנגולא - במדבר צין, טוור פרזלא - בצלמונה, אתר חובאי זכור, ותמן עקת נפשא דעמא באורחא - בפונון, אתר דגרי ה' בהון ית חיוון קלן - בדיבון גד, בדיבון בית מזלא - עלמון דבלתימה, תמן אתכסיית מנהון בירא על דשבקו פתגמי אורייתא דבסימין כדבלתא. הנה תרגומו מסכים עם מה שאמרנו:

וערבתה. אף הוא ל' מדבר כמו בארץ ערבה ושוחה (ירמיהו ב׳:ו׳) אלא שהערבה כבר היה בה ישוב והוחרבה: