פרשנות מצטטת על ירמיהו ב:יד

והנה הדבור אשר בא כאן למשה הוא הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ רוצה לומר עם היות אלות הברי' אשר שמרו ביני ובין העם בשכר ובעונשי' תנאיו' אם לא ישמע ואם ישמעו אני מודיעך שאחרי שתשכב עם אבותיך יתקיימו כלם ולא יפול מכל דבריך ארצה לא בטובות ולא בעונשים והרעות כי הנה בראשונה יעלה העם הזה במעלה רמה וכבוד וזה קם העם הזה כי יכבשו את הארץ וישבו עליה ויהיו עליונים לכל גויי האדמה. אבל אחרי מעלתם וקימתם וטובתם מרוב כל יבערו ויכשלו והוא אמרו וזנה אחרי אלהי נכר הארץ כי יעשה כאשה רעה וסרת טעם. שבהיותה בעלת בעל לאדם נכבד ואשת איש חיל תזנה עם אדם פחות ונבזה וחדל אישים. וכן תעשה האומה הנבחר' דרושה לאלהיה שתזנה עם הפסילי' ואחרי אלהי נכר הארץ אז הנה ארץ ישראל לקדושתה היתה מיוחדת להנהגת השם יתברך והוא היה המושל והמנהיג והמשפיע בה ושאר האלודות היו נכריים בארץ הקדושה ההיא כי לכן נקרא אלהי ישראל. ואמר (מלכים ב' ט"ז) כי לא ידעו משפט אלהי הארץ. וכן (ד"ה ב' ל"ב) וידבר על אלהי ירושלם כעל אלהי עמי הארץ וכתיב (פ' משפטים) לא ישבו בארצך. ויעקב אמר (וישלח) הסירו את אלהי הנכר וגומר שהארץ ההיא היתה מיוחד' להנהגת השם. ולכן היו אלהי העמים עעכ"ם אלהים נכרים בארץ וכמו שכתב הרמב"ן וזכר שעוד יוסיפו סרה שלא די שיזנו אחרי אלהי נכר הארץ אבל גם יעזבו את השם ולא ישמרו מצותיו ובזה יפרו את בריתו אשר כרת עמם. ובזה יקרה להם כאשה בעלת בעל שר וגדול שתזנה תחת בעלה עם איש נקל ונבזה ולא תסתפק לזנות עמו בהיותו עם בעלה וברשותו אבל גם תצא מביתו ותברח מרשותו והלכה והיתה עם הזונה. כך היו ישראל עבדו אלהים אחרים ועזבו העבודה האלהית ועל זה אמר הנביא (ירמיה ב' י"ד) כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות בארות נשברים אשר לא יכילו המים. וזכר כאן שיחרה אף ה' וימדדם מדה כנגד מדה אם כנגד העזיבה שעזבו ה' אמר ועזבתים והסתרתי פני מהם רוצה לומר גם אני אעזוב אותם ולא אשגיח עליהם והיעוד הזה קשה מכל היעודים כי הנה בכל אלות הברית לא תמצא הסתרת פנים ולא עזיבה כי אם עונשים השגחיים וכאן תגמול עזיבתם יעד בעזיבתו אותם ובהסתר פנים מהם ואם נגד מה שזנו אחרי אלהי נכר הארץ אמר והיה לאכול ומצאוהו רעות רבית וצרות רוצה לומר הם זנו אחרי האלהות ההם לתכלי' שיצליחו בקניניהם וכמו שאמרו הנשים הארורות (ירמי' מ"ד) ומן אז חדלנו לקטר למלאכת השמים והסך לה נסכים חסרנו כל ולכן יהיה בהפך שיהיו לאכול כי כל העמים יאכלו אותם וירדו בהם. ועם אויביהם בהיותם בהסתר פנים ולא תחשוב שיהיו נעזבים למקרה ואילי ימצאום טובות ואולי ימצאום רעות כדרך הדברים המקריים. לא יהי' כן אבל על כל פנים ימצאום רעות רבות וצרות. והסבה המחייבת שבהיות' בהסתר פנים נעזבי' למקרה יביאם רעות וצרות ולא טובה היא אצלי בשני פנים:

מהדורא רביעאה
לא איש וגו'. כי דבר שלא יקויי' הוא בב' דברי' אם מפני שבשעת מעשה מכזב לו ולבו בל עמו בשעת הבטחה או שהבטיח בלב שלם רק שאח״ז מתנחם וז״ש לא איש. והן הגדולים וכמ״ש אליכם אישים כו' ואין דרכם להתנחם אם הבטיחו בלב שלם רק שמעיקר' בלב ולב ידברו וז״ש ויכזב כי כזב הוא לעתיד כמו שקר לשעבר ובן אדם הם הפחותים מזה ויתנחם. ההוא אמר וכו' קאי על השם ב״ה והוא בלשון תמי' כי הה״א הוא ה״א התמי' ומהראוי היה לנקוד בחטף פתח אך כשאותיות אחה״ע באין אחריו נקוד בפתח לבד וכמו העבד ישראל (ירמי' ב' י״ד) וז״ש וכי אפשר שהשם אמר ולא יעשה כלל. ודבר ולא יקימנה ההוא אמר. על המחשבה בלב כמ״ש ויאמר אל לבו ודיבור הוא בפה ולא יקימנה וכמ״ש כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמד. והוא לשון קיום הדבר שנתהווה במחשבה ויעמוד הדבר בדיבור שהדיבור מקיימו וז״ש אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה:

וִיצַו ה׳ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבוֹדַת עָבֶד, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ירמיה ב:יד) ״הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ׳, אֶלָּא כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה וְגוֹ׳, לְצַד שֶׁיֵּשׁ בְּיִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי בְּחִינוֹת: הֲמוֹן הָעָם וְיוֹשְׁבֵי בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמוֹנִי (שמואל ב כג:ח). וְתִמְצָא שֶׁהֲגַם שֶׁיִּשְׂרָאֵל מַעֲלִין מִסִּים וְאַרְנוֹנִיּוֹת, אֵין לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה בִּכְלָל, דִּכְתִיב (דברים לג:ג) ״וְהֵם תֻּכּוּ לְרַגְלֶךָ״ וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא ח.) וְכוּ׳, וּכְתִיב (עזרא ז:כד) ״מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ לָא שַׁלִּיט״ וְגוֹ׳. כְּנֶגֶד הֲמוֹן עַם אָמַר ״כְּשָׂכִיר״, שֶׁהֵם מְכוּרִים בְּעַד עֲוֹנוֹתֵיהֶם, וּכְנֶגֶד הַצַּדִּיקִים אָמַר ״כְּתוֹשָׁב״, שֶׁאֵינָם אֶלָּא יוֹשְׁבִים בֵּין הָאֻמּוֹת בַּגָּלוּת אֲבָל אֵין עֲלֵיהֶם מַשָּׂא מֶלֶךְ.