פרשנות מצטטת על ירמיהו ב:כה

אלא אינו מדבר אלא מפעמי רגלים. רצה לומר שדרש פעמי על פעמי רגלים דכתיב בהו (דברים טז, טז) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך, ויהיה מה יפו פעמיך שהם שלש פעמים בשנה, ויהיה בנעלים מלשון עולים כלומר בזמן שעולים בפעמי הרגלים, או הכוונה דכל מי שאין רגלו יפה אינו עולה לרגל כדדרשו בגמרא (חגיגה ד, א) פרט לחיגר, לכן אמר הכתוב מה יפו פעמיך רצה לומר רגליך בשעה שאתה עולה לרגל. ותלה נאותן שהולכין בנעלים דכל הולך יחף הולך בצער כמו שכתוב (ירמיה ב, כה) מנעי רגלך מיחף, אבל הולכי רגלים הלכו בשמחה בקרבנותיהם של שמחה, כן כתב המהרש"א (חגיגה ג, א). אולם אין זה מההקיש המתהפך מהיפך להיפך, כי אף שהאמת שההולך יחף הולך בצער, עדיין אין ההולך בנעלים מתואר ביפה, ולכך התרגום הוסיף ואמר בסנדלים דססגונ"א כו' כלומר הנעל הסתמיי יכול הוא שיהיה מן העץ והעור הפשוטיי ולא נופל בו היפוי המשובח עד שנאמר מה יפו פעמיך, אין זה רק שרומז לססגוונא:

ויחף. ענין חוסר מנעלים כמו מנעי רגליך מיחף (ירמיהו ב׳:כ״ה):

נואש. מלשון יאוש ועזיבת הדבר כמו ותאמרי נואש (לעיל ב) שרירות. ענין ראיה והבטה:

אמרי נואש. שאין בהם ממש כמו (ירמיה ה) ותאמרי נואש, איני חושש לדברי הנביאים: