פרשנות מצטטת על ירמיהו ב:ל

תיאור הרקע לתקנה במשנה נותן ביטוי לחשש משבועה ואינו מנמק אותו. החשש עשוי להיות רב צדדי. בירושלמי מציין רב הונא חשש משבועת שווא: "היו נשבעות לשקר וקוברות את בניהם, שנאמר: 'לשוא הכיתי את בניכם' (ירמיהו ב', ל)" (מה ע"ג), כלומר החשש הוא שמא עקב מצוקתן תישבענה הנשים לשקר, כדי לקבל את כתובתן, ובכך תגזורנה עונש מיתה על בניהן.¹⁹זאת מתוך קריאה דרשנית של הפסוק "לשוא [=עקב שבועת שווא] הכיתי את בניכם" (ירמיהו ב', ל). החשש של חכמים הוא שאמנם השבועה היא אמת, אבל היא איננה זוכרת בוודאות כל פרט ופרט ותימצא שבועתה שבועת שקר מתוך טעות. בדרשה של רב הונא מעורבת שבועת שווא בשבועת שקר. מבחינה עובדתית והלכתית אלו כמובן שני מצבים נפרדים. אך האמורא איננו חש לדבר ומניח שבמקורות שתי השבועות היינו הך הן. גם אצלנו במשנה לא ברור האם החשש הוא שמא תשקר, או שמא תישבע לשווא.²⁰במבוא למסכת שבועות נעסוק במונח שבועת שווא, ונָראה שהיו לו משמעויות שונות.

אכלתי ולא אכלתי - כל שבועה לשעבר שאינה אמת קרויה שבועת שוא דלשון שוא לשון ולא כלום כמו בחבלי השוא (ישעיהו ה׳:י״ח) לשוא הכיתי את בניכם (ירמיהו ב׳:ל׳) אף כאן יצאתה מפיו לבטלה ואזהרתיה מלא תשא והמקרא הזה צריך להתרות בו:

ושבועת שוא. פירש הר"ב בפירוש שני דקרי ליה תנא לשבועת שקר שבועת שוא וכו' דאמר רב דימי אמר ר' יוחנן בריש פרק ג' דשבועות דף כ' [ע"ב] אכלתי ולא אכלתי שוא. ופירש"י דלשון שוא לשון ולא כלום הוא כמו בחבלי שוא [ישעיה ה' י"ח] לשוא הכיתי את בניכם [ירמיה ב' ל']. אף כאן יצתה מפיו לבטלה. ואזהרתיה מלא תשא ע"כ. והייתי תמה דבמשנה ח' פרק ג' דשבועות דתנן איזוהי שבועת שוא ולא תנן להא דנשבע לשעבר. וי"ל דכי היכי דאמרינן התם [דף כ"א] למאן דפליג אדרב דימי וס"ל דאכלתי ולא אכלתי שקר [*ועיין ריש פ"ק דתמורה בדבור המתחיל וסופג וכו'] וקאמר בפירוש רבתה תורה שבועת שקר דומיא לשוא מה שוא לשעבר פירש"י נשבע לשנות את הידוע לאדם אף שקר לשעבר אתרבאי והכי נמי לרב דימי איכא למימר דכל לשעבר הוא בכלל נשבע לשנות את הידוע דמתני' ולפי שעיקר לשון שוא משמע יותר הנודע ומפורסם להכי תני לה נשבע לשנות הידוע. והוא הדין כל לשעבר דהוי בכלל שוא. [*אלא דאיתא בהדיא בסוגיא דפרק ג' דשבועות דף כ"א ע"ב דאכלתי ולא אכלתי חייב קרבן. ואילו בשבועת [שוא] פטור כדתנן התם ודמשום הכי תנן זו היא שבועת שוא למעוטי וכו' כמו שכתבתי שם. ואע"ג דההיא אליבא דרבין דפליג אדרב דימי. הא אמרינן נמי התם בריש דף כ"א אליבא דרב דימי. דאכלתי ולא אכלתי חייב קרבן]. ובמד"ש כתב בשם הר"י ן' שושן וז"ל תפס שבועת שוא ולא שבועת שקר שאפי' חייב שבועה בדין. והנשבע נשבע באמת. היא שבועת שוא מצד הטוען שיודע האמת. והנשבע על הידוע לאדם היא שבועת שוא עכ"ל. ואתיא מתני' כמאן דפליג אדרב דימי וסבירא ליה אכלתי ולא אכלתי שקר. ואזהרתיה מלא תשבעו בשמי לשקר. וכוותיה פסק הרמב"ם בריש הלכות שבועות. ועיין בפירוש הר"ב פרק דלקמן משנה ט'.