פרשנות מצטטת על ירמיהו ב:לה

וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן. צָרִיךְ לָדַעַת טַעַם אָמְרוֹ עַל אַהֲרֹן, וְאִם לְדַבֵּר אֵלָיו הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וַיִּקָּהֵל הָעָם וַיֹּאמְרוּ אֶל אַהֲרֹן״. אוּלַי יְכַוֵּן לוֹמַר כִּי נִקְהֲלוּ עָלָיו לְהָרְגוֹ, וַיֹּאמְרוּ קוּם וְגוֹ׳ וְאִם לָאו וְגוֹ׳. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (סנהדרין ז,א) שֶׁהָרְגוּ לְחוּר, וְזֶה לְךָ הָאוֹת לִדְבָרֵינוּ. וְטַעַם שֶׁלֹּא נִרְמַז בַּתּוֹרָה הֲרִיגַת חוּר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר רִשּׁוּמוֹ נִכָּר בַּתּוֹרָה לְדוֹרוֹת עוֹלָם, וְהַשֵּׁם חָס עַל כְּבוֹד עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא נִכְתַּב מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל אֶלָּא לְטַעַם שֶׁאִם חָטָא צִבּוּר אוֹמְרִים לָהֶם כַּלֵּךְ אֵצֶל צִבּוּר שֶׁנִּתְקַבְּלָה תְּשׁוּבָתָם עַל חֶטְאָם, כָּאָמוּר שָׁם (עבודה זרה ה,א). וְאוּלַי כִּי רָמְזָה הַתּוֹרָה הֲרִיגַת חוּר מִמַּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שמות כד,יד) ״וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם״ וְלֹא הִזְכִּירוֹ בְּפָסוּק זֶה עִם אַהֲרֹן, הֲרֵי זֶה מַגִּיד כִּי טָרֹף טֹרַף. וּמְפֹרָשׁ הַדָּבָר בְּדִבְרֵי קַבָּלָה דִּכְתִיב (ירמיה ב,לד) ״גַּם בִּכְנָפַיִךְ נִמְצְאוּ דַּם נַפְשׁוֹת״ וְגוֹ׳, כָּאָמוּר בְּוַיִּקְרָא רַבָּה (י,ג). וְנִרְאֶה לָתֵת טַעַם לְמָה שֶׁהֲרָגוּהוּ, וְאוּלַי כִּי כְּשֶׁלֹּא רָצָה לַעֲשׂוֹת, מַעֲשָׂיו מוֹכִיחוֹת כִּי חָפֵץ לִהְיוֹת הוּא אֶמְצָעִי כְּמֹשֶׁה, וְעַיֵּן בַּפָּסוּק שֶׁאַחַר זֶה. לָכֵן הֲרָגוּהוּ שֶׁלֹּא רָצוּ שֶׁיִּהְיֶה אֶמְצָעִי אָדָם, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בְּחִינַת הָרָצוֹן הַטִּבְעִי וְכֹחוֹתָיו נִמְשָׁכִים בָּאַרְצִיּוּת, וְהָבֵן.

ויבא העם אל המחנה ע"ד להלחם שנית ויאמרו זקני ישראל מהרי"א נתן כמה טעמים למה נלקח ארון האלהים ויתן לשבי עוזו, ולדעתי כולם מבוארים בכתובים, (טעם א) בהיות ישראל אז רעים וחטאים עובדי עבודה זרה ופסל מיכה היה ביניהם כמ"ש (שופטים י"ח ל"א) שהתמיד כל ימי היות בית האלהים בשילה, ולקמן (ז' ג') אמר להם שמואל הסירו את אלהי הנכר ובכ"ז חשבו את עצמם לצדיקים עד ששאלו למה נגפנו ה' וזה העלה חמת ה' בם כמ"ש הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי (ירמיה ב' ל"ה), ב) נמשך מהקודם, שעל ידי שנדמו כחולה אנוש הבלתי מרגיש מכאוב כלל וחשבו שהם צדיקים ולא חשבו להיטיב מעשיהם ולבקש תשועה מה' רק אמרו נקחה אלינו משלה את ארון ברית ה' ויבא בקרבנו וישענו מכף איבינו, חשבו באשר בהכרח יציל את ארון עוזו וישמרהו מיד פלשתים ועל ידי זה ינצלו וישמרו גם הם, וזה מחשבת דופי, כי ברית הארון אינו תכלית לעצמו רק בעבור ישמרו את הכתוב בו:

נשפט. ענין ויכוח וכן הנני נשפט אותך (ירמיהו ב׳:ל״ה):

כי באש. של גיהנם ה' נשפט עם צריו ולפי שהוא בעל דין ודיין נופל בו ל' נשפט שאף הוא טוען טענותיו למצוא עוונם ופשעם וכן ונשפטתי אתו (יחזקאל ל״ח:כ״ב) הנני נשפט אותך (ירמיהו כ׳:ד׳) לשון וויכוח הוא דרישניי"ר בלעז, ופשוטו כי באש ה' וחרבו נשפט כל בשר וכן רבים מסורסים במקראות:

ואמרה לא פעלתי און. כדאמר הנני נשפט אותך על אומרך לא חטאתי ע"כ לשון רש"י שבמק"ג):