שׁ֚וּבוּ בָּנִ֣ים שׁוֹבָבִ֔ים אֶרְפָּ֖ה מְשׁוּבֹֽתֵיכֶ֑ם הִנְנוּ֙ אָתָ֣נוּ לָ֔ךְ כִּ֥י אַתָּ֖ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃
אברבנאל
ואני אקשה את לב פרעה וגו' עד ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר כי ידבר אליכם פרעה. הספק במאמר הזה מבואר והוא למה הקשה הש"י את לב פרעה ורצה להרבות מופתיו ומכותיו במצרים ומוטב היה שישמע בקולו כשיבא משה אליו בשליחותו וישלח את ישראל ממצרים ולא יסרב ולא יסתולל לבלתי שלחם. ואם היה שהש"י לסבה מן הסבות הקשה את לבו למה אם כן נתחייב פרעה לקבל המכות האלה כמו שאמר ואני אקשה את לב פרעה והרבתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים ואמר בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שיתי אותותי אלה בקרבו. והרב הגדול המימוני בהקדמת פירושו למסכת אבות ובספר המדע כתב בתשובת זה ואפשר שיחטא האדם חטא גדול או חטאים הרבה עד שינתן הדין לפני דיין האמת שיהיו נפרעים מזה החוטא על החטאים שעשה מרצונו ודעתו ומונעים ממנו התשובה ואין מניחים לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאים שעשה הוא שהקב"ה אמר ע"י ישעיהו ע"ה (ישעיהו ו׳:י׳) השמן לב העם הזה וגו' עד ושב ורפא לו וכה"א ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים וגו' (ד"ה ב' מ"ט) עד לאין מרפא לפי' כתוב בתורה ואני אחזק את לב פרעה לפי שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל הגרים בארצו וכן הוא בסיחון ועוג ובכל מקום שזכר שהקשה הש"י רוח כל בשר איש ואמץ את לבבו לבלתי שמוע בקולו ולדעת הזה גם כן נמשך הרמב"ן ונסתייע עם מה שאמרו במדרש גלה לו שהוא עתיד לחזק את לבו בעבור לעשות בו הדין תחת שהעבידום בעבודה קשה וגם כן אמרו שם כי אני הכבדתי את לבו א"ר יוחנן מכאן פתחון פה לרשעים לא היתה ממנו שנעשה תשובה אמר רשב"ג יסתם פיהם של רשעים אלא אם ללצים הוא יליץ (שמות רבה פרשה ה' י"ג) מתרה בו פעם ראשונה וב' ובג' ואם אינו חוזר בו הוא נועל לפניו דלתי תשוב' כדי לפרוע ממנו מה שחט' כך פרע' הרשע כיון ששגר הש"י אצלו ה' פעמים ולא השגיח על דבריו א"ל הב"ה אתה הקשי' את ערפך והכבדת את לבך הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך וכו' הא לך מבואר שלפי דעת שני הרבנים האלה היה קושי לב פרעה מניעת התשובה ממנו כדי להפרע ממנו על פשעו. והדעת הזה מהמדרש ומחכמי מחברינו והוא אצלי זר וקשה מאד כפי מה שלמדונו הנביאים מדרכיו של הב"ה כי כלם נבאו פה אחד שלא יחפוץ במות רשע כי אם בשובו מדרכיו וחי' ונאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם (ירמיהו ג׳:כ״ב) והמשורר (תהלים ך"ה ח') אמר טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך עד שתרגם אונקלוס ונקה לא ינקה סלח לדתיבין לאוריתא ולדלא תיבין לא מזכה ומי לנו גדולים בפושעים כאחאב ומנשה וכאשר נכנע אחאב אמר יתברך לא אביא הרע' בימיו (דברי הימים ב' ל"ג י"ב) ובמנשה נאמר ובהצר לו חלה את פני ה' אלהיו וגו' ויעתר לו וישיבהו ירושלי' למלכותו והתימא מהרב הגדו' עצמו שבספר המד' כשכתב אותם שאין להם חלק לע"ה אמר בסוף דבריו בד"א כשמת בלא תשובה אבל אם שב מפשעו ומת הרי זה מבני הע"ה שאין לך דבר שעומד בפני התשובה אפי' כופר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק בע"ה שנאמר (ישעיה נ"ז ך') שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו וקרוב לזה כתב בכ"ד דברים המעכבים את התשובה דבר זה מוסכם מהחכמים הראשונים ומפני זה אמרו במשנה ושוב יום א' לפני מיתתך. וכבר הרגיש הרב בזרות הדעת הזה וכתב שאין לנו לחקור ולשאול למה תמנע הבחירה ע"ז ולא ע"ז כמו שלא נשאל על שנוי צורות הנבראות. וכל זה איננו שוה לי לפי שעינינו הרואו' שאין הנדון דומה לראיה ושאין הדעת סובל שיהיה ממדתו של הב"ה לאמר לרשע הוסף רשע כמו שירא' מענין פרעה וג"כ מענין סיחון שהדבר בו יותר מבואר כי מה פשעו ומה חטאתו יותר ממלך אדום ומואב שלא נתנו את ישר' עבור בגבולם ונטו מעליה' לשיאמר הכתוב בו ולא אבה סיחון מלך חשבון העבירנו בו כי הקשה ה' אלהיך את רוחו וגו' מורה כי מה שלא אבה היה מפני שהקשה הש"י את רוחו והרי א"כ היה הש"י מסלף רשעי' לרע ונועל בפניהם דלתי התשובה ללא סבה והראיה שהביא הרב מהפסוק השמן לב העם הזה אינו מחויב אדרבה המאמר ההוא מורה על הערה והזריזות בתשובה כמו שאמר פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו והנני משיב על זה ג' תשובות בדברים נכוחים וישרים למוצאי דעת: