פרשנות מצטטת על ירמיהו ד:כב

בנים אתם. תניא, ר' יהודה אומר, בנים אתם לה' אלהיכם – בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם נקראים בנים, ובזמן שאין אתם נוהגין מנהג בנים אין אתם נקראים בנים, ור' מאיר אומר, בין כך ובין כך אתם קרואים בנים, שנאמר (פ' האזינו) בנים לא אמון בם ^אטעם שייכות לשון בנים אתם לה' להמצוה לא תתגודדו ולא תשימו קרחה למת, הוא ע"פ מה שנבאר בסמוך דעיקר טעם האיסור הוא משום דבנים אתם לה', ולכן אין לכם רשות להצטער על המת יותר מדאי, אחר שאם הוא העניש הוי בערך אב המעניש את בנו שהוא בודאי לטובה, ואף גם משום דבנים אתם לכן הוא חושש להשחתת גופכם לכן לא תתגודדו ולא תשימו קרחה. ודריש ר"י דהא דנקראו בנים למקום הוא רק בזמן שעושין רצונו של מקום, ומוסיף ר' מאיר דאף בזמן שאין עושים רצונו של מקום נקראים בנים אף כי בכנוי גנאי כדמפרש בנים לא אמון בם, וכן בנים סכלים (ירמיהו ד׳:כ״ב) אבל איך שהוא בנים הם, ולכן לעולם אתם אסורים לעשות כאלה, וע' בספרי פ' האזינו בפסוק שחת לו לא בניו מומם, משמע דר' יהודה הודה לדברי ר' מאיר. –
ועיין באגדה דב"ב י' א' התוכח מין אחד עם ר' עקיבא אם ישראל קרוים בנים או עבדים, והוכיח לו ר' עקיבא מפסוק זה דנקראים בנים, והמין הוכיח מפסוק כי לי בני ישראל עבדים דנקראו עבדים, ואח"כ פשר דבזמן שעושין רצונו של מקום קרוין בנים ובזמן שאין עושין רצונו של מקום קרוים עבדים, ולא נתבאר שם אם ר"ע הודה לו או לא, ואמנם לא שייך לשאול מה יעשה ר"ע בפסוק כי לי בני ישראל עבדים, הרי דמפורש קרא אותם הקב"ה עבדים, יען כי לדידן גם תואר עבדים לה' הוא תואר יקר ונעלה מאד, ומי לנו גדול ממשה רבינו ונקרא עבד ה', ואמר הכתוב ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר (ישעיהו מ״ט:ג׳), הרי דגם בשעה שהקב"ה מתפאר בישראל מכנה להם בכ"ז בשם עבדים. .
(קדושין ל"ו א')

ויהי העם וכו׳ אין העם וכו׳ ק׳ דאשכחן נמי איפכא כמו במתן תורה ויענו כל העם יחדיו וכו׳ ואיפכא נמי אשכחן עמי דאיירי בחוטאים ידע שור וכו׳ עמי לא התבונן. ובירמיה כי אויל עמי אותי לא ידעו ולא עוד אלא בחדא מן הראיות דמייתי רבינו לפי הנראה היא ראיה לסתור והיינו עמי מה עשיתי לך דהא בתוכחה כתוב במיכה וסליק מקרא דלעיל דכתיב שמעו הרים וכו׳ כי ריב לה׳ עם עמו וכו׳ ואהא קאי עמי מה עשיתי לך וכו׳. וי״ל דלעולם כשהם רשעים עיקר שמם העם וכשהם כשרים עיקר שמם עמי. ומיהו אה״נ דאשכחן זימנין איפכא שיוצאים מן הכלל ללמד איזה דבר ובודאי טעמא איכא ואם ריק הוא ממנו. ובהנך נ״ל דההוא דויענו כל העם דגבי מ״ת קמ״ל דבאותה שעה אפי׳ הרשעים הקרוים העם אינון נמי הדרו בהו ויענו כלם יחדיו פה א׳ כצדיק כרשע כל אשר דבר וכו׳ שגם הרשעים חזרו בתשובה. ובאידך קראי דכתיבי עמי בחוטאים ניחא לי במאי דאיתא בזוהר ר״פ בחקתי ובפ׳ בלק וז״ל קם ר״א פתח ואמר עמי זכור נא וכו׳ כמה הקב״ה אבא רחמן על בנוי דאע״ג דחאבו גביה כל מלוי כאבא לגבי בריה חטי בריה לגבי אבוי אלקי ליה לא תב מאורחיה נזיף ליה במילין ולא קביל אמר אבוי לא בעינא למעבד לברי כמה דעבדנא עד יומא דא אילו אלקייה יהא חשיש ברישיה הא כאבא דיליה גבאי אהא נזיף ביה הא דיוקניה משתניא מה אעביד אלא איזיל ואתחנן לגביה ואימא ליה מילין רכיכין בגין דלא יתעצב כן בכל זינין אזיל קב״ה בישראל שארי עמהון לאלקאה ולא קבילו וכו׳ השתא איהו מתחננא לגביה עמי מה עשיתי לך ברא יחידאה דילי חביבא דנפשאי מה עשיתי לך שליטית לך על כל בני היכלי וכו׳ ע״כ. ובזה יש ליישב כל הנהו קראי בכה״ג. ומ״מ דברי רש״י ז״ל דמייתי ליה בפשיטות להך קרא לראיה דכשהם כשרים קרויים עמי צריכי׳ תלמוד. איברא דלאו מדידיה הוה אלא הכי תניא לה בספרי אין עמי אלא כשרי׳ שנאמר עמי מה עשיתי וכו׳ ואמנם היא גופא קשיא וצ״י:

נואלו. לשון אויל כתרגומו איטפשו: