פרשנות מצטטת על ירמיהו ד:כה

"הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" – שלא היה בם שום דבר, כדכתיב בירמיה (ד כג): "רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ וְאֶל הַשָּׁמַיִם וְאֵין אוֹרָם"; "רָאִיתִי וְהִנֵּה אֵין הָאָדָם" (שם פסוק כה); "מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם וְעַד בְּהֵמָה נָדְדוּ הָלָכוּ" (שם ט ט). וזהו תֹהוּ וָבֹהוּ, חורבו מאין יושב.

ואמ׳ המביט וכו׳ כלו׳ שהאל ישמח לקיום המינים אע״פ שיסבב לפעמים השחתת הפרטים דרך עונש והוא אמרו המביט לארץ ותרעד לרעת יושבי בה כענין על זאת תאבל הארץ (ירמ׳ ד כה) והוא בעצמו יגע בהרים ויעשנו כלומ׳ שידלק בהם אש ואולי הארץ משל על ההמון וההרים על המלכים והשלטונים.