מִקּ֨וֹל פָּרָ֜שׁ וְרֹ֣מֵה קֶ֗שֶׁת בֹּרַ֙חַת֙ כָּל־הָעִ֔יר בָּ֚אוּ בֶּעָבִ֔ים וּבַכֵּפִ֖ים עָל֑וּ כָּל־הָעִ֣יר עֲזוּבָ֔ה וְאֵין־יוֹשֵׁ֥ב בָּהֵ֖ן אִֽישׁ׃
שד"ל
חרב בצל עב זמיר עריצים יענה, רא"בע רוז' וגיז' פירשו יענה לשון עוני ושפלות, יִכָּנַע זמיר עריצים כמו שיכנע החרב ע"י צל עב, ואני אומר כי אחר שהזכיר לשון זמיר ושיר לא יתכן שיאמר יענה בענין ההכנעה, כי שרש ענה מצוי להורות על הזמר, כמו עלי באר ענו לה (במדבר כ"א י"ז), ענו לה' בתודה (תהלים קמ"ז ז'), הלא לזה יענו במחולות (ש"א כ"א י"ב), כרם חמר ענו לה (ישעיה כ"ז ב'), ואחר שהתחיל בזמיר איך יבינו השומעים שיאמר יענה לענין ההשפלה ולא לענין הזמר? לכן אני אומר כי באמרו שאון זרים תכניע סיים השיר ועתה הוא חותמו במלות האלה ואומר כמו בני אדם היושבים ביום שרב תחת צל יער עב (כמו באו בעבים ירמיה ד' כ"ט) שהוא להם תענוג גדול, ככה ישמחו וישישו בני אדם במפלת בבל, ובשמחה ובטוב לבב יענו השיר הזה אשר יקרא שמו זמיר עריצים, כלומר זמיר נגד העריצים, כטעם שירת הזונה, נגד הזונה; ולפרש זמיר לשון כריתה מענין לא תזמור (כר"שי ור"דק) לא יתכן, כי שרש זמר מיוחד לכריתת זמורות הגפן, ולא נמצא להורות שאר כריתה כלל.
אבן עזרא
בורחת. נפתח הרי"ש בעבור אות הגרון שהוא אחריו וכן "בורַחַת כל העיר" (ירמי' ד' כט), "והיא כפורַחַת" (בראשית מ י) "ברַחַת ובמזרה" (ישעי' ל כד) וכן "יודַעַת איש" (במדבר לא יז) בעבור אותיות הגרון שדם אחה"ע וכן משפט הלשון אין זר אתנו: