הִנְנִ֣י מֵבִיא֩ עֲלֵיכֶ֨ם גּ֧וֹי מִמֶּרְחָ֛ק בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל נְאֻם־יְהֹוָ֑ה גּ֣וֹי ׀ אֵיתָ֣ן ה֗וּא גּ֤וֹי מֵעוֹלָם֙ ה֔וּא גּ֚וֹי לֹא־תֵדַ֣ע לְשֹׁנ֔וֹ וְלֹ֥א תִשְׁמַ֖ע מַה־יְדַבֵּֽר׃
רד"ק
אשר שר ליהוה על דברי כוש בן ימיני: רבותינו, זכרם לברכה, אמרו (תרגום במקומו ובבלי מועד קטן טז ב בקצת שנוי): כי המזמור הזה נאמר על שאול. וקראו כוש לפי שהיה יפה, כמו האשה הכשית (במדבר יב א), דמתרגם: אתתא שפירתא; וכן דעת כל המפרשים. ואמרו: כי קראו כושי, מה כושי זה אינו משתנה בעורו, כך שאול לא היה משתנה בשנאתו אל דוד. ועל הדרך הזה נאמר (ירמיהו יג כג): היהפך כושי עורו ונמר חברברתיו גם אתם תוכלו להיטיב למדי הרע. והחכם ר' אברהם בן עזרא, זכרו לברכה, הרחיק זה הפרוש. כי אמר: היאך יאמר זה על משיח יי' הנה יחבל און (פסוק טו)? ואמר: כי אחד מבני בנימין היה שהיה שונאו ושמו כוש. ואין טענתו טענה שיאמר על שאול הנה יחבל און; ולמה לא יאמר כן? והנה אמר לו דוד בפניו: מרשעים יצא רשע (שמואל א כד יד)? ואמר לו: ונקמני יי' ממך (שם שם יג)? ובדרש (שוחר טוב במקומו): לפיכך כנה שמו כוש לפי שכתוב (קהלת י כ): גם במדעך מלך אל תקלל; ונכון הוא הדרש. תראה אתה שהכל שוים, כי על שאול נאמר זה המזמור, לבד המפרש הנזכר. ומה שאמר על דברי, לפי שדברים וענינים רבים היו לו עמו. ופעמים רבות חשב להרגו כמו שכתוב. תחלה בהתחתנו עמו חשב להפילו ביד פלשתים, אחר כן חשב להמיתו בביתו; וכשהיה עומד לפניו היה מטיל לו החנית כמה פעמים, ואחר שנפרד ממנו גם כן פעמים רבות כשהיה רודף אחריו. ועל דברי פרושו: על עניני, כמו על דבר הצפרדעים (שמות ח ח), והדומים להם.
אבן עזרא
מלת "שדי" קשה בפירוש, והגאון אמר כי השי"ן נוסף כשי"ן "שאתה מדבר עמי" (שופ' ו יז) והטעם שאמר לעולם די, ולא אדע טעם לפי' זה, כי איך יקרא שם אשר די רק להיותו תואר כמו "טוב וסלח" (תה' פו ה) "עלי לבי דַוָי" (ירמי' ה יה) והנגיד רב שמואל פי' בו בלשון ערבי אלקהאר, ופי' מנצח ותקיף והיו"ד תחת אות הכפל כיו"ד "דַלְיוֹ שֹּׁקַיִם מִפִסֵח" (משלי כו ז) ואל"ף "אשר בזאו נהרים" (ישעי' יח ב) וכמוהו "כקול שדי" (יחז' א כד), "והיה שדי בצריך" איוב כב כה) ויפה פירש:
רמב"ם
נפטרו זקני ירושלים והלכו להן זקני אותה העיר כו': ענין איתן גדול כמו שאמר (ירמיהו ה׳:ט״ו) גוי איתן הוא ואומר אם היה חזק ההמשכה ואפי' שלא היה גדול השיעור כשר וכבר פירשו איתן הוא קדמון וקופיץ הוא סכין הגדול והרחב שמחתכין בו הבשר נקרא בערבי סאטורי"ר ונאמר בתורה אשר לא יעבד בו ולא יזרע ובא בקבלה מה זריעה מיוחדת שהיא בגופה של קרקע אף כל שהיא בגופה של קרקע יצא סורק שם פשתן ומנקר שם אבנים ופירוש סורק שמנפץ שם הפשתן ומנקר שם אבנים שמסתתין שם אבנים: