פרשנות מצטטת על ירמיהו ה:כב

חקת התורה. פירשו המפרשים לשון חק וגזרת מלך כדבר שאין טעמו נודע לבריות והן תמהין עליו, כענין פרה אדומה שהיא מטהרת את הטמאים ומטמאת את העוסקים בעבודתה. והאמת כי פרה אדומה מכלל החקים שאין טעמן נגלה ונודע, אבל עקר לשון חקה מלשון חקיקה, ירמוז לדבר החקוק ומצויר למעלה והנרמז לישראל בפרה אדומה, ולכך נקרא חלק אחד מן המצות חקים. נאמר כאן חקת התורה ונאמר בשעיר המשתלח (ויקרא ט״ז:כ״ט) והיתה לכם לחקת עולם, ובכלאים (שם יט) את חקותי תשמרו. ועוד נקראים חקים מלשון גבול, כענין שכתוב (ירמיהו ה׳:כ״ב) אשר שמתי חול גבול לים חק עולם ולא יעברנהו, (שם לא) חקות ירח וכוכבים לאור לילה, כלומר גבולי היום והלילה, וזה להורות שנעצור המחשבה מלהרהר בהם ולא נעבור גבול מפני עומק השגתם.

(יא) שלא להוסיף ולא לגרוע. שזהו ענין מדידה שיהיו במדה מכוונת תמיד, ועיקרו רומז לקרא (איוב לח) ואומר עד פה תבא ולא תוסיף ופה ישית בגאון גליך, דעד פה כו' ולא תוסיף היינו שלא להוסיף, ופא ישית בגאון גליך היינו שנצטוה שמקום זה ישית עליו גאון גליו ולא תגרע, וכן מ"ש (משלי ח) בשומו לים חוקו ומים לא יעברו פיו י"ל כן דחוקו היינו שלא יגרע ולא יעברו פיו היינו שלא יוסיף, וכן מ"ש (ירמי' ה) חק עולם ולא יעברנהו (וז"ש (קהלת ג) כי כל אשר יעשה האלקים הוא יהי' לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע והאלקים עשה שייראו מלפניו, שדרשוהו בקה"ר שם וב"ר פ"ה ורבה האזינו בתחלת ברייתו של עולם נא' יקוו המים מתחת השמים וכ"כ למה ותראה היבשה כו' ע"ש בהגהותי בס"ד) ועי' בתז"ח (עט א) שנעשה זה בשיעורא דקו המדה ע"ש:

בחולת המחוז
חולת הוא לשון חול. ומחוז הוא שפת הים, כמ"ש חכם אה"ע א' שבלשון ערבי קוראין לשפת הים חוז [והמ"ם של מחוז הוא כמ"ם של משכן ומקדש]. ור"ל משום שבשפת הים מצוי חול רב, כמ"ש אשר שמתי חול גבול לים [ירמיה ה' כ"ב]. ולכן השדה גרוע מאד:

ואשבור. עשיתי לו שברים סביב לעכבו בתוכם והם לו חוק אשר לא יעברם כמו וירדפם לפני השער עד השברים (יהושע ז׳:ה׳) והם תועלות סביב לעיר: