פרשנות מצטטת על ירמיהו ח:יז

וְהַנָּחָשׁ. הוּא שָׂטָן הוּא יֵצֶר הָרָע (בבא בתרא טז.) רַב הַהֶזֵּק עִם מִעוּט הֱיוֹתוֹ נִרְאֶה. כִּי אָמְנָם יִקָּרֵא הַדָּבָר בְּשֵׁם אֵיזֶה דּוֹמֶה לוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּקְרָא הַמֶּלֶךְ אַרְיֵה כְּאָמְרוֹ "עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ" (ירמיהו ד:ז), וְיִקָּרֵא הָאוֹיְבִים הַמַּזִּיקִים נְחָשִׁים צִפְעוֹנִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם לַחַשׁ, כְּאָמְרוֹ "הִנְנִי מְשַׁלֵּחַ בָּכֶם נְחָשִׁים צִפְעוֹנִים וְכוּ'" (ירמיהו ח:יז). וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ קָרָא בְּזֶה הַמָּקוֹם אֶת הַיֵּצֶר הָרָע הַמַּחֲטִיא נָחָשׁ, בִּהְיוֹתוֹ דּוֹמֶה לְנָחָשׁ אֲשֶׁר תּוֹעַלְתּוֹ בַּמְּצִיאוּת מְעַט מְאֹד וְנִזְקוֹ רַב עִם מִעוּט הֵרָאוֹתוֹ. וּכְבָר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פרקי דרבי אליעזר יג) שֶׁהָיָה סמא"ל רוֹכֵב עָלָיו, וְהוּא שֶׁהַכֹּחַ הַמִּתְאַוֶּה הַמַּחֲטִיא יַעֲשֶׂה זֶה בְּאֶמְצָעוּת הַכֹּחַ הַמְּדַמֶּה הַמּוֹבִיל אֵלָיו דִּמְיוֹנֵי הַתַּעֲנוּגִים הַחוֹמְרִיִּים הַמַּטִּים מִדֶּרֶךְ הַשְּׁלֵמוּת הַמְכֻוָּן מֵאֵת הָאֵל יִתְבָּרַךְ, כִּי אָמְנָם הַכֹּחַ הַמִּתְאַוֶּה עִם דִּמְיוֹנֵי הַתַּעֲנוּגִים הַמּוֹבִילִים אֵלָיו הֵם מְצֻוִּים לַכֹּחוֹת הַגַּשְׁמִיּוֹת הַפּוֹעֲלוֹת וּמַחֲטִיאִים כַּוָּנַת וּרְצוֹן הָאֵל יִתְבָּרַךְ כְּשֶׁלֹּא יִתְקוֹמֵם עֲלֵיהֶם הַכֹּחַ הַשִּׂכְלִי וְיִמְחֶה בָּהֶם, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי ברכות א:ח) "עֵינָא וְלִבָּא סַרְסוּרֵי דְחֶטְאָה", אֲשֶׁר עַל זֶה הִזְהִיר בְּאָמְרוֹ "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" (במדבר טו:לט):

לחש. מלה זאת הונחה על ההגה בקול ענות חלושה מפה לאזן לא ישמע, עלי יתלחשו כל שונאי ולכן נקראו נזמי האזן לחשים, ומצאנוהו על לחישת הנחשים (תהלות נח, ירמיה ח', קהלת י'), כי היו אומרים אותו בלחישה וזה ההבדל בין לחש וסוד, כי סוד עקרו על ההעלם שיעלימהו אח"כ ולא יגלהו, והלחש על הדממה דקה בעת הדבור מפה לאזן, אף שיגלהו אח"כ :

צפעוני, קשה מנחש, (לקמן יד כט, ירמיה ח' יז, משלי כג לב) :