פרשנות מצטטת על ירמיהו טו:א

איכה. רבי אבהו פתח למגילת איכה, והמה כאדם עברו ברית (הושע ו׳:ז׳), מהו כאדם – כאדם הראשון^א)יתכן דמדייק יתור הלשון כאדם, אשר פשוט הוא, דזולת מין האדם לא שייך ביה העברת ברית, ולכן דריש כאדה"ר ע"פ ההשתוות שביניהם, כפי שיתבאר בסמוך אות ג'. או דהדיוק הוא מדכתיב כְּאדם (הכ"ף בשו"א) ולא בקמ"ץ הידיעה, כמו שהוא בא לרוב בכה"ק בבואו להורות על הדמיון והשווי, כמו צללו כַּעפרת (שמות ט״ו:ט״ז) ידמו כָּאבן (שם) משמע דהאי אדם איננו שם המין כ"א שם פרטי (שאי אפשר לו לבא בה' הידיעה) והיינו אדם הראשון., אמר הקב"ה, אדה"ר הכנסתיו לגן עדן וצויתיו ועבר על צוויי וגרשתיו ושלחתיו וקוננתי עליו איכה, דכתיב ויאמר לו איכה – איכה כתיב^ב)יתכן דמרמז למ"ש בסנהדרין ל"ח ב' שבלשון איכה רמז לו הקב"ה שנטה לבו מאחריו, דכן דרשו שם איכה – אנה פנה לבך, כמבואר לפנינו בתורה תמימה פ' בראשית במקומו. ואע"פ דרק תוכחה היא ולא קינה בכ"ז אינה יוצאת גם מכלל קינה שהיה הקב"ה כביכול מקונן על שעבר על צויו, וגם י"ל דמפרש איכה כמו אוי לך וכבסמוך בדרשה באות י"א. ובעיקר טעם הדרשה מן אַיֶכָּה לאֵיכָה, נראה דמדייק דדי היה לכתוב אַיֶךָּ בלא ה' לבסוף, כמו בכל יום אברכךָּ, והרבה כהנה, וכן דרשו במנחות ל"ז א' בענין תפילין דכתיב לאות על ידכה – יד כהה [יד שמאל], משום יתרון הה', דהו"ל לכתוב על ידך., אף בניו הכנסתים לא"י וצויתים ועברו על צוויי וגרשתים, שנאמר (הושע ט׳:ט״ו) מביתי אגרשם, ושלחתים, שנאמר (ירמיהו ט״ו:א׳) שלח מעל פני ויצאו, וקוננתי עליהם איכה^ג)אפשר לפרש כלל הדרשה דמרמז להשתוות הענינים שבין ישראל קודם החורבן ובין אדה"ר, דכמו אדה"ר השפיע לו הקב"ה רק טובה כך השפיע הקב"ה לישראל בנחלת א"י ובביהמ"ק, וכמו אדה"ר נצטוה והותרה מקודם כך נצטוו והותרו ישראל, וגם ערך עונשם היה בשוה שנתגרשו ממקומם. [פתיחתא למ"ר איכה].

שלח לך אנשים. כבר הודעתיך בענין האבות שהקב"ה החזיקם בארץ על העתיד להעשות בזרעו גם כאן שלח המרגלים שתהא נוחה ליכבש לישראל וזה טעם איש אחד לשבט שכל שבט יזכה בחלקו אמנם הם הטילו בה זוהמא וכרתו מן המקום אשר נקרא שם זמורה ואשכול ענבים אחד. ויש להתבונן על אומרו ומה הארץ הטובה היא אם רעה וכן על אמרו השמנה היא אם רזה. והנה הכתוב אמר ביציאת מצרים אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ טובה ורחבה וכתיב אל ארץ זבת חלב ודבש. ואיך נסתפק עתה על ההבטחה ההיא ולא מצאתי תקון בזה על דרך הפשט. אמנם על דרך הסוד יתיישב הכל כי רמז לארץ העליונה והחקירה בה אם היא נקייה מכחות הטומאה והזוהמא כענין כולך יפה רעייתי ומום אין בך (שה"ש ד ז') ומה שהעיר אותי על זה הוא אמרו היש בה עץ אם אין. וידעת סוד העץ מפסוק והשענו תחת העץ. וסוד אין מפסוק היש יי' בקרבנו אם אין והבן זה מאד. וטעם מ' יום רמזתי בחטא אדם וחוה. וטעם ויבא עד חברון ידעת מה שאז"ל על כלב כי הלך שם להשתטח על קברי האבות ואמר אבותי בקשו עלי רחמים מלפני הקב"ה כדי שאנצל מעצת המרגלים. זה המאמר יחסום פי האומרים שאין לומר מכניסי רחמים. גם מה שאמרו עוד רז"ל במסכת תעניות ולמה יוצאין לבית הקברות כדי שהמתים יבקשו עליהם רחמים זהו אם יעמוד משה ושמואל לפני (ירמיה טו א):

שלח לך סמך מרגלים למרים בשביל לשון הרע שספרו. שלח לך אנשים. סופי תיבות חכם שיהיו חכמים וצדיקים. שלח לך רמז למנין של"ח שנים ישתלחו ויצאו בגלות שבג' אלפים ושל"ח שנים חרב הבית וכן שלח מעל פני ויצאו (ירמיה טו):

וְהַגָּדוֹל דֹּבֵר הַוַּת נַפְשׁוֹ. הַמֶּלֶךְ אוֹ הַנָּשִׂיא אוֹמֵר בַּדִּין רְצוֹן נַפְשׁוֹ, הַוַּת נַפְשׁוֹ דְּבַר הַהֹוֶה לִרְצוֹנוֹ. וּלְנַפְשׁוֹ כְּמוֹ (ירמיהו ט״ו:א) ״אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה״ וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״תַּחְמוּדֵי נַפְשֵׁיהּ״.