פרשנות מצטטת על ירמיהו יז:ז

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים. לְפִי שֶׁלֹּא פֹּרַשׁ בַּמִּקְרָא מָתַי הִתְחִילוּ שְׁתֵּי שָׁנִים אֵלּוּ, עַל כֵּן אָמְרוּ רז״ל (בראשית רבה פ״ט ב) שֶׁשְּׁתֵּי שָׁנִים אֵלּוּ הֻזְקַק לִהְיוֹת אָסוּר בְּבֵית הַסֹּהַר יוֹתֵר מִן הַנִּגְזָר עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁתָּלָה בִּטְחוֹנוֹ בְּשַׂר הַמַּשְׁקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מ, ה) ״אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר שָׂם ה׳ מִבְטַחוֹ וְלֹא פָנָה אֶל רְהָבִים״, אֵלּוּ הַמִּצְרִים שֶׁנִּקְרְאוּ ״רַהַב״. וְיֵשׁ לְהַקְשׁוֹת, מַה זֶּה שֶׁאָמַר ״אֲשֶׁר שָׂם ה׳ מִבְטַחוֹ״? הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״אֲשֶׁר שָׂם בַּה׳ מִבְטַחוֹ״, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיה י״ז, ז) ״בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה׳ וְהָיָה ה׳ מִבְטַחוֹ״. וּמִלְּבַד הַכֶּפֶל שֶׁבְּפָסוּק זֶה, צָרִיךְ הַלָּשׁוֹן גַּם כֵּן תִּקּוּן בְּמַה שֶּׁכָּתוּב ״וְהָיָה ה׳ מִבְטַחוֹ״. וְעוֹד קָשֶׁה, לָמָּה קָרָא לַמִּצְרִים ״רְהָבִים״ וְלֹא קְרָאָם בַּשֵּׁם הַמְּפֻרְסָם?

ובס' מעשה אורג במשנה דפאה פרק ח' משנה ט', וכן דיין שדן דין אמת לאמתו, עליו הכתוב אומר ברוך הגבר אשר יבטח בה' וכו' (ירמיהו י״ז:ז׳) כתב שם וז"ל ענין לאמתו הוא כי כמה פעמים יצא משפט מעוקל מדיני [התורה], כמו שאירע לאחד שהפקיד הון רב אצל אחד והלך לדרכו, וכשבא כבר מת הנפקד, ותבע מיורשיו, וטענו לא פקדנו אבא על זה, ופסקו להם שבועה ונפטרו, וכל העולם היו יודעין שזה איש נאמן וחסיד וירא שמים, וזה לא היה אמיד בכך, ושאלו למרן הריב"ש טוב על זה, האיך יצא משפט מעוקל מדיני התורה וכתיב (תהלים פ"ב) אלהים נצב בעדת אל, והשיב שזהו בהשגחת המשגיח, שבגלגול העבר היה זה חייב לזה ולא פרע לו, וכעת החזיר לו לתקן נשמתו, והיה בהשגחה, לא החסיר ולא העדיף, וזהו דין אמת לאמתו, אף שנראה לך שהוא משפט מעוקל, תדון הדין לאמתו, ולא תחזור אחר הפשרות, וכיוצא בזה בענינים אלו, והמשכיל יבין לאישורו, עכ"ל.

בס' פתגמין קדישין בשם הבעש"ט ז"ל אות ג' איתא וז"ל, (ירמיהו י״ז:ז׳) ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו, (איכה ג׳:ל״ח) מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, (חבקוק ב׳:ד׳) וצדיק באמונתו יחיה אל תקרי יחיה אלא יחיה, (מדרש רבתי בשלח פכ"ג סי' ה') כל מה שישראל אוכלין בעולם הזה אינו אלא בשביל אמונה, [ע"ש במדרש שהגירסא הוא, הוא האמונה שישראל נוחלין בה].