פרשנות מצטטת על ירמיהו יז:יט

כֹּה־אָמַ֨ר יְהוָ֜ה אֵלַ֗י הָלֹ֤ךְ וְעָֽמַדְתָּ֙ בְּשַׁ֣עַר בְּנֵֽי־עם [הָעָ֔ם] אֲשֶׁ֨ר יָבֹ֤אוּ בוֹ֙ מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַאֲשֶׁ֖ר יֵ֣צְאוּ ב֑וֹ וּבְכֹ֖ל שַׁעֲרֵ֥י יְרוּשָׁלִָֽם׃

שד"ל

עזי: יה הוא עזי וגבורתי כי בעזרו אגבר על כל אויבי, כמו ה' עזי ומעוזי (ירמיה י"ז י"ט), ה' עז למו ומעוז ישועות משיחו הוא (תהלים כ"ח ח'), אלהים לנו מחסה ועוז (שם מ"ו ב') ואין צורך להוציא המלה ממשמעותה, ולפרשה מענין שבח וגדולה (כאשר עשו ראז' וגיז'), גם הבו לה' כבוד ועוז (שם כ"ט א'), וכן תנו עוז לאלהים (שם ס"ח ל"ה) אין ענינם שבח ותהלה, אלא תנו לה' גבורה ועוז, כלומר הבינו ודעו בלבכם והודו בפיכם כי לו העוז והגבורה, ועיין למטה על מלת ואנוהו. ולענין הקמץ שבמלת עזי ראוי לדעת כי הדגש (כשאין הטעם לפניו כמו סֹ֣בִּי) יבאו לפניו הקולות האטומים I, U והשבא הנח בהפך יבאו לפניו הקולות הרחבים E, O; כגון חֻקִּי חָקְךָ, הֻכָּה הָפְקַד, אִתְּכֶם אֶתְכֶם; אך יש יוצאים מן הכלל, כגון כָּלּוּ, כָּסּוּ, מְאָדָּם, מֻקְטָר יֻשְלָכוּ. והנה יפה העיר רש"י ז"ל כי כל תיבה בת שתי אותיות הנקודה מלאפו"ם (כגון חק), כשהיא מארכת באות שלישית ואין השניה בשבא (כגון חָקְךָ, כי קודם שבא נח יבא קמץ חטוף) הראשונה נקודה בשורק, כגון רֹק רֻקִּי חֹק חֻקִּי, ומלות עזי וזמרת יה נכפלו שלש פעמים במקרא, ובכלם העי"ן בקמץ חטוף, וזו זרות גדולה. ומפני הזרות הזאת נדחק רש"י ואמר שאין עזי עוז שלי, אלא שהיוד יתרה (על דרך שוכני סנה), והטעם עוזו וזמרתו של יה. וזה פלא, איך היה רש"י מדקדק כחוט השערה בחלופי הנקוד, גם כי לא היתה זאת אומנותו, ולא ראה ספרי אבות הדקדוק שכתבו בלשון ערבית וראב"ע תפס את רש"י, ואמר כי אין הפרש בין עָזִּי וְעֻזִּי, כי כתוב חֻקִּי וכתוב חָקְךָ, וזה כבר קדם רש"י וראה וידע, ולפיכך כתב ואין השניה בשבא. גם הביא ראב"ע ראיה ממלת בְעָזְּךָ, ונראה כי גם זו לא נעלמה מרש"י, ולפיכך כתב ואין השניה בשבא וחטף (כן הוא ברש"י כ"י שבידי), נראה שאמר שבא על שבא נח, ואמר חטף על שבא נע, לכלול גם חָקְךָ וגם עָזְּךָ. ומכל מקום באמת אין מנוס מלהודות שאין הפרש בין עָזִּי ועֻזִּי, כמו שאין הפרש בין כָּלּוּ וַיְכֻלּוּ, יְחָנֵּנוּ יְחֻנֶּךָּ, וזולתם.
שאל רבBookmarkShareCopy

מחוקקי יהודה; קרני אור

[יד] ופי' באי שער שבאים ויוצאים בשער, ר"ל כל אנשי העיר, ופעם יאמר "באי", ופעם יאמר "יוצאי", כמ"ש כל יוצאי שער עירו (למטה לד כד) וענין אחד הוא ר"ל כל אנשי העיר, ועל דרך הקיצור יאמר באי לבד, או יוצאי לבד, ופעם יאמר שניהם (ירמי' יז יט) "הלך ועמדת בשער בני העם אשר יבואו בו מלכי יהודה ואשר יצאו בו":
שאל רבBookmarkShareCopy